הפרעה פוסט-טראומטית מורכבת היא סוג של הפרעת דחק פוסט-טראומטית, שנגרמת מאירועים קיצוניים יותר, וגורמת להשלכות קיצוניות יותר.[10]
הפרעת הסתגלות היא קבוצה של הפרעות נפשיות המתרחשות בעקבות אירועים מעוררי דחק, אך לא מאיימים.[11]
דרכי טיפול
רוב נפגעי החרדה יתאוששו תוך זמן קצר וישובו לתפקוד רגיל, כאשר ישנם מספר אלמנטים העשויים לסייע בהתמודדות. התחושה המרכזית של נפגע חרדה היא של חוסר שליטה וחוסר אמון ביכולת להתמודד עם האיום. לכן, הדרך הראשונית לסייע היא באמצעות הגברת תחושת השליטה.[12]
מ - מחויבות - צרו תחושת מחויבות המעניקה תחושת ביטחון. לדוגמה, ניתן לומר לנפגע "אני איתך ואני לא הולך לשום מקום".
ע - עידוד - במקום להרגיע את הנפגע, לתת לו כוס מים ולהרחיק אותו מהזירה, עודדו את הנפגע לעשייה. יש לגרום לו לפעול בעצמו, לעזור לאחרים ובכך להפוך אותו מקרובן למסייע.
ש - שאלות מחייבות מחשבה - ערוץ התקשורת עם הנפגע צריך להיות ערוץ שכלי ולא רגשי. אל תעודדו את הנפגע להביע את רגשותיו .על כן, שאלו שאלות המחייבות הפעלת מחשבה ולא רגש. לדוגמה, "כמה זמן אתה נמצא כאן".
ה - הבניית האירוע - אדם במצוקה סובל מבלבול כך שנתאר לנפגע את רצף האירועים שהתרחשו כדי ליצור תחושת סדר. נדגיש שהאירוע הסתיים.
טיפול בטווח הארוך
אצל רוב האנשים התסמינים יחלפו מעצמם תוך 24–48 שעות מתום האירוע. אם התסמינים נמשכים יותר משלושה שבועות, מומלץ לפנות לייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי.[14]
הבדלים מרכזיים בין נפגע חרדה לפוסט טראומה
התסמינים והתמונה הקלינית של נפגע חרדה דומים מאוד לאלה של הפוסט טראומה (PTSD), אך לא זהים להם. נפגע חרדה יאובחן במהלך האירוע או כשלושה ימים לאחריו, בעוד שאדם הסובל מ־PTSD מאובחן לפחות חודש אחרי האירוע. אצל רוב נפגעי החרדה התסמינים ילכו ויעלמו עם הזמן. רק 10% מאלו שאובחנו כנפגעי חרדה ימשיכו לסבול מפוסט טראומה.[15]