אבורה

אבורה
**Évora**
סמל אבורה סמל אבורה	דגל אבורה דגל אבורה
	בצד שמאל המקדש הרומי של דיאנה מהמאה ה-1.; בצד ימין מנזר דה לויוש מהמאה ה-15.
מדינה	פורטוגל
חבל	אלנטז'ו (Alentejo)
מחוז	אבורה
חבל ארץ	אלנטז'ו
ראש העיר	קרלוש מנואל רודריגש פינטו דה סא (הקואליציה הדמוקרטית המאוחדת – 2021–2025)
תאריך ייסוד	1166
שטח	1,307.08 קמ"ר
גובה	295 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	53,577(הרשות העירונית) (2021)
‑ צפיפות	41 נפש לקמ"ר (2021)
קואורדינטות	38°34′21″N 7°54′26″W / 38.5725°N 7.9072222222222°W
אזור זמן	WET
	http://www.cm-evora.pt
אתר מורשת עולמית
	המרכז ההיסטורי באבורה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1986, לפי קריטריונים 2, 4
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת פורטוגל רגילה) ליסבון פורטו בראגה סטובל קוימברה לייריה פארו ספרד האוקיינוס; האטלנטי; אבורה

אֵבוֹרָה (בפורטוגזית: Évora) היא עיר ומועצה עירונית בפורטוגל, השוכנת בחבל אלנטז'ו, כ-140 ק"מ מזרחית לליסבון. העיר היא בירתה של הקהילה הבין-עירונית מרכז אלנטז'ו, ובעבר הייתה בירת הפרובינציה ההיסטורית אלטו אלנטז'ו (Alto Alentejo – אלנטז'ו עילית). המועצה העירונית אבורה היא אחת מהגדולות בשטחה במדינה – למעלה מ-1,300 קמ"ר שבתחומיהם 53,577 תושבים (2021)^[1] הרשות או ה"מועצה העירונית" אבורה מחולקת ל-12 פרגזיות. העיר שוכנת על גבעה לא תלולה מדרום לנהר טאגו, מוקפת במישורים רחבים עם כרמים ונופים כפריים מרהיבים. בגלל עמדת הגאוגרפית בפנימית בקיץ אבורה היא אחת הערים החמות ביותר של פורטוגל, נתונה לגלי חום תכופים. אבורה הייתה בימי הביניים עיר מושב לכמה ממלכי פורטוגל, ויושב בה הארכיבישוף של אבורה. המרכז ההיסטורי של העיר הוכרז בשנת 1986 כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו. בזכות עושרה ההיסטורי-אדריכלי – מרכז היסטורי ששרד בצורתו המקורי, עם 4,000 בניינים היסטוריים בין החומות, כנסיות וארמונות, שערים וכיכרות – אבורה מתוארת על ידי אונסק"ו כ"עיר מוזיאון".

החל משנת 1551 ועד למאה-ה-18 פעלה בה אוניברסיטה ישועית החל מיוני 1994 אבורה חברה בארגון הערים העתיקות ביותר של אירופה^[2] יחד עם העיר לייפאיה בלטביה, אבורה נבחרה לבירת התרבות של אירופה בשנת 2027^[3].

תולדות העיר

מקור השם

מקור השם אבורה אינו ידוע. לפי אחד ההסברים, והמקובל ביותר בהם, הוא נובע מהשם הלטיני אבורובריטיום (Eburobrittium), הקשור ככל הנראה לאֵל הקלטי אבוריאנוס (Eburianus). שם זה בא אולי מהמילה אבורוס (eburos), עץ טקסוס מעונב (Taxus Baccata) ממחלקת המחטניים. ייתכן כי שם העיר שאוב ממקור משותף לשם הקלטי-רומי של העיר יורק באנגליה – אבוראקום (Eboracum)^[4]. השערה אחרת, פחות סבירה, מקשרת את השם לשנהב (eborio) ולמעבדי השנהב.

השם מוזכר לראשונה בימי הרפובליקה הרומית על ידי פליניוס הזקן בספרו "תולדות הטבע". הוא מכנה אותה אֶבּוֹרָה קֵרֵיאָלִיס (Ebora Cerealis) – אבורה של הדגנים, בשל שפע הדגנים שגודלו בסביבתה^[5].

