החומה סביב אצטדיון קריית חיים עם פרסומת לקו-אופ צפון
קו-אופ צפון הייתה אגודה שיתופית צרכנית שהפעילה רשת קמעונאות מזון, בעיקר באזור הצפון. לאחר מספר רכישות ומיזוגים הפכה האגודה לבעלת השליטה ב"קלאבמרקט", מי שהייתה רשת הקמעונאות השלישית בגודלה בישראל. כמו כן החזיקה קו-אופ צפון ברשת חנויות הדראגסטור "ניו פארם" ו-20% מרשת המשביר לצרכן.
בנובמבר 2001 רכשו אנשי העסקים דדי בורוביץ ויוסי רוזן (רג'ואן) את השליטה ברשת הקלאבמרקט וברשת "ניו פארם" מידי האגודה השיתופית קו-אופ צפון ומחברת מטרו הדרום אפריקאית תמורת 72 מיליון דולר[1]. לאחר שמימשה את רוב נכסיה, בשנת 2002 החל תהליך של פירוק האגודה וחלוקת תקבולי נכסי האגודה בין חבריה ויורשי החברים שמתו[2].
היסטוריה
קו-אופ צפון נוסדה בשנת 1939 בחיפה בשם "צרכן"- אגודה צרכנית שיתופית בחיפה בע"מ, בשנת 1987 התמזגה עם רשת "קו-אופ זבולון אגודה צרכנית שיתופית בע"מ" שפעלה באזור הקריות ושמה שונה לקו-אופ צפון[3]. אחר כך החלה הרשת בהתרחבות לכל אזור הצפון ופתחה סניפים בעפולה, גבעת המורה, טירת כרמל, קצרין ובמקומות נוספים[4].
בשנת 1995 התמזגה רשת קו-אופ צפון עם רשת "היפרשוק" והפכה לרשת הקמעונאות השלישית בגודלה בישראל בשם "קו-אופ היפר-שוק". רשת היפרשוק נוסדה על ידי חברת תנובה בשנת 1976, לאחר שהפכה מחסן בראשון לציון למרכול ענק וסיפקה את תוצרת תנובה במחירים מוזלים[5]. המקום זכה להצלחה ובהמשך גדלה הרשת תוך שהיא מכניסה לתוכה יצרנים נוספים מלבד תנובה, עד שכללה 40 חנויות ברחבי הארץ. מאחר שברבות השנים גברה הביקורת מצד רשתות שיווק אחרות שטענו שתנובה לא יכולה להיות גם ספקית וגם מתחרה שלהם, מכרה תנובה 50% מרשת ההיפרשוק לחברת "כלל סחר" של קונצרן "כלל", בשנת 1993[6].
בתחילת שנת 1997 ביקשה "כלל סחר" למכור את חלקה ברשת הממוזגת[7]. אך בהמשך נרכשה "כלל סחר" על ידי איש העסקים גד זאבי, והוא ביקש לרכוש גם את חלקה של תנובה כך שיחזיק 50% מ"קו-אופ היפר-שוק". "קו-אופ צפון" מצידה הפעילה זכות סירוב שהייתה לה ורכשה את מלוא הבעלות על הרשת[8]. באותה שנה גם יישמה תוכנית התרחבות בכל רחבי הארץ, שכללה פתיחת סניפים חדשים של תת-הרשת הזולה שהקימה, תחת השם "קלאבמרקט"[9], כפרזנטורית הרשת נבחרה אורנה בנאי בתפקיד הדמות לימור[10]. בנוסף החלה הרשת בפתיחת סניפים למגזר החרדי[11]. בשנת 1998 נמשכה התרחבות הרשת, נפתחו סניפים נוספים והיא רכשה את רשת "היפרזול" שלה היו 5 סניפים, ומספר הסניפים הכולל הגיעה ל-96[12][13].
באוקטובר 1998 מכרה קו-אופ צפון לרשת "מטרו" מדרום אפריקה 49.9% ממניות רשת "קו-אופ היפר-שוק"[14].
במרץ 1999 רכשה "קואופ צפון-היפרשוק" את חברת "המשביר מזון", שפעלה בעיקר בהפצת מזון לשוק המוסדי[15]. באוגוסט 1999 רכשה את השליטה ברשת חנויות הדראגסטור "ניו פארם" ו"אפריל", ואחר כך את מלוא הבעלות[16].
בסוף 1999 התמזגה קבוצת "קו-אופ היפר-שוק" עם רשתות "סופרשוק" ו"גרינברג" שהיו בבעלות איש העסקים אליעזר פישמן[17]. מיזוג שיצר רשת בעלת 140 סניפים, רוב הסניפים מותגו מחדש תחת המותג "קלאבמרקט"[18]. פישמן החזיק 30% ממניות הרשת הממוזגת[19].
