PROFILBARU.COM

השקת הסירה הראשונה של זבולון בחוף תל אביב על ידי זאב ז'בוטינסקי, 1928

(מימין) מנהלי בית הספר טובים ולייבוביץ והמורים באייבסקי, אליהו רוזין, בנימין לוין, וגרבנוב בסיום מחזור א' ב-1931

אגודת יורדי ים זבולון היא אגודה ישראלית העוסקת בחינוך, הכשרה וטיפוח של ענף הימאות בקרב הנוער והציבור הישראלי. 'האגודה הימית זבולון' היא הראשונה שקמה בארץ ישראל בימי המנדט הבריטי, במטרה לחנך דור של ימאים עבריים. האגודה הפעילה את בית הספר הימי זבולון והכשירה אנשי ים שסייעו בהקמת כוח ימי עברי לפעולות ימיות, סייעו בהקמת נמל תל אביב ובהעפלה הבלתי לגלית. האגודה הכשירה לאורך השנים אלפי חניכים, והיוותה את הבסיס לשאר האגודות הימיות ובתי הספר הימיים שצמחו ממנה. בוגרי זבולון היוו את הבסיס לחיל הים הישראלי ולצי הסוחר של ישראל.

היסטוריה

הקמה

'אגודת יורדי ים זבולון ארץ ישראל' נוסדה והחלה לפעול בחוף תל אביב בשנת 1928 בפעילות לימוד הימאות, אך שמה המלא, פרסומה הרשמי ורישומה נעשו רק בשנת 1930. מטרותיה המוצהרות של האגודה בהקמתה, כללו הכשרת דור של יורדי ים עבריים - מלחים, דייגים וספני נמל, החדרת רעיון תחיית הים בין כל שכבות העם, סיוע לחלוצי הספנות והדיג העבריים, וקירוב הנוער העברי לספורט ולפעולה ימיים. כמו כן התעתדה האגודה לייסד קו ימי קבוע בין ערי החוף בארץ ישראל, לבנות בריכות שחייה, לדאוג להקמת "קרן ים" שתשמש כמכשיר הכספי העיקרי למען כיבוש הים, לפתח את הדיג בארץ, לתמוך בהקמת תחנה הידרו-ביולוגית, ולהוציא לאור ספרות מקצועית ימית.

בראש המפעל עמד ד"ר למתמטיקה, מהנדס תעופה ובוגר אקדמיה ימית מאיר גורביץ. החזון להקמת בית ספר לימאות החל בשנת 1914 בשיחה בין גורביץ לחברו יצחק ברגר מחיפה שבה סוכם כי ברגר יקים ברוסיה חברת ספנות בשם "זבולון", וזו תפריש מרווחיה להפעלת בית ספר עברי בארץ ישראל ליד הטכניון בחיפה, שיהווה בית ספר למקצועות ימיים ובשלב שני גם למקצועות התעופה. הוא הבין כי עדיף יהיה להתחיל מכיבוש הים ואחריו כיבוש האוויר. כשנה אחר ניסיונו הראשון ב-1913 עת בנה דגם של אווירון לשכנע את היישוב להקים בית ספר למקצועות תעופה. הצליח וגייס הון מהיישוב. אך אז, בעת טיסת ראווה התרסק האווירון העות'מאני על חוף תל אביב, פרצה מלחמת העולם ונגנז החלום לשנים.

גורביץ ידע למשוך את הקבוצות הראשונות של צעירי ארץ ישראל לפעולות ימיות מעשיות, וקירב למוסד החדש אנשי ים לשמש בו מורים, כמו הגר רב החובל הוותיק אריה באייבסקי ואת וולודיה איצקוביץ' ימאי ותיק ומנוסה הידוע בכינוי "זאב הים", הוא קצין סיפון שפיקד על אוניית המשא גוזל (1928) 11 שנה בטרם הוסמך. גורביץ קרב גם עסקנים ציבוריים חשובים ועל אלה נמנו התעשיינים חיים לייבוביץ והמהנדס עמנואל טובים ואחרים.