התקופה הרומית

לפי אגדות מאוחרות הייתה אבורה לבירת המנהיגים הלוסו-קלטים (אסטולפס). בסביבות שנת 138 הייתה אבורה אחד האתרים שנכבשו בידי חילות הצבא הרומאי בפיקוד דקימוס יוניוס ברוטוס המכונה "קאלאיקו" שנלחם בלוסיטנים. אחר כך שימשה בשנים 80–72 לפנה"ס למושב המצביא הרומי הסורר קווינטוס סרטוריוס שהקים בה סנאט מורכב מגולים רומאים^[6]^[7].

אבורה הוגדרה בימי הרומאים כ"אופידום", עיר מבוצרת. יוליוס קיסר העניק לעיר את כינוי הכבוד "ליבראליטס יוליה" (Liberalitas Julia) על שמו, משום שבמאבק בינו לבין יריבו פומפיוס תושביה היו נאמנים לו. באותה תקופה ידע היישוב התפתחות מהירה. מסביבו היו חוות גדולות, לטיפונדיות, לגידול חיטה, מכרות נחושת וברזל ומחצבות שיש. השיש שימש לבניית וילות רומאיות מפוארות.

שריד מאותה תקופה הוא המקדש הרומי המרשים בעל העמודים הקורינתיים שנשאר כמעט בשלמותו והדומה ל"בית המרובע" (Maison carrée) הרומי מן העיר נים בצרפת. אף על פי שהמסורת מכירה אותו בשם המקדש של דיאנה, כנראה שהוקדש לקיסר בתקופת אוגוסטוס. היה בעיר גם שער ניצחון רומי שנהרס כדי לשמש חומר בנייה לכנסיית אנטון הקדוש שהוקמה בשנת 1570. במאה ה-4 כיהן בעיר בישוף נוצרי בשם קווינטיאנוס (Quintianus).

מממלכת הוויזיגותים עד לכיבוש המוסלמי

בשנות נדודי העמים הייתה העיר לנחלת הוויזיגותים. כבש אותה מלך בשם לאוביגילד. בשנת 714–715 העיר נכבשה על ידי עבּד אל-עזיז אבּן מוסא (אנ'), השליט הראשון של אל-אנדלוס. במשך כ-450 השנים הבאות נשלטה אבורה על ידי הערבים והברברים המוסלמים (מורים). בפי הערבים העיר נקראה יאבּורה.

ב-19 באוגוסט 913 ניצל אורדוניו השני מלך גליסיה, שעמד בראש צבא נוצרי גדול, פִרצה במיגון העיר המוסלמית, במזבלה הסמוכה לחומות, והצליח לכבוש אותה זמנית, תוך גרימת טבח ונזקים רבים. באירוע המתואר בכרוניקת אל-נסיר הערבית, מצאו את מותם 700 לוחמים מוסלמים. מושל העיר מרוואן עבד אל-מלכ ו־4,000 תושבים, רובם נשים וילדים, נלקחו בשבי. כפי שהתבטא הכרוניקון הערבי: ”עוד לא נודע בזכרונה של אנדלוס אסון כבד יותר לאסלאם מהתבוסה המחרידה והנוראה הזאת מידי האוייב” מתקופת הכיבוש המורי שרדו רק כמה חלקי חומה.

תחת שלטון פורטוגל בימי הביניים ובתקופת הרנסאנס

אבורה שוחררה מהכיבוש המורי בשנת 1165 על ידי האביר ההרפתקן ז'רלדו חסר הפחד (Geraldo sem Pavor). הוא מסר ב-1166 את העיר למלך הראשון של פורטוגל, אפונסו הנריקש, והתמנה למושל היישוב. לזכרו מופיע בסמל העיר אבורה אביר רכוב על סוס. אפונסו הקים בעיר כוח חמוש של אבירים נזירים בשם "מיליסיה דה אבורה" (Milicia de Evora) שקיבל את חסות המסדר הספרדי קלטרבה (אנ') ויהפוך בתחילת המאה ה-13 למסדר אביש כשבסיסו יעבור לעיר אביש. בשנת 1192 אבורה נכבשה שוב על ידי המוסלמים אל-מוואחידון שגורשו ממנה סופית כעבור שני עשורים נוספים. העיר הפכה למושב הפרלמנט, הקורטס, ולמושב מלכי פורטוגל תחת שלטונם של ז'ואאו השני, מנואל הראשון וז'ואאו השלישי. זה האחרון כונה "המלך של אבורה" מפני שחי בה שלושים שנה והביא לעיר את הישועים ואת האינקוויזיציה.

