קדיש

קַדִּישׁ הוא נוסח תפילה יהודי נודע, הנאמר בארמית בבלית. עיקרו של הקדיש הוא בקשה להתגדלות ולהתקדשות שמו של האל והתגלות מלכותו בעולם. במרבית הנוסחים מופיעה גם בקשה לקירוב הגאולה וביאת המשיח, אולם בקשה זו אינה מופיעה בנוסח אשכנז ונוסח איטליה. על פי המקובלים הקדיש מעלה את התפילה בשלביה השונים לדרגות קדושה שונות.

במקורו נאמר הקדיש לאחר לימוד אגדה, אך בהדרגה נכנס לתפילות הציבור בבתי הכנסת. הקדיש משולב בין התפילות בבית הכנסת ונאמר בסיום תפילת העמידה, לאחר סיום פרק בתפילה, למשל אחרי פסוקי דזמרא, אחרי תפילת עלינו לשבח,^[א] ולאחר לימוד תורה שבעל-פה.

בתחילת ימי הביניים תפס הקדיש מקום בתפילות אבלים ובאזכרות למתים, ועם עליית המיסטיקה היהודית במאות ה-12 וה-13 פשט המנהג לקרוא קדיש יתום על מת.

נוסח הקדיש

נוסח הקדיש
#	נוסח ארמי	תרגום לעברית
1	יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ[ב] שְׁמֵהּ[ג] רַבָּא.[ד][ה]	יתגדל ויתקדש שמו הגדול
2	בְּעָלְמָא דִּי בְרָא[ו] כִּרְעוּתֵהּ[ז][ח]	בעולם אשר ברא כרצונו
3	וְיַמְלִיךְ[ט] מַלְכוּתֵהּ	וימליך מלכותו
4	לפי רוב הנוסחאות, למעט נוסח אשכנז ואיטליה, מוסיפים: וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב[י] מְשִׁיחֵהּ[י"א]	ויצמיח ישועתו ויקרב משיחו
5	לפי נוסח תימן ונוסח רומניא מוסיפים: וְיִפְרוֹק עַמֵּיהּ. בנוסח רומניא מוסיפים: בְּרַחְמְתֵּיהּ	ויפדה עמו (ברחמיו)
6	בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי[י"ב] דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל,	בחייכם ובימיכם ובחיי כל בית ישראל
7	בַּעֲגָלָא[י"ג] וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ[י"ד] אָמֵן.[ט"ו]	במהרה ובזמן קרוב, ואמרו אמן
8	יְהֵא שְׁמֵהּ[ט"ז] רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי[י"ז] עָלְמַיָּא.	יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים.
9	יִתְבָּרַךְ[י"ח] וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם,[י"ט]	יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם
10	וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה[כ] וְיִתְהַלָּל[כ"א][כ"ב][כ"ג]	ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל
11	שְׁמֵהּ[ג] דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.[כ"ד][כ"ה]	שמו של הקדוש ברוך הוא
12	לְעֵלָּא[כ"ו] מִן כָּל[כ"ז] בִּרְכָתָא שִׁירָתָא[כ"ח] תִּשבחתא[כ"ט] וְנֶחָמָתָא[ל] דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא	למעלה מכל הברכות והשירות התשבחות והנחמות האמורות בעולם
13	וְאִמְרוּ אָמֵן.[ד]	ואמרו אמן.
עד כאן חצי קדיש
כאשר אומרים קדיש תתקבל מוסיפים:
14	לפי מרבית קהילות הספרדים, בנוסח פרובאנס ובנוסח רומניא: תִּתְקַבַּל צְלוֹתָנָא וּבָעוּתָנָא עִם צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, קֳדָם אֲבוּנָא (בנוסח פרובאנס: אֲבוּהוֹן) דְבִשְׁמַיָּא,[ל"א] וְאִמְרוּ אָמֵן.	תתקבל תפילתנו ובקשתנו עם תפילתם ובקשתם של כל בית ישראל לפני אבינו שבשמים ואמרו אמן
	לפי תימן בלדי: תִּתְקַבַּל צְלוֹתְכוֹן וְתִתְעֲבֵיד בְּעוּתְכוֹן וּצְלוֹתְהוֹן וּבְעוּתְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּנָא דְּבִשְׁמַיָּא[ל"ב]	תתקבל תפילתכם ותיעשה בקשתכם ותפילתם ובקשתם של כל בית ישראל לפני אבינו שבשמים
	לפי תימן שאמי: תִּתְקַבַּל צְלוֹתְכוֹן וְתִתְעֲבֵיד בְּעוּתְכוֹן עם צְלוֹתְהוֹן וּבְעוּתְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּנָא דְּבִשְׁמַיָּא, וְאִמְרוּ אָמֵן.	תתקבל תפילתכם ותיעשה בקשתכם עם תפילתם ובקשתם של כל בית ישראל לפני אבינו שבשמים, ואמרו אמן.
	לפי יתר הנוסחים:[ל"ג] תִּתְקַבַּל[ל"ד] צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל בֵּית[ל"ה] יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא[ל"ו] וְאִמְרוּ אָמֵן.	תתקבל תפילתם ובקשתם של כל בית ישראל לפני אביהם שבשמים ואמרו אמן
כאשר אומרים קדיש דרבנן מוסיפים:
15	עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן.	על ישראל ועל רבותינו ועל תלמידיהם ועל כל תלמידי תלמידיהם
16	נוסח אשכנז ונוסח ספרד: וְעַל כָּל מָאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא	ועל כל מי שעוסקים בתורה
	נוסח איטליה ונוסח פרובאנס: דְּיָתְבִין דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּשְׁתָּא	שיושבים שעוסקים בתורה הקדושה
	נוסח הספרדים ונוסח קטלוניה: דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּשְׁתָּא	העוסקים בתורה הקדושה
	תימן בלדי: דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא	העוסקים בתורה
17	דִּי בְאַתְרָא[ל"ז] הָדֵין וְדִי בְכָל אָתָר וְאָתָר,	אשר במקום הזה ואשר בכל מקום ומקום
18	יְהֵא לָנָא וּלְכוֹן וּלְהוֹן[ל"ח]	יהא לנו ולכם ולהם
19	שְׁלָמָא רַבָּא[ל"ט]	שלום רב
20	חִנָּא[מ] וְחִסְדָּא (בנוסח פרובאנס מוסיפים: וְחַיֵּי) וְרַחֲמֵי[מ"א][מ"ב]	חן וחסד ורחמים
21	האשכנזים מוסיפים:[מ"ג] וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי[מ"ד] וּפֻרְקָנָא[מ"ה]	וחיים ארוכים ומזונות מרווחים וישועה
22	נוסח איטליה ונוסח פרובאנס: מִן קֳדָם אֱלָהָנָא (בנוסח פרובאנס במקום אלהנא: אֱלָהּ) מָארֵי (בנוסח פרובאנס גורסים: מָרֵי) שְׁמַיָּא[מ"ו] וְאַרְעָא	מלפני אלוהינו אדון השמים והארץ
	נוסח הספרדים ונוסח קטלוניה וחלק מקהילות נוסח אשכנז המערבי: מִן קֳדָם מָארֵי[מ"ז] שְׁמַיָּא וְאַרְעָא	מלפני אדון השמים והארץ
	נוסח אשכנז ונוסח ספרד: מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא	מלפני אביהם שבשמים
	נוסח תימן: מִן קֳדָם אֲבוּנָא דְּבִשְׁמַיָא	מלפני אבינו שבשמים
23	וְאִמְרוּ אָמֵן.[ד]	ואמרו אמן.
מכאן ואילך מוסיפים בכל סוגי הקדיש למעט חצי קדיש
24	יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא	יהא שלום רב מן השמים
25	נוסח אשכנז: וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל	וחיים עלינו ועל כל ישראל
	נוסח ספרד, נוסח אשכנז המזרחי (בקדיש דרבנן), נוסח איטליה (בכל התפילות) ונוסח רומניא (בכל התפילות): וְחַיִּים טוֹבִים עָלֵינוּ[מ"ח] וְעַל כָּל (בנוסח רומניא מוסיפים: עֲדַת עַמּוֹ) יִשְׂרָאֵל	וחיים עלינו ועל כל ישראל
	נוסח הספרדים, נוסח פרובאנס ונוסח קטלוניה: חַיִּים וְשָׁבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה (נוסח הספרדים: וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵוַח וְהַצָּלָה)(נוסח פרובאנס: מְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וּרְפוּאָה שְׁלֵמָה וּגְאוּלָּה) (נוסח קטלוניה: וְהַצָלָה וְהַצְלָחָה וּרְפוּאָה שְׁלֵימָה וּמְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וּגְאוּלָה) לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל	חיים ושובע וישועה ונחמה והצלה ורפואה וגאולה וסליחה וכפרה ורווח והצלה לנו ולכל עמו ישראל
	תימן בלדי: וְסִיַּעְתָּא וּפֻרְקָנָא וּרְוַחָא וְחִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי עֲלֵיכוֹן וַעֲלַנָא וְעַל כָּל קְהָלְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם	ועזרה וישועה ורווחה וחן וחסד ורחמים עליכם ועלינו ועל כל קהלותיהם של כל בית ישראל לחיים ולשלום
26	וְאִמְרוּ אָמֵן.[ד]	ואמרו אמן.
27[מ"ט]	עוֹשֶׂה שָׁלוֹם[נ] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נוסח הספרדים: בְּרַחֲמָיו)[נ"א] יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם
28	עָלֵינוּ וְעַל כָּל[נ"ב](נוסח הספרדים: עַמּוֹ) יִשְׂרָאֵל
29	ברוב הנוסחים מסיימים כדלקמן: וְאִמְרוּ[נ"ג] אָמֵן.[ד]
	בנוסח תימן מסיימים כדלקמן: וִינַחֲמֵנוּ בְּצִיוֹן וְיִבְנֶה בְּרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם בְּחַיֵּינוּ וּבְיָמֵינוּ בְּקָרוֹב אָמֵן וְאָמֵן.

