מְזוּזָה היא תשמיש קדושהיהודי הנקבע בצדה הימני של הכניסה לבתי מגורים ומבנים אחרים ובכניסה לחדרים בתוך הבית. מזוזה היא יריעת קלף עליה כתובות בכתב סת"ם הפרשיות "שמע ישראל" ו"והיה אם שמוע", המוכנסת אל קופסה קשיחה מוארכת הנקראת "בית המזוזה". המזוזה מותקנת על משקוף הדלת הימני, או על הקיר הימני הסמוך לה.[1]
ישנה מצוות עשה[2] לקבוע מזוזה על דופן פתח בית מגורים ובפתחי חדרים בבית מגורים, וכן בשערי יישובים וערים (כאשר קיים שער / משקוף).
מקור השם
בתי מזוזה מעץבתי-מזוזות צבעונים ביריד האמנים בנחלת בנימין
בלשון המקראמזוזה היא כל אחת משתי דפנות פתח (של בית או חדר), בין הסף (החלק התחתון של הפתח) והמשקוף (החלק העליון שלו). כך למשל בסיפור יציאת מצרים, מתואר כי בני ישראל נתנו על שתי המזוזות ומשקוף בתיהם את דמו של שהקורבן פסח, כסימון לבתי בני ישראל בעת מכת בכורות.
בספרות ההלכתית, השם "מזוזה" מכוון הן כלפי דפנות הפתח, והן כלפי תשמיש הקדושה.
מספר מפרשים מודרניים מזהים את המילה "מזוזה" לציון דפנות הפתח עם המילה האכדית "מנזז" שפירושה זהה; פירוש אחר גוזר אותה מהשורש "זיז" או "זוז".[3]
מצוות הכתיבה מפורשת כמתייחסת 'לדברים האלה' ולפיכך שתי פרשיות אלו הן שנכתבות במזוזה.
מטרת המצווה לשמש תזכורת תמידית לישראל, ביציאתם ובכניסתם לבית, שעליהם להאמין בייחודו של האל אחד ולהאמין בגמול על מצוות ועבירות.[4]
במדרש
יהודים בגאורגיה "מנשקים" את המזוזה לפני כניסתם לבית הכנסת.
חז"ל החשיבו מאוד את קיום מצוות מזוזה, ואמרו כי הלבוש בתפילין וציצית ומזוזה בפתחו - מוחזק שלא יחטא,[5] היות שפרשיות המזוזה הן תזכורת תמידית לאדם לגבי ייחוד השם ויראת שמיים. חז"ל ראו במצווה זו אחד מסממני הזיהוי של היהודי, ביחד עם ציצית ותפילין.[6]
מנגד, אמרו כי מי שאין לו מזוזה לפתחו, הרי הוא "מנודה לשמים".[7]
במדרש נמשל בית שבפתחו מזוזה, לבית הנשמר על ידי הקב"ה בעצמו מבחוץ.
כמגן מפני צרה
ניתן למצוא מספר מקורות בדברי חז"ל לסגולת השמירה שבמזוזה. במסכת פאה בתלמוד הירושלמי מסופר על רבי יהודה הנשיא, שלאחר ששלח לו המלך הפרסי ארטבןמרגלית כמתנה החזיר לו מזוזה כמתנה באמרו "אתה שלחת לי דבר שאני שומר עליו, ואני שלחתי לך דבר שאתה ישן לך והוא שומר עליך".[8] כמו כן מסופר במסכת עבודה זרה[9] על אונקלוס הגר שאמר לשלוחיו של אדריאנוס הקיסר שבאו לאסרו ושאלוהו מדוע מנשק את המזוזה ענה: "מנהגו של עולם מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקב"ה - עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ". דברים דומים מובאים גם במסכת מנחות.[10] בזוהר בפרשת ואתחנן נאמר על המזוזה שהיא שומרת על האדם מכל צדדיו, מבפנים ומחוץ. כלומר, שעל ידי המזוזה יש שמירה לנפש מיצר הרע ולגוף מכל צרה.
טור והשו"ע כתבו על עניין השמירה בהלכותיהם,[11] אולם הדגישו שאין לקיים מצווה זו בגלל השמירה המובטחת, אלא משום שכך ציווה האל.
