תפילת מוסף היא תפילה הנאמרת בכל הימים בהם היו מקריבים בבית המקדש קרבן מוסף, כלומר, בשבתות, בחגים, בראשי-חודשים ובימי חול-המועד. התפילה נאמרת לאחר קריאת התורה של שחרית ולפני קטעי הסיום של התפילה, אין כאלוהינו ועלינו לשבח.
זמן התפילה
לפי המסורת תפילת מוסף נתקנה כנגד קרבן מוסף, ולפיכך זמן התפילה תלוי בזמן הקרבת קרבן המוסף.
(תוספתא ברכות ג, א)
זמן הקרבת קרבן מוסף שנוי במחלוקת: דעת החכמים שהוא קרב כל היום, כלומר עד תמיד של בין הערבים, ודעת רבי יהודה שרק עד שבע שעות זמניות אחר תחילת היום.
בהלכה נפסק שיש להתפלל לפני שבע שעות, ומי שלא עשה זאת נקרא "פושע". אבל גם אם פשע ולא התפלל, יכול להתפלל עד שקיעת החמה.[1]
תוכן התפילה
המשנה נותנת כלל לתוכן של תפילת מוסף: "כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע". כלומר, בתפילת מוסף של סוכות יש להזכיר את סוכות, וכיוצא בו בכל תפילת מוסף. המבנה של תפילת המוסף כולל את שלוש הברכות הראשונות ושלוש האחרונות הקבועות לכל תפילה ובאמצע "מעין המאורע" - ברכה המזכירה את המועד המסוים. בשונה משאר תפילות המועדים, הדגש בתפילת המוסף הוא על עבודת בית המקדש, ובפרט על קרבן המוסף. ברוב הקהילות, אומרים בכל מועד את הפסוקים בתורה המפרטים את הקרבן של אותו מועד,[2] וכן מתפללים לבניין בית המקדש ולהשבת העבודה בו. החתימה של ברכה זו משתנה לפי המועד: "מקדש השבת" בשבת[3], "מקדש ישראל וראשי חדשים" בראש חודש, "מקדש ישראל והזמנים" בשלוש הרגלים, "מקדש ישראל ויום הזיכרון" בראש השנה, "מקדש ישראל ויום הכיפורים" ביום הכיפורים.
בראש השנה במקום הברכה האמצעית, אומרים בתפילה זו שלוש ברכות: מלכויות זכרונות ושופרות, ותוקעים בשופר במהלך חזרת הש"ץ, בסיום כל אחת מברכות אלו (בחלק מהקהילות תוקעים גם ב"תפילת הלחש" בה כל יחיד מתפלל לעצמו). המשנה (ראש השנה פרק ד' משנה ה' - ו') מציינת מסגרת מיוחדת לתפילה זו על פני כל תפילות המוסף האחרות. היא מוסיפה את שלוש הברכות דלעיל שתכנן צריך להזכיר את מלכות האל, את זכרונם של ישראל לפני האל ואת שופר הגאולה. תוכן כל ברכה צריך להיות מורכב מפסוקים מהתורה ומהנביאים שעוסקים בנושאים אלו.
בחזרת הש"ץ של תפילת המוסף ביום הכיפורים, מוסיפים פיוטים, כולל סדר העבודה המתאר את סדר עבודתו של הכהן גדול בבית המקדש ביום הכיפורים,[4] ויש מוסיפים פיוטים גם בחזרת הש"ץ של מוסף של ראש השנה. ביום הראשון של פסח מוסיפים תפילת הטל, ובשמיני עצרת תפילת הגשם.[5] יש מוסיפים גם אזהרות בחזרת הש"ץ של מוסף של שבועות, ובקהילות האשכנזים אומרים קרובה במוסף של שבת שקלים ושבת החודש.
בראש חודש, לאחר הזכרת רשימת קרבנות המוסף, מוסיפים 12 בקשות כנגד 12 חודשי השנה, בשנה מעוברת מוסיפים בקשה נוספת – וּלְכַפָּרַת פֶּשַׁע, יש הנוהגים להוסיף בקשה זו בכל השנה, יש הנוהגים להוסיף בקשה זו רק בחודשי החורף (חשוון-אדר ב'), יש הנוהגים להוסיף בקשה זו רק בראש חודש אדר א' ויש מנהגים נוספים[6].
כאשר חל ראש חודש בשבת, אומרים בתפילת מוסף ברכה מיוחדת, ברכת "אתה יצרת". ברכה זו משלבת את מעלת השבת יחד עם ראש חודש ואת הקורבנות שלהם.
תפילת מוסף ביחידות
במשנה נידונה האפשרות להתפלל תפילת מוסף ביחידות ללא מניין, ונחלקו בזאת חכמי המשנה.
רקע
תפילת מוסף משלוש התפילות האחרות שמתפללים בשבת, חג או ראש חודש. בעוד ששלוש התפילות נתקנו לפי כל הדעות ללא כל קשר לקרבנות, בין אם האבות תיקנום (לפי דעת רבי יהושע בן לוי) ובין אם תיקנום כנגד תמידים, אין הכוונה שהתפילה היא במקום הקרבן, אלא לתפילה חשיבות עצמאית כ"רחמי" - בקשת רחמים מהקדוש ברוך הוא שהיא מצווה בפני עצמה (מהתורה או מדרבנן) ורק זמנה נתקן כנגד הקרבנות. מסיבה זו אין מזכירים בכל התפילות את פסוקי הקרבנות עצמם. לעומת זאת, תפילת מוסף למרות שאף בבית בזמן שבית המקדש היה קיים הייתה נאמרת[7], מכל מקום נתקנה כתחליף לקרבן עצמו, בתורת ”ונשלמה פרים שפתינו”, מסיבה זו מזכירים בה את פסוקי קרבן המוסף, ומבקשים מהקדוש ברוך הוא שתעלה אמירת פסוקים אלו כאילו הקרבנו קרבן מוסף[8].
