בהיותו תלמיד בתלמה ילין הציגו בבית הספר את "אופרה בגרוש" מאת ברכט ווייל. מילשטיין, שאהב מאוד את היצירה, הלך ללמוד גרמנית. הוא למד במכון גתה, תל אביב ודיסלדורף (1985-1981) וזכה בשתי מלגות. בוגר סדנת תסריטאות, בית צבי, 1985.
בהיותו בן שש עשרה, ב-1980, מילשטיין ביים לראשונה יצירה שכתב, "אם נקר ניקר וזה ניכור – אם זמר זימר וזה בידור", אופרה אותה הלחין דורי פרנס (אז בן שבע עשרה); קופרודוקציה בין תלמה ילין ותיאטרון בית ליסין, מאי, 1980.
למד תיאטרון, ספרות ובלשנות גרמנית, באוניברסיטת מינכן, גרמניה, 1986–1990. עבר סדנאות שונות: בימוי, מייקל אלפרדס, אונ' ת"א, 1994; משחק שייקספיר, ג'ון ברטון, אונ' ת"א, 1995; משחק, ורנר רלשטאפ, האקדמיה לאמנויות הבמה, ציריך, במסגרת הפורום הבינלאומי, פסטיבל ברלין, 1996; עבר סדנאות סיפור וקומדיה אצל רוברט מקי, תל אביב 2005 ו-2006.
מילשטיין ייסד את תיאטרון "נוצר", קבוצת התיאטרון העצמאית הגדולה בישראל, ביחד עם דלית מילשטיין (אין קשר משפחתי ביניהם) וכיהן כמנהלו האמנותי ושל העמותה לקידום תיאטרון ביפו (2004-1991)[3].
ההפקה הראשונה של תיאטרון נוצר הייתה "מחזות מלחמה" ("הילד שנזרק לתוך האש" ו"אנשי קופסאות השימורים") מאת אדוארד בונד. ההפקה גדולת הממדים הועלתה בפסטיבל עכו, אוקטובר, 1992 וזכתה בפרסי העיצוב וההצגה האורחת. ("הילד שנזרק אל תוך האש" הועלה החל ממרץ, 1993, בבית ציוני אמריקה, והיה, למעשה, ההפקה שחנכה את מרכז הפרינג' שהוקם אז ביוזמת משרד החינוך והתרבות).
ב-1997, מילשטיין ביים את הבכורה הישראלית של המחזה הקלאסי "פנתיסילאה", מאת היינריך פון קלייסט, במסגרת תיאטרון נוצר. ההפקה התארחה בפסטיבל פורצי הדרך, אאכן, גרמניה.
מחזהו הראשון שהוצג בתיאטרון רפרטוארי היה "פיבניצה", אותו גם ביים בהבימה ב-1994.
דרמטורג ויועץ אמנותי לתיאטרון הבימה (1995-1990).
מייסד המגמה לתיאטרון, תיכון אליאנס, תל אביב, ומנהלה 2001-1997. לימד משחק והעביר סדנאות לכתיבה יוצרת וכיתות אמן במסגרות שונות בגרמניה ובישראל.
עורך ושותף ראשי של הספר: Israeli Drama, קובץ תקצירים באנגלית של מחזות ישראליים נבחרים להפצה בנציגויות רשמיות של ישראל בעולם ואצל מנהלי פסטיבלים בינלאומיים, יוזמה והוצאה לאור של קשתו"ם (אגף קשרי תרבות ומדע), במסגרת משרד החוץ הישראלי, 2000; מהדורה מחודשת בעריכתו יצאה ב-2009.
יוזם, מייסד ומנהל אמנותי של פסטיבל "פותחים מסך" למחזאות ישראלית צעירה, בתיאטרון בית ליסין, משנת 2000.
החל מ-2003 היה מרצה לכתיבה דרמטית, באוניברסיטת הילדסהיים, גרמניה.
מורה ובמאי בבית צבי, סטודיו למשחק ניסן נתיב, אוניברסיטת תל אביב ותיכון תלמה ילין.
חבר ועדת ההיגוי של המכון למחזאות ישראל, מ-2004.
