פארק אדית וולפסון (ובקצרה: פארק וולפסון) הוא פארק בדרום מזרח תל אביב בין דרך השלום, דרך הטייסים ורחוב לה גוארדיה. במרכז הפארק פסל סביבתי בשם "כיכר לבנה" שיצר האמן דני קרוון. הפארק ידוע גם בשמו הערבי גבעת בטיח, בגלל שתושבי סלמה גידלו בו בעבר אבטיחים.
מבנה הפארק
הפארק קרוי על שם אדית וולפסון, אשתו של איש העסקים והפילנתרופ היהודי-בריטי אייזיק וולפסון. שניהם תרמו להקמת הפארק. הפארק ממוקם קרוב למפגש הערים תל אביב, גבעתיים ורמת גן והוקם על גבעת כורכר בגובה 57 מטרים, שנקראת גבעת בטיח, על שם האבטיחים שגידלו שם בעבר.
ב-2002 פרסם איש הקולנוע יעקב גרוס, יחד עם רם זור, את הספר "גבעת בטיח - תל אהבהבים", הספר מספר את סיפורם של נערי שכונת יד אליהו שגדלו סביב הגבעה בשנות ה-60 של המאה ה-20, אז הייתה שטח פתוח בו גדלו עצי שקמה ושיחי צבר[1].
בשנים אלו נהגו חניכי שבט צבר של הצופים, סניף יד אליהו של בני עקיבא ששכן ממש למרגלות הגבעה וקן יד אליהו של הנוער העובד והלומד, לקיים במקום מפקדי אש מדורות קומזיץ וכן משחקי א"ש לילה.
הפארק, ששטחו כמאה דונם, תוכנן על ידי אדריכלי הנוףיוסף סגל, צבי דקל וא. מילר. הפארק כולל משטחי דשא, עצים וצמחים שונים, מגרשי משחקים, שטחים לפיקניק ואגם מים קטן. בין העצים ישנם עצי שקמה עתיקים שהיו על הגבעה ושולבו בצמחיית הפארק עם עצים חדשים. הפארק נחנך באפריל1976[1].
בראש הגבעה פסל סביבתי בשם "כיכר לבנה", עשוי בטון בצבע לבן המשלב צמחייה ועץ זית, אותו נבחר לתכנן האמן דני קרוון לכבוד מקימי העיר. מהגבעה ניתן לצפות מערבה אל העיר תל אביב ואל הים, ולכיוון מזרח, אל השפלה ואל הרי יהודה. הפסל נחנך ב-21 במרץ1988[2].
בספטמבר 2011, הסתיים פרויקט שיקום של הפארק שכלל תיקון שבילי הבטון שנפגעו עם השנים משורשי השקמים, הוספת מערכת תאורה לאורך שבילי הגן, שדרוג מתקני המשחק בתוספת גומי והצללה. כמו כן שוקם האגם ושונתה לחלוטין שיטת הטיפול במים בו, מאגם מים מוכלרים לאגם אקולוגי עם צמחייה ודגה[3].
כיכר לבנה
"כיכר לבנה" (1988) הוא פסל סביבתי עשוי בטון לבן המשתלב בצמחיית הפארק ותוכנן על ידי האמן דני קרוון לכבוד מקימי העיר תל אביב והעיר הלבנה. המיצב כולל מחוות שונות שמזכירות את נופי העיר בראשיתה ואת חיי התושבים. במרכז המיצב ממוקם מגדל תצפית בגובה 20 מטרים, אשר גודלו נקבע לפי מגדל אזעקה מפלדה שהיה במקום. לצד המגדל כיכר עם צורות גאומטריות הפונות לכיוון מזרח - מערב, וניצבות בקו רוחב אווירי מול שטחה של שכונת אחוזת בית. את המודל הראשוני הכין קרוון כבר ב-1977, והתכנון הראשוני היה להקים בפסגת הגן, מסעדה או בית קפה. אולם לקרוון הפריע הרעיון, שהגישה לנקודת תצפית זו תוגבל על ידי כך רק לבעלי האמצעים מבין הפוקדים את הגן, ועל כן הציע במקומם מגדל תצפית, ממנו יוכלו כל המבקרים להשקיף על הנוף. ב-1985 החלו הקמתו של הפסל, לאחר שנתקבלה תרומה להקמתו. קרוון עצמו ביצע את העבודה בהתנדבות[4]. לאחר חנוכת הפסל הוצבה במקום שמירה למניעת ונדליזם[5]
המבנים כוללים פירמידה שבצדה הדרומי פתח המאפשר כניסת קרן שמש הנעה על הרצפה ומגיעה לקו המסומן על הרצפה. פירמידה זו מדמה את האוהלים בהם התגוררו בשפת הים הפועלים שבנו את העיר. באתר ישנו אמפיתיאטרון שקוע, שמזכיר בריכות השקיה של פרדסים שהיו נפוצים מסביב לעיר. כיפה חצויה עם חלל פנימי ובין חלקיה עץ זית מאזכרת את נוף הדיונות בחולות מישור החוף, ומבנה ריבועי בקווים ישרים משתלב עם קווי העיצוב הישרים של הסגנון הבינלאומי.
כן כולל המיצב שקע בצורת חצי כדור, הפונה לכיוון דרום, ומשמש כשעון שמש ובפועל כמקום גלישה מבוקש. תעלת מים חוצה את הכיכר לכל אורכה ואת המדרגות. צבעם הלבן של כל המבנים מושפע מרעיון העיר הלבנה[2].
בשנת 2007 תבע קרוון מעיריית תל אביב-יפו לשמור על "כיכר לבנה" מפני ונדליזם או להרוס אותה, לקריאה הצטרף הפסל מנשה קדישמן. לטענתו על הערייה היה להציב שמירה של 24 שעות, לאחר שבמקום רוסס גרפיטי רב, הוא שימש כשירותים וסבל מריח שתן, מבקבוקים שבורים, מחבורות נערים אלימים שהמשתלטה על הכיכר בשעות מסוימות[6].
