קפיצות סקי הוא ענף ספורט חורף, שבו הקופץ צובר מהירות בגלישה במורד מקפצה ומקצה המקפצה הוא מנתר במורד גבעהמושלגת. תוצאות הקפיצה הן שקלול של המרחק אליו הגיע הקופץ וציוני שופטים שמדרגים את סגנון הקפיצה שלו בטווח שבין 1 ל-20. מגלשי הסקי בשימוש בקפיצות הם רחבים וארוכים, בעלי צדדים מקבילים.
אירועי הגביע העולמי בקפיצות סקי מאורגנים על ידי פדרציית הסקי הבינלאומית. בנוסף לגביע העולמי הפדרציה מארגנת גם את אירועי הגביע הקונטיננטלי לגברים, ובשנים האחרונות החלו לארגן גם תחרויות גביע קונטיננטלי לנשים. ישנם שלושה סוגים של גבעות מהן קופצים: "גבעה נורמלית", "גבעה גדולה" ו"תעופת סקי". שני האחרונים משמשים בגביע העולם בעוד שבגביע הקונטיננטלי משתמשים ב"גבעה נורמלית" וב"גבעה גדולה".
היסטוריה של קפיצות הסקי
סונדרה נורהיים מנורווגיה נחשב כמייסד הענף. ב-1860 הוא קפץ עם המגלשיים שלו למרחק 30 מטרים. שנתיים מאוחר יותר כבר נערכה תחרות קפיצות הסקי הראשונה בנורווגיה. לאחר מלחמת העולם הראשונה החל הענף להתפתח כאשר קופצים נורווגים הציגו סגנון קפיצה בו הגוף מוטה קדימה כדי לשפר את האווירודינמיות. בזכות הסגנון החדש היה הקופץ האוסטרי סיפ בראדל לראשון שחצה את קו 100 המטרים בשנת 1936. הספורט הוסיף להתפתח ולצבור תאוצה אבל רק בשנת 1985 הוצגה לראשונה הקפיצה בסגנון ה-V (על ידי השוודי יאן בוקלב) בו הקופץ יוצר את האות V בעזרת המגלשיים שלו. הסגנון החדש הוכר כאווירודינמי יותר מהסגנון בו המגלשיים היו צמודים ומאז זהו הסגנון המקובל בקרב הקופצים.
הקפיצות מתבצעות עם מגלשיים ייחודיים, ארוכים מאוד ורחבים. הקופצים לובשים חליפות מיוחדות שעוזרות להקטין את הגרר ועל ידי כך להאריך את משך השהיה באוויר. בנוסף מחויבים הקופצים לחבוש קסדה ומשקפי רוח.
על מנת להקטין את התלות בציוד, קבעה פדרציית הסקי תקנות שמגבילות את רוחב החליפה המותר, וכן הגבילה את אורך מגלשי הסקי לעד -146% מגובהו של הקופץ. קופץ שציודו חורג מהתקנות נפסל מיידית לאותה תחרות.
אחת הבעיות העיקריות בספורט זה היא הנטייה לאנורקסיה בקרב חלק מהקופצים. בשל קיומו של יחס ישיר בין משקל הגוף לבין מרחק הקפיצה הגיעו ספורטאים רבים למצב של תת-משקל על מנת לשפר את ביצועיהם. לקראת עונת 2005 פרסמה פדרציית הסקי תקנות חדשות על פיהן קופצים בתת-משקל לא יוכלו להשתמש במגלשי סקי באורך המתאים להם ויאלצו להשתמש במגלשיים קצרים יותר, מה שיפגע בביצועיהם ויעודד אותם לעלות למשקל תקין. הקופץ הנורווגי סיגורד פטרסן הוא דוגמה טובה. פטרסן סיים במקום הרביעי בגביע העולם ב-2004 ואף זכה בטורניר "ארבע הגבעות", אולם בעונת 2005 נאלץ לקצר את מגלשי הסקי שלו בעקבות התקנות החדשות וסיים את העונה במקום ה-20 בלבד בגביע העולם.
