ארון הקודש בבית הכנסת העתיק בשופרון אשר הוקם בראשית המאה ה-14
שופרון היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות ביותר בהונגריה.
לפי מסמכים של הקהילה משנת 1526, במאבק של הקהילה היהודית למול התושבים הנוצריים כתבו היהודים באחד מטענותיהם ש"בכל זאת, כבר 600 שנה שחיים פה יהודים בשלום מבלי שיטרידו אותנו", והעידו על כך ממצבות עתיקות שהיו באותה תקופה. עוד קיימות תעודות על עיסוק יהודי שופרון במתן הלוואות משנת 1354, ועל גירוש היהודים מהעיר בשנת 1360. בשנת 1365 הורשו היהודים לחזור, אך רוב בתיהם כבר היו תפוסים על ידי תושבים נוצרים שהשתלטו עליהם[1].
שרידיו של בית כנסת מן המאה ה-12, שכתובת בעברית חקוקה על אחד מקירותיו, נמצאים בעיר ומשמשים כיום חלק מן המוזיאון העירוני[2].
בסוף המאה ה-15 פתח המלך מתיאש הראשון משרד לענייני יהודים, והעמיד בראשו יהודי בשם מנדל. דבר זה שיפר את מצב היהודים בעיר, אך לאחר מות המלך, הורע שוב מצבם.
במהלך השנים שררה אנטישמיות כלפי היהודים, כאשר פעמים רבות חוקקו חוקים כנגדם, נערכו משפטים ותוקנו תקנות שביטלו את חובות הנוצרים למלווים יהודים. בשלב מסוים אף חוקק חוק המכריח אותם ללבוש לבוש ייחודי ליהודים, על מנת לזהות יהודי ולהפלותם משאר החברה. במסגרת אפליית היהודים, הם לא הורשו לעבוד בעסקי מלאכה, דבר שדחף את היהודים לעסוק בעיקר בהלוואות בריבית ועסקי נדל"ן.
רוב יהודי העיר היו מבוססים כלכלית, חיו בבתים פרטיים, ולחלקם היו אחוזות וכרמים, שזכו בהן כערבות על חובות שלא נפדו.
בשנת 1526 בזמן תקופת הכיבוש הטורקי גורשו (שוב) יהודי העיר[3] בתואנה כי אלו שיתפו פעולה עם הטורקים.
ובזאת תמה ההתיישבות היהודית בשופרון למשך מעל 100 שנה.
הקהילה היהודית החדשה ופיצולה
בשנת 1791 באו שוב לשופרון שני יהודים, זאת למרות מחאת תושבי העיר. עם השנים הגיעו ליישובי האזור יהודים רבים ולאט לאט גם לעיר הגיעו יהודים נוספים, הקימו משפחות ואף בנו מחדש בית כנסת.
בשנת 1858 נוסדה הקהילה מחדש ובשנת 1869 נרכש שטח לטובת בית קברות יהודי. עד אז לקחו מתי שופרון ונקברו בעיירת הולדתם.
בעקבות הקרע ביהדות הונגריה בזמן קונגרס יהודי הונגריה בשנת 1869, נשארה קהילת שופרון במעמד קהילת סטטוס קוו.
אולם, חלק מיהודי העיר פרשו מהקהילה והקימו קהילה נפרדת אורתודוקסית.
בשנים 1874 עד 1877 ניסו לאחד את הקהילות לקהילה אחת, אולם בסופו של דבר פוצלה הקהילה בצורה רשמית לקהילה אורתודוקסית וקהילת סטטוס קוו. בשנת 1926 חיו בקהילת הסטטוס קוו 352 חברים משלמי מיסים ובקהילה האורתודוקסית 217 חברים משלמי מיסים.
מוסדות הקהילה
מוסדות לימוד ודת
בקהילה העתיקה
כתבה על פתיחת בית הכנסת העתיק בשופרון, מעריב יולי 1976
בקהילה העתיקה (לפני גירוש היהודית בתקופת הכיבוש הטורקי) היו בעיר שני מקוואות, בית חולים יהודי ובית עלמין יהודי שנהרס.
כמו כן היה בקהילה העתיקה בית כנסת שלפי הערכות ארכאולוגיות נבנה בשנת 1350, ב-1550 נמכר המבנה לנוצרי שהפך אותו לבית פרטי ובשנת 1958 נחשף בית הכנסת העתיק והחל שיחזורו, בשנת 1976 הוא נפתח לקהל הרחב.
בקהילה החדשה
בשנת 1876 נבנה בית הכנסת הניאולוגי בעיר ובשנת 1891 בנתה הקהילה האורתודוקסית בית כנסת משלה.
בית הספר נוסד בשנת 1852 ועבר למבנה חדש בשנת 1884, בנוסף אליו היה בעיר תלמוד תורה משותף לשתי הקהילות ובשנת 1930 קמה בעיר גם ישיבה.
מוסדות צדקה וחסד
בקהילה היו מוסדות צדקה וחסד כגון אגודת נשים שנוסדה בשנת 1863, חברת "משכיל אל דל", אגודת "פרוטה" שנוסדה בשנת 1895 וחילקה בגדים לילדים עניים, חברה לתמיכה בתלמידים ובית זקנים.
