הכימרה או החימרה, או בהגיה העתיקה כֿימאירה (ביוונית: Χιμαιρα; בלטינית: Chimæra) היא מפלצת בעלת ראש של אריה, גוף של עז וזנב מנחש. אובידיוס מתאר אותה כמי ש"שילחה לשונות להבה ממעיה, ראש לביאה למפלצת היה וזנב של נחש לה".[1] תיאורים אחרים מתארים את הכימרה כבעלת שלושה ראשים: ראש של אריה, ראש של עז וראש של דרקון. אולם בכל התיאורים של המפלצת היא נשפה אש מאחד או יותר מראשיה. יש המשערים שמקור שמה עברי-כנעני, מהשורש חמ"ר.[2]
המונח "כימרה" הפך עם הזמן לשם כולל עבור יצורים בדיוניים שגופם מורכב מאיבריהם הטיפוסיים של מספר זנים שונים.
הכימרה הייתה הצאצאית של טייפון ואכידנה, ואימם – ביחד עם אחיה הכלב הדו-ראשי אורתוס – של הספינקס ושל האריה מנמאה. עם זאת, סיפורי מיתולוגיה אחרים קובעים שהספינקס והאריה מנמאה היו הצאצאים של טיפון ואכידנה, ולא של כימרה ואורתוס.
הכימרה נהרגה בסופו של דבר בידי הלוחם היווני בלרופון, שנעזר בפגסוס, הסוס המכונף. באיליאדה מסופר כי איאובוטס מלך ליקיה הטיל על בלורופון את המשימה כדי להביא למותו אך הגיבור עמד במשימה.
גזר מיד עליו, וישחית ראשית כל את הכימרה,את האיומה. בת אלים ולא מבנות אדם הייתה,ראשה ראש לביאה, אחורי דרקון לה, ובאמצע היא עיזה,ולהב כי יצא מפיה, ואכל נוראות את סביבו.היכה הלז המפלצת, כי בטח במופתי האלים — הומרוס, איליאדה, ספר שישי 179–183, תרגום טשרניחובסקי
גזר מיד עליו, וישחית ראשית כל את הכימרה,את האיומה. בת אלים ולא מבנות אדם הייתה,ראשה ראש לביאה, אחורי דרקון לה, ובאמצע היא עיזה,ולהב כי יצא מפיה, ואכל נוראות את סביבו.היכה הלז המפלצת, כי בטח במופתי האלים
גם בנושא מותה של הכימרה אין אחידות בין הסיפורים. לפי מספר גרסאות, בלרופון רק שיסע את הכימרה עם חניתו, אך לפי גרסאות אחרות, הוא התקין על חניתו גוש של עופרת, שהותך בשל נשימת האש של המפלצת, והביא לסתימת גרונה, לחניקתה ולמותה.