הרמב"ם ביקר בחריפות את אלו אשר כותבים בתוך המזוזה שמות של מלאכים לצורך שמירה. וכך הוא כותב בספרו היד החזקה:
אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים, או שמות קדושים, או פסוק, או חותמות, הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא. שאלו הטיפשים, לא די להן שביטלו המצווה. אלא שעושין מצווה גדולה, שהיא ייחוד שמו של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו, כאילו הוא קמיע להנית עצמן, כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם".
מקובל בחוגים של שומרי מצוות שכאשר נופלת על האדם צרה גדולה כמו מחלה קשה או פשיטת רגל ואיבוד פרנסה, נוהגים לבדוק את המזוזות האם הן פסולות (פגם בכתב, רטיבות וכדומה פוסלים את המזוזה) ובמקרה שאכן התברר שהמזוזות פסולות מחליפים או מתקנים אותן מיד.
והיה אם שמֹע - בה נזכר עקרון הגמול בעקבות שמירת המצוות.
כיום מקובל לגלגל את יריעת הקלף שעליה כתובות הפרשיות, לעטוף אותה ביריעת ניילון להגנה, ולכסות אותה בבית המזוזה, הנעשה מחומרים שונים כדוגמת פלסטיק (לעיתים, פלסטיק שקוף), מתכת או עץ. אין הגבלה לגבי אורך המזוזה, והמקובל כיום הוא מזוזות באורך של בין 10 ל-12 ס"מ. עם זאת, מזוזה עם אורך קלף קטן מחייבת כתיבת סת"ם באותיות קטנות יותר, המועדות יותר להמחק ולהביא לפסילת המזוזה במשך הזמן, ועל כן יש המעדיפים מזוזה באורך גדול יותר.
כתיבת המזוזה
צילום קלף המזוזה שבו כתובות שתי הפרשיות. על פי המקובל כיום, מספר השורות והמילים הפותחות כל שורה קבוע
את פרשיות המזוזה יש לכתוב על גבי קלף. לדעת הרמב"ם לכתחילה יש לכתוב את המזוזה על ה'דוכסוסטוס', (לאחר חציית ה'גוויל', חציו האחד נקרא 'קלף' ואילו חציו השני נקרא 'דוכסוסטוס').
המזוזה צריכה להיעשות מיריעת קלף אחת (מעורבהמה טהורה), סדר הכתיבה הוא תחילה פרשת 'שמע ישראל', ולאחריה פרשת 'והיה אם שמוע'. מזוזה העשויה משתי יריעות קלף או שסדר הפרשות בה הפוך - פסולה. באופן כללי דרך כתיבת המזוזה היא כדרך כתיבת ספר תורה על הלכותיה השונות, הן לגבי הכנת העור ועיבודו, והן לגבי הכתיבה (בכתב סת"ם (אשורית) ובדיו). עם זאת, בניגוד לעיבוד עור לספר תורה, אין צורך שעיבוד העור לקלף המזוזה יעשה לשם כתיבת מזוזה. מנגד, קלף מזוזה חייב להיות משורטט ואיכות הקלף צריכה להיות גבוהה יותר מקלף לספר תורה, לצורך עמידות המזוזה לאורך זמן.
דרישה נוספת מכתיבת מזוזה היא "כסדרן", כלומר כתיבה על פי הסדר מתחילת פרשת 'שמע ישראל' ועד סוף פרשת 'והיה אם שמוע', ללא חזרות לאחור לצורך תיקונים. בעקבות כך, מזוזה שבה הייתה טעות באות או מילה שהובחנה רק לאחר המשך הכתיבה - נפסלת, היות שלא ניתן לתקן לאחור לאחר המשך הכתיבה. דרישה זו משותפת גם לכתיבת פרשיות תפילין, אך לא בכתיבת ספר תורה.
אף שאין הגדרה מחייבת לגבי מספר שורות המזוזה ואורכן, מנהג הסופרים הוא לכתוב מזוזה ב־22 שורות, כאשר המילים הפותחות את השורות הן מילים קבועות. מנהג נוסף הוא להשאיר דווקא פרשה סתומה (ולא פרשה פתוחה) בין שתי פרשיות המזוזה.
מנהג נוסף הוא כתיבת המילה שדי (אחד משמותיו של ה', וגם ראשי התיבות של "שומר דלתות ישראל"), מצידו האחורי של הקלף, כמו גם כתיבת המשפט "כוזו במוכסז כוזו", משפט המורכב מהאותיות העוקבות (צופן א"ב ג"ד) שלאחר אותיות המשפט "יהוה אלהינו יהוה". כתיבת תוספות בצידו העיקרי של הקלף אסורה, והרמב"ם אף מונה העושה כך בין אלו שאין להם חלק לעולם הבא.