שיטת הניקוד
לכל גבעה ישנו "קו החישוב" או נקודת ה-K שייחודיים לה; קו החישוב של גבעות נורמליות נע באזור ה-90 או 95 מטרים, בגבעות גדולות מדובר באזור 120 או 125 המטרים ובתעופת סקי קו החישוב יהיה בדרך כלל באזור 185 המטרים. קופץ שנחת בדיוק על קו החישוב זכאי ל-60 נקודות (בגבעות-ענק נחיתה על קו החישוב מזכה ב-120 נקודות). נחיתה מעבר לקו החישוב מזכה בנקודות בונוס בהתאם לגודל הגבעה. בגבעה הבינונית הבונוס הוא 2 נקודות למטר, ובגבעה גדולה הבונוס הוא 1.8 נקודות למטר (בקפיצות מגבעה גדולה במסגרת סקי נורדי משולב הבונוס הוא 1.2 נקודות למטר). בגבעות-ענק הבונוס הוא 1.2 נקודות למטר. אם הקופץ נחת לפני קו החישוב מחסירים מניקוד הבסיס (60 או 120 נקודות) את מספר הנקודות בהתאם למרחק ובכפוף לשיטת החישוב שהוצגה. לדוגמה, בגבעה שנקודת ה-K שלה היא 120 מטר, קופץ שהשיג 125 מטרים יזכה ל-60 הנקודות ובנוסף ל-1.8*5 נקודות בונוס - סך הכול 69 נקודות. קופץ שהגיע רק ל-110 מטרים יזכה ל-60 הנקודות פחות 10*1.8 - 42 נקודות.
יתרה מכך, סגנון הקפיצה מדורג על ידי חמישה שופטים כשהציון הגבוה ביותר והציון הנמוך ביותר אינם נחשבים. השופטים בוחנים את היציבות של הקופץ באוויר, את צורת המגלשיים שלו בעת התעופה כשהדגש הוא על תצורת ה-V, ועל הנחיתה שחייבת להתבצע בסגנון ה"טלמרק", כאשר רגל אחת מכופפת מעט בעוד שהשנייה ישרה. כמו כן קופץ שמעד לאחר הנחיתה או נפל יאבד מספר נקודות רב. סך כל הנקודות מהשופטים מתווסף לניקוד שהושג בזכות המרחק והשקלול מהווה את תוצאת הקופץ. כך לדוגמה קופץ שהשיג 125 מטר וציוני השופטים הם 17.5, 18.0, 18.5, 18.5, 19.0 יקבל בנוסף ל-69 נקודות על מרחק (לפי מה שהוסבר קודם) גם 55 נקודות על השיפוט (18 + 18.5 + 18.5) וסה"כ 55+69=124 נקודות.
מרכיב הרוח הוא בעל משמעות גדולה בקביעת מרחק הקפיצה. כך, רוח נגדית מסייעת לקופץ להשיג מרחק גדול יותר בזכות ההתנגדות בזמן האחיזה באוויר, בעוד שרוח גבית מקצרת את מרחק הקפיצה ורוח צידית מסיטה את הקופץ הצידה, לעיתים בצורה מסוכנת. על מנת להגדיל את מרכיב ההוגנות בתחרויות הוכנסו כיוון הרוח ועוצמתה כמשתנה נוסף בחישוב הציון, כשרוח גבית מוסיפה נקודות לציון בהתאם לעוצמת הרוח (ככל שהרוח מפריעה יותר כך יהיה הציון גבוה יותר) בעוד שרוח נגדית מורידה ניקוד באופן דומה.