המחלוקת
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אֹמֵר, אֵין תְּפִילַת הַמּוּסָפִין אֶלָּא בֶּחֶבֶר עִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֶּחֶבֶר עִיר וְשֶׁלֹּא בֶּחֶבֶר עִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֶבֶר עִיר - הַיָּחִיד פָּטוּר מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין
לפי שיטת רבי אלעזר בן עזריה, כשם שקרבן מוסף מוקרב רק בציבור, כך גם אין תפילת המוספין אלא בציבור ובחבר עיר, כדוגמת בית המקדש. חכמים חולקים על הלכה זו וסוברים כי למרות שהעיקרון דומה, היישום שונה. שהרי כל ישראל יכולים לצאת ידי חובתם בקרבן אחד, אך אין כל ישראל יכולים לצאת ידי חובתם בתפילה אחת, ומסיבה זו, כאשר אנו מיישמים את חיוב הקרבן באופן של תפילה, חלה חובה מיוחדת על כל איש ואיש להתפלל.
בשיטת רבי יהודה נחלקו הראשונים. יש שלמדו שגם הוא מסכים עקרונית לשיטת חכמים שחל חיוב על כל אחד ואחד, אלא שהוא סובר שבמקום ששליח הציבור מתפלל, הוא פוטרו כשם שבבית המקדש פטר היחיד את הרבים[9] אך יש אחרים שסוברים שהוא מסכים שהחיוב חל על הציבור, אך במקום שאין ציבור עובר החיוב על כל יחיד.
ההכרעה
בתלמוד נחלקו החכמים כמי הוכרעה ההלכה. רב הונא בר חיננא מסר את ששמע מפי רבי חייא בר רב שמסר שההלכה היא כרבי יהודה. לגרסה זו הצטרף רב חייא בר אבין שהעיד משמו של שמואל שאמר "מעולם לא התפללתי תפילת מוסף ביחיד בנהרדעא מלבד יום אחד שבא חיל המלך לעיר ושכחו החכמים ולא התפללו שאז התפללתי לבד". לעומת זאת, חכמי ארץ ישראל סברו אחרת, וכאשר רבי חנינא קרא ישב לפני רבי ינאי ואמר לפניו שההלכה היא כרבי יהודה, הורה לו רבי ינאי לצאת מהמקום ולהורות את משנתו מחוץ לבית המדרש, מכיוון שההלכה היא כחכמים ולא כרבי יהודה. אף רבי יוחנן העיד שרבי ינאי התפלל בחג פעמיים תפילת העמידה, ומכאן שהשנייה הייתה תפילת מוסף[10].
בשולחן ערוך נפסק כשיטת חכמים.[11]
מנהגים נוספים במוסף
כמו שביום טוב לא מניחים תפילין בגלל שהיום טוב נחשב "אות" בין ישראל לקב"ה, ואין צורך להוסיף את ה"אות" של התפילין, כך נוהגים גם לפני תפילת מוסף לחלוץ את התפילין. וזאת בגלל שתפילת מוסף של ראש חודש נחשבת גם כ"אות", ואין צורך ב"אות" של התפילין[12].
ולכן רוב הציבור נוהגים לחלוץ את התפילין אחרי הקדיש שלפני מוסף. וכתבו הפוסקים שנכון להמתין עם תחילת תפילת מוסף עד שיסיימו לכרוך את התפילין ברצועות שלהן ולהניח אותן בנרתיק כדי שלא יהיו מונחות בחוסר כבוד בזמן תפילת המוסף.
סיבה נוספת לקיפול התפילין לפני מוסף נכתבה בבית יוסף (כה, יג) והיא שבגלל שאומרים בקדושה של מוסף "כתר", לא ראוי שיהיה באותה שעה גם כתר התפילין (גם מתפללי נוסח אשכנז שאינם אומרים "כתר" נוהגים לחלוץ).
גם הנוהגים להניח תפילין בחול המועד לא מתפללים איתם תפילת מוסף וחולצים אותם לפני ההלל[13].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ שולחן ערוך, רפ"ו, א
- ^ בנוסח הספרדים, נוסח פרובאנס ונוסח קטלוניה, נוהגים לומר את הפסוקים רק בשבת ובראש חדש, ואילו את הפסוקים של קרבנות המועדים, לא נוהגים לומר.
- ^ כך הוכרעה ההלכה בתלמוד (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ז, עמוד ב'), אך רבא (שם) סבר (עד שחזר בו) כי גם בשבת החתימה היא מקדש ישראל, וכך הוא נוסח ארץ ישראל.
- ^ חוץ מבקהילות התימנים שאומרים את סדר העבודה אחרי חזרת הש"ץ.
- ^ לפי מנהג המקורי גם באשכנז וגם בספרד, פיוטים אלו נאמרים בתוך חזרת הש"ץ. היום רוב הקהילות הספרדיות, וחלק מקהילות האשכנזיות, אומרות פיוטים אלה לפני תפילת מוסף.
- ^ יש האומרים אותה בכל השנים ויש שאין אומרים אותה כלל, לוח דבר בעיתו.
- ^ כנאמר בגמרא סוכה נג א משם לתפילת המוספין
- ^ מאמר שנכתב על ידי חכמי ישיבת ברכת משה מעלה אדומים מבוסס על דברי התוספות בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ו, עמוד א' ד"ה איבעיא.
- ^ רש"י בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל', עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל', עמוד ב'.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רפ"ו, סעיף ב'
- ^ שולחן ערוך, תכ"ג, ד
- ^ מגן אברהם, תכ"ג, ס"ק ו'.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
