ויליאם ה. ג'קסון

ויליאם ה. ג'קסון
William Harding Jackson

ויליאם ה. ג'קסון
לידה	25 במרץ 1901 בל מיד, טנסי, ארצות הברית
פטירה	28 בספטמבר 1971 (בגיל 70) טוסון, אריזונה, ארצות הברית
שם מלא	ויליאם הרדינג ג'קסון
מדינה	ארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות מאונט אוליב, נאשוויל, טנסי
השכלה	אוניברסיטת פרינסטון תיכון סיינט מרקס בית הספר למשפטים בהרווארד אוניברסיטת הרווארד
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
היועץ לביטחון לאומי ה־3 1 בספטמבר 1956 – 7 בינואר 1957 (129 ימים) תחת נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר → דילון אנדרסון רוברט קאטלר ←
סגן ראש ה-CIA 7 באוקטובר 1950 – 3 באוגוסט 1951 (301 ימים) תחת נשיא ארצות הברית הארי טרומן → אדווין רייט אלן דאלס ←

ויליאם הרדינג ג'קסון (באנגלית: William Harding Jackson;‏ 25 במרץ 1901 – 28 בספטמבר 1971) היה איש ממשל, עורך דין ובנקאי השקעות אמריקאי, שכיהן כסגן ראש ה-CIA בשנים 1950–1951 ובין השנים 1956–1957 הוא שימש בתפקיד היועץ לביטחון לאומי בממשלו של נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר.

קורות חייו

ויליאם ג'קסון נולד באחוזת בל מיד שליד נאשוויל, טנסי. הוא נקרא על שמו של אביו שנפטר כאשר הוא היה בן שנתיים. אמו, אן דייוויס ריצ'רדסון, נישאה לאחר מות בעלה למקסוול סטיבנסון מהמפסטד, ניו יורק.

ג'קסון למד בבית הספר היסודי פיי שבבוסטון ובבית הספר התיכון סנט מרקס, בית ספר אפיסקופלי בסאות'בורו, מסצ'וסטס. ב-1924 הוא סיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת פרינסטון וב-1928 הוא סיים את לימודיו בבית הספר הרווארד למשפטים.^[1]

ב-1928 הצטרף ג'קסון למשרד עורכי הדין "קאדוולדר, ויקרשאם וטאפט" מניו יורק. ב-1929 הוא היה לשותף במשרד עורכי הדין "בקמן, בובו וקלארק". לאחר קריסת וול סטריט ב-1929, עבר ג'קסון למשרד עורכי הדין "קרטר לייארד ומילברן", שם הוא היה לשותף מלא ב-1934.

שירות צבאי במלחמת העולם השנייה

ג'קסון (מימין), עם הגנרל ויליאם דונובן ראש המשרד לשירותים אסטרטגיים, אפריל 1945

במלחמת העולם השנייה שירת ג'קסון בצבא ארצות הברית כקצין מודיעין. הוא קיבל הכשרה בבית הספר למודיעין קרבי של חילות האוויר של צבא ארצות הברית בהאריסברג, פנסילבניה. הוא הוצב כעוזר קצין המודיעין בפיקוד ההפצצה הראשון, שמטהו שכן בניו יורק, בקרבת משרד עורכי הדין שלו, שהפך לפיקוד הלוחמה בצוללות. יחד עם בנקאי ההשקעות אלכסנדר סטנדיש והרולד ב. אינגרסול, חיבר ג'קסון את ההערכה המודיעינית של חילות האוויר על מפרץ ביסקאיה שקרא לבצע מתקפה על צוללות גרמניות בחופי צרפת. הייתה זו נקודת המפנה של המערכה באוקיינוס האטלנטי.

לאחר סיום הכשרתו בהאריסברג ביוני 1942, קודם ג'קסון לדרגת מייג'ור וסופח למחלקת המלחמה על ידי מזכיר המלחמה הנרי סטימסון, שם הוא היה לראש צוות המודיעין שדיווח לגנרל ג'ורג' מרשל על הפעולות בזירה האירופית. לאחר שקיבל הכשרה בקוד האניגמה בבלצ'לי פארק, הוא היה לראש צוות האולטרה של כל כוחות ארצות הברית בזירה האירופית.

