| יחסי מיאנמר–פורטוגל
|
מיאנמר
|
פורטוגל
|
![]()
|
|
|
|
| מיאנמר |
פורטוגל
|
| שטח (בקילומטר רבוע)
|
| 676,578 |
92,090
|
| אוכלוסייה
|
| 54,646,763 |
10,419,649
|
| תמ"ג (במיליוני דולרים)
|
| 64,815 |
287,080
|
| תמ"ג לנפש (בדולרים)
|
| 1,186 |
27,552
|
| משטר
|
| דמוקרטיה נשיאותית |
רפובליקה
|
|
|
יחסי מיאנמר–פורטוגל הם היחסים הדיפלומטיים שבין הרפובליקה של איחוד מיאנמר לבין הרפובליקה הפורטוגלית.
נציגויות דיפלומטיות
- מיאנמר מיוצגת בפורטוגל בדרג השגרירות באמצעות שגרירות רשמית שהיא מחזיקה בליסבון, בירת המדינה.[1]
- פורטוגל מיוצגת במיאנמר בדרג השגרירות באמצעות שגרירות רשמית שהיא מחזיקה ביאנגון, בירת המדינה לשעבר.[2]
יחסים כלכליים
כלכלת מיאנמר נמצאת היום בשלב ביניים בין המצב הכלכלי שבו הייתה נתונה לאורך תקופת שלטון הגנרלים לבין האפשרויות שפותחת בפניה הסרת החרם הבינלאומי לאחר תחילת המעבר לדמוקרטיה. החקלאות היא הענף הכלכלי העיקרי במיאנמר, ממנו מתפרנסים כשני שלישים מהתושבים. שטחי החקלאות תופסים כשישית מאדמת המדינה. הגידול המרכזי הוא האורז שתופס כמחצית מהשטחים המעובדים במדינה ונפוץ בעיקר באזורי הדלתה העשירים במים. הדבר מתבטא גם בייצוא של מיאנמר לפורטוגל.
בשנת 2016 ייצאה מיאנמר לפורטוגל 643 אלף דולר אמריקאי של סחורה, 98 אחוזים מהסחורה היה אורז, 2 אחוזים מהסחורה (ככל הנראה ייבוא אישי) היה טקסטיל.[3]
פורטוגל היא אחת המדינות הפחות עשירות במערב אירופה. חלק גדול יחסית מאוכלוסייתה עוסק בחקלאות, בין השאר בגידול ירקות, פירות (בעיקר גפנים ליין ולצימוקים), זיתים ואלוני שעם, וכן דיג. ענפי התעשייה העיקריים הם עיבוד תוצרת חקלאית, יצור סרדינים, צימוקים, יין ושמן זית. משנות ה-60 חלה התפתחות ניכרת גם בענפי תעשייה שאינם מבוססים על חקלאות. אוצרות הטבע של פורטוגל הם: פחם, ברזל, נחושת, טונגסטן ובדיל ששימשו יסוד להקמת תעשייה כבדה. בערים פורטו ובראירו פותחה תעשיית ברזל ופלדה. כן הוקמו בתי-זקוק לנפט ותעשייה פטרו-כימית. ענף כלכלי חשוב בפורטוגל הוא הצי הסוחר. שוב, הדברים מתבטאים בייצוא הפורטוגלי למיאנמר.
באותה השנה ייצאה פורטוגל למיאנמר סחורה בשווי 240 דולר אמריקאי, הסחורה הייתה מגוונת למדי וכללה פחם, ברזל, נייר, קרמיקה וטכנולוגיות שונות (מחשבים, טלפונים).[4]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
