אָרְטְמִיס (ביוונית עתיקה: Άρτεμις ΆρτεμιςⓘⒾ) היא אלת הציד, חיות הבר, אלת הבתולות,[2] ואחת משנים עשר האלים האולימפיים במיתולוגיה היוונית. היא בתם של ראש האלים זאוס ובת הטיטאנים לטו. ארטמיס היא אחותו התאומה של אפולו, אל השמש, הרפואה, המוזיקה, השירה ואל האורקלים. היא אחת משלוש האלות הבתולות, יחד עם אתנה והסטיה. בקרב הרומאים היא נקראה דיאנה. בתקופות מאוחרות יותר זוהתה ארטמיס עם סלנה, אלת הירח, עם הקטה ואפילו תפסה את תפקידה של איליתיה כפטרוניתן של היולדות.
במקורה הייתה ארטמיס אלת הציד והשגיחה על מרחבי השדות ועל חיות הבר, ההרים והחורשות. הייתה לה פמליה של ציידות בנות תמותה, נימפות וחצאי אלים הנקראות ציידות ארטמיס שליוו אותה במסעות הציד שלה. האלה עצמה לא חפצה בנישואין או באהבה ודרשה מהציידות ששירתו אותה לשמור על בתוליהן.
ארטמיס מתוארת לעיתים כאכזרית ונקמנית (בדמותה הרומית), אך היה זה רק חלק אחד של אישיותה, ובמקרים אחרים היא מוצגת כמיטיבה וכמי שפועלת למען בני האדם בכלל והנשים בפרט (בדמותה היוונית).
מקדשה העיקרי של ארטמיס באטיקה היה בבראורון ועל האקרופוליס האתונאי היה מקדש נוסף לארטמיס בראורוניה. סמלה היה חץ וקשת כסופים ולעיתים תוארה כשסהר הירח מעל ראשה. חיות בר רבות מקודשות לה, והיא הייתה מלווה לעיתים בצבי או בכלב ציד. בנוסף, מקודשים לה עץ הדקל ופסגות ההרים. לכבודה נבנה מקדש ארטמיס באפסוס - אחד משבעת פלאי עולם. ארטמיס מקודשת במיוחד באיקריה. במאה השישית לפני הספירה נבנה מקדש ארטמיס בעיירת הנמל נאס שבאיקריה.[3]
ארטמיס הייתה בתם של ראש האלים זאוס והנימפה לטו ואחותו התאומה של אפולו. כשנודע להרה, אשתו של זאוס, כי לטו בהריון מבעלה, היא אסרה על לטו ללדת על היבשה. לכן, לטו נאלצה ללדת את התאומים אפולו וארטמיס באי דלוס (או אורטיגיה, לפי גרסה אחרת), שהמרה את פי הרה והסכים לקבלה. אגדה אחרת מספרת כי הרה חטפה את איליתיה אלת הלידות, כדי למנוע מלטו המעוברת ללדת את ילדיה, אך האלים האחרים כפו עליה לשחרר את איליתיה. לחלופין, ארטמיס נולדה ראשונה וסייעה לאמה בלידת אחיה הצעיר אפולו. על פי גרסה נוספת של המיתוס, ארטמיס נולדה יום לפני אפולו באי אורטיגיה. היא סייעה ללטו להגיע לדלוס, שם נולד אפולו. אגדה נוספת מספרת שבלידת ארטמיס נצבעו שני דקלים בכסף וכאשר אפולו נולד נצבע עץ זית בזהב.
ארטמיס הייתה אחת מילדיו המועדפים על זאוס, מלך האלים.
ב-"Hymn to Artemis" (בעברית: "מזמור לארטמיס") של המשורר הנודע קאלימאכוס, מיד אחרי לידתה, ארטמיס יושבת על ברכי אביה, זאוס. היא מבקשת ממנו שיעניק לה את הזכות להישאר בתולה לנצח, חץ וקשת שחושלו על ידי הקיקלופים, פמלייה של צעירות בתולות שיעקבו אחריה ועוד.
Artemis we hymn – no light thing is it for singers to forget her – whose study is the bow and the shooting of hares and the spacious dance and sport upon the mountains; beginning with the time when sitting on her father’s knees – still a little maid – she spake these words to her sire: “Give me to keep my maidenhood, Father, forever: and give me to be of many names, that Phoebus may not vie with me. And give me arrows and a bow – stay, Father, I ask thee not for quiver or for mighty bow: for me the Cyclopes will straightway fashion arrows and fashion for me a well-bent bow. (Translation by A. W. MAIR)
And her father smiled and bowed assent. And as he caressed her, he said: “When goddesses bear me children like this, little need I heed the wrath of jealous Hera. Take, child, all that thou askest, heartily. Yea, and other things therewith yet greater will thy father give thee. (Translation by A. W. MAIR)
אקטיון היה נכדו של קדמוס, ואחד הציידים הגדולים ביותר בתולדות יוון. ליד היער בו היה צד תמיד הייתה מערה עם מעיין שיצר בריכה עם מים זכים, ושם התרחצה ארטמיס כשחזרה ממסעות הציד.
