יובל אלוני (נולד כנראה ב-19 בנובמבר 1941) הוא איש ציבור וחינוך, פעיל חברתי ויועץ ממשל ישראלי. ממייסדי המועצה האזורית מטה-יהודה וראש המועצה השני שלה. יועץ לענייני חברה ורווחה לסגן ראש הממשלה ושר החינוך יצחק נבון, יועץ לענייני חברה וממשל לסגן ראש הממשלה ושר התחבורה ישראל קיסר. שליח ההסתדרות לקהילות יהודיות באמריקה הלטינית. ממייסדי תוכנית מיכא"ל. שותף בהקמת מקור מחיה לעניים במדינת קניה.
ביוגרפיה
יובל אלוני נולד בשם סַעֵדּ ביישוב היהודי אל מסילה, סמוך לעיר תעז במחוז שרעאב שבדרום תימן. בהיעדר רשומות לידה בתימן נרשם על ידי רשויות העלייה לישראל ב-1 בינואר 1939 בשם סעדיה. בן בכור מבין שמונת ילדיהם של יעיש בן ישראל ומזל לבית אבו סעוד.[1]
בשנת 1949 עלה לישראל עם הוריו ובני-משפחתו במסגרת מבצע "על כנפי נשרים", למעברת פרדסיה, משם עברו לייסד את מושב עמקה שבגליל המערבי. ב-1953 הצטרפה משפחתו למייסדי מושב העובדים בקוע. ברוח מדיניות כור ההיתוך עִברתה המשפחה את שמה ל"אלוני" ואת השם סעדיה ל"יובל".[2]
יובל אלוני התחנך במסגרת החינוכית של עליית הנוער בבית הספר החקלאי התיכון בנחלת יהודה וסיים את לימודיו בגיל 16 לאחר ש"הוקפץ" שתי כיתות. למרות גילו הצעיר נשלח בשנת 1957 על ידי המחלקה לצעירים במפא"י לסמינר למדריכי נוער בבית-ברל. שירת כמדריך נוער אזורי לחבל לכיש במחלקת ההדרכה של חטיבת בני-המושבים בתנועת הנוער העובד והלומד.
בשנת 1959 התגייס לשירות-החובה בצה"ל. מילא את שירותו הצבאי בפלוגה מ' של גדוד 52 חטיבה 7 של חיל השריון, פלוגת הטנקים הסדירה הראשונה במערך הצה"לי. סיים את שירותו הסדיר כנסיין שדרוג טנק הסופר-שרמן לטנק הישראלי M51, השתחרר מהמילואים בדרגת סגן.
עם שחרורו מהשירות הצבאי נשלח שוב על ידי אגף הצעירים במפא"י ללמוד בתוכנית ההכשרה הגבוהה למנהיגות של תנועת "העבודה" במכון להשכלה ולמחקר בית-ברל. אלוני סיים תוכנית זו כבוגר לימודי פילוסופיה וכלכלה.
מאז ייסודה של המועצה האזורית מטה יהודה ביוני 1964 כיהן יובל כחבר הנהלה, סגן ראש-המועצה ומנהל המחלקה לתרבות, נוער וספורט. בשנת 1978 נבחר לכהן כראש המועצה השני של מטה יהודה.[3]
בין השנים 1984–1985 נשלח מטעם תנועת המושבים לשמש יושב ראש המחלקה לשילוב אזורי בהסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל במטרה להביא לשילוב חברתי בין ערי הפיתוח לבין המושבים והקיבוצים ברחבי הארץ על בסיס אזורי.