סוגי הקדיש

ישנם מספר סוגים של קדיש הנבדלים בתוספות המוספות על עיקר הקדיש:

חצי קדיש

מכונה גם קדיש לעילא (בעיקר אצל ספרדים). חצי קדיש הוא קדיש בו אומרים רק את עיקר הקדיש ללא תוספות.

חצי קדיש נאמר לרוב בין קטעים בתפילה כדי להבדיל ביניהם. למשל, חצי קדיש נאמר לפני תפילת שמונה עשרה במנחה ובערבית, בין פסוקי דזמרא לקריאת שמע וברכותיה, ובין תפילת שמונה עשרה לאשרי וובא לציון. חצי קדיש נאמר גם לאחר קריאת התורה. אצל האשכנזים נאמר חצי קדיש כדי להבדיל בין קריאת התורה ובין קריאת המפטיר ואצל הספרדים כדי להבדיל בין קריאה בכל ספר תורה כאשר קוראים במספר ספרי תורה. רוב יהודי מרוקו וגם חלק מקהילות יהודי גאורגיה, אומרים חצי קדיש בסיום התפילה.

חצי קדיש נאמר לרוב על ידי שליח הציבור. אולם ישנם המעבירים את חצי הקדיש שבסוף קריאת התורה לעולה לתורה ובעדות בהם אומרים בסוף התפילה חצי קדיש ולא קדיש יתום, ישנם המוסרים קדיש זה ליתום.

קדיש תתקבל

מכונה גם קדיש שלם (בעיקר בסידורים אשכנזיים). בקדיש זה אומרים את שורות 1–14 ו-24–29, והוא מכונה קדיש תתקבל בשל המילה הפותחת בקטע המייחד אותו (שורה 14). בקדיש תתקבל נוספות על עיקר הקדיש שלוש בקשות:

1. לקבלת תפילות עם ישראל
2. לחיים טובים לעם ישראל
3. לשלום על ישראל

קדיש תתקבל נאמר פעם אחת בלבד בכל תפילה, לאחר תפילת העמידה, בגלל הבקשה לקבלת תפילות עם ישראל הכלולה בה. הוא נאמר גם לאחר אמירת סליחות כבקשה שיתקבלו הסליחות ברצון (אך הספרדים אומרים קדיש תענו ותעתרו). בתפילת מנחה ותפילת ערבית צמוד קדיש תתקבל לסוף תפילת שמונה עשרה (במנחה הוא נאמר אחרי תחנון, שנחשב כהרחבת התפילה), אולם בתפילת שחרית מצמידים לשמונה עשרה את אשרי השני וקדושה דסדרא, ובערבית של מוצאי שבת מצמידים ויהי נועם וקדושה דסדרא, והקדיש נאמר רק אחרי קטעים אלה.

קדיש תתקבל נאמר על ידי שליח הציבור, ויש המקפידים שיהיה זה אותו שליח הציבור שחזר על תפילת העמידה.

קדיש יהא שלמא - קדיש יתום

ערך מורחב – קדיש יתום

קדיש יהא שלמה מכונה גם קדיש יתום בגלל המנהג לתת את הזכות לאומרו לאדם אבל או לאדם המציין את יום פטירתו של קרוב משפחה. קדיש יהא שלמא הוא כמו קדיש תתקבל, למעט הבקשה על קבלת התפילות (כלומר הוא מכיל את שורות 1–13 וכן 24–29). הוא מכונה קדיש יהא שלמא בשל המילה הפותחת בקטע שנאמר בו (שורה 24).