ג'קסון הועלה לדרגת לוטננט קולונל והוצב על ידי גנרל הנרי ארנולד בצוות התכנון של בריגדיר גנרל הרולד ג'ורג' שקיבל אז את הפיקוד על פיקוד התובלה של חילות האוויר. הוא מונה כשליש הראשי של הכנף שהעבירה יותר מ-7,000 כלי טיס מארצות הברית לבריטניה במהלך המלחמה. הוא קיבל הכרה בעבודתו לבנייה מחדש או הרחבה של שדות תעופה בבריטניה עבור כלי טיס אמריקאים ויצירת רשת קשר מורחבת לתשדורות סודיות מאובטחות. בקיץ 1943 הוא מונה כ"תפקיד כיסוי" כעוזר הנספח האווירי בשגרירות ארצות הברית בלונדון תחת השגריר גיל וינאוט בכיכר גרוונר, בסמיכות למשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS). זמן קצר לאחר מכן הוא קודם לדרגת קולונל ומונה כקצין המודיעין הראשי במטה קבוצת הארמיות הראשונה ברובע וסט אנד שבלונדון כדי לעבוד במסגרת מבצע שומר ראש שנועד ליצור תוכנית הטעייה רחבת ממדים שתגרום לגרמנים להאמין שהפלישה לאירופה תתקיים בסקנדינביה ובפה-דה-קאלה, הנקודה הצרה ביותר בתעלת למאנש, בפיקודו של הגנרל ג'ורג' פטון.

לאחר הצלחת מבצע שומר ראש, מונה ג'קסון כראש המודיעין הנגדי של ה-OSS בזירה האירופאית והוא יצא עם קבוצת הארמיות ה-12 ללוקסמבורג ושירת במטהו של הגנרל עומר בראדלי. במהלך הקרב על הבליטה שהתנהל בחודשים דצמבר 1944 - ינואר 1945, בנוסף לפקידיו בצוות האולטרה, מונה ג'קסון כסגן קצין המודיעין של כל הארמיות של קבוצת הארמיות ה-12.

על שירותו במלחמה עוטר ג'קסון בכוכב הארד, בלגיון ההצטיינות ובצלב המלחמה (Croix de guerre) של בלגיה. ככל הנראה הוא הקצין האמריקאי היחידי מתחת לדרגת גנרל שעוטר הן בעיטור לגיון הכבוד והן בצלב המלחמה של צרפת עם דקלים.

קודם לשחרורו מהצבא ומה-OSS, הוטלה על ג'קסון משימה ללמוד את מבנה השירות המודיעין החשאי הבריטי. המחקר ארך ארבעה חודשים והתקיים בלונדון, שם הוא עבד עם ה-MI5 ועם ה-MI6 יעד עם אנתוני אידן כדי להשלים את הדוח שלו לגנרל ג'ורג' מרשל ולגנרל ויליאם דונובן, אותו הוא הגיש ב-14 ביוני 1945. ב-14 בנובמבר אותה שנה, לבקשתו של מזכיר הצי, ג'יימס פורסטל, הגיש ג'קסון את תוכניתו להקמת סוכנות ביון מרכזית חדשה כתוכנית חלופית לזו של הגנרל דונובן.

קריירה בממשל הפדרלי

חילופי תפקידים ב-CIA,‏ 7 באוקטובר 1950, בשורה הראשונה משמאל לימים: ויליאם ג'קסון (סגן ראש הסוכנות הנכנס), וולטר סמית' (ראש הסוכנות הנכנס), רוסקו הילנקוטר (ראש הסוכנות היוצא)

לאחר המלחמה התפטר ג'קסון מ"קרטר לייארד ומילברן" כדי לעבוד כבנקאי השקעות וכשותף מנהל ב-J.H. Whitney & Company בניו יורק, שם הוא עבד בין השנים 1947–1955.