העיר הגיעה לשיא פריחתה במאה ה-16, שאז נהנתה ממעמד של מטרופולין כנסייתי בהיותה מושב הארכיבישופים של אבורה. ראשון הארכיבישופים, החשמן אנריקה (לעתיד "המלך החשמן" אנריקה הראשון), הקים בה מכללה שהפכה בשנת 1559, באישור האפיפיור פאולוס השלישי, לאוניברסיטה השנייה של פורטוגל (אחרי זו מקוימברה) בחסות הישועים.

אבורה הייתה באותן השנים למרכז תרבותי חשוב שבו פעלו אנשי רוח בולטים ביניהם גם ז'יל ויסנטה, אבי המחזאות הפורטוגזית, המלחינים דוארטה לובו ומנואל קרדוזו, הציירים כרישטובאו דה פיגרידו וגרגוריו לופש, הכרוניקון דוארטה גלבאו ואחרים. באוניברסיטה לימדו בין השאר מלומדים פלמים כמו המדקדק ניקולאוס קלנרדוס (אנ') ההיסטוריון יוהנס ואזאוס (אנ') וכן התאולוג הספרדי לואיס דה מולינה (אנ'). ב-1759 גורשו הישועים מפורטוגל והאוניברסיטה של אבורה נסגרה.

המרד של מאנואליניו, 1637 (Alterações de Évora)

בתקופת השלטון הספרדי הגברת פעילותם של בתי הדין של האינקוויזיציה הביאה לעלייה משמעותית בהגירת ה"נוצרים החדשים" אל קסטיליה השכנה, להולנד, איטליה, צרפת ולדרום ומרכז אמריקה, מה שגרם גם להידלדלות האוכלוסייה בעיר^[8]. ביולי-אוגוסט 1637 פרצה באבורה מרידה גדולה נגד המס על המים ונגד מס חדש בשווי של 200 קונטוס שהטיל הקורגידור של העיר על המצרכים הבסיסיים בניגוד לעמדת מועצת העיר. אחרי שהקורגידור איים על נציגי התושבים, פרץ ההמון למשרדי המפקחים והחל לשרוף בכיכר העיר את המסמכים ואת הרהיטים שמצא שם. הקורגידור נמלט דרך הגג אל הכנסייה הפרנציסקנית. הכרזות החתומות בשם של מנואליניו, ליצן מקומי, הקוראות למרד ומוקיעות את השלטון ואת מנהיגי הכנסייה, במיוחד את הארכיבישוף של פורטו, זכו לפופולריות רבה. האצילים והכמרים מצאו מקלט באוניברסיטה הישועית. מרד זה בישר את ההתקוממות הגדולה משנת 1640 נגד השלטון הספרדי.

בשנים 1663–1665 שוב נמצאה אבורה זמנית תחת שלטון ספרדי.

התקופה המודרנית

סגירת האוניברסיטה בעקבות גירוש הישועים בידי המרקיז פומבל בשנת 1759 היוותה מכה אנושה לעיר. אבורה הידרדרה בעקבות מלחמת האזרחים הפורטוגזית (פור') (אנ') בשנים 1832–1834 והחלה להשתקם רק במחצית השנייה של המאה ה-19 עם הקמת תעשיות שונות בתחומה. האוניברסיטה נפתחה מחדש רק בשנת 1973.

בשנת 1986 הכריז ארגון אונסק"ו על המרכז ההיסטורי של העיר כאתר מורשת עולמית הכולל כ־4,000 בניינים בעלי ערך היסטורי ואמנותי בשטח של 1 קמ"ר.

גאוגרפיה

אבורה שוכנת על גבעה בתוך עמק המוקף בגבעות נמוכות, באמצע המישור הרחב של אלנטז'ו המתאפיין בגליות עדינה ובגובה ממוצע של 240 מטר. העיר נמצאת 140 ק"מ מרחק מליסבון ו-80 ק"מ מרחק מן העיר בדחוס שבגבול הספרדי. אבורה היא העיר הגדולה ביותר בחבל אלנטז'ו ובירת המחוז מרכז אלנטז'ו. שטח המוניקיפיום כולו מכסה 1309 קמ"ר, כ-5 % משטח חבל אלנטז'ו.

העיר עצמה, ששטחה 16,430 דונם, כוללת את הפרגזיות סנטו אנטאו, סאו ממדה וסה וסאו פדרו שבמרכז ההיסטורי ואת הפרגזיות העירוניות בסלו, אוטרה דש פיגיירש, מלגיירה וסניורה דה סאודה שמחוץ לחומות העיר העתיקה. המרכז ההיסטורי מכיל 4,000 בתים על שטח של 1,05 קמ"ר. האזור מתאפיין בגידולים אקסטנסיביים של דגנים, עם קטעי מרעה ויערות של אלוני שעם ואלוני גלעין. גם כרמים, מטעי זית וגידולי אורז הם חלק מהנוף האופייני.