מסירותו של גורביץ לבעיות הימאות העברית הייתה מוחלטת ובאותה עת, בלבדו פעל כמוסד שלם במשך כעשרים שנה. לא היה לו די כוח ארגוני כדי לבסס את האגודה מבחינה מקצועית וכלכלית כאחד. את התפקיד הזה קיבלו על עצמם שניים שאהבתם לים ולעם הייתה רבה, טובים ולייבוביץ. השניים חילקו ביניהם את העבודה באופן שהטיפול בהדרכה ימית בידי טובים, והעניינים הכלכליים בידי לייבוביץ.

טובים היה איש מקצוע בתחום ההנדסה, בוגר האקדמיה הימית בפטרוגרד ובעל חוש פדגוגי מפותח ויכולת להשליט משמעת ברזל החשובה כל כך לימאי. הרבה הודות לסגולותיו הובלו ה"זבולונים" והאגודה כולה לדרך המלך.

מימון ונכסים

בראשית דרכה הייתה בעייתה העיקרית של האגודה חוסר אמצעים. קשיים אלה מצאו פתרון חלקי הודות להנרייטה דיאמונד, פעילה ציונית מאנגליה, שפעלה עד אז במסגרת ויצו וקרן קיימת לישראל. דיאמונד הגיעה ארצה בשנת 1930 כתיירת, צפתה במפגן חניכי בית הספר הימי 'זבולון' ונתפסה בחלום ההגשמה. היא פגשה את האנשים המטפלים בפיתוח הימאות העברית ובכללם ראשי האגודה, ומיד נרתמה לסיוע כספי. אז, גם חזר אחרי כשנתיים גורביץ יו"ר ועדת המים משליחות היישוב אצל מחלקת החקלאות של ממשלת ארצות הברית, והחליף את שם התנועה מ"האגודה הימית" 'זבולון', לשמה 'אגודת יורדי ים זבולון א"י' בכוונה להקים באמצעותה את הצי העברי. בשובה לאנגליה שלחה את 60 הלירות הראשונות. באותה עת זו נראתה כתרומת עתק, אך בהמשך נתברר שלהתפתחות הימאות דרושות עשרות ומאות אלפי לירות שנדרשו מן המרכז האנגלי של זבולון שעמדה בראשו.

דיאמונד שלחה לארץ ישראל סכומים ניכרים שנאספו באנגליה ובארצות אחרות, ואלה אפשרו לבסס את התקציב של "זבולון" על יסודות מוצקים. היא גם הצליחה למשוך לאגודה אישים בעלי שם כמו המרקיזה מרדינג ובעלה, חתנה הלורד מלצ'ט השני ומשפחתו ואשתו, הליידי רדינג שכיהנה כנשיאת זבולון העולמית, ישראל רוקח שכיהן כיו"ר זבולון ארץ ישראל, מוריס גרדינגר שהיה גזבר כבוד, ואישי ציבור כמו טוקטלי, ד"ר צייטלין, שוורץ ורבים אחרים.

בראשית אפריל 1932 כשבועיים אחרי טקס פתיחתה החגיגית של המכביה הראשונה בארץ ישראל בזמן ביקורם ביישוב של מאות ספורטאים ועיתונאים מהעולם, הציגה אגודת זבולון את פעילותה, ביריד התחבורה שהתקיים ב"גני התערוכה יריד המזרח" בצמוד למגרש המכביה. במקום הוצגו לראווה אמצעי השיט של זבולון וחידושים בתחום הימאות. היישוב נקרא להצטרף לפעילות הימאות בבית הספר הימי זבולון שחניכיו בוגרי המחזור הראשון הוסמכו בשנת 1931.

עוד בשנות ה-30 נבנו התחנות הימיות בסניפים שהיו קיימים אז, נרכש ציוד רב ערך ובו סירות חתירה, מפרשים, מנוע וספינות להפלגות ארוכות. רכוש האגודה גדל משנה לשנה. הודות לתרומתה האישית של דיאמונד הוקמה תחנת סירות בת קומתיים על שפת הירקון. בשנים אלה בנו אנשי "זבולון" שתי תחנות מברזל ובטון בחוף זבולון בהרצליה ובחדרה (במפרץ אולגה).

בימי הקרבות בבת ים בשנת 1948 תפסו ה"זבולונים" את הבניין של "סי פלס" וסידרו שם תחנת סירות גדולה. כמו כן, נרכש מועדון ללימודים עיוניים במרכז העיר ובמרוצת הזמן נרכש הבניין של "סי פלס" מידי האפוטרופוס עבור האגודה, שוב הודות לתרומתה של דיאמונד. שנים רבות עבד סניף חיפה בנמל חיפה, עד שהועבר לנמל הקישון.