ב-1948 הציע ג'ורג' קנאן שהשליטה של הממשלה על ניהול הלוחמה הפוליטית צריכה להיות מול מזכיר המדינה, באומרו ש"אדם אחד צריך להיות המנהל" ובהציעו בנוסף שמנהל הביון המרכזי והסוכנות עצמה צריכים "...לצאת מהעיסוק במבצעים פסיכולוגיים בכיסוי...". קנאן קיים דיון עם אלן דאלס, אז עורך דין פרטי בניו יורק, בחושבו שדאלס יהיה הבחירה ההגיונית ביותר לראש הסוכנות החדשה. יש הסבורים שזה פתח וויכוח פנימי על השאלה מי ישלוט על המודיעין במכלול של המודיעין הצבאי והאזרחי. מנהל המועצה לביטחון לאומי, אדמירל סידני סוורס, מינה ב-13 בפברואר אותה שנה את ג'קסון לשרת ב"קבוצת הסקר המודיעיני" של המועצה לביטחון לאומי יחד עם דאלס ועם מתיאס קוריאה (עוזרו של מזכיר ההגנה ג'יימס פורסטל) שתבצע ניתוח של הנוהגים המחלקתיים בתיאום בין הסוכנויות. קבוצת הסקר, שנודעה בשם "ועדת דאלס, ג'קסון וקוריאה", או "קבוצת דאלס", הגישה את הדוח הסופי שלה ב-28 בפברואר 1949. בדוח נמתחה ביקורת נוקבת על ה-CIA ועל מנהלו, רוסקו הילנקוטר, וכתוצאה מכך הועברו מתפקידיהם מספר אנשי מפתח בסוכנות ובסופו של דבר הודח גם הילנקוטר.

ב-18 ביולי 1950 שלחו מזכיר ההגנה החדש, לואיס א. ג'ונסון, והגנרל עומר בראדלי, מכתב לנשיא הארי טרומן, בו הם המליצו למנות את ג'קסון כראש ה-CIA במקומו של הילנקוטר. ביודעו על הרקע של ג'קסון, צירף הנשיא טרומן הערה למכתב והעביר אותו לעוזרו, דונלד דוסון, באומרו, "...דון, בוא נבחן זאת. אמור לאברל הארימן מה אנחנו עושים. אם זה יעבוד, נשכח מגנרל סמית'".

גנרל וולטר סמית' לא חפץ בתפקיד ראש ה-CIA וניסה להתחמק ממנו שוב ושוב מסיבות בריאות. כאשר דחה ג'קסון את ההצעה בשל מחויבויות נדבנות ועסקיות בניו יורק, נאמר שהנשיא טרומן הוציא פקודה ישירה כמפקד העליון לסמית, שהוא יהיה ראש ה-CIA הבא. סמית' פנה לג'קסון וביקש ממנו להיות מועמדו לתפקיד סגנו כדי שיסייע לו לארגן מחדש את הסוכנות, בדגש מיוחד על פעולות בכיסוי, לוחמה פסיכולוגית ובנייתה של הסוכנות ככזאת המושתת על קריירות מקצועיות.

ב-18 באוגוסט 1950 מונה ג'קסון כסגן ראש ה-CIA וב-7 באוקטובר הוא הושבע לתפקידו. הוא היה סגן ראש הסוכנות הראשון ששירת תחת סמית', שהיה קודם לכן שגריר ארצות הברית בברית המועצות וגנרל שלחם במלחמת העולם השנייה. סמית' וג'קסון הביאו בראשית 1951 את אלן דאלס ל-CIA כסגן מנהל לתוכניות (פעולות חשאיות). לאחר השלמת תהליך הארגון מחדש ברוח המלצות ועדת דאלס ותוכנית NSC-50, והתפטרותו של ג'קסון באוגוסט 1951, קודם דאלס לתפקיד סגן ראש הסוכנות במקומו של ג'קסון, ובהמשך, ב-1953, הוא גם החליף את סמית'. ג'קסון נותר יועץ בחוזה מיוחד לראש הסוכנות בתקופות כהונותיהם של סמית' ודאלס כראשי הסוכנות. בתקופת נשיאותו של דווייט אייזנהאואר שימש ג'קסון כיועץ מיוחד בצוות הבית הלבן וב-CIA וכיועץ בכיר ב-CIA בשנים 1951–1955.