אקלים

אקלים העיר הוא ים תיכוני. הגשמים מפוזרים בצורה לא אחידה במהלך השנה: המשקעים המרביים נרשמים בחורף, בעוד ימי הקיץ הם חמים ויבשים. הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנרשמה אי פעם היא 5- מעלות צלזיוס והגבוהה ביותר היא 44.5 מעלות צלזיוס. שלגים הם נדירים. ב-2006 למשל ירד שלג באבורה וגם בליסבון.

כלכלה

המקום מפורסם בגבינות הקרויות על שמו – אבורה. הוא מרכז לתעשיית מזון – עיבוד דגנים, זיתים ויצור יינות, וכמו כן לתעשיית עיבוד השעם. אבורה נודעה גם בסחר במוצרים חקלאיים – כמו תירס, שחת, תפוחי עץ וחזירים. היא מספקת שירותים, כולל בתחום החינוך והבריאות, לאזור אלנטז'ו. בין התעשיות הפועלות באזור תעשייה אווירית הקשורה לקונצרן התעופה הברזילאי EMBRAER.

החלוקה המנהלית

המוניקיפיום אבורה מחולק ל-12 "פרגזיות":

Bacelo e Senhora da Saúde – באסלו וסניורה דה סאודה – עירונית – 18,233 תושבים
Canaviais – קאנאוויאיש – פרבר – 3,442 תושבים
(Évora (São Mamede, Sé, São Pedro e Santo Antão – אבורה (סאו ממדה, סה, סאו פדרו א סנטו אנטאו) – עירונית – 4,738 תושבים
Malagueira e Horta das Figueiras – מלאגיירה א אורטה דש פיגיירש – עירונית – 22,379 תושבים
Nossa Senhora da Graça do Divor – נוסה סניורה דה גראסה דו דיווֹר – כפרית – 486 תושבים
Nossa Senhora da Tourega e Nossa Senhora de Guadalupe – נוסה בניורה דה טורגה א נוסה סניורה סה גואדלופה – כפרית – 1,151 תושבים
Nossa Senhora de Machede – נוסה סניורה דה מאשדה – כפרית – 794 תושבים
São Bento do Mato – סאו בנטו דו מאטו – כפרית – 1,151 תושבים
São Manços e São Vicente do Pigeiro – סאו מנסוש א סאו ויסנטה דו פיז'יירו – כפרית – 1,302 תושבים
São Miguel de Machede – סאו מיגל דה משדה – כפרית – 794 תושבים
São Sebastião da Giesteira e Nossa Senhora da Boa Fé – סאו סבסטיאו דה ז'יסטיירה א נוסה סניורה דה בואה פה – כפרית – 1,082 תושבים
Torre de Coelheiros – טורה דה קואליירוש – כפרית – 715 תושבים

יהודי אבורה

בעיר אבורה התקיימה עד לגירוש של 1496 קהילה יהודית חשובה. הקהילה התרכזה במערב העיר ברובע ז'ודיאריה (Judiaria) בין חומות העיר העתיקה, בין הרחובות הנוכחיים סרפה פינטו (Rua Serpa Pinto) ודוש מרקדורש (Rua dos Mercadores) וכלל את רחוב דה מואדה Rua da Moeda (רחוב המטבעות) באמצע. בשכונה היו שני בתי כנסת, בתי מדרש, מקוואות, בית חולים ומושבת מצורעים משלה. ניתן לראות כמה שרידים של הרובע היהודי על יד המנזר קונבנטו דאש מרקאש (Convento das Mercas), ליד המוזיאון הנוכחי לאמנויות דקורטיביות ברחוב דה ריימונדו (Rua de Raimundo) ובקרבת רחוב דוש מרקדורש (Rua dos Mercadores) (רחוב הסוחרים). בסימטה הנקראת טראבסה דה סימה הונח בשנים האחרונות לוח זיכרון המסמן את מקום שער הז'ודיאריה. לא רחוק משם היה פעם ביתו של המלומד ההומניסט מקרב אנוסי העיר, דיוגו פירש (1517–1599). בכמה בתים ברובע היהודי לשעבר מבחינים בשרידי מזוזות, ועל אחדות מהן חרוטה המילה "שמע". במוזיאון העיר נמצאת אבן הנושאת כתובת בעברית משנת 1378. מול למוזיאון נמצאים חצר האינקוויזיציה וארמון האינקוויזיטור שעל דלתותיו מתנשא סמל "הלשכה הקדושה": צלב ומצידיו חרב וענף זית. בספרייה הציבורית של אבורה נמצא עותק נדיר מהמהדורה הראשונה (1496) של ספרו של המלומד היהודי יוצא ספרד אברהם זכות, "אלמנך פרפטאואום" (Almanach Perpetuum) במקורו העברי ("ביאור לוחות"). בימי מגפת דבר בשנת 1487 החליטו שלטונות העיר להתנכל ליהודים ולנעול לכל שעות היממה את שערי השכונה היהודית בתירוץ שהם מפיצים את המחלה. היהודים פנו למלך ז'ואאו השני אשר הורה לבטל את הגזירה ולנעול רק את הבתים שבהם היו משפחות נגועות בדבר. ^[9] ובכל זאת, אחרי 1492 העיר אירחה פליטים יהודים שבאו מקסטיליה בעקבות הגירוש מספרד. אחרי הגירוש משנת 1496 ואחרי שהמלך מנואל הראשון כפה על חלק גדול מיהודי פורטוגל את הטבילה לנצרות, ההמון הרס באפריל 1506 את בניין בית הכנסת המרכזי.

