לאון שידלובסקי

לאון שידלובסקי

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	21 ביולי 1931 סנטיאגו דה צ'ילה, צ'ילה
פטירה	10 באוקטובר 2022 (בגיל 91) תל אביב-יפו, ישראל
מוקד פעילות	סנטיאגו דה קומפוסטלה
מקום לימודים	בית הספר הגבוה למוזיקה של דטמולד
שפה מועדפת	ספרדית
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים
פרופיל ב-IMDb

לאון שידלובסקי (באנגלית: Leon Schidlowsky;‏ 21 ביולי 1931 – 10 באוקטובר 2022) היה מלחין ישראלי, פרופסור להלחנה ולתורת המוזיקה באקדמיה למוזיקה ע"ש רובין באוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה

לאון שידלובסקי נולד בשנת 1931 בסנטיאגו בירת צ'ילה. בגיל תשע נכנס בשערי בית הספר היוקרתי האינסטיטוטו נסיונל (אנ'), בו למד בשנים 1940–1947. מ-1942 ועד 1948 למד פסנתר אצל רוברטו דוּנקֶר (Duncker) בקונסרבטוריון הלאומי (Conservatorio Nacional) בעירו. לאחר מכן למד קומפוזיציה אצל המלחין הצ'יליאני חואן אָיֶינדֶה-בּלִין (Juan Allende-Blin) ואצל המלחין ההולנדי פרֶה פוֹקֶה (Fré Focke), ובמקביל למד פילוסופיה ופסיכולוגיה באוניברסיטת צ'ילה (1948–1951). הוא השלים את הכשרתו באקדמיה למוזיקה הצפון-מערב גרמנית של דֶטמוֹלד (אנ') (כיום נקראת בית הספר הגבוה למוזיקה של דטמולד) בעיר דטמולד שבנורדריין-וסטפאליה, במערב גרמניה (1951–1954). שם הכיר את אשתו לעתיד, סוזנה. בני הזוג נישאו ב-1953 והיו להורים לחמישה.

לאחר שובו לצ'ילה ב-1954, הצטרף שידלובסקי לאנסמבל האוונגרד "טוֹנוּס", ומשנת 1958 עד 1961 כיהן כמנהלו. בשנת 1961 החל לנהל את המכון המרכזי למוזיקה של אוניברסיטת סנטיאגו, ומשנת 1967 כיהן כפרופסור להלחנה שם. בנוסף כיהן כמזכיר איגוד המלחינים. יצירותיו התפרסמו גם מחוץ לצ'ילה.

בשנת 1968 נפגש עם לואיג'י נונו וקשישטוף פנדרצקי בפסטיבל מרידה, ופגישה זו השפיעה על שידלובסקי הן במישור המוזיקלי והן האנושי. מלגה מטעם קרן גוגנהיים שקיבל בשנת 1969 אִפשרה לו שהות בגרמניה, שאחריה עלה לישראל בסוף 1969, לאחר שמנעוריו היה מקורב לחוגים ציוניים. עם עלייתו הצטרף לסגל האקדמיה למוזיקה של אוניברסיטת תל אביב וכיהן כפרופסור להלחנה ולתורת המוזיקה עד פרישתו. בין תלמידיו: משה זורמן^[1] ובטי אוליברו.

שידלובסקי היה יהודי חילוני, שכתב מוזיקה לטקסטים נוצריים, פוליטיים ושמאלניים, אך גם יצירות הקשורות לשואה, וגילה עניין בקבלה. ה"אני מאמין" שלו היה:

"אני מאמין, כי כיום אנו נהנים מכל האפשרויות להשתמש בשפה המוזיקלית האקוסטית ההיסטורית. אין זאת חזרה לעבר, אלא סינתיזה לעתיד. המוזיקה נוצרה בידי בני-אדם לשם קשר עם בני-אדם."

יצירותיו זכו להצלחה בפסטיבלים בינלאומיים למוזיקה חדישה. יצירתו "קולות" לנבל סולו זכתה בפרס הראשון בתחרות הבינלאומית לנגינה בנבל בירושלים ב-1972.^[2]

בשנת 2007 זכה שידלובסקי בפרס אנגל מטעם עיריית תל אביב על מפעל חייו כמלחין וכמחנך.^[3]

שידלובסקי התגורר בשיכון בבלי בתל אביב. בנו, דוד שידלובסקי, הוא מרצה וחוקר. נכדתו, רחל שידלובסקי, היא פסנתרנית, ואחותה, סמדר שידלובסקי, היא כנרת. שלושתם פועלים בגרמניה.