יוזם אירועי "ישראדרמה – זרקור על דרמה ישראלית בשפה הגרמנית", במסגרת המכון למחזאות ישראלית ומשרד החוץ ומנהלו האמנותי של הפסטיבל בשנים 2005, 2010 ו-2012.
בשנת 2005 יזם את פסטיבל "פותחים במה" למחזאות ישראל צעירה, בתיאטרון בית ליסין[4].
ב-2007 ביים את "רצח" מאת חנוך לוין במסגרת פסטיבל FIND בתיאטרון שאוביהנה, ברלין.
ב-2008 ביים את "מיין קאמפף" מאת ג'ורג' טבורי; התיאטרון העירוני של פרייבורג, גרמניה, בשיתוף מוזיאון E-Werk. המחזה מספר על יהודי שחונך את היטלר בתחילת דרכו ומניע אותו לכתוב את "מיין קאמפף"[5].
מנהל אמנותי שותף (ביחד עם יאן לינדרס) של פרויקט "קשרי משפחה" (Familiebande), פרויקט משותף בין תיאטרון בית ליסין, תל אביב והתיאטרון העירוני של היידלברג, גרמניה. במסגרתו הועלו שש הפקות דו-לאומיות החל ממאי, 2009. הפרויקט מומן על ידי Kulturstiflung des Bundes, ברלין, משרד החוץ הישראלי, ממשלת באדן-וירטמברג, עיריית היידלברג וגופים פרטיים ונחשב למקיף ביותר מבין פרויקטים לשיתוף פעולה עם תיאטראות זרים בשנים האחרונות.
מילשטיין ביים את "הבנאליות של האהבה" מאת סביון ליברכט בתיאטרון בית ליסין, ינואר, 2009, הפקה עליה זכה בפרס התיאטרון הישראלי להפקת המחזה המקורי של השנה, 2010[6]. ההפקה פתחה את פסטיבל "שוק המחזות", היידלברג, 2010 והתארחה בתיאטרון העירוני של פרייבורג, גרמניה, מאי, 2010[7].
ב-2011 ביים את "הסוחר מוונציה" מאת שייקספיר, התיאטרון העירוני של פרייבורג, גרמניה, כשבתפקיד הראשי כיכב דורון תבורי.
ב-2012 יזם וניהל את בית הספר למחזאות של תיאטרון בית ליסין בשיתוף סדנאות הבמה[8].
ב-2012 שב באופן חד-פעמי למשחק כששיחק בהצגה "מקסי ואני", שהציגה בתיאטרון בית ליסין. גילם את דמותו של אורסין, לצידו שיחקו יגאל נאור, שלומי טפיארו, נתי קלוגר ומרים זהר.
בספטמבר 2015 עלתה בתיאטרון בית ליסין ההפקה של מחזהו "לא לשכוח לאהוב - Love Hurts". ההפקה מבוססת על 35 ראיונות שנערכו עם זוגות מעורבים, ישראלים וגרמנים, והיא מספרת את סיפוריהם, 70 שנה אחרי אושוויץ ו-50 שנה בדיוק אחרי החתימה על היחסים הדיפלומטיים בין גרמניה לישראל. ההפקה עלתה כקופרודוקציה עם התיאטרון הממלכתי של באדן (Badisches Staatstheater).
1992 – פרס העיצוב ופרס ההפקה האורחת בפסטיבל עכו למחזות "הילד שנזרק לתוך האש" ו"אנשי קופסאות השימורים", מחזות מלחמה I ו-II מאת אדוארד בונד. הצגות של תיאטרון נוצר בבימויו של מילשטיין.
1987 – ציון לשבח למחזה "אז כמוות" ולהפקה בפסטיבל עכו[9].
אודות מחזותיו
אז כמוות
מפגש בין שני חברים מהתיכון, שנקלעו למריבה רומנטית בגלל בחורה. אחד מהם נסע לאירופה ונהפך לאיש אקדמיה והשני הוא איש עסקים הדוניסט החי בישראל. הם נפגשים כעבור שנים של נתק, כשהאינטלקטואל מגיע לבית חברו כדי לנקום על כך שהוא לקח ממנו את אהובתו. בימוי: שוש רייזמן, כוריאוגרפיה: גבי אלדור. שחקנים: יואל דרורי, רות חרל"פ, עינת סלע-וייץ ואברהם שושנה.