מרכיב משמעותי נוסף הוא שער הזינוק - כלומר מרחק ההרצה לפני הזינוק מהגבעה. מרחק זה הוא בעל משמעות קריטית בקביעת התוצאה הסופית. לעיתים במהלך התחרות נראה כי מרחק הזינוק קצר מדי (מה שפוגע ברמת התוצאות) או ארוך מדי (מה שיכול לסכן את הנחיתה של הקופצים). בשיטה החדשה ניתן להזיז את השערים באמצע התחרות ועל מנת לשמור על איזון בתוצאות נהוג להוריד ניקוד מסוים אם מרחק ההרצה מתארך ולעומת זאת לפצות בתוספת ניקוד אם מרחק ההרצה מתקצר. פתרון זה מונע את הצורך לקפוץ מחדש עבור הקופצים שכבר ביצעו את הקפיצה, מה שהיה נפוץ לפי השיטה הישנה. בעונת 2009/2010 השיטה פעלה כניסוי. על אף המחלוקת והביקורת על השיטה מצד גורמים שונים, הוחלט להחיל את השיטה על כל התחרויות במסגרת הגביע העולמי בקפיצות סקי וסקי נורדי משולב החל מעונת 2010–2011.
מהלך התחרות
כל מדינה רשאית לשתף בתחרות קפיצות סקי מספר מוגבל של ספורטאים על פי קריטריונים של פדרציית הסקי (באליפויות העולם ואולימפיאדות - 4 קופצים למדינה). מספר הספורטאים המגיעים לכל תחרות גביע עולם נע בין 60 ל-80 ספורטאים. הספורטאים זוכים למספר קפיצות אימון ולאחריהם ניגשים למוקדמות, בהן נקבע אילו ספורטאים יזכו להשתתף בתחרות עצמה. את התחרות מתחילים 50 ספורטאים, מתוכם 10 המדורגים הראשונים בעולם פטורים ממוקדמות בעוד ששאר הקופצים מתחרים במוקדמות על 40 המקומות הנותרים. לאחר שנקבעו 50 הקופצים (בתחרויות תעופת סקי מתחרים 40 קופצים בסיבוב הראשון) שיתחילו את התחרות ניגשים לסיבוב התחרות הראשון. בסיבוב זה סדר הקפיצה נקבע באופן הפוך לדירוג בגביע העולמי (מוביל הגביע העולמי קופץ אחרון). בתום סיבוב זה עולים לסיבוב השני רק 30 קופצים עם התוצאות הטובות ביותר. בסיבוב זה סדר הקפיצות נקבע בסדר הפוך לפי מיקום אחרי הקפיצה הראשונה (המוביל אחרי הסיבוב הראשון קופץ אחרון). בתום הסיבוב השני והאחרון הקופצים מדורגים על פי שקלול תוצאותיהם משני הסיבובים.
בתחרות הקבוצתית לכל קבוצה יש 4 קופצים. בסיבוב הראשון יש ארבעה סבבים כשבכל סבב יש קופץ אחד מכל קבוצה. סדר הקפיצה הוא על פי דירוג הנבחרות בסדר הפוך כשהנבחרת שמדורגת במקום הראשון בעולם תקפוץ אחרונה. בקפיצה השנייה יש גם ארבעה סבבים אך רק 8 הנבחרות הטובות ביותר על פי תוצאות הקפיצה הראשונה ישתתפו בקפיצות. סדר הקפיצות זהה לקפיצה הראשונה למעט בסבב האחרון ששם סדר הקפיצות הוא על פי המיקום אחרי 7 סיבובים. הקבוצה שמנצחת היא הקבוצה שצוברת הכי הרבה נקודות בתום 8 קפיצות.
טורניר "ארבע הגבעות"
טורניר ארבע הגבעות הוא טורניר יוקרתי המתקיים מדי שנה מאז שנת 1953 בימים שסביב ראש השנה האזרחית. במהלך הטורניר נערכות ארבע תחרויות בהפרש של יומיים או שלושה בין תחרות אחת לשנייה, על ארבע גבעות שונות: שתי גבעות בגרמניה, אוברסטדורף וגארמיש-פארטנקירכן, ושתי גבעות באוסטריה, אינסברוק ובישופסהופן. התחרויות הללו מקנות גם ניקוד לגביע העולמי וגם ניקוד פנימי לטורניר והטורניר הזה נחשב כשיאה של עונת קפיצות הסקי. כללי התחרויות בטורניר שונים מעט: האימונים והמוקדמות מתקיימים כסידרם אולם סיבוב הקפיצות הראשון של כל תחרות נקרא "שלב הנוק אאוט" ובו מתחרים 50 הקופצים שעלו מהמוקדמות בזוגות, כאשר הקופץ שניצח במוקדמות מתמודד מול הקופץ שהגיע במקום ה-50, הקופץ שסיים שני מתמודד מול זה שסיים-49 וכן הלאה. המנצח מכול זוג עולה אוטומטית לסיבוב הקפיצות השני, ול-25 המנצחים מתווספים חמשת המפסידים בעלי התוצאות הטובות ביותר. סיבוב הקפיצות השני נערך במתכונת הרגילה של תחרויות גביע העולם והמנצח הוא זה ששקלול הניקוד שלו משני הסיבובים הוא הגבוה ביותר.
