התוספות, ככל הנראה, באו לפתור שאלות תאולוגיות העולות מקריאת הספר בדרך של "השלמת מידע" בצורה שתפתור את הקשיים.
שפת המקור וזהות המחבר
ישנם חילוקי דעות באשר לשפת המקור של התוספות. החוקר אברהם כהנא סבור כי הפקודות המופיעות בספר מקורן ביוונית, בעוד תפילות מרדכי ואסתר נכתבו במקורן בעברית ואבדו.
לפי השערה זו מניחים כי הם נכתבו באלכסנדריה שבמצרים. יהודי אלכסנדריה לא הבינו כיצד בכל מגילת אסתר אין כל התייחסות לתאולוגיה ולהלכה, ולכן הוסיפו פרקים בהם אסתר המלכה מוצגת כצדיקה מתפללת, מובעת שלילה של משכב עם גויים, התייחסות לדיני כשרות, הפיכת האל לפעיל במתרחש ועוד.
כך למשל, בתפילת אסתר המלכה, מובעת סלידתה ממשכבה עם המלך הערל, וכן סלידתה מסממני השררה:
"גם אסתר המלכה נסה לעזרת אלהים כי אימת מות אחזתה ותסר את בגדי הכבוד אשר לה ותלבש בגדי אבל ומספד ותחת התמרוקים היקרים כסתה ראשה עפר ואפר ותענה את נפשה מאוד ותכס במקלעות שערותיה כל מקום שם עדי חמד, ותתפלל אל ה' אלהי ישראל ותאמר: אדני, אתה לבדך מלכנו הושיעני נא כי נשארתי לבדי באין מושיע מבלעדיך ... אתה יודע כל ותדע כי שנאתי כבוד מרעים ואתעב משכב ערל וכל נכר. אתה תדע צרתי כי תעב אתעב את אות הגאון אשר על ראשי ביום הראותי אתעבנו כבגד עדים ולא אשאנו בימי מנוחתי, אף לא אכלה אמתך משולחן המן ואת משתה המלך לא כיבדתי ויין נסכו לא שתיתי. אף לא שמחה אמתך למן היום אשר העבירוני הלום עד עתה כי אם בך ה' אלהי אברהם. ה' האדיר על הכול שמע קול אובדי תקוה והצילנו מכף שוקדי און והושיעה לי מפחדי." ניכר כי אסתר המלכה חשה תחושות קשות בענידתה את הכתר, שאמור להיות אות הגאון, והיא ממשילה אותו ל"בגד עדים" (בגד מגואל בדם).
תוכן הספר וסגנונו
התוספות למגילת אסתר הן יצירות אגדיות עממיות המוסיפות אירועים ותיאורים דמיוניים לסיפור המגילה. הן שונות ברוחן באופן מובהק מהמגילה המקורית. כך למשל, במגילת אסתר לא נזכר האלוהים ולו פעם אחת, ואילו בתוספות נזכר האל וכינוייו ארבעים ושתיים פעמים.
ב"ספר" יש שבע תוספות שונות, שמקורן ככל הנראה שונה זו מזו, אולם כולן עמדו לפני מתרגמי תרגום השבעים.
התוספת השנייה היא פתשגן - המכתב של המלך אחשוורוש הכותב אל האחשדרפנים ואל הפחות של ממלכתו (מהודו ועד כוש וכו') ובו פקודת ההשמדה של היהודים. ההשמדה מנומקת בכך שהיהודים אוחזים במנהגים מוזרים ומבצעים פשעים נוראים נגד הממלכה.
התוספת השלישית - תפילת מרדכי. מרדכי מתפלל לה' בבקשה כי יציל את עמו. מרדכי מצטדק לפני ה' על כי לא השתחווה להמן ומצהיר כי לא עשה זאת מתוך גאווה או רדיפת כבוד אלא כדי לא להשתחוות למישהו מבלעדי האל.
התוספת הרביעית - תפילת אסתר. אסתר חוששת להתייצב בפני המלך - דבר הכרוך בסכנת מוות. היא מתוודה בפני האל כי היא מתעבת משכב ערל, שונאת את כתר המלכות שעל ראשה, לא אכלה מפת המן ולא שתתה מיין הנסך שלו, ומבקשת מאלוהים לעזור לה.
התוספת החמישית - אסתר לובשת מחלצות ומתייצבת עם שתי נערותיה בפני המלך אחשוורוש. אסתר מתעלפת מאימת המלך, אך הוא מתרצה ומבטיח לא לפגוע בה.
התוספת השישית - כתב ביטול גזרות ההשמדה. המלך מצהיר בפתשגן חדש כי פותה לשפוך דם נקי על ידי המן הרשע. אחשוורוש מגלה כי המן בכלל לא פרסי אלא מקדוני, ומטרתו בתוכנית השמדת היהודים הייתה להעביר את השלטון בממלכת פרס לידי המקדונים אויבי הממלכה. המלך מדווח על תליית המן בשערי שושן הבירה, מעניק אוטונומיה ליהודים, מצווה לסייע להם במלחמה נגד אויביהם, ומורה לכל הפרסים לחגוג ברוב פאר את ניצחון היהודים. המלך מזהיר כי עיר או מדינה שלא תמלא הוראה זו תחרב בחרב ובאש ותהיה לשממה עד עולם.
התוספת השביעית מתייחסת לתוספת הראשונה. מרדכי מפענח את חלומו ומסביר כיצד התגשמו חזיונותיו.
בסיום הספר מופיעה הצהרה המתייחסת לכל מגילת אסתר, משנת 114 לפני הספירה, המעידה כי זהו תרגומה האמיתי של המגילה שתורגמה מעברית ליוונית על ידי ליסימכוס בן תלמי, מאנשי ירושלים.
לדעת מנחם שטרן, כל התעודות המופיעות בתוספות אינן אותנטיות.[3]
התרגום הראשון לעברית, מהמקור היווני, נעשה בידי מנחם שטיין, והופיעו ב'הספרים החיצונים', מהדורת אברהם כהנא[6]. שם הם נדפסו לראשונה בכינוי "תוספות למגלת אסתר".
יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, "'מאת ה' היתה זאת' – התוספות למגילת אסתר בתרגום השבעים", בתוך: גם כך לא כתוב בתנ״ך, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2009, פרק כח, עמ' 316–332.
^מנחם שטרן, "התעודות בספרות היהודית של תקופת הבית השני", בתוך: מדינת החשמונאים: לתולדותיה על רקע התקופה ההלניסטית, קובץ מאמרים, ליקטו וערכו: אוריאל רפפורט וישראל רונן, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 160: "תעודות פרסיות שהן פיקציה טהורה".
^יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 11, פרק ו, פסקה יב, סעיפים 273–283.