מעיין
בחורה שמוכנה לעשות הכול על מנת להצליח כשחקנית, חוברת לבמאי מגלומן, משנה עצמה ואת דמותה בהתאם. אופרה אותה מילשטיין כתב וביים בסטודיו למשחק ניסן נתיב, עם מוזיקה של דורי פרנס.
פנתיסיליאה
המאבק בין הגיבור היווני אכילס למלכת היוונים פנתיסיליאה. עיבוד של מילשטיין למחזה של היינריך פון קלייסט, אותו ביים בתיאטרון נוצר. בהצגה שיחקו אמרי איבגי, זיו באליסיאנו, דודו בן-זאב, אריאנה גוטמן, עירית הורוביץ, מרית יפה, פביאנה מיוחס, פיני מיטלמן, דלית מילשטיין, תמר מילשטיין, יוסי רחמני, דן שצמן וסיגלית תמיר.
פיבניצה
תסריטאי ישראלי מצליח בהוליווד מתבקש לכתוב תסריט אישי על אביו ניצול השואה. מכיוון שאביו מעולם לא שוחח עמו על השואה, הוא בודה מליבו סיפור הרואי. יום אחד אביו מגיע לבקר אותו באתר הצילומים ושניהם מתעמתים על הנראטיב בסיפורו של אביו. המחזה הוצג בהבימה, בתפקידים הראשיים שלום שמואלוב, אברהם רונאי ועמי ויינברג.
הגבול והשיבה
דרמה מיתולוגית אודות שני אלים, גבר ואישה, שמספרים סיפורים על בני אדם ואנשים נולדים מהסיפורים הללו. יום אחד פורצת ביניהם מריבה רומנטית ובזעמו הגדול הוא כורת את לשונה ואין מי שיספר את הסיפור ובני האדם צריכים לספר את הסיפורים של עצמם. שיחקו דוד בן-זאב, מרית יפה, דלית מילשטיין, שפרה מילשטיין וסיגלית תמיר.
מחזות שכתב
כמה הרוגים זה טבח? נכתב בהזמנת תיכון אורט לוד לרגל אירוע אינטראקטיבי בנושא פרשת "דיר יאסין"; בימוי: שפרה מילשטיין; מאי, 2015.
חור בעננים; המחזה נכתב בהזמנת תיאטרון "מקסים-גורקי" מברלין. פרזנטציה של 2 סצינות ממנו הועלתה במסגרת אירועי "זרקור על מחזאות ישראלית", בתיאטרון הלאומי הבימה, ספטמבר, 2005.
הגבול והשיבה, (בהשראת סיפורים מאת דלית מ. לביא), תיאטרון נוצר, ספטמבר, 2000 (המחזה זכה בפרס סיימון גרדינר למחזאות, 2001; הועלה כהפקת קריאה בפסטיבל המחזאים, קנברה, אוסטרליה, ובפסטיבל Act-In לתיאטרון אירופי מודרני, לוקסמבורג, 2001).
"הכל אודות אמא" מאת סמואל אדמסון/אלמודובר; תיאטרון תהל, תל אביב, נובמבר, 2013.
"הפרדס" מאת יוסף בר-יוסף; תיאטרון בית ליסין, ינואר, 2013.
"אבא שלי" מאת קריסטו זאגור; קריאה מבוימת במסגרת פסטיבל "פותחים במה" של תיאטרון בית ליסין; קופרודוקציה עם התיאטרון העירוני של היידלברג במסגרת פרויקט "קשרי משפחה"; ספטמבר, 2011
"הסוחר מוונציה" מאת שייקספיר, התיאטרון העירוני של פרייבורג, גרמניה; מרץ, 2011 (ההפקה הועלתה בפסטיבלים בבאדן, שווייץ ובימי התיאטרון של קרלסרוהה).
"תרופה" מאת מאיה שעיה; התיאטרון העירוני של היידלברג, נובמבר, 2010. במסגרת פרויקט "קשרי משפחה" בשיתוף תיאטרון בית ליסין; ההפקה התארחה בתל אביב בפסטיבל "פותחים במה", ספטמבר, 2011.
"הפי אנד" מאת עדו נתניהו; תיאטרון בית ליסין, אוגוסט, 2010. (במסגרת פסטיבל "פותחים במה")[14].