באבורה המשיכה להתקיים לאחר מכן אוכלוסייה של "נוצרים חדשים" שחלקם שמרו בסתר על הדת היהודית. מבין בניה של אוכלוסייה זאת קמו אישים מפורסמים כמו המשורר והמלומד דיוגו פירש שהוזכר לעיל או כמו הייטור נונש, (Heitor Nunes), רופא וסוחר שהתיישב באנגליה וארגן פעילויות ריגול חשובות לטובת מלכת אנגליה בחצי האי האיברי, זאת בתקופה הרגישה של ההכנות להתקפה של "הארמדה הבלתי מנוצחת" נגד ארצו המאמצת. ליסבון, אבורה וקוימברה הן שלוש הערים שבהן קמו בתי דין של האינקוויזיציה. האינקוויזיטור הראשון של העיר, פדרו אלבארש דה פארדש (Pedro Alvares de Paredes), נודע בכישוריו לסחוט הודאות מנחקריו באמצעות עינויים ותחבולות שונות. תחת הנהגתו, בסוף 1541, אבורה יודעת את האוטו-דה-פה (Auto da fé) הראשון שלה. בין הקורבנות שהועלו על המוקד נמנה גם רופאו האישי של אחיו של החשמן-אינפנטה, אפונסו. בשנות השלטון הספרדי בפורטוגל כשהתעצמה פעילות בתי הדין האינקוויזטוריאליים באבורה, אנוסים שמוצאם היה מקסטיליה היגרו בחזרה לשטח ספרד. בסוף המאה ה-17 ובתחילת המאה ה-18 התחולל בעיר גל נוסף של העלאות למוקד של אנוסי אבורה. בשנת 1696 בערב חג המולד ב 24 בדצמבר אורגן אוטו-דה-פה זכור לשמצה שבו נגררו מספר אנוסים מארמון האינקוויזיציה עד לכיכר המקדש הרומי שם הועלו על המוקד. ב-16 בספטמבר 1781 התקיים בעיר האוטו-דה-פה האחרון. לפי מקורות מסוימים האינקוויזיציה באבורה הייתה הכי קנאית והייתה אחראית לשני שלישים ממשפטי האנוסים והעלאות למוקד בכל פורטוגל.

גם המוסלמים של אבורה, השליטים של פעם, מתוכם קמו כמה אנשי רוח ידועים כמו המשורר אבן עבדון, רוכזו אחרי הכיבוש הנוצרי לשכונה משלהם – הקרויה מוראריה (Mouraria) ברובע סאן ממדה (San Memede) בצפון העיר. ^[10].