המצווה חלה על גברים ונשים כאחד.[12] ישנה ברכה מיוחדת לקביעת מזוזה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקבוע מזוזה". מאחר שהחיוב על קביעת מזוזה חל בעת כניסה לבית מגורים, יש המשלבים אותה במסיבת חנוכת בית. יש המוסיפים ברכת "שהחיינו".
הפתחים המחויבים במזוזה
על פי ההלכה, ישנו חיוב לקביעת מזוזה בכל פתח בית מגורים וכן בפתחי חדרים בבית המשמש למגורים בדרך קבע, (לרבות חדרי שינה וחדרים המשמשים כמחסנים וכמגורי בעלי חיים) וכן בשערי חצרות (חדר מדרגות), עיירות ומדינות (כאשר ישנו שער כניסה מוסדר למקומות אלו). מבנים שאינם משמשים למגורים (כדוגמת בתי כנסת, בתי מדרש ומבני ציבור[13]) - פטורים ממזוזה, ומנגד אין לקבוע מזוזה בפתח חדרים המשמשים בדרך קבע לחדרי שירותים וחדרי רחצה, דבר הנחשב לתשמיש מגונה. במקומות בהם ישנו שימוש כעין זה בדרך ארעי, יש לקבוע מזוזה, אך הומלץ לכסותה (בית המזוזה נחשב לכיסוי למזוזה).
על פי הרמב"ם[14] ישנם עשרה תנאים שצריכים להתקיים כדי שפתח יהיה מחויב במזוזה:
"עשרה תנאין יש בבית, ואחר כך יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה, ואם חסר תנאי אחד מהן, פטור מן המזוזה; ואלו הן:
שיהיה בו ארבע אמות על ארבע אמות או יתר[15],
ושיהיה לו שתי מזוזות,
ויהיה לו משקוף,
ותהיה לו תקרה,
ויהיו לו דלתות[16].
ויהיה גובה השער עשרה טפחים[17] או יתר,
ויהיה בית חול,
ויהיה עשוי לדירת אדם,
ועשוי לדירת כבוד,
ועשוי לדירת קבע.
למרות שאין חיוב לקבוע מזוזה בפתחי מבנים שאינם משמשים למגורים (משרדים, מקומות עבודה ובתי ספר), נהוג לקבוע מזוזות גם בהם. קביעת מזוזה בבית מדרש מוזכרת כבר בתלמוד הירושלמי.[18]
מצוות מזוזה היא מצווה החלה על בית מגורים בו גרים יהודים, ללא הבדל בין גברים לנשים, ואף בית המיועד לקטנים חייב במזוזה.
בעקבות התנאי הדורש משקוף ותקרה לפתח החייב במזוזה, כמעט ואין כיום פתחי יישובים וערים החייבים במזוזה, מלבד מקומות יישוב עתיקים המוקפים חומה עם שערים. אוהלים פטורים ממזוזה היות שאינם משמשים לדירת קבע (ובאופן דומה גם סוכה שהועמדה רק לצורך חג הסוכות), וכן אין בהם פתח עם משקוף ודפנות.
מקום המזוזה הוא בצד ימין של הפתח (ימין האדם הנכנס לבית או לחדר), בטפח החיצוני של הפתח, ובשליש העליון בגובה הפתח (עדיף בתחילת השליש העליון ובכל מקרה לא בתוך הטפח העליון של הפתח). המזוזה יכולה להיות גם בתוך עומק דופן הפתח, עד לעומק של טפח. המזוזה חייבת להיות בחלל הפתח, כלומר תחת המשקוף (ולא מחוץ לבית או בתוכו)[19][20]. על המזוזה להיות קבועה, ולא תלויה ומתנדנדת.
