קלרינט

קלרינט
סיווג	אירופוניים
קבוצה	כלי נשיפה
מנעד

קְלָרִינֵט או קְלַרְנִית^[1] (באיטלקית: clarinetto) הוא כלי נגינה ממשפחת כלי הנשיפה מעץ. בדרך כלל מורכב הקלרינט מחמישה חלקים המחוברים זה לזה: פייה, חבית, גוף עליון, גוף תחתון ופעמון.

תיאור הכלי ופעולתו

גוף הקלרינט מורכב מחמישה חלקים: פיה, חבית, גוף עליון, גוף תחתון ופעמון. על פיית הקלרינט מורכב "עלה" – פיסת קנה דקה שמוחזקת על ידי חבק, שהיא טבעת נסגרת העשויה מתכת, עור, או חומר אחר. הנשיפה בכלי מרעידה את העלה וגורמת להיווצרות הצליל. פייה ועלה דומים קיימים גם בסקסופון, באבוב, בבסון ובקרן אנגלית – אך בגדלים שונים. מקומות הלחיצה בקלרינט נחלקים לשניים: לחורים ולמנופים. המנופים הם לחצנים שסוגרים או פותחים חורים הרחוקים מהאצבעות (ישנם חורים המוקפים טבעת שמשמשת מנוף להשלמת התו). חלוקת הגובה בקלרינט היא ייחודית, משום שבו מתאפשרת הגבהה של אוקטבה וקווינטה (9 וחצי טונים) על ידי לחיצה על כפתור הרגיסטר, זאת בניגוד לכמעט כל שאר כלי הנשיפה מעץ בהם הגבהת הצליל על ידי הרגיסטר היא אוקטבה מדויקת (6 טונים). הקלרינט הוא חלק ממשפחת הקלרינטים, המשפחה הגדולה ביותר בכל כלי הנשיפה. חלק ממשפחת הקלרינטים נדיר וברוב המקרים משתמשים בקלרינטים הנפוצים יותר.

סוגי קלרינטים

ישנם סוגים שונים של קלרינטים.

קלרינט בסי במול (♭B) – הקלרינט הנפוץ ביותר.
קלרינט בלה (A) – נפוץ בעיקר בתזמורות אך כמה מן היצירות החשובות ביותר הולחנו עבורו.
קלרינט פיקולו במי במול (♭E) – קלרינט פחות נפוץ אך גם הוא מופיע ביצירות לתזמורת. הוא קטן מהקלרינט הרגיל בסי במול ובעל מנעד גבוה יותר.
קלרינט בדו (C) – פחות נפוץ מהקלרינטים בסי במול ובלה, אך משמש גם הוא ביצירות תזמורתיות ובאופרות. הקלרינט בדו נפוץ יותר בקרב חלק מנגני הכליזמר.
קלרינט בס בסי במול – מנעדו נמוך באוקטבה שלמה מזה של הקלרינט בסי במול הרגיל.
קלרינט אלט במי במול – נמוך מקלרינט הפיקולו באוקטבה שלמה, קטן מקלרינט הבס, אך יש לו גוון צליל דומה.
קרן בסֶט בפַה (F) – מזכיר את קלרינט האלט אך דומה יותר לקלרינטים בסי במול ולה בגוון הצליל.
קלרינט באסט – זהה ברוב המקרים לקלרינט בלה אך בעל מנעד גדול יותר המגיע לצלילים נמוכים יותר.

ישנם עוד סוגים של קלרינטים, חלקם נדיר:

קלרינט ברה (D) – בן זוגו של הקלרינט במי במול; נדיר אך לפעמים מופיע ואף נכתבו לו קונצ'רטי.
קלרינט בס בלה – מופיע מדי פעם בתפקידים ליצירות תזמורתיות, אך לרוב מנוגן על ידי קלרינט בס בסי במול.
קלרינטי קונטרבס בסי במול ובמי במול – נמוכים מקלרינטי הבס והאלט בהתאמה. גם הם נמצאים ביצירות ובהרכבים מסוימים.
קלרינט בסול (G) – נמוך בטון אחד מקלרינט בלה. נקרא לרוב קלרינט טורקי משום שבטורקיה הוא נפוץ יותר.
קלרינט פיקולו בלה במול (♭A) – גבוה מקלרינט פיקולו במי במול. קלרינט נדיר מאוד.
סבקונטרבס בסי במול ומי במול – הקלרינטים הנדירים ביותר; קיים אחד מכל סוג בכל העולם.

ההבדלים נראים בכלים – קלרינט שמנעד הצלילים שלו נמוך יהיה ארוך (כגון קלרינט בס), וקלרינט שמנעדו גבוה יהיה קצר (כגון קלרינט בסי במול).

תזמורת סימפונית מכילה בדרך כלל שני קלרינטים, בסי במול או בלה, בהתאם ליצירה. לעיתים, בעיקר ביצירות מהתקופה הרומנטית והמודרנית, ישולבו ביצירה גם קלרינט בס וקלרינט פיקולו (מי במול). ביצירות תזמורתיות מהתקופה הקלאסית ניתן למצוא תפקידים לקרן בסט. דוגמה לכך היא הרקוויאם של מוצרט.

המערכת המכנית של הקלרינט

קיימים סוגי מערכות מכניות (מכניקה, קלידים וטבעות) רבים לקלרינט שמשפיעים על אצבוע הנגינה ודיוק גובה הצליל.