אתרים באבורה

המקדש הרומי – שריד יוצא דופן מהתקופה הרומית (ראו לעיל), המוקדש ככל הנראה לקיסר אוגוסטוס ולא לאלה דיאנה כפי שסברו בטעות. המקדש הרומי עמד על תילו אחרי רעידת האדמה ב-1755 ושוקם בשנת 1870 אחרי ששימש כמחסן נשק, כתיאטרון ואחר כך כזירה להוצאות להורג ובית מטבחיים. הוא נמצא ברחבת קונדה וילה פלור (Largo Conde Vila Flor). באותה רחבה נמצאים גם המנזר לויוש וארמון הדוכסים דה קאדאבל, כמו כן מוזיאון העיר והספרייה העירונית ומוזיאון הכרכרות.
מנזר לויוש (Convento dos Loios) – נבנה במאה ה־15. בשנת 1965 הפך ל"פוסדה", מלון יוקרתי. על ידו כנסיית המנזר Os Loios הנקראת גם יוחנן הקדוש San João Evangelista.
ארמון הדוכסים של קדאבאל Palacio dos Duques de Cadaval – נבנה ממצודה עתיקה שנשרפה בשנת 1384. מתאפיין בסגנון מורי-מנואליני ויש לו מגדל הקרוי "מגדל חמשת המגינים".
המוזיאון של אבורה – שוכן בארמון לשעבר של הארכיבישופים. בו נמצא אוסף ציורים פורטוגזים ואירופיים מהמאות ה-15 וה-16, חפצי קרמיקה, כתובות מהתקופה הרומית, תכשיטים בימי הביניים ומתקופת הבארוק. יכולים לראות שם פסל אבן אלגורי של התגליות הגאוגרפיות, את סמלה של פורטוגל וקבר שיש של מושל ברזיל, דום דוארטה קושטה.
הקתדרלה סה Sé (מריה הקדושה) – בניין מרשים בעל תכונות של מבצר, בעיקר בסגנון רומנסקי-גותי ועם קישוטים לפי הטרנד פלטרסקי מספרד. בולטת אסימטריית הצריחים והפורטל המקושט במאה ה-14 בפסלים ביניהם דמויות שליחיו של ישו. נבנה באבן גרניט בין השנים 1186–1250 לכבוד מריה הקדושה ונחנך רשמית בשנת 1204. בפנים הקתדרלה עוצבה במאה ה־17–18. בתוך הקתדרלה בקומה עליונה נמצא מוזיאון לאמנות דתית.
כנסיית גברתנו רבת החסד (La Igreja Nossa Senhora de Graça) או "מנזר (Convento) גברתנו רבת החסד", בפי העם ידועה כ־Igreja dos Meninos da Graça (כנסיית ילדי החסד) בנויה בסגנון רנסאנס איטלקי עם אלמנטים רומנסקים, במימונם של המלך ז'ואאו השני והרוזנים דה וימיוזו. ארון הקודש עם חלונות משיש מאסטרמוס מגולפים על ידי ניקולאס דה שאנטרן (1537). כאן נקברה ב 1595 המשוררת פובליה הורטנסיה דה קסטרו.
כנסיית המנזר סן פרנסישקו (La Igreja de San Francisco) – נחשבת מלאכת מחשבת של הסגנון הגותי מנואליני. הוקמה בעיצומו של עידן התגליות הגאוגרפיות בשנים 1480–1510 לפי תוכניות האדריכלים מרטים לורנסו ופרו דה טיליו, עם קישוטים פרי עבודתם של הציירים המלכותיים אנריקש, ז'ורז'ה אלפונסו ופרננדש. בכנסייה נמצאת קפלת העצמות Capela dos Ossos מהמאה ה-17 שקירותיה מכוסים ב-5,000 עצמות וגולגולות ואף כמה שלדים שלמים שחלקם השתייכו לנזירים. כתובת על הקיר פונה אל המבקרים: "עצמותינו הנמצאות כאן מחכות לעצמותיכם" (Nos ossos que aqui estamos pelos vossos esperamos).