בצוואתה, ציוותה דיאמונד על העברת המימון לבניית "בית זבולון" ובשנת 1963 הוקם בית האגודה במקומו של בית הסירות.

פעילות בשנות טרום המדינה

הפעולות הראשונות של "זבולון" השפיעו על גישתו של הנוער העברי לים. למרות התנגדות ההורים, הסכנות מצד הערבים, ריחוקו של מקום הפעולות הימיות ממרכזה של תל אביב הקטנה "אל קצה העולם בנהר הירקון" והיחס הלגלגני של הציבור הארץ ישראלי לימאים הירוקים, הצטרפו מאות מצעירי תל אביב לשורות הזבולונים.

העבודה התקדמה כה יפה, שכבר בתחילת שנות ה-30 נוצר דור חדש של ספנים עבריים שמשורותיהם יצאו מדריכים ימיים ראשונים של זבולון.

עם פיצול פעילותם השוטפת של בתי ספר זבולון, 'היומי-הנורמלי' ו'הערב' בשנים 1932-1931 עקב בעיות תקציב וסכסוכים עם אנשי מועדון הספורט, מורים כמו גרבנוב, לוין, ורוזין שיצאו לימים עם "עמנואל", ובאייבסקי רב החובל הוותיק וקציני הים אליעזר חודורוב וישראליתן וימאים נוספים, יצאו להתפרנס במקצועם והיו ממקימי הצי העברי.

גורביץ הפעיל בי"ס יומי עד שנטרפה ב-1933 "קינגפישר" אוניית הלימוד והדיג שרכש בכספו. לימודי ערב ופעילות המועדודונים לא פסקו וזבולונים החלו להתגייס לצי הבריטי כמקצוענים מוערכים. מאוחר יותר הפליגו על האוניות "תל אביב", "הר ציון" ו"הר כרמל" בקווים שבין ארץ ישראל לאירופה כמלחים ובמרוצת הזמן גם כקצינים. חלקם הפך קציני חיל הים הישראלי.

בשנת 1936, בימי המרד הערבי הגדול, הוחלט בדחיפות לבנות את הנמל העברי הראשון בתל אביב. נמל תל אביב הוקם במקום בו עמד כבר "עמוד הברזל" שקבעו הזבולונים מעבר לשוברי הגלים, ארבע שנים קודם (1931).

ראש העיר מאיר דיזנגוף פנה לעמנואל טובים בבקשה לגייס שוב את צעירי זבולון לשם פריקת "צ'טבורטי", האונייה הראשונה שהגיעה לנמל. כן ביקש דיזנגוף שהזבולונים הצעירים יקימו מזח קטן בחוף שיקל על פריקת הסחורות. הזבולונים נענו לקריאה ובתוך לילה אחד יצרו מזח ארעי צף וקשרהו מהחוף אל "עמוד הברזל". הם גם היוו את גרעין עובדי נמל ת"א ואחדים מהם אף תפסו בו עמדות מפתח. זה היה ליל המאורעות בו הוקם נמל תל אביב במקומו.

היישוב בכיבוש הים

בשנת 1935 ארגון בית"ר פתח את בית הספר הימי בצ'יוויטווקיה איטליה אחרי בתי ספר שפתח ברוסיה להכשרה של עברים במקצועות ימיים כולל קציני ים, וקיימה קורסים באנגליה, צרפת ואיטליה. את הפעילות המחלקה הימית של בית"ר ניהל ירמיהו הלפרן שמונה על ידי ז'בוטינסקי לפקד על הגנת היישוב בשנת 1931.

בשנת 1936 הוקמה על ידי מוסדות היישוב אגודה להכשרה ימית שמטרתה העיקרית העמקת התודעה הימית. אגודה זו נקראה "החבל הימי לישראל" (החי"ל). החי"ל בשיתוף עם המחלקה הימית של הסוכנות היהודית והטכניון, החלו בהגשמת חזונם של איתמר בן-אב"י ומאיר גורביץ מחייה הימאות העברית בא"י חזון שהחלו בהגשמתו בתקופה העות'מאנית בשנת 1913.

