PROFILBARU.COM

רוזלינד קראוס
Rosalind Krauss
	אין תמונה חופשית
לידה	30 בנובמבר 1941 (בת 83); וושינגטון די. סי., ארצות הברית
שם לידה	Rosalind E. Krauss
מדינה	ארצות הברית
מקום לימודים	אוניברסיטת הרווארד, מכללת ולסלי
שפות היצירה	אנגלית
פרסים והוקרה	מדליית יובל המאה של הרווארד (1994); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הרווארד (2011); מלגת גוגנהיים (1970) ;

רוזלינד א' קראוס (באנגלית: Rosalind E. Krauss; נולדה ב-30 בנובמבר 1941) היא מבקרת אמנות אמריקאית ותאורטיקנית לאמנות.

ביוגרפיה

קראוס גדלה בוושינגטון די. סי. לאחר שסיימה את לימודיה במכללת ולסלי ב-1962 המשיכה את לימודיה באוניברסיטת הרווארד במחלקה לאמנות. את הדוקטורט היא כתבה על דייוויד סמית ב-1969. המאמר פורסם ב-1972 תחת הכותרת Terminal Iron Works.

באותה תקופה כתבה קראוס לכתבי העת Art International ומאוחר יותר גם ב-Artforum International. היא עברה לניו יורק והצטרפה לקבוצת מבקרים חשובה, בהם אנט מיקלסון (Michelson), ברברה רוז (Rose) ומייקל פריד (Fried) אשר למד איתה בהרווארד.

כמה שנים לאחר שסיימה את לימודיה בהרווארד כתבה מאמרים על ג'ספר ג'ונס ודונלד ג'אד (Judd). היא התמקדה בכתיבתה על אמנות מינימליסטית. בין מאמריה העיקריים בנושא זה היה המאמר "פיסול בשדה המורחב" (1979).

קראוס ומיקלסון עזבו את כתב העת Artforum וייסדו ביחד מגזין חדש ב-1976 שנקרא אוקטובר (October). בנוסף, קראוס לימדה במוסדות שונים והפכה להיות מקור השראה לסטודנטים ומבקרים רבים, אשר בחרו להתמקד בתחום הפילוסופי של לימודי האמנות העכשווית.

כמו רבים ממבקרי האמנות באותה תקופה, הושפעה קראוס רבות מקלמנט גרינברג והרולד רוזנברג (Rosenberg). יכולתה לתרגם את הזמניות של החוויה הוויזואלית-גופנית, לשפה עשירה הקנתה לה את מעמדה כמבקרת.

מאמריה

אחד ממאמריה המפורסמים הוא המאמר וידאו: האסתטיקה של הנרקיסיזם" (Video: The Aesthetics of Narcissism). המאמר פורסם לראשונה בכתב העת October, בשנת 1976. המאמר דן בקבוצה של עבודות וידאו ארט מתחילת שנות השבעים של המאה ה-20, אשר נושאות מאפיינים שונים של מיצג מתועד. דרך ניתוח אסתטי של עבודות אלו, מנסה קראוס להציג את מדיום הווידאו ארט כבעל מאפיינים של הפרעת אישיות נרקיסיסטית.

בראשית המאמר קראוס מנסה להפריד בין מאפיינים אסתטיים דומים בין אמנות הווידאו ארט לבין אמנות מינימליסטית ומושגית. בעבודה כגון "מרכז" (1971), מאת האמן וויטו אקונצ'י, מתועד האמן כשהוא מצביע על מרכז של מסך וידאו במחווה אירונית לפורמליזם האמנותי בנוסח האקספרסיוניזם המופשט והמינימליזם. אולם, שלא כמו בסוגי אמנות אלו, השימוש בווידאו כנקודת ייחוס של האמן יוצרת מצב שאינו רק טאטולוגי, כלומר בעל ייחוס עצמי, אלה יכול להיות מוגדר במונחים פסיכואנליטים.

הנרקיסיזם, כהפרעה אישיותית, יוצרת מצב של בעיה בקשר של האדם עם סביבתו. מעריכים כי הנרקיסיזם הוא מנגנון הגנה הבא להגן על ערכו ושלמותו של האגו מפני איומים מבחוץ. ההתנהגות הנרקיסיסטית עשויה לפצות על חסכים שונים ועל רגשי נחיתות. קראוס משתמשת בהפרעה זו כדי להגדיר את האופן שבו מייצר הווידאו היזון חוזר אל האדם. אותו היזון חוזר או מעגל סגור מציב את הגוף "ממורכז בין שתי מכונות המהוות פתיחה וסגירה של מירכאות". בין מצלמת הווידאו לבין הטלוויזיה או המוניטור, מופיע הדימוי המצולם במיידיות של ראי והוא מנתק את הדימוי מן הרצף ההיסטורי, על ידי הפיכתו לזמן הווה תמידי.

קראוס אינה מגדירה את התנאים הסוציולוגים בהם נוצר שיח אמנות כזה, אף על פי שהיא מעלה שאלה זו. יחד עם זאת היא רומזת כי התשובה על שאלה זו תלויה בתפיסת האמנות כפטישיזם צרכני ובניסיון של אמנים לעורר תגובת נגד לכך.

במאמר מזכרים בין השאר:

וויטו אקונצ'י ("מרכזים", 1971; "זמן אוויר", 1973)
ריצ'רד סרה ("בומרנג", 1971)
ברוס נאומן ("מתהפך מעלה-מטה", 1968)
לינדה בנגליס ("עכשיו")
ג'ספר ג'ונס ("דגל")
ג'ואן ג'ונס ("גלגל אנכי")
פיטר קמפוס ("מם" ו"דור")

מאמרים חשובים נוספים

MIT Press: selected articles by Rosalind Krauss
"Contemporary Criticism." Markham, Ont.: Audio Archives of Canada, 1979. 1 sound cassette: 1 7/8 ips.
Critical Perspectives in American Art, pp. 25–27. Introduction by Hugh M. Davies. Amherst: Fine Arts Center Gallery, University of Massachusetts, Amherst, 1976. Rosalind Krauss' text is followed by illustrations of works by Donald Judd, Robert Artschwager and Joel Shapiro. An Exhibition selected by Rosalind Krauss, Sam Hunter and Marcia Tucker. Fine Arts Center Gallery, University of Massachusetts/Amherst, April 10, 1976–May 9, 1976, American Pavilion, Venice Biennale, summer 1976.
"Death of a Hermeneutic Phantom: Materialization of the Sign in the Work of Peter Eisenman." In Peter Eisenman's Houses of Cards, pp. 166–184. New York: Oxford University Press, 1987.