כיכר ז'רלדו (Praça do Giraldo) – קרויה ככל הנראה לפי האביר ז'דלדו סם פבור, משחרר העיר מידי המורים, היא הכיכר המרכזית של היישוב. בולטות בצידה המזרחי ארקדות בסגנון מורי. כמו כן כאן נמצאת מזרקה שנבנתה על ידי האדריכל אלפונסו אלבארס בשנת 1571 בימי המלך סבשטיאו וכנסיית אנטאו (אנטון) הקדוש שהוקמה ב-1557 על ידי החשמן אינפנטה אנריקה. כאן בנה המלך דוארטה ארמון קיץ Estaus Palacio בסגנון גותי. בכיכר זו נכח המלך ז'ואאו השני בעריפת ראשו של הדוכס מברגנסה בשנת 1483 ובשנת 1573 התקיים auto da fe אוטו-דה-פה בפקודת האינקוויזיציה המקומית.
המזרקה בסגנון רנסאנס מלארגו דאש פורטאש דה מורה – נמצאת בכיכר שערי החומה המורית, שבה בתי קפה חביבים על הסטודנטים. יצירתו של דיוגו דה טוראלבה (Diogo de Torralba) מ-1556 בסגנון רנסאנס המשלב את אמנות מודחאר עם העיצוב המנואליני.
בקרבת הכיכר נמצא בניין מכללת הרוח הקדושה שנפתחה כאוניברסיטה בשנת 1559 בידי אחיו של המלך ז'ואאו השלישי, החשמן אנריקה, ומנזר הרוח הקדושה. הקירות בכיתות האוניברסיטה הישנה מעוטרים ב"אזולז'וש" המציגים תמונות לימודים מימי אפלטון ואריסטו.
מנזר סאן בראש (Ermida de San Bras) – נבנה בשנת 1480 בימי המלך ז'ואאו השני והבישוף של אבורה, גרסיה דה מנסש, בסגנון מעורב מודחארי מנואליני עם תמכים צילינדריים וחריכי ירי.
ארמון הרוזנים בשטו Palácio dos Condes de Basto – במקור מבנה מתקופת המורים, בו התגוררו מלכים מהבית האלפוניסני. הקיר בתערובת סגנונות גותי-מודחארי-מנואליני-רנסאנס. ציורי קיר בקומת קרקע מנציחים מחזות מהפלישה לתוניס של חיילי קרל החמישי, ביניהם גם יחידה פורטוגזית בפיקודו של האינפנטה לויס, אחיו של המלך ז'ואאו השלישי. יש גם ציורים בנושאים מיתולוגיים של הצייר פרנסישקו דה קמפוש (1578).
האקוודוקט הקרוי "מימי הכסף" – מבנה מרשים של אדריכל העיר, פרנסישקו דה ארודה (Francisco de Arruda), שבנה גם את מגדל בלם בליסבון. האקוודוקט נבנה בין השנים 1531–1537 בימי המלך ז'ואאו השלישי ואורך הקטע ששרד הוא 9 ק"מ. האקוודוקט מתואר אף ב"לוזיאדה" של קמואש, האפופיאה הלאומית של פורטוגל.
הארמון של מנואל הראשון – נבנה במקור על ידי בית אביש במאה ה-16 בסגנון גותי-מודחארי-מנואליני. הארמון חרב עם השנים עד שנעלם בשנת 1895, ובמקומו משתרע גן ציבורי. בכל זאת נותרו ממנו "גלריית הגברות" (Galeria das Damas) וכן ביתן ששוחזרו במאה ה-20. זה המקום שבו מינה המלך מנואל הראשון את ואסקו דה גאמה למפקד של הצי הפורטוגזי בהודו.
הארמון של ואסקו דה גאמה – בו התגורר ואסקו דה גאמה בין השנים 1519–1524 נותר מנזר מנואליני עם ציורי קיר.
החומות – קיימת חומה פנימית מבוצרת שנבנתה בימי הרומאים ("החומה הישנה" – Cerca Velha). לחומות הרומיות תוספות של המורים מימי הביניים. שער ערבי נתן את שמו לרחבה לרגו דה פורטה דה מורה. במאה ה-14 נבנתה חומה חדשה (Cerca nova) חיצונית ביוזמת המלך פרננדו הראשון ובה 40 מגדלים ו־10 שערים. אחרי שנת 1640, שנת העצמאות המחודשת של המדינה, שהצליחה להיפרד מספרד, הקים המלך ז'ואאו הרביעי במעגל חיצוני זה ביצורים חזקים נגד סכנת פלישה מכיוון ספרד. ואכן החומות שבנה עמדו איתן בפני מצור ספרדי בשנת 1663.

