הרב עמנואל שושנה (בצרפתית: Emmanuel Chouchena; 17 בינואר 1928, קונסטנטין – 24 ביולי 2008, ירושלים) היה רב צרפתי ממוצא אלג'יראי. רבן של ליל ושל בלוויל, דיין וחבר בית הדין של פריז, ומנהל בית המדרש הרבני של צרפת. מהדמויות הבולטות ביהדות צרפת שלאחר השואה.
ביוגרפיה
ילדות ונעורים
נולד בשנת 1928 בקונסטנטין שבאלג'יריה לרב יעקב שושנה ולנונה, בתו של הרב ראובן גדג', שהיה רבה הראשי של קונסטנטין. בגיל 3 עבר עם משפחתו לעיר בון (כיום ענאבה (אנ')) שבאלג'יריה, בה מונה אביו להיות רב העיר. הקהילות היהודיות בשתי הערים האלו היו שמרניות ואדוקות יחסית לשאר אלג'יריה, אליה חדרו רוחות המודרניזציה עם הכיבוש הצרפתי. לאחר שהתייתם מאביו בגיל 10, לקח אותו תחת חסותו הרב רחמים נאהורי, שהחליף את הרב יעקב שושנה ברבנות העיר. מאז היה הרב נאהורי לרבו הגדול.
בבון הוא למד בבית הספר הממלכתי, ובתלמוד תורה של הרב נאהורי שפעל מחוץ לשעות הלימודים בבית הספר. הוא נהיה מדריך בתנועת הנוער "הצופים היהודים הצרפתיים" (EIF), ולאחר מכן אחראי על סניף בני עקיבא בעיר ועל מחנות הקיץ.
לימודים ותחילת פעילות ציבורית
בשנת 1946 נשלח ללמוד בישיבת חכמי צרפת באקס-לה-בן שבצרפת, יחד עם שניים מחבריו לתלמוד תורה, רנה סיראט ושאול נאהורי. במקביל ללימודיו שם השלים את החומר לבחינות הבגרות, אותן עבר בהצלחה ב-1948. בשנה זו עבר לפריז כדי ללמוד בבית המדרש לרבנים של צרפת ולהשלים שם את לימודי הרבנות. הוא למד שם אצל הרב ארנסט גוגנהיים, שהפך לימים לידידו, ואצל המנהל הרב מוריס ליבר, שהעניק לו את תעודת ההסמכה ב-1951.
לאחר סיום לימודיו התחתן עם מרסל מונת (מזלטוב), בתו של הרב נאהורי, והתמנה לרבה של העיר ליל שבצרפת. במקביל לתפקידו זה מילא את שירותו הצבאי בחיל השריון של צבא צרפת, אף שהיה יכול להיפטר מחובה זו בשל היותו רב.
ב-1954 נקרא חזרה לאלג'יר על ידי הרב רחמים נאהורי, שביקש ממנו להיות רב הנוער. הוא מילא תפקיד זה באופן רשמי עד שנת 1962, אז צרפת העניקה עצמאות לאלג'יריה, ורוב יהודי אלג'יריה עברו אליה. במקביל לתפקידו הרשמי הוא שימש באלג'יריה כחזן, שוחט, מוהל, סופר סת"ם ודרשן. ב-1958 הוא מונה גם למועצת הרבנים העליונה של אלג'יריה, ארגון שפעל לשמירת אורח החיים הדתי של היהודים במדינה.
השתקעות בצרפת
בשנת 1962 הוא חזר לצרפת, וכיהן עד שנת 1966 כרבה של הקהילה היהודית במאסי, פרבר בדרום פריז. משם עבר לכהן כרב הקהילה בבלוויל. בתקופה זו הגיש תזה בלימודי עברית בסורבון שנושאה הוא המדרש, לאחר שכבר החזיק בתואר שני בצרפתית. הוא פעל לעצירת המהומות בין היהודים לערבים שפרצו בבלוויל ב-1968, תוך מפגש עם מהיגי הקהילה המוסלמית ונקיטת פעולות להשקטת המתח. במקביל לתפקידיו כרב קהילה, העביר שיעורים רבים ופעילויות לתנועות הנוער תקוותנו ובני עקיבא, שזכו לפריחה תחת חסותו. הרצאותיו במרכז האוניברסיטאי אדמון פלג בפריז, ששילבו ידע כללי נרחב ויהדות, משכו במשך השנים מאות סטודנטים יהודים.