משם, נקרא על ידי סגן ראש הממשלה ושר החינוך והתרבות יצחק נבון לשמש כיועץ לענייני חברה ורווחה כחבר הנהלת המשרד ולנהל את אגף הרווחה במשרד בין השנים 1986–1989.[1]
בין השנים 1989–1992 שימש שליח ההסתדרות הכללית לקהילות ספרדיות בארגנטינה וכיועץ משלחת ההסתדרות לאמריקה הלטינית. עם סיום שליחותו בשנת 1993 נתבקש על ידי סגן ראש הממשלה ושר התחבורה ישראל קיסר לשמש יועץ חיצוני לענייני חברה וממשל. בשנים 1993–1994 גויס כמנכ"ל האגודה לטיפוח חברה ותרבות בישראל להרחבה ולהעמקת פעילותה. נענה לבקשת שרת החינוך והתרבות שולמית אלוני לשמש בשנים 1994–1996 מנכ"ל תיאטרון מחול ענבל, בעקבות קריסתו.[1]
בין השנים 1994–2015 חבר יחד עם מנחם ברזילאי ממכללת הפנתרים כדי להקים את מיכא"ל, מפעל חינוכי למיצוי כישורים אישיים למצוינות, כדי לפעול בקרב תלמידי "ישראל השנייה" במערכת החינוך לצמצום הפערים החברתיים בישראל.
בשנת 2014 חבר ליהודה סולמי בביצוע ניסוי חברתי ברוח חתן פרס נובל לשלום מוחמד יונוס, כדי לסייע לעניים בקניה באמצעות מערך הלוואות זעירות להקמת עסק עצמאי.
פעילות ציבורית, פוליטית וחברתית
אלוני החל את דרכו בשירות הציבורי בשנת 1958, כמדריך קהילה ונוער בחבל לכיש, ובהמשך, בין השנים 1962–1963, כרכז תוכניות הדרכה "חטיבת בני המושבים" בפרוזדור ירושלים.
בתחילת שנות ה-60 פעל כנציג מושב בקוע וכפעיל תנועת המושבים יחד עם קבוצת פעילים בראשות יחזקאל זכאי, רכז אזורי של תנועת המושבים ויהודה דקל מהמחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית, בהקמת "מבואות ירושלים", ארגון קניות אזורי לתשומות המשק החקלאי העצמאי, בדומה להתיישבות המושבית והקיבוצית הוותיקה, במקום "המשביר לעולה" שנתן את השירות הזה למושבי העולים. פעל לאיחוד היישובים השונים באזור, תנועות ההתיישבות הפוליטיות-אידאולוגיות וארבע המועצות האזוריות הקיימות (הרי יהודה, האלה, אבן העזר וגיזו) לרשות אזורית אחת. בחודש יוני 1964 הכריז משרד הפנים על הקמתה של המועצה האזורית מטה יהודה, שהייתה רשות מקומית-אזורית חדשה שאיחדה למעשה את כל המרחב ההתיישבותי במחוז ונעשתה בכך למועצה האזורית הגדולה בישראל (לפי מספר היישובים הכלולים בה). מיום כינון המועצה החדשה נמנה יובל על הנהלתה ושימש סגן ראש המועצה.[1]
יובל הקים וניהל את המחלקה לתרבות לנוער ולספורט במועצה ואת השירותים החברתיים, חינוך, סעד, דת, רווחה וטיפול באוכלוסיות מיעוטים.
אלוני פעל לקידום האינטגרציה החברתית והתרבותית של הקהילות והעדות השונות שהתכנסו תחת כנפי המועצה החדשה. הקים מרכזי נוער אזוריים ונבחרות ספורט, מקהלות, להקות מחול, תנועה ופולקלור, את המדרשה בעין כרם ואת תוכנית הלימודים האישיים במכללת מטה יהודה.
בין השנים 1971–1981 ייסד את המכללה הקהילתית 'מטה יהודה", שהעניקה תואר בוגר (BA) ושימש יו"ר הנהלתה.
יובל אלוני החל דרכו כפעיל מפא"י כשליח המושב למוסדות התנועה והמפלגה. היה חבר מרכז מפלגת פועלי ארץ ישראל – מפא"י. בשנת 1965 פרש עם צעירי מפא"י יחד עם בן-גוריון להקמת רפ"י.
