ג'יימס אדגר (באנגלית: James Edgar; נולד ב־22 ביולי1946) הוא פוליטיקאיאמריקאי, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל אילינוי ה-38 בשנים 1991–1999. קודם לכן הוא כיהן כחבר בית הנבחרים של אילינוי בשנים 1976–1979 וכמזכיר המדינה של אילינוי בשנים 1981–1991. כמי שעדיין זוכה לאהדה, הוא הפתיע רבים לאחר שפרש מכהונה במשרות פוליטיות נבחרות לאחר תקופת כהונתו השנייה כמושל, בטענה שהבעיות הבריאותיות בליבו, מהן הוא סבל במהלך כהונתו כמושל, לא היו גורם להחלטתו לפרוש.
ראשית חייו
ג'ים אדגר נולד בעיירה ויניטה שבאוקלהומה. הוא גדל בצ'ארלסטון, אילינוי ולמד לתואר בוגר אוניברסיטה בהיסטוריה באוניברסיטת מזרח אילינוי, שם הוא היה נשיא מועצת הסטודנטים.
באפריל 1979 התפטר אדגר מכהונתו בבית הנבחרים כדי לקבל על עצמו מינוי מהמושל ג'יימס תופסון כאיש הקשר שלו בבית הנבחרים. בראשית 1981, כאשר נבחר מזכיר המדינה של אילינוי, אלן דיקסון, לסנאט של ארצות הברית, מינה תומפסון את אדגר במקומו. בשנים 1982 ו-1986 הוא נבחר לכהונות נוספות בתפקיד בזכות עצמו וכיהן בו עד 1991.
במהלך תקופת כהונתו השנייה של אדגר, הזיקה בין בחירתו לכהונה זו לבין "מערכות הניהול של אילינוי" (Management Systems of Illinois) נחקרו בחקירה פדרלית. לגוף זה, שהיה התורם הגדול ביותר למסע הבחירות שלו, הוענק חוזה בעלות מוערכת של 20 מיליון דולר. אדגר לא הואשם מעולם בעבירה כלשהי, אך הוא נקרא להעיד פעמיים, פעם אחת בבית המשפט ופעם שנייה בעדות מצולמת, ובכך הוא היה המושל המכהן הראשון באילינוי לאחר 75 שנה שהעיד במשפט פלילי. בעדויות אלו, הוא עמד על כך שהתרומות הפוליטיות לא היוו שום גורם בהחלטה על קבלת חוזים מהמדינה. בתיק זה הורשעו מייקל מרטין, שהיה שותף במערכות הניהול של אילינוי, ורונלד לאודר, שהיה האחראי על הרווחה בממשלת המדינה ומאוחר יותר עבד במערכות הניהול של אילינוי.
עד 1981 מימנה מדינת אילינוי פנסיה צוברת על פי בחירת הסכום (as-you-go), ובכך שולמו הגמלאות בבוא הזמן על בסיס הכספים שהופרשו ממשכורות העובדים ומהרווחים עליהם ומימנו גם רזרבה לכיסוי תשלומים עתידיים. ב-1982 הופסקה שיטה זו בשל קשיים בתקציב המדינה. הפרשות המדינה נותרו אחידות בשנים 1982–1995 ובכך נוצר תת-מימון של תשלומי הגמלאות בהיקף של כ-20 מיליארד דולר. כדי לטפל בגרעון זה, העביר בית המחוקקים של אילינוי ב-1994 חוק, שעליו חתם אדגר כמושל, שקבע את הפרשות המדינה לפנסיות על 90 אחוזים מהחבויות, קבע את משך ההפרשות הללו ל-50 שנים עד 2045, והגדיר תשלומים רטרואקטיבית ל-15 שנה.[5] המצב של תת-המימון של העתודות לגמלאות במשך 15 השנים הראשונות לא היה מבוסס מבחינה תקציבית, והיה הגורם המרכזי לפער גדול בין מחויבויות המדינה לשלם את הגמלאות לבין הכספים שהוקצו לכך. כמושל, אדגר חתם על החוק, ובשל כך נודעו הפנסיות בתחילה בכינוי "הגשר של אדגר" (Edgar Ramp).[6]