בעונת 2002, היה סוון האנאוולד הגרמני לקופץ הראשון אי פעם שזכה בטורניר לאחר ניצחון בכל ארבע הגבעות, ובטורניר 2017–2018 הגיע להישג זה גם קמיל סטוך הפולני, ובכך הפך לקופץ השני שניצח בכל ארבע הגבעות בטורניר יחיד. הטורניר בעונת 2006 היה דרמטי ובסופו הגיעו יאנה אהונן הפיני ויעקוב יאנדה הצ'כי למספר נקודות זהה והוכתרו ביחד כזוכים משותפים, בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטורניר. אהונן זכה בטורניר של 2008 והשלים זכייה חמישית. בכך מחזיק אהונן בשיא הזכיות בטורניר.
אנדרס יאקובסן הנורווגי זכה בטורניר של 2007 בשנתו הראשונה בסבב הגביע העולמי. בשנים האחרונות הפכו האוסטרים לדומיננטיים בתחרות. בשנת 2009 זכה וולפגנג לויצל הוותיק בטורניר, בשנת 2010 זכה בתואר אנדריאס קופלר, בשנת 2011 זכה בתואר תומאס מורגנשטרן ובשנים 2012 ו- 2013 זכה בתואר אוסטרי נוסף, גרגור שלירנצאואר. שיאן הזכיות בטורניר היוקרתי הוא הפיני יאנה אהונן שזכה חמש פעמים בין השנים 1999 ל-2008.
הגביע העולמי בקפיצות סקי הוא סבב עונתי של תחרויות בהשתתפות הדרג הבכיר של הקופצים. התחרות הראשונה מתקיימת לרוב בסוף השבוע האחרון של נובמבר בעיירה קוּסָמוֹ שבצפון פינלנד והתחרות האחרונה מתקיימת על פי רוב בסוף השבוע השלישי של מרץ בגבעה הגדולה ביותר בעולם, בפלניצה שבסלובניה. המדינות שמארחות את תחרויות הגביע העולמי הן בעיקר גרמניה, אוסטריה, שווייץ, צ'כיה, איטליה, נורווגיה, פינלנד ויפן. בכל מפגש מתקיימת תחרות אישית אחת או שתיים ובחלק מהמפגשים גם תחרות קבוצתית. הקופצים שסיימו בשלושים המקומות הראשונים מקבלים ניקוד בהתאם למיקום כאשר המנצח מקבל 100 נקודות, המקום השני - 80 נקודות, המקום השלישי - 60 נקודות וכן הלאה עד המקום ה-30 שמקבל נקודה אחת. מנצח הגביע העולמי הוא זה שצבר את מירב הנקודות בסיכום כל תחרויות הסבב. במסגרת הסבב מתקיימות שתי תחרויות משנה שנחשבות כחלק מהגביע העולמי. הראשונה, טורניר ארבע הגבעות (ראו לעיל), מתקיימת בסוף דצמבר ותחילת ינואר בגרמניה ובאוסטריה והזכייה בה נחשבת יוקרתית אף יותר מזכייה בגביע העולמי. התחרות השנייה, הטורניר הנורדי, מתקיימת בחודש מרץ (לקראת סוף הסבב) בפינלנד ובנורווגיה ונחשבת יוקרתית פחות. תחרויות במסגרת האולימפיאדה ובמסגרת אליפויות עולם אינן נחשבות כתחרויות גביע העולם.