שדרק בונד (באנגלית: Shadrach Bond; 24 בנובמבר 1773 – 12 באפריל 1832) היה פוליטיקאי אמריקאי מאילינוי, איש המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, שכיהן כמושל אילינוי הראשון, מכינונה של אילינוי כמדינה בארצות הברית ב-1818 ועד 1822. קודם לכן, בשנים 1812–1813 הוא היה נציג טריטוריית אילינוי בבית הנבחרים של ארצות הברית.
ראשית חייו
שדרק בונד נולד בפרדריק, פרובינציית מרילנד. דודו, שגם הוא נקרא שדרק בונד, לחם ברגימנט אילינוי של ג'ורג' רוג'רס קלארק (אנ') במלחמת העצמאות של ארצות הברית. בשל העבודה ששניהם נשאו את אותו שם, יש לעיתים נטייה להתבלבל ביניהם. הדוד קרוי בדרך כלל שדרק בונד סניור. בונד הצעיר למד מדודו על ארץ החוות הפורייה של טריטוריית אילינוי, והיגר ל"קרקע האמריקאית" (American Bottom), אזור פורה במיוחד של אגן המיסיסיפי שבדרום אילינוי. בונד היה לחוואי באילינוי במשך כל ימי חייו. הוא היה חבר הבונים החופשיים בלשכה של רייסטרס טאון שבמחוז בולטימור, מרילנד. כאשר הוא עבר לאילינוי, הוא היה לחבר בלשכה של קסקסאיה שבטריטוריית אינדיאנה. ב-1822 כאשר נוסדה הלשכה הגדולה של אילינוי, הוא היה לנשיא הגדול שלה.[1]
קריירה פוליטית
כאיש המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, נבחר בונד למועצת הטריטוריה של טריטוריית אילינוי. לאחר שהטריטוריה התארגנה, הוא נבחר כנציגה בבית הנבחרים של ארצות הברית. כאשר התקבלה אילינוי כמדינה בארצות הברית, הוא נבחר כמושל אילינוי הראשון.
כמושל המדינה הראשון, הוביל בונד את המדינה החדשה שהיו לה סיכויים טובים להתפתח אך כמעט ולא היו לה תשתיות תחבורתיות או כספים בהישג יד. בונד שם את נושא התחבורה בראש סדרי העדיפות שלו כמושל. בשל העובדה שלרשות המדינה כמעט ולא היו מזומנים, העבירה האספה הכללית שלה חוק שבונד חתם עליו לסלול דרכים ולבנות כבישים שיופעלו באופן פרטי, הכביש שהמרכזי ביניהם היה זה שקישר את בירת המדינה הראשונה, קסקסאיה, שעל גדות המיסיסיפי, עם העיר שהייתה אז הגדולה ביותר במדינה, שוואניטאון, שעל גדות נהר אוהיו. הכביש נסלל ובסופו של דבר הועבר לבעלותה של המדינה ככביש ראשי. לאחר כמעט מאתיים שנה של עבודות שיפורים, כיום רובו מהווה חלק מכביש מספר 13 של אילינוי.
בונד נחל הצלחה פחותה יותר בנוגע לקידום כרייתה של תעלה שתקשר בין ימת מישיגן לבין נהר אילינוי (תעלת אילינוי ומישיגן), שנחפרה בסופו של דבר בשנות ה-40 של המאה ה-19, זמן רב לאחר שבונד סיים את כהונתו כמושל.
בונד היה טרוד במיוחד בנוגע למעשי הצתה. החוק הפלילי של אילינוי קבע עונש מוות למציתים, כמו לנאשמים באונס או רצח. עם זאת, הוא לא היה מודאג מלהיתפס כקשוח כלפי מבצעי פשעים. הוא נקט בצעדים לבטל את עמוד הקלון כעונש על פשעים.
הצעד השנוי ביותר במחלוקת של בונד היה ניסיונו להטיל וטו על חוק שעבר באספה הכללית להקמת הבנק המדינתי של אילינוי כבנק ללא הון. הבנק היה אמור להוציא שטרות כסף בהתבסס על סיכויים לצמיחה כלכלית עתידית של המדינה. בונד ראה את הצעת החוק כבלתי ראויה וחש שלא צריכים להתקיים בנקים שיקבלו זיכיון מממשלת המדינה עד אשר המדינה תחזיק ברשותה מספיק מטבעות של כסף וזהב שיהוו כיסוי לשטרות אלו. בנק זה הוקם בכל אופן, ועד מהרה נקלע לפשיטת רגל, בדיוק כפי שחזה בונד.
שנותיו האחרונות
לאחר סיום כהונתו של בונד כמושל, הוא שב לחוותו בקסקסאיה. הוא לא המשיך להיות במרכז הפוליטיקה של אילינוי, שכן האספה הכללית העבירה את בירת המדינה מקסקסאיה לוונדאליה. הנשיא ג'יימס מונרו מינה אותו כראש משרד תיעוד הקרקעות של קסקסאיה, תפקיד חשוב במדינת הספר שהייתה זקוקה לקרקעות. כמנהיג מקומי נכבד, סייע בונד גם לגייס את חלקם של המקומיים במימון ובניהול הבניה של בית הסוהר הראשון של המדינה באלטון. בראשית שנות ה-30 של המאה ה-19 נבחר בונד כנשיא לשכת הבונים החופשיים בה היה חבר.
שדרק בונד נפטר כתוצאה מדלקת ריאות בחוותו שבקסקסאיה ב-12 באפריל 1832.הוא נטמן בבית הקברות אברגרין שבצ'סטר, וכיום קברו מהווה אתר זיכרון מדינתי.
ב-1817, עוד בטרם הייתה אילינוי למדינה, ועוד בחייו של בונד, נקרא על שמו מחוז באילינוי. כבוד זה ניתן לו על שירותו כנציגה של הטריטוריה בבית הנבחרים של ארצות הברית. על שמו קרוי גם אגם בגרינוויל.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