מערכת צרפתית (Boehm system) – הומצא על ידי תיאובלד בוהם בשנים 1831–1847. בקלרינט זה יש 6 טבעות ו־17 מקשים ולעיתים קרובות 18 מפתחות עד 20 מפתחות.
מערכת גרמנית (Oehler system) – הומצא על ידי אוסקר אוהלר. כיום מנגנים קלרינט זה בסולם סול בטורקיה. בקלרינט זה יש 6 טבעות ו־21 מקשים.
מערכת "אלברט" (Albert system) – הומצא על ידי יוג'ין אלברט, אבל הוחלף במערכות הנפוצות יותר – המערכת הצרפתית והמערכת הגרמנית. ברוסיה, אוקראינה ובלארוס עדיין מנגנים בקלרינט זה. בדרך כלל מנגנים בו נגנים המנגנים בסגנון ה"כלייזמר".
המערכת הפשוטה (simple system) – המערכת הפשוטה היא המערכת המכנית הקטנה ביותר הקיימת לקלרינט והיא הראשונה ששילבה מכניקה בקלרינט. ממנה החלו כל הפיתוחים והמחקרים (קלרינט הבארוק).
מערכת צרפתית מלאה (Full boehm system) – בקלרינט זה יש 7 טבעות ו־19 מקשים.
מערכת "מרקי" (Marchi system)
מערכת גרמנית מלאה (Full oehler system) – בקלרינט זה יש 5 טבעות ו־27 מקשים והוא שדרוג של המערכת הגרמנית לעיל.
מערכת "מזיו" (Mazzeo system) – הומצאה על ידי רוזריו מזיו בשנת 1950.
מערכת מקינטאייר (McIntyre system) – נרשמה כפטנט בשנת 1959 על ידי רוברט תומאס.
מערכת אן אקס (Nx system) – פותחה על ידי ארתור בנדה משנות השבעים עד למותו בשנת 1987.
מערכת ורליצר ריפורם בוהם (Wurlitzer Reform Boehm system) – פותחה בערך באמצע המאה ה־20 על ידי פריץ וורליצר.

Clarinets with different arrangements of keys and holes
1
2
3
5
7
11

הקלרינט וכלים אחרים

הקלרינט נפוץ במגוון הרכבים וסגנונות שונים. בתחום הקלאסי הוא מופיע בתזמורות סימפוניות, הרכבי קלרינטים, וכמו כן גם בהרכבי כלי נשיפה מעץ (כמו חמישיית כלי נשיפה מעץ) ומגוון הרכבים קאמריים אחרים. בנוסף הקלרינט הוא גם כלי סולני. עם הופעת הג'אז היה הקלרינט כלי מוביל בסגנון הג'אז של ניו אורלינס ובדיקסילנד ג'אז. בתקופת הסווינג הוא היה הכלי המוביל ביותר. לאחר מכן שלטו כלים אחרים אך תמיד היו מספר נגנים שניגנו בו בכל סגנון, ופריצה משמעותית הגיעה בתחום הג'אז המודרני והמוזיקה המאולתרת.

בניגוד לכלי הנשיפה האחרים מעץ (בסון ואבוב), צליליו של הקלרינט בסי במול נשמעים בטון אחד מתחת לכתיבתם, זאת אומרת שאם לדוגמה, רשום בתווים של הקלרינט רה, הצליל שיישמע יהיה דו. כך גם בשאר הקלרינטים, בהתאם לסולם שלהם (סי במול, מי במול וכו').

ייצור הקלרינט

כיום, קיימות כמה חברות לייצור קלרינטים, בהן חברות כגון Buffet ,Rossie, ו־Seggelke שהן חברות המתמקדות בייצור קלרינטים, חברת Selmer, חברת ימאהה וחברת Leblanc, שכולן מייצרות קלרינטים וכלים אחרים.

את העלים מייצרות מספר חברות כגון Vandoren ו־Rico Royal.

את הקלרינט מייצרים מכמה סוגי עצים, בדרך כלל עצים קשים וצפופים. הנפוצים ביותר הם עץ סיסם אפריקאי (Dalbergia melanoxylon), הובנה (Ebony) ורוזווד (rosewood). כיום לא כל הקלרינטים מיוצרים מעץ – הקלרינטים הזולים יותר מיוצרים מסוגים שונים של פלסטיק קשיח כמו PVC ועוד^[2].

פיית הקלרינט עשויה לרוב מפלסטיק, ולעיתים מקריסטל^[3], המעניק לצליל גוון חד יותר.

לפיית הקלרינט תפקיד חשוב בקביעת אופי הצליל ואיכותו, וקיימות חברות המתמחות באופן ייחודי ביצור הפייה.

מנעדי צלילים של סוגי קלרינט שונים

את התווים של הקלרינט רושמים במפתח סול, והוא מנגן במתחם נמוך במעט ממנעד המצו־סופרן.

מנעד הצלילים של קלרינט בסי־במול (♭B). למרות התמונה הקלרינט יכול להגיע עד סי מצלצל באוקטבה מעל.
מנעד הצלילים של קלרינט במי־במול (♭E). למרות התמונה הקלרינט יכול להגיע עד סי מצלצל באוקטבה מעל.
מנעד הצלילים של קלרינט בלה (A).

רפרטואר

רפרטואר הקלרינט הוא בין הרחבים שקיימים לכלי הנשיפה מעץ. מלחינים חשובים שפיתחו את הכלי הם מוצרט (קונצ'רטו לקלרינט, חמישייה, טריו וכן שילובו ברפרטואר התזמורתי), ובר (קונצרטינו, 2 קונצ'רטי, נושא וריאציות, גראנד דואו וחמישייה), שפור (ארבעה קונצ'רטי, שירים, סרנדה, נושא וריאציות) ברהמס (שתי סונאטות, טריו וחמישייה), פולנק (סונטה ודואו קלרינטים), קרל ויוהאן שטאמיץ (כתבו מספר קונצרטי לקלרינט), נילסן ועוד.