בשנת 2000 הפסידה הרשת 92 מיליון שקל ואיבדה נתחי שוק לטובת שתי המתחרות הגדולות של "שופרסל" ו"קו אופ הריבוע הכחול" ורשתות זולות שהחלו לפעול באותה העת[20]. בתחילת 2001 החליטה מינהלת אגודת קו-אופ צפון למכור את חלקה ברשת, והחל משא ומתן עם מספר קונים פוטנציאלים, בהם חברת ההשקעות גרנית הכרמל[21]. בספטמבר 2001 סוכמה מכירת החזקותיה לשותפה "מטרו" תמורת 38 מיליון דולר[22], ומיד אחר כך חברת "אלרן השקעות" הסכימה לרכוש את מניות החזקותיה של מטרו[23]. לבסוף, בנובמבר רכשו אנשי העסקים דדי בורוביץ ויוסי רוזן את כל בעלי המניות האחרים[24]
בשנת 2005 עם כניסתה של רשת קלאבמרקט לחדלות פרעון[25], רכשה רשת שופרסל את קלאבמרקט[26], וחיזקה את מעמדה בשוק כרשת המרכולים הגדולה בישראל[27].
פירוק האגודה
בשנת 1999 הגיש עורך דין אליעזר לויט תובענה ייצוגית בשם מספר בעלי מניות באגודה השיתופית לאפשר להם לפדות את מניותיהם בערכן הריאלי. לויט הגיש קודם תובענות ייצוגיות דומות נגד "קו אופ הרבוע הכחול" ו"קו-אופ ירושלים" (שהפכה אחר כך לקואופ ישראל)[28]. רוב חברי האגודה רכשו את המניות בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, במחיר סמלי של, בדרך כלל 15 ל"י, בכדי לקבל הנחה בחנויות הרשת כחברי האגודה. רבים מהם רכשו את המניות כחלק מרכישת דירות מחברות הבנייה שיכון עובדים וסולל בונה, שתי חברות בנייה הסתדרותיות באותה עת, שמסגרת הרכישה נדרשו הקונים להעביר גם סכומים שונים, עבור "מניה לצרכנייה", עובר עלות הקמת צרכנייה שכונתית[29]. בפברואר 2000 הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נוספת, בהיקף של 140 מיליון שקל, נגד קו-אופ צפון, על ידי בעלי מניה אחת בסכום נקוב של 100 ל"י, שהוציאה האגודה. הם טענו כי לא זכו לקבל את הריבית השנתית על המניה בשיעור של 6%[30].
בעקבות התביעה מינה רשם האגודות השיתופיות חוקרים לשם עדכון פנקס החברים של האגודה, שבאפריל 2001 דיווחו על כ-23.6 אלף חברים חיים ועדו 12 אלף יורשים של בעלי מניות[31]. באפריל 2002, לאחר שמימשה את רוב נכסיה, ביקשו מספר בעלי מניות מרשם האגודות השיתופיות להורות לאגודה להתפרק, מאחר ששווי הנכסים שבבעלות האגודות הגיע ל-350 מיליון שקל אך היא הייתה ללא פעילות עסקית, כמו כן הועלה חשש שאנשי ההנהלה פועלים לטובת עצמם ולא לטובת 35,769 חברי האגודה בעלי המניות[32]. ביולי 2002 הורה רשם האגודות השיתופיות לשנות את סיווגה של קו-אופ צפון מ"אגודה לצרכנות" ל"אגודה לשירותים"[33]. כך שחברי האגודה יוכלו לפדות את מניותיהם תמורת סכום שוויין הריאלי, שהוערך ב-10,000 שקל. עד אותה עת האגודה הסכימה לשלם רק את שוויין הנומינלי שבין שקל לכ-500 שקל[34]. באוגוסט 2002 רשם האגודות מינה את רואה חשבון יחיאל בורוכוף לפקח על תהליך פידיון מניות החברים; שבתגובה עורך דין אליעזר לויט דרש מהרשם לבטל המינוי עד לדיון בתביעות הייצוגיות שהוגשו בפרשה[35]. שבועיים אחר כך מינה בית המשפט המחוזי בחיפה כונסי נכסים במסגרת התובענה הייצוגית[36].
במקביל החל מימוש הנכנסים האחרונים שנותרו לאגודה, בעיקר נדל"ן - מגרשים, חנויות ומחסנים במקומות שונים, בעיקר באזור חיפה והקריות[37].
במרץ 2003 מינה בית המשפט את יחיאל בורוכוב גם ככונס נכסים נוסף[38]. ובמהלך קיץ 2003 החל פדיון מניות החברים[39]. עד ספטמבר 2003 כבר כ-3,000 חברים ויורשים פדו 110 מיליון שקל, שכל אחד קיבל כ-40 אלף שקל[40].
עורך דין אליעזר לויט מצידו דרש שכר טרחה בגובה 36 מיליון שקל, 15% משווי המניות שנפדו וכן שכר בגין פיצוי מיוחד לתובעים בגובה 10%-1.4%[42]. בספטמבר 2005 בית המשפט המחוזי פסק שיקבל 1.2 מיליון שקל, אך הוא הגיש ערעור[43]. עקב כך, 55 מיליון שקל שנותרו בקופת האגודה הוקפאו למקרה וינצח בתביעה[44]. לאחר שהערעור על גובה שכר הטרחה הגיע לדיון עד בית המשפט העליון, נפסק לכונסי הנכסים עורכי הדין הרצל כספי, ואליעזר לויט, ורו"ח יחיאל בורוכוב שכר טרחה של 5.6 מיליון שקל, באפריל 2008[45].
