אל מול גבעת הכורכר עליה נמצאת היום כיכר היל ומעבר לירקון התנשא רכס הכורכר של שייח' מוניס ועליו מוצב טורקי. מוצב זה היווה את חלקו המערבי של קו ההגנה שפרסו הטורקים בסוף 1917 מצפון לירקון, מתל רקית, במערב, עבור בתל קסילה, שייח' מוניס, גבעת הפרחים בשכונת נאות אפקה ב', בואכה תל א נוריה[1] - הגבעה עליה עומד עירוני י"ד בשיכון דן, ח'ירבת הדרה היא רמת החייל, ועד תל אל מוחמאר (תל קנה), במזרח. בתקופת הקרב הירקון היה במלוא ספיקתו, וסמוך לכיכר היל הגיע רוחבו לכדי 35–40 מטרים ועומק מימיו ל 3–4 מטרים. למרות זאת נבחרה להיות נקודת הצליחה העיקרית, מתוך שלוש, עקב התצפית הטובה לכיוון צפון - רכס שייח' מוניס. ניסיון הצליחה הראשון של הבריטים ב-24 בנובמבר1917, נכשל, והם נהדפו לאחר שספגו אבדות קשות. ניסיון הצליחה השני, שהוכתר בהצלחה, נערך בלילה שבין ה-20 ל-21 בדצמבר 1917.
לאחר המלחמה החליטו מפקדי הצבא להנציח את הצליחה ולמקם עמודי זיכרון בסמוך לכל אחת מנקודות הצליחה. עמוד אחד מוקם בתל כודאדי בשפך הירקון, אחד בראש גבעת כיכר היל, והשלישי על גדות הנחל, בצומת הרחובות בן-גוריון ואבא הלל ברמת גן.
הטקסט המקורי באנגלית על גבי העמוד הוא כדלקמן:
On the night 20th-21st Dec. 1917 the 156th Brigade 52nd (Low -Land) Div. crossed at this point by light bridges & rafts and captured the Turkish positions at SH- Muannis
עמודי השיש נלקחו מעתיקות קיסריה או אשקלון[2]. על העמודים נחקקה כתובת זיכרון בעברית, בניסוחו של זאב ז'בוטינסקי ובהשתדלותו של מאיר דיזנגוף אצל היל להוסיפה לכתובת באנגלית.
לאחר שחרור יפו ומבצע כיבוש מעברות הירדן קבע גנרל היל את מפקדתו באחד מבתי תל אביב וקבע פגישה עם נציגי תל אביב בבית לבונטין. בפגישה הציע להם את רעיונו להקים גדוד עברי ארץ ישראלי שיחבור לגדודים העבריים שהולכים ומוקמים באנגליה. גדוד זה יכין את השטח לבוא הגדודים העבריים ולאחר מכן יהיה כעין מליציה לשמירת הארץ. היל הציע להתמסר להקמת הגדוד וביקש מנציגי ת"א לאסוף חתימות של מועמדים לגדוד.
היל נטה חיבה ליהודים, ובשיחה אליהם אמר:
בצבא נפוצה הדעה כי אנו כבשנו את הארץ עבורכם, אבל אין לבטוח בדבר הזה. בשביל שתהיו בטוחים בארצכם דרוש יהיה לכם כוח צבא משלכם, אשר ישתתף בכיבוש הארץ ויבטיח שההצהרות תתגשמנה למעשה.
— זאב וילנאי, עמוד 35–37
ואכן כך קרה. אמנם מסיבות אחרות. בקרבות "אום שורט" בחלקו המזרחי של קו שתי העוג'ות, השתתפו הגדודים העבריים.
גאולוגיה
כאמור, הסלע שנחשף בגבעת הכיכר הוא כורכר. בבסיס הכורכר קיימת יחידה שנקראת "כורכר עליון" ומתחתיו פליאוסול בעובי של חצי מטר (שריד של חמרה מאובנת בצבע חום אפור - ניתן לצפות בה, בתמונה של מערת הקבורה בפרק "גלריה" להלן), ומתחתיה יחידת סלע שנקראת כורכר תחתון בעובי משתנה של אפס ועד עכ-30 מ' בצבע צהבהב עד לבן אפור[3].
פיתוח האזור
בשנות ה-60 של המאה ה-20, לאחר שהחלה בנייה בשטחים הקרובים לאזור, הוחל בפיתוח הכיכר. במסגרת העבודות רוב האזור עבר יישור, נסלל רחוב שמעון התרסי ונבנה בית הספר אוסישקין שחסם את הנוף בין הגבעה לירקון[4]. בכיכר עצמה עובתה הצמחייה הטבעית של גבעת הכורכר ונשתלו דקלים ועצים ים תיכוניים אחרים. הכיכר מאופיינת בצמחייה סבוכה ומגוונת במספר מפלסים.
.jpg)