יצירות עיקריות

1952–1954 – סגנון אטונאלי

• "שני שירים על המוות", לקול ופסנתר, למילים מאת רילקה (1952), בכורה בצ'ילה, 1955
• אלגיה לרביעיית מיתרים (1952), ביצוע בכורה בצ'ילה 1955

1954–1961 – בשיטת שנים-עשר הטונים

• שני מזמורים לאלט, קלרינט, קלרינט בס, כינור וצ'לו למילים מאת גאורג טראקל, (1954), ביצוע בכורה 1960
• שירים תנ"כיים לסופרן, חליל, קלרינט וצ'לו (1954), ביצוע בכורה 1961
• שישה שירים יפניים לזכר גוסטב מאהלר, לסופרן ותשעה כלים, לפי תרגומי האיקו בגרסה גרמנית חופשית, (1954)
• קונצ'רטו לשישה כלים – קלרינט, חצוצרה, קלרינט-בס, פסנתר, קסילופון, טימפני (1957), פאנאמריקן יוניון, וושינגטון די. סי.. ביצוע בכורה 1962, הושמע בפסטיבל למוזיקה מודרנית מאמריקה וספרד, מדריד.
• סימפוניה בארבעה פרקים "ליל הבדולח" (1961); ביצוע בכורה התזמורת הפילהרמונית של סנטיאגו בניצוח חואן מטאוצ'י, (1961). בסיום הסימפוניה שרים טנור סולו ומקהלת גברים את תפילת "אל מלא רחמים".

1962–1964 – טכניקות סריאליות

• "קריאה" לסופרן, קריין, תזמורת כלי קשת וכלי הקשה (שבעה נגנים), מוקדשת לזכר ששת מיליוני קורבנות הנאצים. (1964). ביצוע בכורה בצ'ילה, בשנת 1967 בוצעה בלייפציג עם תזמורת רדיו לייפציג, בניצוח הרברט קגל, עם אוּטָה מאי ואקהרד של.
• "ניו יורק", לתזמורת גדולה, נותנת ביטוי לחוויית הכרך בעיצוב אליאטורי. היצירה נכתבה בהזמנת פסטיבל המוזיקה השלישי של קראקס, ונצואלה (1965); ביצוע בכורה התזמורת הסימפונית של ונצואלה בניצוח גונסאלו קסטלנוס, 1966).

1964–1967 – ניסויים בשיטות מצלול חדשות

• "ליאקי" לתזמורת (1967); ביצוע בכורה בניצוח הרמן שרכן, לוגאנו, שווייץ, 1965.
• "שלושה קטעים", למקהלה מעורבת א-קאפלה למילים מספר תהילים, (1966), יצירה טונאלית.
• "ירמיהו", יצירה קאמרית לשמונה קולות מעורבים ותזמורת כלי קשת לפסוקים מספר ירמיהו, (1966).