קדיש יהא שלמא נאמר לאחר שיר של יום ובסוף התפילה, לאחר אמירת פרק תהילים או לאחר עלינו לשבח.

קדיש דרבנן

מכונה גם קדיש על ישראל בשל המילה הפותחת בקטע המייחד אותו (שורה 15). קדיש דרבנן מכיל את השורות 1–13, וכן 15–29 ובנוסח תימן גם חלק של הקדיש הגדול. הקדיש בעיקרו הוא שבח והודיה לה', ובפרט שבח אחר הלימוד, כעין ברכת התורה לאחריה. רעיון דומה מופיע גם במדרש תנא דבי אליהו:

מכאן אמרו: קרא אדם תורה נביאים וכתובים ויודע להשיב בהם - ישמרם בידו, וישבח ויברך ויגדל וירומם ויקדש לשמו של מי שאמר והיה העולם.
שנה סדר אחר או שני סדרים ויודע בהם - ישמרם בידו, ויברך ויקדש לשמו של הקב"ה, ואין צריך לומר מי ששונה הלכות."

— תנא דבי אליהו רבא, סוף פרק ה'

קדיש זה נאמר בסיום לימוד תורה שבעל-פה, וכולל שלוש בקשות לאחר עיקר הקדיש. במקום הבקשות המופיעות בקדיש תתקבל לקבלת התפילה, בקדיש דרבנן מופיעות בקשות לברכה עבור לומדי התורה, חכמי התורה וכל תלמידיהם. בדומה לקדיש יהא שלמא, גם קדיש זה נאמר בקהילות רבות על ידי אבלים.

קדיש הגדול

קדיש הגדול נאמר בקהילות האשכנזים בסיום מסכת ועל ידי יתומים בעת קבורת הנפטר, ולמנהג התימנים ועדות המזרח גם בתשעה באב. תימנים נוהגים לומר קדיש הגדול בהזדמנויות רבות אחרות, למשל לאחר לימוד תורה, במקום קדיש דרבנן.

על פי נוסח אשכנז:

”יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי הוּא עָתִיד לְאִתְחַדָתָא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְלֵם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נֻכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאָתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא. בְּרִיךְ הוּא לְעֵלָּא (יש גורסים בעשי"ת לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן. (בסיום מסכת אומרים כאן קטע "על ישראל" המופיע למעלה.) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (במנהג המאוחר, יש גורסים בעשי"ת הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:”

לוח "צידוק הדין" עם "קדיש הגדול" בבית העלמין בפלטיצ'ן, רומניה

על פי נוסח תימן בלדי:

”יתגדל ויתקדש שמיה רבא: (אמן).
דעתיד לחדתא עלמא, ולאחאה מיתיא, ולמפרק חייא, ולמבני קרתא ירושלם, ולשכללא היכלא קדישא, ולמעקר פולחנא נוכראה מן ארעא, ולאתבא פולחנא די שמיה לאתריה, בהדריה בזיויה וביקריה.
וימלוך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה ויפרוק עמיה.
בחייכון וביומיכון ובחייהון דכל בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן: (אמן).
יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא: יתברך: (אמן).
וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתעלה ויתהדר ויתהלל ויתנשא שמיה דקדשא בריך הוא: (אמן).
לעילא לעילא מכל ברכתא שירתא ותשבחתא ונחמתא, דאמירן בעלמא ואמרו אמן: (אמן).
על ישראל ועל רבנן ועל תלמידיהון ועל כל תלמידי תלמידיהון, דעסקין באוריתא (קדישתא), די באתרא הדין, ודי בכל אתר ואתר, יהא להון ולנא חנא וחסדא ורחמי, מן קדם אבונא דבשמיא ואמרו אמן: (אמן).
יהא שלמא רבא, מן שמיא וסיעתא ופורקנא ורוחא וחנא וחסדא ורחמי, עליכון ועלנא ועל כל קהלהון דכל בית ישראל לחיים ולשלום ואמרו אמן: (אמן).
עושה שלום במרומיו, הוא ברחמיו וחסדיו יעשה שלום, עלינו ועל כל ישראל, וינחמנו בציון ויבנה ברחמיו את ירושלים בחיינו ובימינו בקרוב אמן ואמן:”

על פי נוסח הספרדים תחילת הקדיש בדומה לתימנים עם שינויים מועטים. בסוף הקדיש, במקום "על ישראל", אומרים: ”תתכלי חרבא וכפנא ומותנא ומרעין בישין יעדה מננא ומנכון ומעל עמיה ישראל ואמרו אמן”.^[נ"ד]

קדיש תיענו ותיעתרו

קדיש "תיענו ותיעתרו" הוא קדיש מיוחד הנאמר בנוסח הספרדים והתימנים. קדיש זה נאמר לאחר הסליחות והוא מחליף את קדיש תתקבל בכל תפילות ראש השנה ויום הכיפורים (למעט תפילת ערבית של ראש השנה). בכמה קהילות הוא נאמר גם במקום קדיש תתקבל הנאמר לאחר ההושענות בהושענא רבא, אך ישנן קהילות שכלל אינן אומרות אותו בהושענא רבא.

קדיש זה הוא למעשה קדיש תתקבל מורחב הכולל הוספה של קטע הפותח במילים "תיענו ותיעתרו ברחמים מן השמים" לפני המילים "תתקבל צלותנא ובעותנא" (שורה 14 לעיל). הנוסח לסליחות הוא קצר יותר מהנוסח של ראש השנה, יום הכיפורים והושענא רבא. הנוסח בראש השנה, יום הכיפורים והושענא רבא כולל גם הוספה של בקשה לפתיחת שערים, לפי אקרוסטיכון אלפביתי (לדוגמה: שערי אורה, שערי ברכה וכו'). אצל הספרדים במערב אירופה כולל הנוסח שער אחד בכל אות (שערי אורה, שערי ברכה, שערי גילה וכו'). בשאר קהילות הספרדים (וכן אצל התימנים) ישנו נוסח מורחב יותר הכולל חמישים שערים (שערי אורה, שערי אהבה ואחוה וכו'), גם בסדר אלפביתי.

