טראומה (מיוונית "פצע") היא פציעה הפוגעת בשלמות רקמות הגוף כתוצאה מפגיעה ממקור חיצוני. יחידת הטראומה של בית החולים מטפלת בפציעות שמסכנות באופן מיידי את חיי האדם או את גפיו. הענף הרפואי החוקר פציעות וחבלות גופניות מכונה "טראומטולוגיה", והוא מהווה ענף של רפואת חירום.
פצוע בינוני הוא מי שנשקפת סכנה לחייו אם לא יקבל טיפול רפואי[דרוש מקור]. כלומר, מי שבמאמץ קטן עכשיו – ניתן להציל את חייו, אך אם יוזנח, יידרש אחר כך מאמץ גדול להצלת חייו. פצוע בינוני יכול להיות גם מי שאין נשקפת סכנה ממשית לחייו, אך קיים חשש כבד לנכות משמעותית או איבוד איבר (בדרך כלל גפיים).
פצוע קל הוא מי שפציעתו ניכרת, אך למרות פציעתו אינו נתון בסכנת חיים ולא נשקפת לו סכנה של נכות, ולא של אובדן איבר.
אין בהכרח קשר בין חומרת הפציעה לבין חומרת הלקות שהפצוע יצטרך לחיות עמה אחרי שיצא מסכנת חיים. לדוגמה, מי שסובל מאיבוד דם חמור הוא פצוע קשה, שעשוי להחלים לחלוטין אם יקבל טיפול דחוף. לעומתו, מי שנפגע מרסיסים בעיניו עשוי שלא להיות בסכנת חיים כלל, אך עלול להתעוור ולסבול מלקות קשה למשך שארית חייו.
בשונה ממחלה, טראומה היא פגיעה פיזית בגוף ממקור חיצוני, המתרחשת לרוב במהירות. מחלות, לעומת זאת, מקורן פנימי (גם אם מדובר בחיידק או נגיף מהסביבה, את פעולתו המזיקה הוא גורם בתוך הגוף). ברוב המחלות אכן יש נזק פיזי לרקמות בגוף, אך הנזק נגרם כתוצאה משיבוש ביוכימי בפעולת תאי הגוף, ולא מחבלה חיצונית. בנוסף, מחלות מסוימות נמשכות על-פני שנים ארוכות. גם אירועי מחלה פתאומיים, כהתקף לב או שבץ מוחי - נובעים לרוב ממחלות שהתפתחו באיטיות, קודם לאירוע האקוטי.
לפי גיל הנפגע: קיימות ארבע קבוצות גיל, כשלכל אחת מהן ניתן טיפול שונה, בעיקר במצב של אובדן הכרה; הטיפול נבדל גם במקרים אחרים, אך מתבטא בעיקר בכמות החומרים אותם דורש הטיפול, כגון דם ותרופות.
קביעת סוג הטיפול בשטח מחייב זיהוי סוג הפגיעה. הפגיעות הנפוצות הן: רסיסים (בפרט, סכינים וקליעים), הדף שגורם לחבטה בגוף נוקשה, חבטה ללא הדף, איבוד הכרה, מחלה, התייבשות, דימום (פנימי או חיצוני), חוסר חמצן (תוצאה של טביעה, חניקה או הלם), הלם (בלי איבוד הכרה), התקף לב ושבץ מוחי.
יש לפעול על פי סכמת ABC. לפי הנחיות american heart association יש לבצע 30 עיסויים ושתי הנשמות:
זוג מטפלים - שלושים עיסויים על מפתח הלב ולאחר מכן שתי הנשמות באמצעות מפוח הנשמה או מסיכת כיס עד לעליית בית החזה.
מטפל יחיד (או כשאין רצון/אפשרות להנשים מפה לפה) - יש לבצע רק עיסויים בקצב של 100–120 בדקה.
התייבשות
טיפול מקביל לטיפול במחלה ובחבטה, אך כולל גם מתן נוזלים לווריד (או דרך הפה) במקרים מסוימים.
דימום וחבטה
דימום חיצוני - טיפול כמו במחלה, ובנוסף חסימת הדימום והזרמת דם לאחר הפסקתו.
דימום פנימי - טיפול כמו במחלה, ובנוסף, כדי שלא לפגוע בקרישים שנוצרים, תהיה הזרמת הדם איטית.