1967–1982 – ניסויים בדרכי הלחנה ובצורות תיווי שונות

• "אקלוסיון" (התפרצות בשעת פיצוץ אטומי, בצרפתית) לתשעה כלים (1967) ביצוע בכורה: להקה קאמרית בניצוח חואן פבלו איסקיירדו (Izquierdo), צ'ילה 1970, מחווה לפיזיקאי רוברט אופנהיימר.
• "אפיטף להרמן שרכן" (1967) לזכר המנצח, שהרבה לנצח על יצירות שידלובסקי.
• "רביעיית מיתרים" (1967), ביצוע בכורה רביעיית בוזאר, וושינגטון, 1967.
• "רקוויאם" לשנים-עשר זמרים סולנים א-קאפלה (1968); ביצוע בכורה: "סקולה קנטורום" משטוטגרט, היידלברג, גרמניה, 1970. רשום בתיווי גרפי.
• "מצבה לאלזה לסקר-שילר", לסופרן ושישה כלי הקשה, למילים מאת המשוררת אלזה לסקר-שילר, אף היא כתובה בתיווי גרפי.
• "האנשים", אופרה לתמליל מאת ואלטר הָאזנקלֶבֶר (אנ')‏ (1969). נושא האופרה הוא הטרגדיה האנושית והיא מתנהלת במקביל על בימה מחולקת לחמש תמונות.
• "שישייה" בהזמנת קרן תל אביב לספרות ואמנות (1970).
• "באבי יאר" לתזמורת כלי קשת, פסנתר וכלי הקשה (1970), בהשראת שירתו של יבגני יבטושנקו, בנויה במתכונת שאינה מסורתית.
• "סרנאטה" לתזמורת קאמרית (1970), רשומה בחלקה בתיווי אליאטורי וחלקה בתיווי מקובל.
• "אמרידה" טרילוגיה לסופרן ולקריין עם תזמורת גדולה (1971), שחלקיה הם "ממנו", "יאקי" ו"אקצה הומו".
• "קולות" לנבל סולו (1971), זכתה בפרס ראשון כיצירת חובה למשתתפי תחרות הנבל הבינלאומית החמישית, ירושלים 1973. היצירה רשומה בתיווי גרפי.
• "טריגון" לקלרינט, כינור וצ'לו (1971), ביצוע בכורה שלישיית יובל, אף היא בתיווי גרפי.
• "עקיבא בן יוסף" (1972), פנטזיה בימתית למצו-סופרו, טנור, בריטון, קריין, מקהלת ילדים, מקהלה מעורבת ותזמורת, לתמליל עברי מאת רחה פראייר, ביצוע בכורה התזמורת הסימפונית ירושלים, 1973.
• "י"א מצבות" לזכר 11 הספורטאים שנרצחו באולימפיאדת מינכן, (1972). היצירה כתובה בשפות שונות, לקול (מירה זכאי, אלט), לחמישיית כלי נשיפה ממתכת ולסרט מגנטי, הנושא הקלטה מוקדמת של החמישייה.
• "המוות יבוא", (1972) תיאטרון-מוזיקה לסופרן סולו, לטקסט איטלקי של צ'זארה פבזה. ביצוע בכורה: עדי עציון 1972.
• "פעולה" (1972), ביצוע בכורה זמירה לוצקי, 1973.
• "מחווה לפיקאסו, למילים של גרטרוד שטיין, לסופרן, אלט ובס (סולנים ומקהלה בשלושה קולות). ביצוע בכורה עדי עציון, סופרן, מירה זכאי, אלט וג'רום בארי, בס 1973.
• "לזכרם" In eius memoriam לזכר חללי מלחמת יום הכיפורים, לתזמורת גדולה (1974); ביצוע בכורה: התזמורת הפילהרמונית הישראלית, זובין מהטה. ביצירה נשמעות תקיעות שופר והנעימה המסורתית של תפילת כל נדרי.
• "אזרח 1230316", פואמה מוזיקלית רדיופונית לקול, קריינים, תזמורת, אלקטרוניקה מוזיקה קונקרטית ופקטים צליליים (1975) שחוברה לתחרות על פרס איטליה. היצירה מתארת את חוויותיו של המלחין בדרכין מסנטיאגו לתל אביב, שם קיבל את תעודת הזהות הישראלית הנושאת את המספר שבשם היצירה.
• "מחווה לנרודה" (1975), קטע ללא תמליל עם אפקטים של ווקאלים.
• "מומנטום" לסופרן, אלט, בריטון ותזמורת (1973), ליובל 25 לישראל, לתמליל שחלקו מתוך ספר בראשית וחלקו של המלחין.
• שלוש יצירות לתיאטרון מוזיקה: "ריטואל" (1974) לשתי קבוצות כלי הקשה וכלי מקלדת; "אנאבל לי" (1977); לפי אדגר אלן פו, לקול ולסרט מגנטי, בתיווי גרפי; "יוליפנטו" לקול ופסנתר (1977) לשירי בסגנון דאדא של הוגו באל.
• "תמונה לתזמורת כלי קשת" (1976) תיאור מוזיקלי של פסוק מספר איוב.
• "האריה" לקול סולו (1976) למילים מאת ג'וזפה אונגרטי (אנ').
• שלוש יצירות לתזמורת: "מבוא לדרמה" (1976); "אור ועלטה" (1977); "קנטיקום" (1978) יוצרות טרילוגיה, המסתמכת על אותו מוטו משירת דילן תומאס.
• "עולה לילה לילה", קנטטה לסופרן, טנור, בס, קריין, מקהלת ילדים, מקהלה מעורבת ותזמורת גדולה לשיר של אבא קובנר (1977).
• "תל אביב" (1979) ותאומתה "ברלין 80", שנכתבה כששידלובסקי שהה שם כמלחין אורח, שתיהן לתזמורת גדולה.
• "קינה" (1980) לתזמורת גדולה.
• "אודה" לעשר זמרות סופרן ולעשר זמרות אלט, לכלי קשת, כלי הקשה, טרומבון, נבל, פסנתר, צ'לסטה והרמוניום או עוגב (1982).
• "אמרינדיה" לתזמורת וקריין, למילים של סֶסָאר וָאיֶיחוּ ופבלו נרודה (1982–1985), יצירה בחמישה פרקים שאפשר להשמיע ברצף או בנפרד, כיצירות העומדות בפני עצמן.
• "אקליפס" (ליקוי מאורות, 1983) לקלרינט בס סולו, חליל, צ'לסטה, פסנתר, צ'מבלו, נבל וכלי הקשה, כולל קדנצה לכלי הסולו.
• "מיסה אין נומינה באך" (מיסה על שם באך, 1984) מורכבת מארבעה פרקים מן המיסה המסורתית, שאותיותיהם הראשונות יוצרות את השם "באך" (Benedictus, Agnus, Credo ,Hosnna).
• "לאודה" (שיר תהילה, 1984) למקהלה, עוגב ותזמורת. חלקה הראשון מבוסס על נושא "המנחה המוזיקלית" של באך, האמצעי כתוב לעוגב סולו ומבוסס על מוטיב השם B-A-C-H בטיפולים שונים. בחלק האחרון נכנסת המקהלה בשירת מזמור תהילים ק"ל, "ממעמקים", המתפתח לכוראל מתוך מתאוס פסיון של באך.
• "באלאדה" לכינור ותזמורת (1985).
• טרילוגיה לתזמורת גדולה: "קנטוס" (1986), "הללויה" (1987) ו"מזמור שיר לשחר" (1987).
• "מיסה דונה נוביס פאצם" (1987) לפי הזמנת כנסיית הפסחא האוואנגלית-לותרנית בהמבורג. שידלובסקי השמיט, בהסכמת המזמינים, פסוקים שהתקשה להלחין כיהודי.