נוסח קדיש תיענו ותיעתרו הכולל חמישים שערים:

תֵּעָנוּ וְתֵעָתְרוּ בְּרַחֲמִים מִן הַשָּׁמַיִם. תְּקֻבַּל צַעֲקַתְכֶם. תִּשָּׁמַע תְּפִלַּתְכֶם בְּרָצון. וְיֵעָנֶה קול עֲתִירַתְכֶם. וְיִפְתַּח ה' אֱלהֵינוּ לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ וְאַחְיוֹתֵינוּ בְּכָל מָקום שֶׁהֵם (שהם חמישים כנגד חמישים שערי בינה)

שַׁעֲרֵי אורָה. שַׁעֲרֵי אַהֲבָה וְאַחְוָה. שַׁעֲרֵי בְּרָכָה. שַׁעֲרֵי בֵּית מִקְדָּשׁו. שַׁעֲרֵי גְאֻלָּה. שַׁעֲרֵי גִילָה. שַׁעֲרֵי דִיצָה. שַׁעֲרֵי דֵעָה וְהַשְׂכֵּל. שַׁעֲרֵי הוד וְהָדָר. שַׁעֲרֵי הַצְלָחָה וְהַרְוָחָה. שַׁעֲרֵי וַעַד טוב. שַׁעֲרֵי וָתִיקוּת. שַׁעֲרֵי זָכִיּות. שַׁעֲרֵי זְרִיזוּת. שַׁעֲרֵי חֶדְוָה. שַׁעֲרֵי חָכְמָה. שַׁעֲרֵי חֵן וָחֶסֶד. שַׁעֲרֵי חַיִּים טובִים. שַׁעֲרֵי טָהֳרָה. שַׁעֲרֵי טַל וּמָטָר לִבְרָכָה. שַׁעֲרֵי יְשׁוּעָה. שַׁעֲרֵי כַפָּרָה. שַׁעֲרֵי כַלְכָּלָה. שַׁעֲרֵי כָבוד. שַׁעֲרֵי לִמּוּד תּורָה לִשְׁמָהּ. שַׁעֲרֵי לֵב טוב. שַׁעֲרֵי מָזון. שַׁעֲרֵי מְחִילָה. שַׁעֲרֵי נֶחָמָה. שַׁעֲרֵי נְעִימוּת. שַׁעֲרֵי סודות תּורָתו. שַׁעֲרֵי סְלִיחָה. שַׁעֲרֵי עֶזְרָה. שַׁעֲרֵי פְדוּת. שַׁעֲרֵי פִּרְיָה וְרִבְיָה. שַׁעֲרֵי פַרְנָסָה טובָה. שַׁעֲרֵי צְדָקָה. שַׁעֲרֵי צָהֳלָה. שַׁעֲרֵי קומְמִיּוּת. שַׁעֲרֵי קִבּוּל תְּפִלּות. שַׁעֲרֵי קִבּוּץ גָּלֻיּות. שַׁעֲרֵי רְפוּאָה שְׁלֵמָה. שַׁעֲרֵי רַחֲמִים. שַׁעֲרֵי רָצון. שַׁעֲרֵי שָׁלום. שַׁעֲרֵי שַׁלְוָה. שַׁעֲרֵי תורָה. שַׁעֲרֵי תְפִלָּה. שַׁעֲרֵי תְשׁוּעָה. שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה.

וְיָסִיר מִתּוכְכֶם קִנְאָה וְשִׂנְאָה וְתַחְרוּת. וִיקַיֵּם בָּכֶם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: ה' אֱלהֵי אֲבותֵכֶם יסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים, וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. וְיִכְתָּבְכֶם הָאֵל בְּסֵפֶר חַיִּים טובִים. וְכֵן יְהִי רָצון וְנאמַר אָמֵן:

תוכן הקדיש והתפתחותו

יתגדל ויתקדש שמיה רבא - הביטוי "שמו הגדול" מופיע בתפילת יהושע: וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי וְכֹל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ, וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל?!" וכן בנאום שמואל לאחר שהכתיר את שאול למלך: "כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול".

אל משפט זה נוספה הפתיחה "יתגדל ויתקדש" וכו', על-פי הפסוק "והתגדלתי והתקדשתי"^[1][נ"ה]

המשפט המרכזי בקדיש הוא ”יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא”, המבוסס על הפסוקים:

"יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם" (תהלים, קי"ג, ב')

"בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם! וְאָמַר כָּל הָעָם: אָמֵן!" (תהלים, ק"ו, מ"ח)

ו"להוא שמה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא" (דניאל, ב', כ'). משפט זה הנאמר כיום בארמית מצוי כבר במדרש משלי (וצוטט במלואו בפירוש 'מחזור ויטרי' הקדום):

”בְּרָב עָם - הַדְרַת מֶלֶךְ, וּבְאֶפֶס לְאֹם - מְחִתַּת רָזוֹן” -
אמר רבי חמא בר חנינא: בא וראה שבחו וגדולתו של הקב"ה, שאף על פי שיש לפניו אלף אלפי אלפים ורבי רבבות כתות של מלאכי השרת שישרתוהו וישבחוהו, אינו רוצה בשבחן של כולם, אלא בשבחן של ישראל, שנאמר "ברב עם הדרת מלך", ואין עם אלא ישראל, שנאמר (ישעיהו, מ"ג, כ"א): "עם זוּ יצרתי לי, תהילתי יספרו" – בשביל שיגידו שבחי בעולם.
וכן הוא אומר (תהלים, מ"ז, י'): "נדיבי עמים נאספו, עם אלהי אברהם, כי לאלהים מגני ארץ מאד נעלה".
אמר רבי סימון: אימתי הקב"ה מתעלה בעולמו? בשעה שישראל נאספים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ונותנין שבח וקילוס לפני בוראן.
רבי ישמעאל אומר: בשעה שישראל נאספין בבתי מדרשות ושומעין אגדה מפי חכם, ואחר-כך עונין: "אמן יהא שמיה רבא מבורך", באותה שעה הקב"ה שמח ומתעלה בעולמו, ואומר למלאכי השרת "בואו וראו עם זו שיצרתי בעולמי, כמה הן משבחין אותי", באותה שעה מלבישין אותו הוד והדר, לכך נאמר "ברוב עם - הדרת מלך".

— מדרש משלי, פרק "חכמת נשים"

חז"ל אומרים כי "כל העונה 'אמן יהא שמה רבא מברך' בכל כוחו – קורעים לו גזר דינו".^[3] רש"י ותוספות הסבירו את הביטוי "בכל כוחו" כאמירה בקול רם, או בכוונה עמוקה.

אחר כך נוסף הסיום: "לעילא מן כל ברכתא" וכו'.

באנציקלופדיה העברית (בערך קדיש) מובאת דעה משנית המצביעה על קשר בין נוסח הקדיש לבין תפילת האדון ('פאטר נוסטר') נוצרית. כותב הערך, פרופ' יוסף היינימן, בחר להדגיש את הקשר בין הפתיחה של נוסח הקדיש לפתיחה של תפילה על הגשמים המופיעה בתלמוד הירושלמי.^[4] נוסח התפילה שם הוא: "יתגדל יתקדש יתברך יתרומם שמך מלכנו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו" (שאת ממניען זו מזו).

