טראקל נולד וחי עד גיל 18 בזלצבורג. אביו טוביאס סחר בכלי עבודה, בעוד אמו מאריה הייתה עקרת בית שהתעניינה במוזיקה ובאמנות. מאריה טראקל סבלה ממחלת נפש. יש הטוענים כי הסביבה שנוצרה בבית עקב מחלת האם עלולה הייתה לתרום להתפתחות סימפטומים דומים בקרב הילדים, סימפטומים שאכן ניכרו בגאורג ובאחותו גרטה. יש הסבורים כי בין שני האחים התקיים גילוי עריות.
טראקל למד בבי"ס יסודי קתולי על אף היות הוריו פרוטסטנטים. ב-1897 קיבל את תעודת הבגרות בגימנסיה העירוני בו למד לטינית, יוונית ומתמטיקה. עם זאת, לא היו הלימודים בראש מעייניו, ותחתם ביכר משקאות חריפים, עישון אופיום וביקורים תכופים אצל זונות. בסביבות שנת 1904 החל טראקל לנסות את כוחו בכתיבת שירה. על אף היות ניסיונות הכתיבה הראשונים שלו בוסריים ועל אף שלא היו מרשימים כמו יצירתו המאוחרת, המשיך לשפץ ולשכלל את כתיבתו מאז ואילך.
לאחר שעזב את התיכון ב-1905 עבד במשך שלוש שנים בבית מרקחת, ואף החליט לעסוק ברוקחות. (יש החושדים כי ראה בכך דרך קלה להשיג לעצמו סמים). עם זאת, בתקופה זו החל להתנסות בכתיבת מחזות. שני המחזות שכתב באותהּ תקופה, "יום כל-הנשמות" ו"פאטה מורגאנה", נחלו כישלון.
בשנת 1908 נסע טראקל לווינה ללמוד רוקחות ושם התחבר עם קבוצה של אמנים ואנשי בוהמה אשר עזרו לו לפרסם כמה משיריו. אביו של טראקל מת ב-1910, זמן קצר לפני שטראקל קיבל את תעודת ההסמכה שלו כרוקח. לאחר מכן התגייס טראקל לצבא לשנה. חזרתו לחיים האזרחיים בזלצבורג הייתה אסון וטראקל שב לצבא, שם שירת כרוקח בבית-חולים בעיר אינסברוק. הוא פגש שם את האמנים המקומיים אשר הבחינו בכישרונו. לודוויג פון פיקר, עורך כתב-העת "דר ברנר", היה לפטרונו של טראקל. באופן עקבי פרסם את שיריו של טראקל ואף עשה מאמצים רבים למצוא מוציא לאור שיוציא אוסף משיריו. מאמצים אלה נשאו פרי: בקיץ1913 הוציא קורט וולף לאור בווינה את הקובץ "שירים". פיקל גם הכיר את טראקל ללודוויג ויטגנשטיין, אשר העניק לו מלגה נאה על מנת שיוכל להתרכז בכתיבה.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נשלח טראקל כחובש לטפל בחיילים בגליציה. עקב רגישותו פרצו אצלו התקפי דיכאון וחרדה, שהתגברו עקב תחושת האימה שנפלה עליו במהלך הטיפול בחיילים הפצועים קשה. באחת הפעמים, בעיר גרודק (כיום הורודוק), נאלץ טראקל להשגיח על כתשעים חיילים פצועים, במערכה הקשה מול הרוסים. תחת המעמסה הנפשית, ניסה לירות בעצמו, אך חבריו הניאוהו. בעקבות הרושם העז שהותירה בו החוויה, כתב את שירו המפורסם "גרודק". טראקל אושפז בקרקוב והיה נתון להסתכלות ומעקב צמוד. בעודו מאושפז גבר דיכאונו, והוא כתב לפיקר, בבקשו שייתן לו עצה. פיקר שכנע אותו ליצור קשר עם ויטגנשטיין. כאשר קיבל האחרון את הודעתו של טראקל, נסע לבקרו בבית החולים, אך מצא כי טראקל מת שלושה ימים קודם לכן ממנת יתר של קוקאין. כפי הנראה התאבד.
שירתו, האופיינית לזרם האקספרסיוניסטי, אפופה כולה ביטויי חרדה. מופיעים בה, שזורים כחוט השני, מוטיבים של לילה, מוות, קיפאון וצבעים עזים. האקספרסיוניזם בא בשיריו לידי ביטוי בתחושת הבעתה אשר משרים על הקורא שיריו של טראקל. לא עוד הקווים העדינים והנוגים של ורלן בן זמנו, ואף לא אלה המעורפלים והסימבוליים של רילקה, בן זמנו ובן עמו; מעין קרעי תמונות וחזיונות אפוקליפטיים המנסים לעורר אימה בקורא באופן חזותי. ניתן למצוא דמיון רב בין שירתו של טראקל לזו של המשורר העברי דוד פוגל.
ספרו של טראקל בעברית
שעה שנלך בשבילים אפלים, תרגם מגרמנית והוסיף אחרית דבר יצחק עקביהו, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1988.
