קוימברה (בפורטוגלית: Coimbra, הגייה – [kuˈĩbɾɐ]) היא עיר שוק והגדולה שבערי מחוז קוימברה בפורטוגל. למרות שקוימברה שימשה כעיר הבירה של פורטוגל לזמן-מה, היא ידועה בזכות האוניברסיטה שלה (נוסדה ב-1290), השוכנת על פסגת גבעה נישאה – מהאוניברסיטאות המובילות בעולם הדובר פורטוגלית. העיר ממוקמת לגדת נהר מונדגו ונמלה פיגיירה דה פוש.
בעיר עצמה גרים כ-100,000 תושבים ובמחוז כ-430,000 (נכון לשנת 2001).
בעיר גם פועל מכון מחקר והעברת ידע טכנולוגי הגדול בפורטוגל ומהחשובים באירופה - IPN (Institute Pedro Nunez).[1]
העיר מחולקת ל-18 שכונות, בעלות סמכויות מנהלתיות מסוימות:
Almalaguês
Antuzede e Vil de Matos
Assafarge e Antanhol
Brasfemes
Ceira
Cernache
Coimbra (Sé Nova, Santa Cruz, Almedina e São Bartolomeu)
Eiras e São Paulo de Frades
São João do Campo
São Martinho da Árvore e Lamarosa
São Martinho do Bispo e Ribeira de Frades
São Silvestre
Souselas e Botão
Santa Clara e Castelo Viegas
Santo António dos Olivais
Taveiro, Ameal e Arzila
Torres do Mondego
Trouxemil e Torre de Vilela
הקהילה היהודית
בקוימברה התגוררה קהילה יהודית למן ימי הביניים. עם גירוש ספרד הכפילה או שילשה הקהילה את מספר חבריה והוקם רובע יהודי נוסף מחוץ לחומות. בשנת 1497 הוכרחו יהודי העיר להתנצר בכפייה כשאר יהודי פורטוגל. בשנת 1500 מנתה אוכלוסיית העיר כ-5,000 נפש ומעריכים שמספר הנוצרים החדשים היה כעשירית.
אחד הסוחרים הידועים בקהילה היה פרנאאו לורנסו, אבי משפחת קוריאל. אמו הייתה כנראה אביגיל קוריאל דה גיומר דה קוסטא, ואביו היה כנראה אציל פורטוגלי-ויזיגוטי, ז'רונימו דה סאלדאניה ובובדילה. לורנסו נבחר ב-1533 כנציג סוחרי קוימברה בוועדת השומה העירונית לענייני מיסים. נכדו של לורנסו היה האח הדומיניקני פרנציסקו דה ויקטוריה, שהתמנה לבישוף של טוקומן, ארגנטינה – המשרה הבכירה ביותר בהיררכיה הקתולית שאליה הגיע נוצרי-חדש פורטוגלי במאות ה-16 וה-17. דה ויקטוריה הוא שהכניס את גידול ועיבוד הסוכר לארגנטינה.