אורן נולד בפודהייצה שבגליציה. עלה לארץ ישראל בשנת 1929 והצטרף לקבוצת השומר הצעיר שהייתה בנס ציונה, שם נקלע למחלוקות עם אנשי מפא"י. ב-1934 התיישב בקיבוץ מזרע ובשנת 1938 נבחר להנהלת הקיבוץ[1]. בסוף אותה שנה יצא לשליחות בלונדון ופריז מטעם הקיבוץ הארצי השומר הצעיר[2]. בשנת 1940 יצא לז'נבה בשליחות תנועת החלוץ להקמת מרכז עולמי שם במקום המרכז בוורשה שחדל לפעול בגלל הכיבוש הנאצי של פולין[3]. בספטמבר 1944 נבחר לוועד הלאומי מטעם חזית השמאל[4]. בשנת 1948 היה ממייסדי מפ"ם והיה נציג המפלגה בהסתדרות הכללית.
בנובמבר 1951 ייצג אורן את מפ"ם כמשקיף בוועידת הפדרציה העולמית של האיגודים המקצועיים בברלין. בוועידה זאת אמר שפועלי ישראל לא יצאו לעולם למלחמה נגד ברית המועצות[6]. בדרכו מברלין לציריך עבר אורן בפראג והתעכב בה מספר ימים בשליחות העיתון על המשמר. בתקופה זאת נעצר אורן ביחד עם קרוב משפחתו שמעון אורנשטיין והואשם בתמיכה באימפריאליזם ובהיותו סוכן ציוני. השלטונות בצ'כוסלובקיה לא דיווחו על המעצר וקרוביו בישראל לא ידעו לאן הוא נעלם[7]. רק בסוף מרץ 1952 הודיעו שלטונות צ'כוסלובקיה שאורן נעצר באשמת פשעים נגד ביטחון המדינה[8].
אורן ואורנשטיין אולצו להעיד כנגד מנהיגים צ'כוסלובקיים במשפט ראווה שנערך להם, כחלק ממשפטי פראג. במהלך המשפט אמר אורן את הדברים הבאים שהובאו בהקלטה של ה־BBC:
בטרם אגיד משהו על סלאנסקי ברצוני לאמר משהו על עצמי. הייתי חבר פעיל בארגונים ציוניים ופעלתי נגד הדמוקרטיות העממיות. כן עמדתי בקשר עם סוכנויות ריגול והיה עלי לתאם פעולות ריגול, משום שמאז שנת 1934 שימשתי גם כסוכן השירות החשאי הבריטי. משימותיי המיוחדות מאז 1945 היו לנהל פעולות ריגול נגד הדמוקרטיות העממיות, במיוחד נגד פולין, הונגריה, צ'כוסלובקיה, בולגריה ורומניה והרפובליקה הגרמנית העממית. כחלק מפעולות הריגול המשכתי בעבודתי למען ארגונים ציוניים בינלאומיים.
בנוסף העיד אורן שהוא שימש כמקשר בין משה פיאדה ואהוד אבריאל[9]. בעיתון דבר התייחסו בזלזול להאשמות של צ'כוסלובקיה והביעו אי אמון בהאשמות ובהודאה של אורן, אותם כינו סיפורי אלף לילה ולילה[10]. במפלגתו של אורן, מפ"ם, התייחסו אל ההאשמות כאל אי הבנה שיש ליישב, אולם בקרב המפלגה הקומוניסטית הישראלית דרשו שמפ"ם תוקיע את אורן אם רצונה להמשיך בשיתוף פעולה עימה[11].
אורן נשפט ל-15 שנות מאסר ואורנשטיין למאסר עולם, מה שהביא לתגובות קשות של זעזוע בשמאל הישראלי, במפלגת מפ"ם ובתנועת הקיבוץ הארצי. קבוצה שמאלנית של חסידי משה סנה, אשר סירבה לגנות את משפט פראג ואת האשמתו של אורן כמרגל אימפריאליסטי, אולצה לעזוב את קיבוצי התנועה.
שחרורו וטיהור שמו
אורן שוחרר מן הכלא והגיע לציריך ב-13 במאי 1956, שם אמר שההאשמות נגדו היו עלילה אך לא גרמו לו לשנות את השקפותיו הפוליטיות[12]. כשחזר לישראל פורסמו ראיונות עימו בעיתונות בהם שיתף על העינויים שעבר בכלא, שכללו הרעבה, מניעת שינה ו"התעללות בהרגשה היהודית והאנושית"[13] ועל משפט הכזב שנערך לו. ספרו "רשימות אסיר פראג" ראה אור בשנת 1958. בספר הוא מתאר כי בתקופת מאסרו בכלא הרגיש כי כל מפלגתו יושבת שם עמו[14]. גם לאחר הפרשה תועד אורן כתומך בברית המועצות וניהל על כך ויכוחים בעיתונות עם יוסף ברגר-ברזילי[15][16].
באוקטובר 1963 הודיעו שלטונות צ'כוסלובקיה שבחנו מחדש את תיקו של אורן והוא טוהר מכל אשמה[17]. אורן היה בכך אחרון מורשעי משפטי פראג ששמו טוהר.
חיים אישיים
מרדכי אורן היה נשוי לרגה ורשביאק ולהם שני ילדים פועה גונן והסופר משה אורן. אורן נפטר בשנת 1985 בהיותו בן 80, והובא למנוחות בבית העלמין שבקיבוצו מזרע.
