תמיר נולדה וגדלה בקיבוץ ניר יצחק, שהוריה היו בין ראשוניו, ולה ארבעה אחים גדולים ממנה: גיל, יגאל, עמי, ושרון. אביה, יושקו (יוסף) תמיר, עלה לישראל מארגנטינה; אמה, שרה תמיר, עלתה לישראל מפרגוואי. אביה הוא במאי תיאטרון, הקים את ה"מיניתיאטרון" בשנת 1970 ומופיע עמו ברחבי הארץ, בהרכבים שונים, עד היום. אמא היא ציירת. מגיל צעיר עסקה תמיר במשחק, בשנות ילדותה ונעוריה בקיבוץ למדה נגינה על פסנתר וחליל צד, פיתוח קול, שירה, בלט קלאסי ומודרני, ג'אז וסטפס וכן התאמנה והתחרתה בשחייה.
מייד לאחר סיום לימודיה החלה לשחק בתיאטרון נוצר. תמיר שיחקה בו בהצגה "פנתיסיליאה" על-פי היינריך פון קלייסט, בעיבודו ובימויו של אבישי מילשטיין. היא גילמה את דמותה של אננקה (דמות שנוצרה בתוך עיבוד מסוים זה), לוחמת מצבא האמזונות, שנופלת בשבי האויבים היוונים. הצגת הבכורה הייתה ב-1996, בפסטיבל הבינלאומי באאכן, גרמניה, ורצה במשך כחמש שנים.
ב-1997 שיחקה תמיר בהצגה "הגבול והשיבה" שכתב מילשטיין ביחד עם אנסמבל תיאטרון "נוצר". היא גילמה את דמותה של כלה שמחכה לאהוב, החייל שלה ומרוב המתנה הופכת לבסוף לחתן שלה עצמה, לעיתים היא היא ולעיתים היא הוא, גם גבר וגם אישה.
מאז שנת 1997 משחקת תמיר בהצגה "מועדון הקופים הירוקים", מאת רוי סמיילס, בבימויה של לי גילת, שהציגה בתיאטראות תמונע וצוותא. תמיר גילמה את דמותה של אורנה, אחות דתייה שמתגוררת בשטחים. לצידה בהצגה שיחקו יוסי טולדו, שמעון מימרן, גבי שושן, מוטי רוזנצווייג ושאדי שרור.
ב-1998 השתתפה בהצגה "בייזיץ" מאת משה מלכא ובבימויו, בתפקיד פיפי. ההצגה זכתה בפרס ראשון בקטגוריה "הצגות רחוב" בפסטיבל חיפה להצגות ילדים בשנה זו ולאחר מכן בין היתר הופיעה ב"פסטיבל "אשלון" בצרפת. ההצגה מתארת בדידות וקושי לתקשר. מוצגות בה ארבע דמויות, כל אחת לבדה בתא שקוף על הרגליה ותבניותיה החוזרות; בשלב מסוים הן יוצאות מתאיהן, מפוחדות ואינן יודעות כיצד ליצור קשר, אך הן בכל זאת יוצרות קשר עם מישהו שנכנס איתם לתאן. לצידה שיחקו יוסי רחמני, אמיר איבגי ומשה מלכא.
ב-2000 שיחקה בהצגה "חברים עד הסוף" (שעסקה בקשיי ההתאקלמות של יוצאי חבר המדינות בחברה הישראלית), פרי עטו של חנוך רעים ובבימויו. תמיר גילמה את גל, ילדה שרוצה להיות בן, טום בוי בחבורה של בנים. ב-2001 גילמה את שרה בהצגה "שרה והגר" מאת שי שוורץ ובבימויו, בתיאטרון "הנגב".
ב-2002 שיחקה בסרט הסטודנטים "אמא דג" בבימויו של גיל אשרי. תמיר גילמה את נעמי (אמא דג), אישה חולת נפש שנהגה לישון באמבטיה, המאושפזת מזה כמה שנים בבתי חולים לחולי נפש. מדי כמה שנים בעלה ושני ילדיה לוקחים אותה לחופשה בחוף "השועל והפיל" בים המלח; הסרט מספר על פעם אחת כזאת, אך בה היא מספרת להם שהיא בריאה ושהיא חוזרת הביתה בקרוב.