חוקרים בעידן המודרני^{[דרוש מקור]} הפנו את תשומת הלב לכך שלהתייחסות בתפילה זו אך ורק ל"שם", אך מתוך השמטת השם המפורש ואפילו כינוי, משמעות רבה בטקסיות של אמירת הקדיש על מתים, בכך שהוא מעודד את ההתבוננות בקהילה^[נ"ו] והקבלה שלהם את היעדר יכולת ההבנה המלאה, ולכן ההתייחסות רק לשמו, ולא לו עצמו. חלק ניכר מתפילה זו הוא קריאה בין אומר הקדיש ובין ציבור העונים, וכן איחולים הדדיים.

חכמי ישראל והמקובלים פירשו רמזים במניין המילים והאותיות בנוסח הקדיש:

הראב"ן^[5] מציין כי בקדיש תקנו ט"ו שבחים: יתגדל, ויתקדש, וימליך, יתברך, וישתבח, ויתפאר, ויתרומם, ויתנשא, ויתהדר, ויתעלה, ויתהלל, ברכתא, ושירתא, תושבחתא, ונחמתא - כנגד ט"ו "שיר המעלות" שבתהלים.^[נ"ז] לעומתו, הגאונים מונים רק עשרה שבחים: יתגדל, ויתקדש, ויתברך, וישתבח, ויתפאר, ויתרומם, ויתנשא, ויתהדר, ויתעלה ויתהלל - כנגד "עשרה מאמרות" בהן נברא העולם. ויש מי שטען^[6] שלכן אין אומרים קדיש פחות מעשרה.

הציבור עונה: "יהא שמיה רבא מברך, לעלם ולעלמי עלמיא" – שהן ז' תיבות וכ"ח אותיות, כמניין המילים והאותיות בפסוק הראשון של התורה: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. על סמך זה אמרו שהעונה יהא שמיה רבא וכו' כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית.

שפת הקדיש

במקור התפילה נאמרה בעברית, כפי שעולה מן התלמוד הבבלי והירושלמי במקומות רבים, כגון במסכת ברכות (דף כ"א, עמוד ב'): ”איבעיא להו: מהו להפסיק ל"יהא שמו הגדול מבורך"?”^[נ"ח] מאוחר יותר נקבע שיש לומר את הקדיש בארמית בבלית – שפת הגמרא.^[7][נ"ט]

אמירת התפילה בארמית, מקורה בעממיותו של ה"קדיש", שנתקן לאמרו בשפה, שהייתה שפת העם בתקופת התלמוד - היא השפה הארמית, כמו תפילות אחרות שנשתמרו בשפת העם בשל היותן נחלת הכלל.^[10]

על פי הסבר אחר, לשון הארמי של הקדיש הוא על פי המסורת^[11] כי מלאכים המעלים את נוסח התפילה "לשמים" מסוגלים לחסום את שערי התפילה מסיבות שונות. כל זה אם המתפלל שח בכל שפה שאינה ארמית. המלאכים אינם מבינים "ארמית" ולכן אינם יכולים לחסום דברי תפילה וקדושה הנאמרים בשפה הארמית.^[ס][ס"א]

בסידור ארץ ישראל הוחזר הקדיש לעברית כפי שהיה במקורו.

הלכות ומנהגי הקדיש

הקדיש נאמר רק במניין. האומר את הקדיש חייב לעמוד בעת אמירתו. ביחס לציבור המנהגים חלוקים: האשכנזים נוהגים לעמוד ואילו שאר העדות נוהגים לשבת, אך אם היחיד עמד בעת תחילת אמירת הקדיש עליו להישאר לעמוד עד עניית "אמן יהא שמה רבא" ואז מותר לשבת. אין פוחתין משבעה קדישים בכל יום. והגאונים סמכום לפסוק^[13] 'שבע ביום הללתיך'.^[14] לפי מנהג אשכנז המקורי, וכן במנהג התימנים, רק אבל אחד אומר קדיש בכל פעם;^[ס"ב] לפי מנהג הספרדים אומרים כולם יחד. ברוב קהילות האשכנזים היום, אימצו את מנהג הספרדים, אבל יש מקפידים לשמור על המנהג המקורי, ויש מקפידים שיארצייט אומר קדיש אחד בפני עצמו.^[ס"ג] בקהילות שרק אבל אחד אומר קדיש, יש מקפידים שהוא יתעטף בטלית כמו שליח ציבור.^[17]

קדיש יתום - הקשר בין הקדיש והאבל

ערך מורחב – קדיש יתום

אמירת קדיש בסמיכות לפטירה של אדם, מוסברת בכמה טעמים, שהעיקריים שבהם:

א. הוא תפילה לזכות ולעילוי נשמת הנפטר.

ב. הגברת קידוש שמו של הבורא כנגד החידלון של המוות.

אמירת קדיש בפי נשים אבלות

ערך מורחב – קדיש יתומה

רוב הפוסקים אינם מתייחסים כלל לאפשרות של אמירת קדיש על ידי הבת היתומה. נושא זה עורר ועדיין מעורר דיונים סביב השאלה האם ובאילו נסיבות יכולה הבת לומר קדיש יתום על הוריה. מצד אחד, נשים אינן מחויבות באמירת קדיש ובאמירת אמן, ואמירת קדיש על ידן אינה מקובלת, אך מצד שני, בהיעדר מקורות האוסרים זאת, אין מניעה הלכתית ברורה לכך.^[18]

יום הקדיש הכללי

יום עשרה בטבת נקבע על ידי הרבנות הראשית לישראל כיום הקדיש הכללי לזכר קורבנות השואה שמקום קבורתם ותאריך מותם לא נודע. ביום זה נוהגים להדליק נרות נשמה, לומר "קדיש" ותפילה לעילוי נשמות הנספים.