רסיסים
רסיסים גורמים תמיד לדימום חיצוני, אותו יש לחסום. אסור לשלוף רסיסים קטנים, הוצאת החפץ התקוע עלולה לגרום לנזק נוסף לגידים ולשריר ואף לקרוע כלי דם נוספים ולכן יש להוציאם רק אחרי שצילמו את האזור ורק על ידי אדם שמוסמך לכך.
הרגעה, בדיקה אם יש דימום פנימי (אם יש דימום לחץ הדם יהיה נמוך מהרגיל או לא יימצא כלל), בדיקות הכרה מתמידות ומתן חמצן בעירפול חושים.
הלם
הלם הוא מצב שבו לגוף אין אפשרות לשמור על לחץ הדם[3], ויש לכן ירידה באספקת החמצן לרקמות הגוף.
הלם הוא מצב חירום, המסכן את חיי הפצוע באופן מידי ויש לטפל בו באחריות, ובהתאם לסוג הפגיעה.
ישנם סוגים רבים להלם.
היפוולמי: כתוצאה מאיבוד נוזלים\דם מסיבי.
נירוגני: כתוצאה מפגיעה במערכת העצבים (עמוד השדרה הצאורי או הראש).
ספטי: זיהומי (יכול גם להיווצר ממחלות חום). לדוגמה- הלם ספטי יכול להיווצר כתוצאה של קרע באחד האיברים הפנימיים כגון טחול, כבד, כליה וכו'
אנפילקטי: כתוצאה מתגובה אלרגית חריפה.
הלם קרדיוגני: (לבבי) שנגרם כתוצאה מפגיעה בתפקוד הלב.
עקב השוני האנטומי והפיזיולוגי פציעות אצל ילדים צריכים להתייחס באופן שונה.
תאונות הן המקרה המוביל של תמותה אצל ילדים בגילאים 1–14. בארצות הברית 16 מיליון ילדים מגיעים לחדרי מיון[דרושה הבהרה] עקב סוג כלשהו של פציעה.
בנים נפצעים יותר מבנות ביחס של 2:1
חמש הפציעות המובילות בעולם אצל ילדים הן:
תאונות דרכים - 260,000[דרושה הבהרה]
טביעה - 175,000
כוויות - 96,000
נפילות - 47,000
רעלים - 45,000
חלק חשוב בניהול טראומה אצל ילדים הוא הערכת משקל גופם על מנת לדייק במנת התרופה הניתנת כדי לטפל בהם, ולכן הומצאו מספר שיטות להערכת משקל גוף: שיטת ברזלי, נוסחת לפלר, ונוסחת ת'רון.
היריון
טראומה מתרחשת אצל 5% מכל ההריונות, וזו הסיבה המובילה למוות של האימהות.
אישה בזמן היריון יכולה לחוות מספר סיבוכים כמו היפרדות שליה, לידת פג, וקרע ברחם. בטיפול בטראומה בזמן היריון משתמשים במכשירים הפולטים קרינה מייננת שהוכח כי היא יוצרת מומים אצל התינוק, אך למרות זאת רופאים משתמשים בבדיקות שמשתמשים בקרינה אך רמת הקרינה נחשבת לבטוחה ולא אמורה לפגוע בתינוק.
עקב השינויים הפיזיולוגים בזמן היריון קשה לאבחן מצבי הלם. מסיבה זו מומלץ שאישה המגיעה לשבוע ה-23 שתחובר למוניטור עוברי על מנת לעקוב אחר העובר.
טראומה נפשית (המכונה בשפת היום-יום "טראומה") מטופלת במסגרת הפסיכולוגיה. חלק ממקרי הטראומה הנפשית, הנוצרים בעקבות היחשפות אדם כלשהו לחוויות קשות, כמו אונס, אירועי מלחמה ("הלם קרב") או פח"ע (פיגוע) - מטופלים בזירת האירוע בלבד - כפציעה גופנית לכל דבר. לאחר מכן, יטופלו פסיכולוגית או תרופתית - בהתאם לסוג הטראומה הנפשית ולחומרתה. בזירות הללו, מקובל לדווח על נפגעים לפי ארבעת סיווגי חומרות הטראומות הגופניות שפורטו לעיל, ומוסיפים לדווח אודות נפגעי הטראומות הנפשיות, ללא קשר לעוצמת הטראומה שעברו, למשל כנפגע חרדה.
^מעבר של נוזל בתוך רקמה; הכוונה בעיקר למעבר של דם דרך רקמת הריאה לקליטת חמצן מן האוויר שבנאדיות ולשחרור פחמן דו-חמצני. הפרעה בזילוח פוגמת בחילופי הגזים.
