מתחילה פרשת קסטנר: בסוף שנת 1952, טען מלכיאל גרינוולד בעלון שהוציא כי ישראל קסטנר הכשיר את הקרקע לרצח יהודי הונגריה על ידי הנאצים והשתתף בגזל רכושם על ידי קורט בכר והוסיף: "ידידי חברי המזרחי בהונגריה, ידידי היקרים", כתב גרינוולד, "ריח פגר מגרד את נחירי, זו תהיה הלוויה משופרא דשופרא. את ד"ר רודולף קסטנר צריך לחסל".
בכנסת עובר חוק האזרחות, הקובע מי נחשב לאזרח ישראל, וכיצד ניתן להתאזרח או להגר באופן חוקי לישראל.
החתימה על הסכם השילומים
המגעים בין ישראל לבין גרמניה המערבית לגבי שילומים לנפגעי הנאצים ולמדינת ישראל התקיימו עוד טרם 1952, והמחאות נגד ההסכם מצד מבקריו התקיימו כבר בשנת 1951. עם זאת, בינואר 1952 סערה המדינה על רקע הסכם השילומים, והתקיימו הפגנות סוערות נגד ההסכם, במהלכן אף הופעלה אלימות ויודו אבנים לעבר בניין הכנסת. מנחם בגין, שהיה מנהיג האופוזיציה, הוביל הפגנה מרכזית נגד ההסכם ב-9 בינואר בכיכר ציון. חרף המחאות, נחתם הסכם השילומים בין גרמניה המערבית לישראל ב-10 בספטמבר.
המחאה מובילה גם להתארגנות אלימה: דב שילנסקי נעצר כשבתיקו מטען חבלה, אשר התכוון ככל הנראה להפעיל כמחאה על הסכם השילומים. שילנסקי נידון ל-21 חודשי מאסר (אם כי פרקליטו, שמואל תמיר, הצליח לגרום לאהדה עממית בשילנסקי, כפי שקרה שנתיים לאחר מכן עם מלכיאל גרינוולד).