ההבדל בין המנהגים מקורו בתקופות קדומות, כאשר בבבל נהגו לקבוע את המזוזה כשהיא אופקית, ואילו בארץ ישראל נהגו לקבעה כשהיא אנכית.[23] המנהג הארץ ישראלי השתמר בקהילות עדות-המזרח, ואילו המנהג שהתקבע אצל בני אשכנז נובע, ככל הנראה, מכוונה לשלב בין שני המנהגים הקדומים.[24]
בישראל כיום ניתן לראות הצבת מזוזות אופקיות (באלכסון), ואנכיות בבתים מכלל העדות, אופן הצבת המזוזה בשני המצבים הוא תקין וכשר, וזאת לאחר שקביעת המזוזה תהיה בשליש העליון מצד ימין של הנכנס לבית או לחדר.
הרמ"א כותב[25] להניח את היד על המזוזה בעת כניסה ויציאה מן הבית. בשם האר"י הובא[26] עניין לנשק את המזוזה, או את היד שנגעה במזוזה.
הדר בשכירות
השוכר בית או דירה בחו"ל מתחייב במזוזה אם שוכר במשך שלושים יום, אך בארץ ישראל חייב במזוזה מיד.[27] טעמו של דין זה הוא משום יישוב ארץ ישראל. האחריות על התקנת מזוזות היא על השוכר, אך מאידך גיסא, בעת עזיבתו אין לו ליטול את המזוזות בחזרה. במידה והבית מושכר מגוי, השוכר נוטל את המזוזות כדי למנוע מהן בזיון.
מגורים בבית ללא מזוזה
על אף שישנה חובה דתית לקבוע מזוזה בבית מגורים, העדר מזוזה מסיבות שונות אינו אוסר את הבית למגורים ולכניסה. יש חולקים על כך.[28]
לפני קביעת המזוזה בפתח הבית, על בעל הבית למסור אותה למגיה מומחה, שיבדוק שהיא נכתבה בצורה כשרה. לאחר שנבדקה ונמצאה כשרה, היא מוחזקת ככשרה כל זמן שלא אירע לה דבר העלול לפגוע בכשרותה כמו סערת גשמים או שמש קופחת. אמנם בשל מיקומה של המזוזה בחלק החיצון של הפתח, פעמים רבות המזוזה חשופה לפגעי מזג האוויר (בנוסף לבלאי טבעי), העשויים לגרום למחיקת או לדהיית חלקי אותיות ולפסילת המזוזה.[29]
בדיקה זו אינה צריכה להיעשות על ידי אדם מומחה, אלא כל אדם יכול להוריד אותה ממזוזת הבית, להתבונן ולבדוק אם ניזוקה בדרך כלשהי, ובמידה ולא נפגעה - להשיבה למקומה.[30]
על פי התלמוד הבבלי[31] יש לבדוק מזוזה של אדם פרטי פעמיים ב־7 שנים, ומזוזה של ציבור פעמיים ב־50 שנה. לדעת הרב שלמה זלמן אוירבך מזוזות שהן אטומות לגמרי ואין סיבה לחשוש שניזוקו, אינן צריכות בדיקה.[32]
ביהדות הקראית
בעבר לא קיימו הקראים כלל מצוות מזוזה,[33] בטענה שאין דברי הפסוק אלא אלגוריה המביעה את ההוראה לזכור היטב את דברי ה'.[34]
אמנם בדורות האחרונים החלו הקראים להעמיד בפתח הבית דף כלשהו (בדרך כלל קלף), לרוב ממוסגר, עליו כתובים עשרת הדיברות. לפי פרשנותם למצווה, לא הגדירה התורה מהם הפסוקים שיש לכתוב (וגם לא מציינת שיש לכתוב על קלף) אלא רק מצווה באופן כללי שיש לכתוב משהו: "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ".
מזוזה והיגיינה
בשל המגע של ידי אנשים רבים במזוזות הקבועות במקומות ציבוריים, עלולים להצטבר עליהן חיידקים מחוללי מחלות ולעבור לפה בנשיקת היד. במחקר שנערך בבית חולים אסף הרופא נדגמו שבעים מזוזות ונמצא שכולן מזוהמות בחיידקים שונים. זאת לעומת שלושים ידיות דלתות שנדגמו באותו בית חולים, ורק מקצתן נמצאו מזוהמות. בירור העלה שהמנקים אינם נוהגים לנקות את המזוזות ועורך המחקר המליץ ששגרת הניקיון תכלול גם אותן.[35]
^"חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן וציצית בבגדיהן ומזוזה לפתחיהן ועליהן אמר דוד (ספר תהלים, פרק קי"ט) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" (בבלי, מנחות מג ע"ב)
.jpg)
.jpg)
.JPG)