בשנת 1937 טבעה ליד האי קורסיקה "שרה א'" אוניית הלימוד מצ'יוויטווקיה איטליה, החל משבר בהפעלת בתי הספר הימיים בחו"ל. לשמחתם של הנהלות אגודות 'זבולון' 'הפועל' ו'מכבי', ביום 18 אוקטובר 1938 הוקם "בית הספר הימי על יד הטכניון העברי בחיפה" כמחלקה ימית של בית הספר בסמ"ת. משהתעוררו בעיות סמכות ניהול, עבר בית הספר לעכו. רק בעקבות שילובו בצרכי ביטחון המדינה בשנת 1954, קיבל את שמו המאוחר בית הספר לקציני ים עכו).

החי"ל והנהלות בתי הספר הימיים בתל אביב וחיפה יחד עם תנועות הנוער הימיות ניהלו בתקופת המנדט פעולות הדרכה ימית לנוער בחופי נהריה, שבי ציון, עתלית, כפר ויתקין, הרצליה, דגניה א', טבריה ותל אביב. ההדרכה הימית בזבולון נמשכה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939. הזבולונים ערכו מחנות אימונים רבים, השתתפו בהפלגות ממושכות בסירות מפרש לביירות ולרודוס, ומאוחר יותר גם בסירות מנוע לאלכסנדריה, רודוס ואיסטנבול. בעזרתה של הנריאטה דיאמונד נבנו תחנות ימיות בתל אביב, בהרצליה, בחדרה ובחיפה.

יותר מ-2,000 בוגרים סיימו את לימודיהם בזבולון עד שנת 1939. הם שירתו אז באניות עבריות, בנמלי ארץ ישראל, בספינות דיג ובמפעלים לבניית סירות.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שלח ז'בוטינסקי את הלפרן לנהל משא ומתן עם ממשלת צרפת על הקמת לגיון עברי, ובנוסף פתח במשא ומתן עם האדמירלות בקנדה על יסוד "בי"ס ימי עברי גדול" כהמשך ללגיון העברי. רבים מחברי זבולון הפועל ומכבי התגייסו ליחידות הובלה ופריקה של הצבא הבריטי. בהתחלה לא רצו להעסיקם בתפקידים ימיים ממשיים, אבל במרוצת הזמן גויסו אנשי התנועות הימיות ליחידות ימיות שונות של הצי הבריטי. רבים מבני זבולון כמו גם מתנועות אחרות הצטיינו בעבודתם המקצועית, בגבורתם ובמסירותם ואף צוינו לשבח.

לאחר הקמת מדינת ישראל

במלחמת העצמאות השתתפו רבים מבוגרי "זבולון" בקרבות, ואחרי גמר המלחמה עלו לעמדות רמות בחיל הים. מאות מאנשי "זבולון" השתלבו גם בצי הסוחר, החל מתפקידים זוטרים ועד רבי חובלים. עד סוף שנות ה-40 טיפל עמנואל טובים בהדרכת ה"זבולונים" ועמד בראש קורסים ימיים שונים, שבהם השתתפו צעירים מכל האגודות הימיות. פעילות זו נמשכה גם לאחר מותו של טובים בתאונת דרכים (1 במרץ 1950), בניצוחו של דור המדריכים המנוסים שהעמיד.

תקופה ממושכת היה לזבולון אופי מקצועי. תפקידה הראשי היה לחנך אנשי ים, שייראו בו את מטרת חייהם. בשנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים, נשתנה בעיני רבים המצב בארץ ועלה הצורך למשוך לים את הנוער ואת המבוגרים באמצעות ספורט ימי תחרותי. הרוב בהנהלת "זבולון" לא רצה להשלים עם העובדות, אבל תחת לחץ המציאות נפתחו בכל הסניפים סקציות תחרותיות ונרכשו סירות מפרש מדגם 420.

במהלך שנותיה רשמה לעצמה "זבולון" מספר רב של הישגים ספורטיביים ושייטה הגיעו לצמרת השיט העולמי. אליפות העולם הראשונה שבה זכתה מדינת ישראל הייתה בתחום השיט, על ידי שייטי זבולון כרמל צפניה ולידיה לזרוב, בסירה מדגם 420.