יום אחד אקטיון החליט לצאת לסייר לבדו ביער. הוא טעה בדרכו והגיע למערה. הנימפות והציידות של ארטמיס ראו אותו מגיע וניסו להסתיר את מערומי האלה בגופם. אך מאוחר מדי - עיניו של אקטיון חזו באלה הבתולה ללא בגדיה. כעסה של ארטמיס היה איום והיא הפכה אותו לצבי.
אקטיון רץ ללא הפוגה ולא ידע לאן ללכת. לבסוף מצאו אותו כלבי הציד שלו והחלו רודפים אחריו. הוא ניסה לברוח, אך חבריו הציידים דרבנו ושיסו בו את הלהקה המובחרת כולה. הכלבים קרעו את אקטיון לגזרים. יש האומרים שכעסה של ארטמיס לא שכך עד אשר ירדה נשמתו שאולה.
אפרודיטה, היא אלת האהבה והפריון הנשי, המייצגת את ההפך המוחלט מארטמיס, האלה הבתולה, אשר מתעסקת בציד, מקצוע שגברים עוסקים בו בדרך כלל. נאמר גם ששלושת האלות הבתולות, ארטמיס, אתנה והסטיה הן היחידות שחסינות לכוחה של אפרודיטה.
אדוניס, מאהב של אפרודיטה, טען שהוא יותר טוב בירייה בחץ וקשת מהאלה ארטמיס. עקב כך ארטמיס הרגה אותו על ההיבריס (חטא הגאווה) שלו. גרסה נוספת טוענת שאפרודיטה גרמה למותו של חברה של ארטמיס, היפוליטוס, אז אותו דבר עשתה ארטמיס לאדוניס, אף שגרסאות נוספות טוענות שהיפוליטוס התגרה קודם באלה אפרודיטה, מה שאומר שהריב התחיל מהצד של ארטמיס.
ניובה הייתה מלכת העיר תבאי, אשתו של אמפיון ובתו של טנטלוס. המיתוס מספר שניובה טענה כי היא טובה מלטו, אמם של ארטמיס ואפולו, מפני שילדה שבעה בנים ושבע בנות, ולא רק זוג תאומים. נקמתם של אפולו וארטמיס לא איחרה לבוא: אפולו הפך את כל בניה של ניובה לגושי פחם וארטמיס הפכה את כל הבנות לקוביות קרח. על פי גרסה מסוימת, רק כלוריס נותרה בחיים מכל ילדיה של ניובה. אמפיון נשבע לנקום את דם ילדיו, אך אפולו הרג גם אותו. ניובה, שעולמה חרב עליה בן רגע, נמלטה להר סיפליון באסיה הקטנה ובכתה נוראות עד שהפכה לאבן. דמעותיה הפכו לנהר אכלואוס. זאוס הפך את כל אנשי תבאי לאבן כדי שאיש מהם לא יוכל לקבור את ילדי ניובה המתים במשך תשעה ימים. בתום תשעת הימים קברו האלים עצמם את הילדים.
במלחמת טרויה, ארטמיס ואפולו צידדו שניהם בטרויאנים ונלחמו לצידם. מוערבותה הבולטת ביותר של האלה היא ב"איפיגניה באאוליס" מאת המחזאי היווני אוריפידס. במחזה, האלה ארטמיס כועסת על הגיבור היווני, אגממנון מכיוון שהרג צבי המקודש לה. האלה הזועמת עצרה את הרוח ומנעה מהספינות של אגממנון להגיע לטרויה. אחרי שהתייעץ עם האורקל, אגממנון החליט להקריב את בתו איפגניה לארטמיס כדי לרצות אותה. בסוף המחזה של אוריפידס, ארטמיס מחליפה את איפגניה ברגע האחרון עם אייל ולוקחת אותה למקדשה. בגרסה אחרת, איפיגניה הוקרבה ונהפכה לאלה.[4]
ב"איליאדה" של הומרוס המתארת את מלחמת טרויה, ארטמיס ניסתה להילחם נגד הרה, מלכת האלים. הרה הזועמת לעגה לארטמיס על שהעזה להתייצב נגדה:
but the august consort of Zeus, full of anger, scolded the lady of showering arrows in words of revilement: ‘How have you had the daring, you shameless hussy, to stand up and face me? It will be hard for you to match your strength with mine even if you wear a bow, since Zeus has made you a lion among women, and given you leave to kill any at your pleasure. Better for you to hunt down the ravening beasts in the mountains and deer of the wilds, than try to fight in strength with your betters. But if you would learn what fighting is, come on. You will find out how much stronger I am when you try to match strength against me.’
לאחר מכן, הרה השתמשה בקשת שלה עצמה כדי להכות את ארטמיס וגרמה לה לרוץ בבכי לאביה, זאוס, בזמן שאימה לטו, אספה את הקשת והחצים הנטושים שלה.[5]