אלוני היה פעיל במסגרות פוליטיות ומוסדיות נוספות ושירת בגופים חברתיים ציבוריים בישראל ומחוצה לה. הוא הוצב בארגנטינה כשליח המחלקה לקהילות ספרדיות בהסתדרות הציונית העולמית והיה יועץ למשלחת ההסתדרות באמריקה הלטינית.
היה יועץ להקמת מפעלי תעשייה בהתיישבות העובדת, כיהן חבר בהנהלות של מוסדות ציבור: מזכירות תנועת המושבים, ארגון קניות מבואות ירושלים, המשחטה האזורית עוף ירושלים, תנובה, קופ"ח כללית, הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית, הסתדרות הפועלים החקלאיים, האגודה לטיפוח חברה ותרבות מורשת תימן ועוד. כמו כן, היה שותף להקמת עמותת "אעלה בתמר" ויו"ר הוועדה הציבורית לציון 30 שנים לעליית "על כנפי נשרים".[4] יובל אף נקרא לשמש בין השנים 1994–1996 כמנכ"ל-משקם תיאטרון המחול "ענבל" בעקבות התמוטטות כללית של המוסד התרבותי.
אלוני יזם במועצה מפעלי תרבות רבי משתתפים, בשיתוף אגף התרבות במשרד החינוך ואמנות לעם. היה ממקימי בתיה"ס האזוריים האינטגרטיביים ופעיל באגודות למען אינטגרציה חברתית ותרבותית בחינוך בישראל. היה חבר דירקטוריון מרכז אקדמי כרמל.
ראש המועצה האזורית מטה יהודה, (1978–1981)
בשנת 1978, נבחר יובל לכהן כראש המועצה.[5][6] בתקופת כהונתו, גדלה המועצה ונוספו לה שלושה יישובים: נווה שלום, יד השמונה ועין נקובה. בתום כהונת המועצה הרביעית נמנו בתחומי המועצה 52 יישובים. בנוסף ליישובים אלה נכללו בתחומי המועצה 9 "נקודות" נוספות, חלקן יישובים של ממש וחלקם מוסדות לחינוך ולבריאות שאין להם מעמד רשמי של יישוב, כמו שריגים, אבן העזר וגיזו. במהלך כהונתו של אלוני גדלה אוכלוסיית המועצה מ-21 אלף תושבים ל-25 אלף. כמו כן, הוסדרו סופית גבולותיה המוניציפליים של המועצה ביחס לירושלים. כך, למשל, הסתיים הטיפול בגבולות המושבים אורה ועמינדב לטובת קהילות התושבים, ונערך הסדר משפטי-מנהלי נוסף באזור רמות. בנוסף, כל האדמות החקלאיות בﬠמק הארזים ﬠובדו על ידי מתיישבי המועצה באין מפריע, וכן תוקן הגבול בין הבירה לבין קיבוץ רמת רחל ללא פגיעה באדמות החקלאיות של הקיבוץ.
כדי לשמור על אופי המועצה האזורית כאגד של ההתיישבות העובדת, התנגדה המועצה בראשותו של יובל ללחצו העיקש של שר הפנים, יוסף בורג, להקמת קריית טלזסטון על קרקע פרטית בגבול היישוב אבו גוש. המועצה התנתה את הסכמתה לכך שהיישוב החדש (בעל המאפיינים העירוניים) יהיה מחוץ לתחום המועצה והסכימה לגרוע את תחומו משטח הרשות, כפי שאכן נעשה בסופו של דבר.
בתחום החינוך, חלו שינויים מהותיים ועמוקים בעקבות הכרעת בג"ץ, שאפשרה בתי-ספר אזוריים אינטגרטיביים המתנהלים לפי אזורי רישום המאוכלסות בתלמידים מכל זרמי המושבים והקיבוצים, כפי שדרשה המועצה.
בתחום הכלכלה, הוחלט לעודד ולאשר עסקים למתיישבים שיפתחו בתי מלאכה ועסקים להשלמת פרנסתם, בתנאי שלא יהוו מטרד תברואתי ואקולוגי.