שונות

• בנוסח תימן בלדי ובקהילות האיטלקים, כופלים לעילא לעילא, ואצל הספרדים לא כופלים. ברוב קהילות אשכנז ובנוסח תימן שאמי, נוהגים לכפול בראש השנה וביום הכיפורים ובעשרת ימי תשובה, ויש שהסבירו שזה מפני שבימים אלו הקב"ה מתעלה יותר מפי בריותיו, שהוא יושב על כיסא דין והכל צריכים לפארו ולבקש רחמים ממנו (לבוש סי' תקפ"ג).^[ס"ד] בקצת קהילות מנהג אשכנז המערבי, נוהגים לכפול רק בקדישים ששרים אותם בניגון של ימים נוראים.^[19] בחב"ד נהוגים לכפול רק בתפילה נעילה.^[20]
• הצבור עונים אמן אחר יתגדל ויתקדש שמיה רבא, אבל אומר הקדיש צריך לחברו אל "בעלמא דברא כרעותיה", כי הוא עניין אחר להורות על המקום שצריכים להגדיל שמו הגדול, ואחר כך מתחיל המאמר בחייכון וביומיכון וגו' להורות על הזמן שיתגדל שמו הגדול.
• מה שעונין אמן, יהא שמיה רבא, הם שני דברים: כי "אמן" מתייחס למה שאומר הש"ץ 'יתגדל', ומן 'יהא שמיה רבא' מתחיל שבח חדש. על כן צריך להפסיק מעט בין 'אמן' ל'יהא שמיה רבא', ויאמר 'יהא שמיה רבא' כמשפט אחד (תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ל"ט).
• נחלקו המנהגים אם לענות "יהא שמיה רבא" רק עד "עלמיא", להוסיף מלת "יתברך", או להמשיך עד "דאמירן בעלמא".^[21]

הקדיש בתנועה הרפורמית

התנועות הרפורמיות השונות בעולם הותירו את הקדיש בארמית ולא שינו אותו לשפת המדינה, גם בתקופות בהן רוב התפילה נאמר בשפת המדינה. במדינת ישראל התנועה ליהדות מתקדמת נוהגת לומר את הקדיש בארמית, אך תנועת הנוער וחוגים מסוימים מעודדים את אמירת הקדיש בתרגומו העברי מתוך ניסיון לקרבו אל הציבור.

בנוסח הקדיש נעשו לפעמים שינויים קלים. ברוב הקהילות הרפורמיות נהוג להרחיב את סיומת הקדיש בנוסח "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ועל כל בני האדם/ועל כל יושבי תבל".

צביה ולדן אמרה "קדיש" בהלוויית אימה סוניה פרס בשנת 2011, בנוסח הרפורמי הכולל את התוספת "ועל כל בני האדם".^[22] גם בטקס הלוויית שמעון פרס היא אמרה "קדיש" על אביה בנוסח זה.^[23]

היבטים מוזיקליים

בשנת 1989 כללה עפרה חזה באלבומה "Desert Wind" את השיר "קדיש" הכולל את התפילה בנוסח התימני ושיבוצים באנגלית.

בשנת 2000 הלחין הזמר והמלחין חנן יובל את הקדיש לפסטיבל כפר בלום. הלחן מופיע באלבומו "סידור אישי".^[24]

המלחין אורי קיין שילב קדיש בעיבודו לסימפוניה החמישית של מאהלר, אותו הִקְדִּיש לאבל על נספי השואה.

בשנת 1963 פרסם ליאונרד ברנשטיין את הסימפוניה השלישית שלו, "קדיש"", שביצוע הבכורה שלה נערך באותה שנה על ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית, ג'ני טוראל (מצו-סופרן) וחנה רובינא (קריינית) בניצוחו של אברהם קפלן.^[25]

בשנת 1914 כתב המלחין הצרפתי מוריס רוול את היצירה "קדיש", אחת מתוך "Deux mélodies hébraïques". בבסיס היצירה מצוי הלחן המקובל לחצי קדיש לפני מוסף לימים הנוראים במסורת אשכנז.^[26]

בני עדות המזרח נוהגים לומר את הקדיש של ליל שבת ושל שחרית וחלק גם בתפילת ערבית במוצאי שבת בניגונים שונים לפי אופייה של השבת. למשל: אם יש שמחה של הולדת הבן או חתן וכלה – קדיש במקאם צבא; אם לרגל הולדת הבת – במקאם ביאת; אם קוראים בתורה בפרשת חטא העגל או מיתת שני בני אהרון או צום תשעה באב – במקאם חיג'אז.

במנהג תימן ואשכנז יש מנגינות מיוחדות לקדיש בתפילות מסוימות ע"פ המנגינות באותו חג.

ראו גם

• אבלות (יהדות)

לקריאה נוספת

מקורות

• ש"י עגנון, "פתיחה לקדיש - אחר מטתם של הרוגי ארץ ישראל", בספר סמוך ונראה, הוצאת שוקן.

מחקרים

• יורם ורטה וירון דוד (עורכים), תום ותהום: תפילת הקדיש בספרות העברית: אנתולוגיה, תל אביב: הוצאת עם עובד והמדרשה באורנים, 2010.
• מיכאל ויצמן, "תפילת הקדיש וה"פשיטתא" לדברי הימים", בתוך: חקרי עבר וערב, מוגשים ליהושע בלאו, (עורך: ח' בן-שמאי), תל אביב: אוניברסיטת תל אביב; ירושלים: האוניברסיטה העברית, תשנ"ג, עמ' 261–290.
• משה חלמיש, לנוסח "ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה"", הקבלה בתפילה, בהלכה ובמנהג, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תש"ס 2000, עמ' 619–626 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
• משה חלמיש, "לעילא מכל מרכתא": לגלגולי הנוסח העברי, בתוך כנישתא ג, עמ' צה-צח.

• Hanoch Avenary and Rochelle L. Millen, "Kaddish," Encyclopaedia Judaica; ed. Michael Berenbaum and Fred Skolnik, 2nd ed, Vol. 11. Detroit: Macmillan Reference USA, 2007, pp. 695-698. (Gale Virtual Reference Library)
• Sara R. Horowitz, "Kaddish—The Final Frontier," Studies in American Jewish Literature 29 (2010), pp. 49-67. (Project Muse) (על הקדיש כמרכיב בסיסי בזהות היהודית)
• Boaz Tarsi, "How Music Articulates Liturgical Structure, Meaning, and Perception : the Kaddish," The Experience of Jewish Liturgy; Studies Dedicated to Menahem Schmelzer, Edited by Debra Reed Blank, Leiden: Brill, 2011, pp. 309-340

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: יוצמח
ערך מילוני בוויקימילון: קדיש
טקסט בוויקיטקסט: קדיש
טקסט בוויקיטקסט: מאמר על דין פסיעות בקדיש
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קדיש

• רשימת מאמרים על קדיש באתר רמב"י
• ביצועים של התפילה באתר הספרייה הלאומית
• מידע על קדיש בקטלוג הספרייה הלאומית

מחקר:

• אהרן קלרמן, קדמוניות ה'קדיש', שנתון "שאנן" יח (תשע"ג), 129–150
• ישראל מ' תא-שמע, קצת ענייני קדיש-יתום ומנהגיו, תרביץ נג, ד (תשמ"ד), 559–568, באתר JSTOR
• חיים א' כהן, "יתגדל ויתקדש": (עיון בצמיחתה של מסורת הגייה חדשה), מסורות ח (תשנ"ד), 59–69
• The Kaddish, David De Sola Poole (1909)
• צבי קארל, הקדיש: מראשית יצירת תפלה זו עד שקבלה את הצורות הנוכחיות, לבוב תרצ"ה
• מאמרים בנושא קדיש, באתר ספריית אסיף

• Andreas Lehnardt, "Therefore they ordained to say it in Aramaic": some remarks on language and style of the Kaddish," Jewish Studies at the Turn of the Twentieth Century: Proceedings of the 6th EAJS Congress; ed. Judit Targarona Borrás and Angel Sáenz-Badillos, vol. I (1999), pp. 303-310, בגוגל ספרים

אחר:

• דוד אסף, ספר הקדיש: מקורו משמעותו ודיניו, חיפה תשכ"ו, באתר היברובוקס)
• מ. צינוביץ, "קדיש": (ליום הזכרון הכללי), הצופה, 11 בינואר 1949
• מ. ש. גשורי, הקדיש ונעימותיו, הצופה, 30 בספטמבר 1951
• קדיש יתומה - מאמרים על נשים וקדיש יתום באתר דעת
• אליעזר מלמד, דיני קדיש יתום, באתר "ישיבה"
• אמירת קדיש בתפלה על פי תורת הקבלה באתר קדיש יתום
• אביגדור שנאן, יתגדל ויתקדש, מאמר על התפתחות הקדיש, באתר הפיוט והתפילה מבית הזמנה לפיוט
• הקדיש - על הקדיש, מתוך הספר 'התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית' לאלבוגן
• על נוהגי אמירת קדיש בגטו וילנה, בתוך התערוכה "ירושלים דליטא: סיפורה של הקהילה היהודית בווילנה", באתר יד ושם
• זמיר כהן, מעלת הקדיש, הרצאת וידאו באתר הידברות
• פירוש מילולי וענייני של הקדיש, מאמר באתר ברסלב מאיר
• דודו כהן, ‏מדוע אומרים קדיש על אדם שנפטר?, באתר ‏מאקו‏, 21 בנובמבר 2013
• יאיר אטינגר, האם השכולה שגרמה גם לרב הראשי לענות אחריה אמן, באתר הארץ, 2 ביולי 2014
• קובי נחשוני, על קבר אביה: הבת אמרה "קדיש" בנוסח ליברלי, באתר ynet, 30 בספטמבר 2016
• דניאל ליפסון, הקדיש של שמחת תורה – גרסת יהודי גרמניה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 10 באוקטובר 2019