תמיר שיחקה בסדרה "האי" (2007) שיצר גיורא חמיצר וביים עופר ויצמן. היא גילמה את דמותה של ליסה, אמו של מייקי (דניאל מורשת), המנצלת את כוחותיו העל-טבעיים של בנה בצורה פושעת כביכול, שהיא למעשה מסווה לפעילות מטעם מחתרת שמטרותיה חיוביות.
בסרט הגמר של דגן ואלד "וויסקי סאוואר" (2008) גילמה את דמותה של אווה, אלכוהוליסטית עם נטיות להרס עצמי המנהלת רומן עם אדי גינס (דני זהבי), בוהמיין רדוד; הוא מוציא עליה ספר והיא תובעת אותו.
בסדרה "דאוס" (2009) שיצרו וביימו גידי דר ומרקו כרמל, גילמה תמיר את דמותה של ד"ר אלונה הייזנר, אמו של גיבור הסדרה, דני (מיכאל מושונוב). בסרט "אילי ובן", בבימויו של אורי רביד, גילמה את דמותה של ענת, אמה של רותם (אדם קנת), חבר של אילי (יובל שבח).
ב-2011 שיחקה תמיר בסרט החרדי "הגדר" של טלי אברהמי, שצולם בקייב, אוקראינה. הסרט מספר על גזירת הקנטוניסטים, חטיפת ילדים יהודים לצורך גיוסם לצבא הצאר. תמיר גילמה את דמותה של יהודייה מהמעמד הגבוה, גברת הינגה גולדברג, אשת הגביר, שמייצגת את הגישה הפתוחה יותר, המקבלת את ההתפתחות וראה בקידמה גם את החיובי, תפיסה שפחות מקובלת בעיירה היהודית. חברתה של הינגה שמגיעה לבקר לאחר שעזבה את העיירה והפכה לאשת העולם הגדול, והיא שמושכת את ביתה של הינגה ואת חברתה (גיבורת הסרט) לברוח אל החיים האחרים, המלומדים והנאורים של העולם הגדול. בסרט שיחקו גם אלינור פכט, רות רסיוק, דינה לימון, פנינה ברטה צדקה, אילת קורץ יוסף, מיקי ברקן ורוני דותן.
תמיר שיחקה בסרטו המוקומנטרי של אמנון וינר "רשימות קצמן", בתפקיד עצמה, כבת קיבוץ שנשאלת על הרגעים המאושרים שהיא זוכרת מהילדות בקיבוץ; ברגע שהיא נשאלת על כך היא נזכרת ומספרת על רגעי האושר במלחמה (מלחמת יום כיפור, כשהייתה בת ארבע), אשר בהם לעיתים ישנו איתם יחדיו, על מזרנים, ההורים באולם המרכזי, בבית הילדים (בהצגה מתואר רגע האושר בשינה, יוצאת הדופן, לצד אמא ותחושת הביטחון על אף המלחמה).
תמיר מלמדת משחק ומביימת בביכורי העיתים בת"א וכן באופן פרטי. בעבר לימדה בין היתר בבית הספר אליאנס, "מרכז אומנויות צרעה", בית הספר "קציר" ברחובות, "העמותה לקידום התיאטרון ביפו", "אשכולות", בית הספר "היובל" ו"עירוני ט'" בתל אביב, במתנ"ס שיכוני המזרח בראשון לציון ועוד.
כיום עובדת על אלבום ראשון "משהו נואש".
הטקסטים שלה ואת לחני השירים שבו יוצרת בשיתוף עם קורין אלאל. מתוכו יצא ביוני 2013 הסינגל הראשון שאף הוא נקרא -
"משהו נואש"
עיבוד והפקה מוזיקלית: קורין אלאל.
תופים: נתנאל נתי כהן.
בס: אמיתי פריינטא.
פסנתר: עינב ג'קסון–כהן.
גיטרות: צח אגאסי.
קולות : קורין אלאל.