לקריאה נוספת

• יהודה כהן, נעימי זמירות ישראל: מוזיקה ומוזיקאים בישראל, תל אביב: עם עובד (ספרי מוזיקה), תש"ן 1990, עמ' 236–243.
• זמירה לוצקי, 'לאון שידלובסקי: דיוקנו של מלחין כמורד', חדשות ממ"י (רבעון בהוצאת המכון למוזיקה ישראלית) 1991/3.
• אלונה אפשטיין, '"הפסיון המודרני" של לאון שידלובסקי כטקסט אמנותי: החיפוש אחר שפה אישית, החיפוש אחר שפה אוניברסלית', פעימות (כתב עת למוזיקה ותרבות) 2 (2013), 89–113.

קישורים חיצוניים

• לאון שידלובסקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• לאון שידלובסקי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• לאון שידלובסקי באתר WorldCat Identities
• רשימת הפרסומים של לאון שידלובסקי, בקטלוג הספרייה הלאומית
• פרופ' (אמריטוס) לאון שידלובסקי: ביוגרפיה, באתר schidlowsky.com (באנגלית)
  • רשימה של מבחר מיצירותיו
• יפעת נבו, ערב ערב | שלושה מלחינים וסדנה אחת, מעריב, טורים 1–3, 27 ביולי 1970
• חנוך רון, מוסיקה שלעולם תהיה חדשה: ריאיון עם המלחין פרופ' ליאון שידלובסקי, דבר, 17 בנובמבר 1972, המשך
• מידע על לאון שידלובסקי בקטלוג הספרייה הלאומית
• לאון שידלובסקי (1931-2022), דף שער בספרייה הלאומית
• אסף שלג, ליאון שידלובסקי — אחת־עשרה מצבות ועוד אחת, באתר הארץ, 7 באפריךל 2023

ביקורות על יצירתו:

• חנוך רון, פרס ליברסון ליצירה הישראלית, דבר, טורים 3–4, 21 באפריל 1972
• חנוך רון, "מוסיקה בממד חדש" – מס' 2, דבר, 16 במרץ 1973 (על "שלושה מרקמים ותמונה אחת")

הערות שוליים

1. יוסי שיפמן, גם בהצלחה אין די, דבר, טור 1, 7 באוגוסט 1981.
2. יצירתו של ליאון שידלובסקי לנבל סולו, "קולות", זכתה בפרס ראשון, דבר, 28 באפריל 1972.
3. מירב קריסטל, סימפונט רעננה וליאון שידלובסקי זכו בפרס אנגל, באתר ynet, 16 במאי 2007.