כעיוורת בלילה (Nachtblind), מאת דריה שטוקר; התיאטרון העירוני אולם (Ulm), גרמניה, נובמבר, 2009.
הבנאליות של האהבה מאת סביון ליברכט; תיאטרון בית ליסין, ינואר, 2009. פרס התיאטרון הישראלי להפקת המחזה המקורי של השנה, 2010. ההפקה פתחה את פסטיבל "שוק המחזות", היידלברג, 2010 והתארחה בתיאטרון העירוני של פרייבורג, גרמניה, מאי, 2010.
מיין קאמפף מאת ג'ורג' טבורי; התיאטרון העירוני של פרייבורג, גרמניה, בשיתוף מוזיאון E-Werk, פרייבורג; מרץ, 2008.
שבר ענן, מאת מרים קיני, (עם ציפי פינס), תיאטרון בית ליסין, נובמבר, 2002.
יציאת מצרים 2002, מאת בעז גאון, פסטיבל "פותחים מסך", יוני, 2002.
מקום, מאת שולמית לפיד, פסטיבל לתיאטרון קצר, צוותא, מרץ, 2002.
החיים כמו ..., מאת בן הכט, פסטיבל "פותחים מסך", תיאטרון בית ליסין, יוני, 2001.
גדול וקטן, מאת בותו שטראוס, אוניברסיטת תל אביב, מרץ, 2001.
"אבנים" מאת עידו אשד; קריאה מבוימת, בית הספר לכתיבת דרמה, צוותא, תל אביב, יוני 2001.
הגבול והשיבה, מאת אבישי מילשטיין, תיאטרון נוצר, ספטמבר, 2000.
הרומן הראשון שלי, מאת דונלד מרגוליס, תיאטרון בית-ליסין, מאי, 2000.
סדקים בבטון, מאת צדוק צמח, פסטיבל "פותחים מסך", תיאטרון בית-לסין, מרץ, 2000
פנתסילאה, מאת היינריך פון קלייסט. תיאטרון נוצר. בכורה עולמית: אוקטובר, 1997, פסטיבל פורצי הדרך, אאכן, גרמניה. בכורה ישראלית: דצמבר, 1997, אלהמברה, יפו.
הטירוף הזה שקוראים לו תיאטרון, ערב קטעי תיאטרון, תיאטרון נוצר בבית ברחוב קדם, פברואר, 1997.
ג'ו ובטי, מאת מארי מדניק, תיאטרון קריאה בבית ליסין, מרץ, 1996.
מינה פון בארנהלם, מאת לסינג, בית צבי, אפריל, 1996.
סיפורים מיערות וינה, סטודיו ניסן נתיב, תל אביב, מרץ, 1996.
המציצן, מאת ג'ורג' טבורי, אוניברסיטת תל אביב, מאי, 1995.
מארה/סאד, סטודיו ניסן נתיב, ירושלים, פברואר, 1995.
אנשי קופסאות השימורים, תיאטרון נוצר בתחנת הכוח רדינג, מאי, 1994.
משדר טלוויזיה, מאת מישל וינאבר, תיאטרון קריאה בתיאטרון הלאומי הבימה, מרץ, 1994.
פיבניצה, התיאטרון הלאומי הבימה, פברואר, 1994.
באאל, מאת ברכט, סטודיו ניסן נתיב, ירושלים, אפריל, 1993.
הילד שנזרק לתוך האש ואנשי קופסאות השימורים, מחזות מלחמה I ו - II מאת אדוארד בונד. תיאטרון נוצר בפסטיבל עכו, אוקטובר, 1992. (פרסי העיצוב וההצגה האורחת). ("הילד שנזרק אל תוך האש" הועלה החל ממרץ, 1993, בבית ציוני אמריקה, ולמעשה היה ההפקה שחנכה את מרכז הפרינג').
טוב, מאת ס. פ. טיילור, סטודיו ניסן נתיב, ירושלים, יולי, 1992.
התאונה, מאת הלל מיטלפונקט (עם דגמר דומרז); בהזמנת הוצאת פישר (Fischer); הועלה לראשונה על ידי תיאטרון שאוביהנה, ברלין, פסטיבל FIND, מרץ, 2007. הצגות נוספות בקיל ובציריך[22].
