עשיית התגים מעל האותיות (=תיוג) נעשית על פי רוב על ידי אדם שמתמחה בתיוג ('מתייג'). לעיתים הסופר משמש גם כמגיה.
מיומנות
הכתיבה דורשת מאמץ ומומחיות רבה, הן בפיסול הקולמוס וחידודו (קנה או נוצה), בחירת הקלף ועיבודו, כתיבת האותיות בצורה סימטרית וברורה מתחת לסירטוט ולעיתים אף ידע ומיומנות במחיקת האותיות מעל הקלף. כיום נהוג לכתוב על שולחן מיוחד בעל זווית כתיבה ייחודית כך שכף היד לא מסתירה לסופר את האותיות בעת הכתיבה. יש הכותבים על 'שולחן אור' פטנט המצמצם את טעויות ההעתקה על ידי שיקוף האותיות על הקלף. יש סופרים הכותבים בקולמוס פלסטיק, מתכת או חרסינה בגדלים מוכנים, דבר החוסך לסופר את זמן הכנת הקולמוס.
כתיבת סת"ם היא נושא מורכב, ומתבססת על דינים המפורטים בספרי הלכה[2].
בתלמוד נאמר
וכשבאתי אצל רבי ישמעאל אמר לי: בני, מה מלאכתך? אמרתי לו: לבלר אני. אמר לי: בני, הוי זהיר במלאכתך שמלאכתך מלאכת שמים היא, שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת - נמצאת מחריב את כל העולם כולו.
— תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד א
כאמור, על הסופר להיות בקיא בהלכות רבות הנוגעות לכשרות כתיבתו, ולעיתים אי עמידה בכללי ההלכה, יכולה לגרום לפסילת הכתיבה. לעיתים קשה לזהות אחר הכתיבה האם ישנו פסול בכיתבה, הן מחמת שישנם דברים שלא ניכרים, והן מחמת תיקון בדיעבד, שלעיתים אינו מועיל. כתיבת סת"ם היא מן המלאכות שדורשות אמון רב מצד הלקוחות כלפי הסופר, ולכך נדרשת מהסופר אחריות ויראת שמים. בין הדינים עליהם יש להקפיד הם הדינים דלהלן:
כל ענייני הכתיבה צריכים להיעשות ביד ימין, ואם כתב או תיקן ביד שמאל פסול - אלא אם כן הוא איטר יד, אז יכתוב ויתקן בשמאל[3].
יש שכתבו שהסופר לא ישמע שירים בשעת הכתיבה[4].יש שכתבו שדבר טוב לטבול קודם הכתיבה[5].
מבחינה פרקטית, כיוון שלא מופיע שם השם במגילת אסתר, מה שמקל מבחינה הלכתית על תיקון המילים, הרי היא משמשת כספר שכותב סופר סת"ם בפעם הראשונה[6].
תעודת הסמכה
בעבר, בעקבות מקרים של סופרים שלא היו בקיאים דיים בהלכות אלו, חייבו ה"חתם סופר" ורבנים נוספים, את הסופרים לקבל כתב אישור מבית הדין הרבני לעסוק במקצוע זה. כתוצאה מכך הוקם בווארשא בשנת ה'תרצ"ה גוף בשם "שומרי סת"ם", אשר היה הגוף היחיד שהיה מוסמך לתת אישור לסופרי סת"ם בפולין ובסביבתה.
גם כיום, בדרך כלל לעוסקים במלאכה זו ישנו אישור שהם בקיאים בהלכות הנדרשות. בישראל, ישנם מספר מכונים המנפיקים תעודת 'סופר סת"ם'.
הסופר צריך להיות יהודימאמין (ולא אפיקורוס)[10]. ספרי תורה, תפילין או מזוזות שנכתבו על ידי אפיקורוס - צריכים להישרף, אך מגילות שנכתבו בידי אפיקורוס - אינן צריכות להישרף והן פסולות בלבד[10].
יש הפוסלים ספר תורה שנכתב על ידי ממזר[11]. וכתבו הפוסקים שלשה טעמים לדין זה[12]:
חשש שמא כתב את הפסוק "לא יבא ממזר בקהל ה'" שלא לשמה, משום שנחפז ומתבלבל.
כיוון שפטור מחלק מהמצוות, והוא כקטן ואישה שפסולים כיוון שפטורים מחלק מהמצוות.
נשים סופרות סת"ם
ההלכה מגבילה מאוד את יכולתן של נשים להיות סופרות סת"ם; ספר תורה, תפילין ומזוזות שנכתבו בידי אישה – פסולים[13]. מגילת אסתר שנכתבה בידי אישה או קטן תהיה כשרה לקריאה בציבור, אם אין מגילה אחרת[14].
בשנת 2003 הפכה אביאל ברקליי מקנדה לסופרת הסת"ם הראשונה בעולם שעברה הכשרה מסורתית, לאחר שהתאמנה תחת הדרכתו של סופר סת"ם עלום-שם בירושלים[15]. בשנת 2006 הזמין בית כנסת רפורמי בסנט לואיס ספר תורה מסופרת הסת"ם האנגלית-קנדית ג'ן טיילור פרידמן. הספר הושלם ונכנס לשימוש ב-2007. זהו ככל הנראה ספר התורה הראשון שנכתב על ידי סופרת סת"ם ומשמש לתפילה בבית-כנסת[16].
כמה שנים קודם לכן, בשנת 2003 יזמה קהילת קדימה, קהילה רקונסטרוקציוניסטית בסיאטל, פרויקט לכתיבת ספר תורה בידי סופרות סת"ם. ספר זה הושלם ב-2010, בהשתתפות ברקליי וחמש סופרות סת"ם נוספות מארצות הברית, ישראל, קנדה וברזיל, תחת פיקוחה של ג'ן טיילור פרידמן. זהו ספר התורה הראשון שנכתב על ידי צוות נשים[17][18]. בשנים האחרונות נוספו עוד ועוד ספרי תורה שנכתבו על ידי נשים בהזמנת קהילות יהודיות שונות ברחבי ארצות הברית, כולל (נכון ל-2018) לפחות שישה ספרים שנכתבו על ידי טיילור פרידמן (ספרי תורה אלו פסולים לפי כללי ההלכה ביהדות האורתודוקסית)[19].