רבני הקהילה
רבי מנחם גרינוולד, רבה הראשון של הקהילה האורתודוקסית בשופרוןאליעזר רוזנפלד, שוחט, בודק והחזן האחרון בקהילה היהודית בשופרון
ידוע כי בסוף המאה ה-14 כיהן בעיר רב בשם ר' מאיר, אותו מזכיר המהרי"ל בספר המנהגים.
וכן רב בשם ר' יהודה שהוזכר בספר "שלשלת הקבלה" כאחד מגדולי רבני אשכנז. בנוסף מוכר כי כיהן רב בשם ר' קלמן בעיירה.
ורבה האחרון של הקהילה האורתודוקסית היה הרב שמעון ישראל פוזן[4], לצידו כיהן הרב יוסף אליעזר מילר כדיין ומורה צדק ואיתם שימש כשוחט, בודק וחזן של הקהילה ר' אליעזר רוזנפלד ששרד את השואה ושימש כשוחט בודק וחזן בגבעתיים.
רבה של הקהילה הניאולוגית היה ר' מאקס פולאק, שהיה גם חוקר והיסטוריון שרשם את קורות יהודי הקהילה ונספה באושוויץ.
לאחר השואה כיהן במקום הרב יהושע ציטרון ואחריו חתנו הרב אהרון מאיר קראוס.
היחס ליהודים כל השנים היה גרוע והם הובדלו מהציבור שאינו יהודי. הנהגת העיר תיקנה תקנות כנגדם ואף ביטלה לא פעם שטרי חובות של נוצרים ליהודים.
בשנת 1848 נערכו פרעות כנגד יהודי שופרון ובשנת 1849 אף החליטה הנהגת העיר שלא להקצות שטח לקברי יהודים ליד בית הקברות המרכזי בעיר.
למרות זאת היו היהודים נאמנים למדינה ואף תמכו כלכלית במדינה במהלך מלחמת העולם הראשונה[7]
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרץ1944. קצין ס"ס שבא לשופרון מסקשפהרוואר ב-7 באפריל זימן אליו את מנהיגי הקהילה הנאולוגית ומנהיגי הקהילה האורתודוקסית וציווה עליהם לפזר את מוסדות הקהילות ולהקים "מועצת זקנים" של חמישה חברים. מכיוון שמנהיגי הקהילות לא הסכימו להתנדב ולשמש כנשיאי המועצה היהודית, מינה הקצין לתפקיד את סוחר הבדים זיגמונד רוזנהיים. בהתאם לצו של הממונה על מחוז שופרון, אנטל רופרכט (Antal Rupprecht), מונה למועצה היהודית גם יהודי מומר בשם בלה הסלר (Bela Hasler), כדי לייצג את האינטרסים של היהודים המומרים בעיר.
באמצע מאי 1944 הקצו פקידי מינהל הונגרים שטח במרכז העיר להקמת הגטו. בגטו רוכזו 1,801 יהודים ועל העברתם לגטו הופקדה המועצה היהודית. באמצע יוני 1944 גויסו מספר גברים מהגטו לשירות עבודת כפייה, דבר שהציל אותם מגירוש .
בבוקר 29 ביוני 1944 החלו ז'נדרמרים הונגרים בפיקודו של קפיטן טקץ' (Takacs) בחיפוש אחר חפצי ערך מוסתרים, ושלושה ימים היו תושבי הגטו נתונים לעינויים ולחקירות אכזריות ומשפילות. לאחר החיפוש הועברו היהודים למרכז השילוח בבניין חדר האוכל של המכללה הטכנולוגית בשופרון שעוד היה בשלבי בנייה ובבניין בית החרושת יעקובי (Jakobi) הסמוך. על פי הצו של הממונה על מחוז שופרון אנטל רופרכט מ-15 ביוני 1944 הועברו למרכז השילוח בשופרון גם יהודים מגטו צ'פרג, גטו צ'ורנה, גטו קפובאר ועובדי כפייה בחופשה. בסך הכל נכלאו שם כ-3,385 יהודים. הם התקיימו על מנות מצומצמות של מעט לחם יבש ומים שסופקו להם בבוקר ושעועית מבושלת במלח בצהריים ובערב.
כ-3,000 מהיהודים שרוכזו במרכז שילוח זה גורשו לאושוויץ ב-5 ביולי 1944. היתר, כ-385 יהודים שולחו לאושוויץ למחרת היום, דרך שרוואר[9].
את בניין בית הכנסת אטם הצבא הגרמני בזמן המלחמה, והוא נותר אטום ומגודר עד היום.
אנדרטה מול בית הכנסת בשופרון, לזכר יהודי העיירה שנרצחו בשואה
לאחר המלחמה חזרו חלק מניצולי הקהילה והקימו אותה מחדש. הם הקימו במקום אנדרטה לזכר הנרצחים וקבעו את יום הזיכרון ליהודי העיר שנהרגו בשואה לי"ז בתמוז, סמוך להגעתם לאושוויץ.
בסביבות שנת 1956 עזבו רוב יהודי העיר והקהילה נסגרה.
שופרון, בתוך: שלמה שפיצר, קהילות הונגריה: הקהילות החרדיות בהונגריה - תש"ד, ירושלים: מכון ירושלים, תשס"ט, עמוד 412–414. (נתוני האוכלוסין בספר מבוססים על מפקד קהילות הונגריה של המועצה המרכזית של יהודי הונגריה שנערך בפקודת שלטונות הכיבוש הנאצי באביב 1944)