באותן שנים הוא שימש גם כחבר בית הדין של פריז, והיה אחד מארבעת הדיינים ששיקמו את מערכת הכשרות המרכזית של צרפת לאחר השואה, בניצוחו של אב בית הדין הרב רחמים נאהורי. החל מ-1963 הוא היה אחראי על השחיטה בכל צרפת, והחל מ-1964 גם על תהליך הכנת המצות לפסח במפעלים. בזכות הידע שלו בכימיה הוא הפך לכימאי הראשון של הקונסיסטוריה, הבודק את מרכיבי המוצרים המיוצרים באופן תעשייתי. כך נוצרה "הרשימה של הקונסטיטריה", הכוללת מוצרי מאכל אותם ניתן לקנות גם ללא השגחה. בית הדין השתמש ביכולתיו הטכניות גם לצורך בדיקת ובניית מקוואות ברחבי צרפת.
בבית המדרש לרבנים ותפקידים נוספים
הרב שושנה לימד תלמוד ויהדות בתיכון היהודי "יבנה" ובבית המדרש לרבנים של צרפת, ומשנת 1977 עד 1992 עמד בראשו כמנהל המוסד. במהלך 15 שנים אלו שימש גם כרב קהילה ברחוב ווקלן, בו שוכן בית המדרש לרבנים. הוא המשיך במקביל את פעילותו בבית הדין של פריז כסגן אב בית הדין, והפך למשגיח הכללי על כשרות היין במפעלים בצרפת. הוא היה חבר במועצת הרבנים העליונה, בראשותה עמד הרב הראשי של צרפת, שקיבלה החלטות ביחס לבעיות שעמדו בפני יהדות צרפת. הוא שימש גם כרב בית החולים פיטייה סלפטרייר הפריזאי וכרב של האקול פוליטקניק שבפריז, והעביר שם שיעורים רבים לסטדונטים.
הוא התבלט כאחד הדוברים החשובים של הרבנות הצרפתית כלפי חוץ. החל מ-1983 הוא ייצג את יהדות צרפת ב-CCNE (צר'), הוועדה הלאומית של צרפת העוסקת בבעיות ביו-אתיות כמו השתלת איברים, הפריה חוץ גופית, הפסקת הריון והמתת חסד. בשנות השמונים נכלל במשלחת שפגשה את האפיפיור יוחנן פאולוס השני.
ב-1981 הוצע לו לכהן כרבה הראשי של צרפת, אך הוא ויתר על התפקיד כדי להמשיך במחויבותיו כראש בית המדרש לרבנים. ב-1985 עוטר כאביר לגיון הכבוד של צרפת.
הוא היה מיודד עם הרבנים הראשיים של ישראל, הרב מרדכי אליהו והרב עובדיה יוסף, ושימש כמתורגמן שלהם כשדיברו בפני דוברי צרפתית. במהלך שנות הוראתו העמיד רבנים רבים, שרבים מהם שמרו איתו לאחר מכן על קשרים הדוקים. הרב חיים קורסיה, רבה הראשי של צרפת מאז 2014, רואה בו את רבו.
עלייה לארץ ישראל
בשנת 1992 החליט הרב שושנה להתפטר מתפקידיו הרשמיים כדי לעלות לארץ ישראל. במשך עשר השנים הבאות הוא חילק את זמנו בין ביתו בשכונת רמות בירושלים לקרטיי שבצרפת. החל משנת 2002 השתקע באופן סופי בירושלים, תחילה בשכונת רמות ולאחר מכן בשכונת קריית משה. נפטר בשנת 2008, כ"א תמוז תשס"ח, ונטמן בהר המנוחות.
חיים אישיים
לרב שושנה נולדו שבעה ילדים, בנוסף לבת שנפטרה שבועות ספורים לאחר לידתה. אחת מבנותיו נישאה לאחד מבניו של הרב ארנסט גוגנהיים.
אחיינו, סרג' גדג', שימש כמזכ"ל הקונסטיטוריה.
ספרים
- L'homme, espoir de Dieu (האדם, תקוותו של אלוקים), ראיונות עם הרב עמנואל שושנה, פריז, 2001
- Le Livre du Cohen (ספר הכהן), ראיונות עם הרב עמנואל שושנה, פריז, 2004
לקריאה נוספת
- Eliaou Serge Halimi, Le Grand Rabbin Emmanuel Chouchena, Group EFC, Paris, 2014
קישורים חיצוניים
ביאורים
- ^ הספר שושן עדות מכיל בעיקרו כתבים מהרב יעקב שושנה, אביו של הרב עמנואל שושנה, עם הקדמה ביוגרפית.
