ריצ'רד ג'יימס אוגלסבי (באנגלית: Richard James Oglesby; 25 ביולי 1824 – 24 באפריל 1899) היה איש צבא ופוליטיקאי אמריקאי מאילינוי, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל אילינוי ה-14 בשלוש תקופות כהונה בלתי רצופות בשנים 1865–1869, במשך עשרה ימים בשנת 1873, ובשנים 1885–1889. הוא גם כיהן כסנאטור מטעם אילינוי בשנים 1873–1879, וקודם לכן כיהן כחבר הסנאט של אילינוי ב-1860.
אוגלסבי שירת בצבא ארצות הברית בשנים 1846–1847 ולחם אז במלחמת ארצות הברית-מקסיקו. לאחר המלחמה הוא עסק בחיפוש זהב בתקופת הבהלה לזהב בקליפורניה. במלחמת האזרחים האמריקאית הוא התנדב לצבא האיחוד ועלה בו לדרגת מייג'ור גנרל ולחם בזירה המערבית. ב-1864, כאשר נבחר לראשונה כמושל הוא פרש מן השירות.
ראשית חייו
ריצ'רד אוגלסבי נולד בפלוידסבורג שבמחוז אולדהאם, קנטקי. הוא התייתם בגיל 12 ועבר לגור עם דודו בדיקייטר, אילינוי, שם הוא עבד בחווה ובנגרות.[1]
עם פרוץ מלחמת ארצות הברית-מקסיקו התגייס אוגלסבי כלוטננט ראשון בפלוגה C של רגימנט הרגלים המתנדבים הרביעי של אילינוי. הוא השתתף בקרב וראקרוס ובקרב סרו גרודו, שם הרגימנט שלו כמעט נלכד על ידי נשיא מקסיקו, הגנרל סנטה אנה. במאי 1847 השתחרר אוגלסבי מהשירות.
כניסתו לפוליטיקה
ב-1848 החל אוגלסבי ללמוד משפטים בלואיוויל, אך ב-1849 הוא נסע לקליפורניה בעקבות הבהלה לזהב וניסה לשלוח את ידו בכרייה. לאחר שנתיים של מסעות באירופה, הוא שב ב-1851 לאילינוי, והצטרף לשורות המפלגה הרפובליקנית עם הקמתה. ב-1858 הוא התמודד בבחירות לבית הנבחרים של ארצות הברית ללא הצלחה, אך ב-1860 הוא נבחר לסנאט של אילינוי. ב-1859 נשא אוגלסבי לאישה את אנה וייט, ילידת דיקייטר, ונולדו להם ארבעה ילדים.
מלחמת האזרחים
עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית, מונה אוגלסבי כקולונל ברגימנט הרגלים המתנדבים השמיני של אילינוי. הוא היה מפקד שהתחבב על פקודיו, וכונה על ידיהם "הדוד דיק" (Uncle Dick). הוא פיקד על הבריגדה שלו בקרב פורט הנרי (אנ') ובקרב פורט דונלסון (אנ'), וזמן קצר לאחר מכן הוא קודם לדרגת בריגדיר גנרל. הוא פיקד על כוחות בזמן המצור על קורינת'. בקרב קורינת' השני (אנ') ב-1862 הוא סבל מפציעות קשות, ובאותה שנה קודם לדרגת מייג'ור גנרל.[2]
לאחר תקופת החלמה קצרה, חידש אוגלסבי את שירות הצבאי ב-1863. עם זאת, לבקשתו של הנשיא אברהם לינקולן, הוא פרש מתפקידו ב-1864, והתמודד בהצלחה בבחירות למשרת מושל אילינוי מטעם הרפובליקנים.[2] ב-15 באפריל 1865, לאחר רצח לינקולן, נכח אוגלסבי בבית פיטרסון בו נפטר הנשיא.
שובו לפוליטיקה
כהונתו הראשונה של אוגלסבי כמושל אילינוי הייתה בשנים 1865–1869. במהלך תקופת כהונה זו הוא דחף לשיפור איכות הטיפול בחולי הנפש ובשאר קבוצות אוכלוסייה מוגבלות. הוא גם חתם על חקיקה שהרחיבה את מערכת בתי החולים המדינתית מבית חולים אחד לשלושה. לאחר תום כהונתו כמושל, הוא עסק בעריכת דין עד 1872, אז הוא נתן את הסכמתו לעסקה, שבמסגרתה הוא יתמודד שוב למשרת המושל, ולכשייבחר, הוא יתפטר ויעביר את התפקיד לסגנו מיד לאחר השבעתו, ובתמורה ימנה אותו המושל החדש לאייש מושב בסנאט של ארצות הברית. בסנאט כיהן אוגלסבי בשנים 1873–1879. ב-1884 הוא נבחר בפעם השלישית כמושל, והיה לאדם הראשון בהיסטוריה של אילינוי שכיהן בתפקיד שלוש פעמים בלתי רצופות. בתום תקופת כהונתו השלישית, ניסה אוגלסבי להיבחר שוב, אך ללא הצלחה, למושבו בסנאט, ופרש מן החיים הפוליטיים.
מותו והנצחתו
ריצ'רד אוגלסבי נפטר באחוזת "אוגלהרסט" שבאלקהרט, אילינוי ב-24 באפריל 1899. הוא נטמן בבית הקברות המקומי.
על שמו נקראו העיר אוגלסבי שבמחוז לה סאל, אילינוי, ובית ספר יסודי בדרום שיקגו. פסל בדמותו ניצב בפארק לינקולן בשיקגו. בנו, ג'ון ג. אוגלסבי, כיהן פעמיים כסגן מושל אילינוי.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