אבורה ביצירות מוזיקליות

אחד מלהיטיה של המלחינה והזמרת הקנדית לורינה מק'קניט שהופיע באלבום "הביקור" (The Visit( משנת 1991 היה הטנגו לאבורה. טנגו זה שימש בפסקול של הסרט התיעודי הקנדי "The Burning Times". הזמרת חאריס אלקסיו כתבה לו מאוחר יותר מילים ביוונית והפכה אותו ללהיט משלה בשם "טנגו לנפלי".

אירועים וחגיגות בעיר

פסטיבל למוזיקה קלאסית של אבורה

ערים תאומות

מוזמביק איליה דה מוסמביקה, מוזמביק
פורטוגל אנגרה דו אירואיז'מו, פורטוגל (מ־1986)
נורווגיה טונסברג, נורווגיה
רוסיה סוזדאל, רוסיה (מ־1986)
צרפת שארטר, סאנטר-עמק הלואר, צרפת (מ־2003)

גלריה

קתדרלת אבורה
כיכר ז'ירלדו ומרכז העיר

ביבליוגרפיה

Eyewitness Travel Guides - Portugal 1997 ,Dorling Kindersley (באנגלית)
José Hermano Saraiva - Historia concisa de Portugal

2007, Publicações Europa -America,Colecção Saber, Mem Martins ז'וזה הרמנו סראיבה - היסטוריה מקוצרת של פורטוגל - הסדרה "סאבר" ("דעת") הוצאה לאור אירופה-אמריקה,מם-מרטינש, 2007 (בפורטוגזית)

2007 Regis St. Louis, Robert Landon -Portugal- Lonely Planet Guide

(רז'י סן לואי, רוברט לנדון - פורטוגל - מדריך "לונלי פלאנט"ת 2007) (באנגלית)

Victoria González de Caldas - Judios o cristianos? El proceso de fe - Sancta Inquisitio .Universitad de Sevilla, 2004

(ויקטוריה גונזאלס דה קאלדס - יהודים או נוצרים? משפט האמונה - האינקוויזיציה הקדושה, אוניברסיטת סביליה, 2004 (בספרדית)

לקריאה נוספת

מריו ונטורה, "אבורה וימי המלחמה" - רומן (Mario Ventura - Évora e os Dias de Guerra (1991 (Évora and the Days of War)
אנטוניו בורז'ש קואליו - האינקוויזיציה של אבורה מתחילתה ועד 1668 - קומיניו, לסבון, 1987‏ António Borges Coelho Inquisição de Evora dos promórdios a 1668‏ - Caminho, Lisboa 1987

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אבורה בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של אבורה (בפורטוגזית)
אבורה - מורשת עולמית, אתר תיירות פורטוגלי (באנגלית)
ז'וזה סרמגו, "אבורה - מורשת האנושות" (José Saramago - Évora - Património de humanidade), Câmara municipal de Evora.

(במקור הפורטוגזי (אורכב 14.08.2014 בארכיון Wayback Machine),

ז'ורז'ה סרמגו - אבורה, מורשת עולמית (באנגלית)
אבורה באתר מקומי(הקישור אינו פעיל) (בפורטוגזית)
אבורה עם מפה באתר תיירות
על המרד של מנואליניו בוויקי פורטוגזית
על אבורה היהודית בספריה הווירטואלית היהודית - לפי חומר תיירותי פורטוגזי
Charles Meyers Dr.Hector Nunes - A dedicated patriot and despised alien, Proceedings of the 36th Annual Convention of the Association of Jewish Libraries, La Jolla, Ca 24-27 june 2001 (באנגלית)
טנגו אבורה (באנגלית)
"אבורה", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
על היסטוריה של אבורה באתר תיירותי (באנגלית)
אבורה - עיר מלאת היסטוריה
Manuel Branco e Castro Nunes 1992, Daniel Giebels 2006 Muralhas e Fortificações de Évora / Sistema Fortificado de Évora]

על חומות העיר אבורה באתר SIPA (מערכת מידע על המורשת האדריכלית)

הערות שוליים

^ נתונים זמניים של המִפקד במחוז אלנטז'ו ב-2021
^ ארגון הערים העתיקות ביותר באירופה
^ באתר resident
^ האתר של דייוויד סימפסון על יורקשייר
^ Plinius Historia naturalis Liber III Cap.10, 1, בלטינית באתר אוניברסיטת שיקגו
^ A.R.Disney A History of Portugal and of the Portuguese Empire Cambridge University Press 2009 p.10
^ John S.C.Abbott Romance of Spanish History Harper and Brothers, New York 1869 on site Heritage History
^ p.114 V.Gonzalez de Calda
^ Andrea Buonaguidi La Trasformazione dell' identita: Da ebrei a cristaos novos nel Portogallo del 1400 Materia giudaica X/2.2005 (אנדראה באונאגידי "שינוי הזהות - מיהודים לנוצרים חדשים בפורטוגל של שנת 1400", מטריה ג'ודאיקה2 X 2005)
^ TRINDADE, Luísa, “From Islam to Christianity: Urban Changes in Medieval Portuguese Cities”, Religious and Philosophical Concepts II: Conflict and convergence, Pisa, Edizione Plus, 2007, pp. 29-51 (לואיזה טרינינדאדה – "מהאסלאם לנצרות: שינויים אורבניים בערים הפורטוגזיות בימי הביניים", ב"מושגים דתיים ופילוסופיים II: קופנליקט ומפגש", פיזה, 2007)