בפברואר 2008 הביע אדגר את תמיכתו במועמדותו של ג'ון מקיין לנשיאות ארצות הברית.[8]
אדגר מונה כיושב ראש של כבוד לאירוע לציון מאה שנה להולדתו של רונלד רייגן בקולג' יוריקה שבאילינוי, המקום בו למד הנשיא רייגן המנוח. במסגרת פתיחת אירועי שנת המאה להולדתו של רייגן בינואר 2011, נשא אדגר נאום מפתח בארוחת הסיכום של הכנס האקדמי "רייגן והמערב התיכון" שהתקיים בקולג'. בספטמבר אותה שנה סייע אדגר להקדשת מרכז המחקר של רייגן על שם מארק ר. שנקמן בספריית הקולג'.[9]
כיושב הראש לשעבר של הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם אברהם לינקולן (אנ'), הבטיח אדגר את מימון הגביע הנודד לתחרות הפוטבול השנתית על שם לינקולן, מסורת שהחלה ב-2012. גביע לינקולן מציין את הזיקה של קולג' נוקס וקולג יוריקה, שני מוסדות בהן נאם לינקולן, והוא מוענק לנבחרת הפוטבול המנצחת בכל פעם בה נבחרות הקולג'ים מתחרות זו בזו.[10]
בבחירות לנשיאות של 2012 תמך אדגר במועמדותו של מיט רומני.[11] בבחירות לנשיאות של 2016, כאשר נבחר דונלד טראמפ כמועמד הרפובליקנים, הכריז אדגר בפומבי שהוא לא יוכל להצביע עבורו.[12] לאחר שטראמפ נבחר כמועמד הרפובליקנים בבחירות של 2020, יחד עם רפובליקנים מתונים אחרים באילינוי, הודיע אדגר על תמיכתו בג'ו ביידן.[13] אדגר אמר לעיתון Journal Star מפאוריה, "אני מאוכזב מאוד. חווינו אנדרלמוסיה במשך ארבע שנים שלא הייתה צריכה להתרחש. אני מתכוון שתמיד תתרחש מהומה כלשהי, אך הוא האיץ אותה. הוא בריון. אתה לא יכול להאמין למה שהוא אומר, שכן הוא יעשה משהו אחר ביום המחרת. ... הוא טיפל בצורה קלוקלת בווירוס, אין שום ספק בכך. הוא המשיך לעורר את הפילוג בארץ, כאשר נשיא צריך לנסות לקרב את האנשים זה לזה. אני מתכוון שהרשימה ממשיכה עוד ועוד".[14]
באביב 2016 אמר אדגר בפומבי שהוא מאמין שהמושל ברוס ראונר צריך לחתום על חוק התקציב של הדמוקרטים באילינוי ולתמוך בתוכניות הגמלאות שלהם.[15] הוא דחף לחקיקתו של חוק הפנסיות כדי להציל סכום של 15 מיליארד דולר מ-1994. "יש לנו פצצת זמן במערכת הגמלאות שלנו שעמדה להתפוצץ בחלק הראשון של המאה ה-21", אמר אדגר לעיתון The State Journal Register ב-1994. "חקיקה זו נטרלה את פצצת הזמן הזו". בית המחוקקים העביר את הצעת החוק של אדגר פה אחד.[6]
ביולי 2016 דווח בעיתון שיקגו סאן-טיימס שהחברה Illinois Financing Partners, שאדגר שימש כיושב הראש שלה, קיבלה אישור מהמדינה לשלם כספים לספקים של המדינה שהמתינו לתשלומם ממנה. בתמורה, החברה תהיה זכאית לקבל עמלות איחור כאשר המדינה תחזיר את התשלומים.[16]