המועצה פעלה לקדם את צורכיהם של צעירי היישובים לקראת פרק חייהם המשפחתיים או הבוגרים בתחומי היישובים. לשם כך, גובשה תוכנית "בנה-ביתך" לבנים שאינם בנים ממשיכים במשק ההורים. צעירים אלה הופנו אל המרכזים האזוריים של המועצה (בגיזו, שריגים ובצור-הדסה), אשר הוקמו במקור לספק מגורים לעובדי ציבור ואנשי מקצוע נותני שירותים באזור. בתקופה זאת התגבש גרעין של בני המושבים אשר נועד להתיישב בעמק איילון ולהקים מושב עובדים חדש, כפר רות.
בתחום הבינוי והפיתוח בוצעו בין השנים 1978–1981 ביישובי המועצה עבודות פיתוח ובינוי. הוקמו 33 כיתות, ארבעה מעונות יום, ארבעה בתי עם ושני אולמות ספורט חדשים. הותקנו מערכות חימום בבתי ספר ביישובי ההר הגבוה, דוגמת כמו אורה, עמינדב, קריית ענבים ועוד. נערכה תוכנית להקמת המרכז האזורי במתחם אזור התעשייה בהר-טוב שבו ירוכזו כל שירותי המועצה בתחום החינוך על-תיכוני, התרבות ומערך ההסעות, לצד מפעלים אזוריים כמו משחטת עוף ירושלים, מכון תערובת, בתי קירור, בית אריזה, מרכז הובלות ועוד.
הלימודים במכללה האקדמית הורחבו ונכללו בו 39 מסלולי השכלה, הדרכה, חינוך, הוראה והשתלמות מקצועית, ובכלל זה הוראת שפות ותהיל"ה – תוכנית הכשרה ייחודית ללומד המבוגר.
חינוך ותרבות
עם התמנותו של אלוני לטיפול בנוער במועצה הוא החליף את מסורת מחנות הקיץ התנועתי המתקיים ביערות במפעל בקייטנות לחוף הים, ואת מיומנויות הצופים בחוגים ובפעילות אומנותית וספורטיבית. הוא הקים עמותות של הורים וישובים להיות בעלים של בית הספר בו מתחנכים ילדיהם. הוא עצמו שימש כיו"ר העמותה בית הספר האזורי השחר.
ב-1994 התגייס יובל לפתח את תוכנית מיכא"ל – מיצוי כישורים אישיים למצוינות.[1] התוכנית נועדה להתמודד עם הפער העדתי באמצעות שיפור הישגי החינוך בפריפריה החברתית של מדינת ישראל. התוכנית מורכבת משלושה מרכיבים ראשיים: העצמה אישית לחיזוק אמונת התלמיד בעצמו; חשיפה לתחומי דעת ואמנות כדי לעורר סקרנות, אהבת ידע וגילוי תחומי עניין אישים; הענקת כלים מעשיים ללמידה יעילה כגון קריאה מהירה, זיכרון, אנגלית, מתמטיקה ועוד.
חיים אישיים
ב-1964 נישא לימימה. לזוג נולדו שלושה ילדים, נוף הילה ומיטל. ב-1969 עברה המשפחה למושב טל שחר.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 4 5 עזריאל קמון, "חבלי בראשית – התיישבות מושבית של יוצאי ארצות האסלאם בשנות החמישים של המאה העשרים", הוצאת יד טבנקין 2011, עמ' 165, 298–300, 354–356
- ^ James McNeish, "Belonging", Holt, Rinehart and Winston, New York 1980, pp 119-128
- ^ דני בר-מעוז, "יקוב הדין את ההר", אעלה בתמר 2005, עמ' 264
- ^ מודעה של המועצה הציבורית לציון 30 שנה לעלית יהודי תימן, באתר מתוך אתר הספרייה הלאומית, 20 בינואר 1981
- ^ מועצה אזורית מטה יהודה, 1977–1981, באתר המועצה האזורית מטה יהודה, יוני 1981
- ^ יובל אלוני יהיה יורשו של בנימין כהן, באתר עיתון מעריב, 15 בפברואר 1977