ג'קסון (משמאל) עם הנשיא דווייט אייזנהאואר, מרץ 1956

ב-1953 מונה ג'קסון כיושב ראש "הוועדה לפעילות הסברה בינלאומית", שנודעה גם בשם "ועדת ג'קסון" ופעלה עד 1954 והובילה את הקמתה של סוכנות ההסברה של ארצות הברית. במקביל לעבודתו כמנהל ב-J. H. Whitney & Co, מונה ג'קסון להיות עוזר מיוחד למזכיר המדינה, ג'ון פוסטר דאלס, כדי להשתתף בשיחות "ארבעת הגדולים" בז'נבה ב-1955. בדצמבר אותה שנה התפטר ג'קסון מ-J. H. Whitney & Co. בפברואר 1956 הוא מונה כעוזר מיוחד לנשיא אייזנהאואר ללוחמה פסיכולוגית. בתפקיד זה הוא החליף את נלסון רוקפלר שהתפטר בדצמבר. ב-1 במרץ מינה הנשיא אייזנהאואר את ג'קסון כעוזר מיוחד לנשיא למדיניות חוץ כדי לסייע בתיאום ובתזמון של ביצוע צעדי מדיניות חוץ בהם מעורבים יותר ממחלקה או סוכנות אחת של הממשל. הוא ייצג את הנשיא במועצה לתיאום פעולות כסגן יושב הראש, ונכח בפגישות של הקבינט ושל המועצה לביטחון לאומי. ב-1 בספטמבר 1956 מינה הנשיא אייזנהאואר את ג'קסון לתפקיד היועץ לביטחון לאומי, תפקיד בו הוא כיהן עד 7 בינואר 1957.

חיים אישיים

אשתו הראשונה של ג'קסון, אליזבת ליימן, שאותה הוא נשא לאישה ב-1929, הייתה אשתו לשעבר של תומאס רייס, שאיתו הביאה לעולם שני בנים. ג'קסון ואליזבת הביאו לעולם עוד שני בנים. השניים התגרשו ב-1946 לאחר שובו של ג'קסון משירותו בצבא.

בגיל 39 נבחר ג'קסון כנשיא הצעיר ביותר של מועצת המנהלים של "אגודת בית החולים של ניו יורק" (אנ'), אחד מבתי החולים הוותיקים ביותר בארצות הברית שהוקם ב-1771 על ידי המלך ג'ורג' השלישי, ובמקביל הוא מונה כחבר באקדמיה הלאומית למדעים. לאחר המלחמה נבחר ג'קסון כחבר במועצת הנאמנות של הבנקאים, במוסד ג'ון היי ויטני, בבית החולים לניתוחים מיוחדים של ניו יורק, ובקרן ממינגר.

ב-1951 נשא ג'קסון לאישה את מרי פיטקרן, בתו של נורמן ב. פיטקרן, הנשיא לשעבר של חברת הרכבות וובש. לשניים נולדו שני בנים. לאחר גירושיהם, בשנת 1965 לערך, נישאה מרי לעורך דין ניו יורקי אחר, ונדל דייוויס, שנפטר ב-1972. היא נישאה בשלישית לסנאטור ושגריר ארצות הברית בישראל לשעבר, קנת קיטינג.

ויליאם ג'קסון נפטר ב-28 בספטמבר 1971, בגיל 71, בטוסון, אריזונה. הוא נקבר בבית הקברות מאונט אוליב שבנאשוויל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם ה. ג'קסון בוויקישיתוף

• הדף של ויליאם ג'קסון באתר ה-CIA (באנגלית)
• Ludwell Lee Montague, General Walter Bedell Smith as Director of Central Intelligence, October 1950-February 1953, Penn State Press, 2010, pp. 9-12.
• W. Thomas Smith, Encyclopedia of the Central Intelligence Agency, Infobase Publishing, 2003, pp. 144-145.
• ויליאם ה. ג'קסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

1. "William H. Jackson Dead at 70; Former C.I.A. Deputy Director". New York Times. September 29, 1971.