ביאורים

1. בק"ק פרנקפורט אין אומרים ק"י לאחר עלינו לשבח.
2. לפי המשנה ברורה יתגדֵּל ויתקדֵּש (הדלת בצירי).
3. יש גורסים שְׁמֵיהּ עם יו"ד.
4. אחרי שורה זו הציבור עונה: אמן.
5. לעומת זאת, יש שאינם עונים אמן^{[דרושה הבהרה]} מכיוון שעד "ואמרו אמן", זה משפט אחד.
6. בנוסח פרובאנס, בנוסח רומניא ובנוסח קטלוניה, שתי מילים אלו נכתבות כאחת: דִּבְרָא.
7. מרבית נוסחי הספרדים ומיעוט הנוסחים האשכנזים, וכן בנוסח פרובאנס ונוסח קטלוניה גורסים בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִּרְעוּתֵהּ (כלומר, המילה כרעותה מוסבת על יתגדל ויתקדש).
8. כאשר אומרים קדיש הגדול (וכן בקדיש דרבנן בנוסח תימן בלדי) אומרים אותו במקום שורה זו.
9. בנוסח תימן בלדי: וְיִמְלֹךְ.
10. בנוסח ספרד יש נוהגים להוסיף כאן: קֵץ.
11. בנוסח ספרד ונוסח הספרדים אחרי שורה זו הציבור עונה: אמן.
12. בנוסח תימן בלדי: וּבְחַיֵּיהוֹן.
13. בנוסח פרובאנס: בַּעַגַל.
14. בנוסח קטלוניה מושמטת מילה זו.
15. אחרי שורה זו הציבור עונה: אמן, וממשיך להוסיף את שורה 8, ואצל מרבית קהילות הספרדים גם את שורות 9–13 או 9–11. ראו בביאור הבא ביחס למילה "יתברך".
16. יש גורסים שְׁמֵיהּ עם יו"ד, ראו בית יוסף או"ח נו.
17. בסידורי איטליה הישנים, וכן בנוסח קטלוניה גורסים: לְעָלְמֵי. ברם, בנוסח איטליה היום, נוהגים כמו שאר המנהגים.
18. מילה זו הוא משפט חדש ואינו תלוי בחילוקי מנהגים עד כמה הציבור ממשיך באמירת יהא שמיה רבא. בנוסח תימן עונים אמן אחרי מילה זו.
19. יש שגורסים בנוסח ספרד ובנוסח חב"ד: יִתְבָּרֵךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאֵר וְיִתְרוֹמֵם/וְיִתְרוֹמָם.
20. בסידורי איטליה הישנים, גורסים: וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַדָּר. ברם, בנוסח איטליה היום, נוהגים כמו שאר המנהגים.
21. לדעת הגר"א לא גורסים ויתהלל, וכן נוהגים בקצת קהילות נוסח אשכנז.
22. בנוסח תימן בלדי הסדר שונה: וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַדָּר וְיִתְהַלָּל וְיִתְנַשֵּׂא.
23. בנוסח אשכנז המערבי גורסים: וְיִתְהַדַּר וְיִתעַלֶּה וְיִתְהַלַּל בפתח מתחת הד והל.
24. במרבית הנוסחים הציבור עונה כאן: אמן. בנוסח אשכנז נהוג שהציבור עונה: "בריך הוא" (ובקצת קהילות נהוג שהציבור אומר "בריך הוא" לפני החזן אך ברובן אחרי החזן, ולפי דעה זו, בריך הוא שייך למשפט הבא "בריך הוא לעלא וכו'", עיין דרכי משה או"ח נו:ג).
25. יש שאינם עונים אמן/בריך הוא.
26. בנוסח תימן בלדי גורסים "לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִכָּל בִּרְכָתָא", בנוסח איטליה "לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא", ובנוסח רומניא גורסים "לְעֵילָּא וּלְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא". בנוסח אשכנז ונוסח ספרד נהוג לומר כך רק בעשרת ימי תשובה וגורסים "לעלא ולעלא מכל ברכתא". (ובחלק מקהילות האשכנזים לא גורסים וּ המנהג הרווח אצל האשכנזים לגרוס כך בכל הקדישים של עשרת ימי תשובה אך ישנן קהילות אשכנזיות המצמצות אמירה זו.)
27. בנוסח קטלוניה גורסים מִכָּל.
28. בנוסח אשכנז, נוסח ספרד ונוסח קטלוניה גורסים ושירתא (בתוסף ואו).
29. בנוסח רומניא גורסים שְׁבָחָתָא.
30. פרופסור משה בר-אשר שיער כי הנוסח המקורי הוא "ונעמתא", כלומר "והנעימות" (מנגינות).
31. בנוסח רומניא: דְי בִשְׁמַיָּא. ויש מקהילות צפון אפריקה שנהגו להוסיף את המילא: דְאַרְעָא.
32. אין אומרים כאן "אמן" בנוסח תימן בלדי, בניגוד לשאר הנוסחים.
33. וכן נוהגים גם בכמה קהילות ספרדיות, בעיקר באירופה.
34. יש שגורסים בנוסח אשכנז (המזרחי) וספרד: תִּתְקַבֵּל בצירה
35. בנוסח אשכנז משמיטים מילה זו.
36. בנוסח איטליה ובנוסח קטלוניה גורסים דְּבִשְׁמַיָּא.
37. רוב האשכנזים בארץ ישראל מוסיפים "קַדִּישָׁא" (כלומר המקום הקדוש - דהיינו ארץ ישראל.)
38. ביחס לשלוש מילים אלו ישנם שינויי נוסח רבים, ואין אחידות אפילו בין סידורים שונים של אותו נוסח תפילה. גרסאות נוספות: "להון ולנא ולכון", "להון ולכון ולנא", "לנא ולהון", "ולהון ולכון", "להון ולנא".
39. שורה זו נוספת בנוסח אשכנז ונוסח ספרד. בנוסח איטליה אומרים רק שלמא, והספרדים, התימנים, פרובאנס וקטלוניה כלל לא אומרים אותה.
40. בנוסח איטליה וחנא.
41. בנוסח איטליה וְרַחֲמִין וּמְזוֹנֵי רְוִיחִין.
42. חלק מהאשכנזים גורסים וְרַחֲמִין וְחֲיִּין אֲרִיכִין.
43. גם נוסח אשכנז וגם נוסח ספרד.
44. חלק מהאשכנזים גורסים: וּמְזוֹנָא רְוִיחָא.
45. בסידור עבודת ישראל רשום וּפָרְקָנָא.
46. יש גורסים: מָארֵיהּ דִּשְׁמַיָּא.
47. בנוסח קטלוניה גורסים: מָרֵיהּ.
48. בסידורי איטליה הישנים, לא גורסים מילה זו, ולכן משמיטים את וא"ו החיבור במילה הבאה. ברם, בנוסח איטליה היום, נוהגים כמו שאר המנהגים.
49. בנוסח תימן הקהל אומר ביחד עם החזן את השורות 27–29.
50. בחלק מקהילות האשכנזים (בין בנוסח אשכנז המזרחי ובין בנוסח ספרד) והספרדים נהוג בעשרת ימי תשובה לומר: השלום. אצל קהילות אשכנז המזרחי המנהג הרווח (אמנם רק מתקופה יחסית מאוחרת) לגרוס כך בכל הקדישים ואילו אצל הספרדים גורסים כך רק בקדיש תתקבל בתפילה בה יש חזרת הש"ץ. אצל התימנים, האיטלקים, הספרדים במערב אירופה, ונוסח אשכנז המערבי (וכן קצת קהילות אשכנז המזרחי) לא מוכר מנהג זה כלל.
51. חלק מהאשכנזים (הן נוסח אשכנז והן נוסח ספרד) לא גורסים מילה זו. ויש נוהגים לגרוס מילה זו רק בקדיש דרבנן. התימנים מוסיפים "וַחֲסָדָיו", וברומניא מוסיפים "הָרַבִּים".
52. כמעט בכל קהילות הספרדים מוסיפים: עַמּוֹ, ובנוסח רומניא מוסיפים: עַמּוֹ בֵּית
53. בנוסח איטליה ובנוסח קטלוניה מושמטת מילה זו.
54. וגם התימנים אומרים זאת בסוף הקדיש אחרי קינות ליל תשעה באב, ובקדיש אחרי קבורת הנפטר, עם שינויים והרחבה בסוף הקדיש. במקום "על ישראל...", אומרים התימנים, "יתכלי מננא ומנכון...".
55. מקור "והתגדלתי והתקדשתי" הוא פירושו של מחבר מחזור ויטרי (סימן צ"ה). ביטוי דומה מופיע בתלמוד הירושלמי: ”רבי יהודה בר יחזקאל אמר, אבא מברך על ירידת גשמים: "יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו - שאת ממניען זו מזו.”^[2]
56. המניין - קבוצת עשרת המתפללים הדרושה לצורך אמירת התפילה
57. וכן בתפילות "ישתבח" ו"אמת ויציב" ישנם ט"ו שבחים.
58. עוד נאמר שם "כי אתא רב דימי, אמר: ר' יהודה ורבי שמעון תלמידי דרבי יוחנן אמרי: לכל אין מפסיקין - חוץ מן "יהא שמו הגדול מבורך", שאפילו עוסק במעשה מרכבה - פוסק! ולית הלכתא כותיה. (הסבר: שאלו אותם: האם מותר להפסיק את לימוד התורה, או את התפילה, כדי לענות לאמירת "יהי שמו הגדול מבורך"? כשהגיע רב דימי מארץ ישראל סיפר ששמע את תלמידי רבי יוחנן שאומרים שאמירת "יהי שמו הגדול מבורך..." היא הפסקה היחידה שעבורה ראוי ואף חובה להפסיק. אך ההלכה לא נקבעה באופן זה.
59. הרב דוד אסף כתב: ”מכמה מקומות נראה שהיו נוהגין לומר קדיש בלשון הקודש ובכמה מקומות בלשון ארמי "יהא שמיה רבא מברך". ויתכן שהעתיקו נוסח לשון הקודש ללשון ארמי בשביל עמי הארצות.”^[8] סברה זו כבר הובאה בספר שבלי הלקט בשם אחי המחבר.^[9]
60. משום כך אף קבעו לומר קטעים בתפילה דווקא בשפה הארמית כמו תפילת "בריך שמיה" – לפני הוצאת ספר התורה, והקדיש על סוגיו השונים.
61. כך נכתב במחזור ויטרי על אמירת הקדיש: ”לכך תיקנו רבותינו קדיש לאומרו בלשון ארמית, כדי שלא יבינו המלאכים. שאילו יהיו מבינים בקדיש כשאומרים אותו למטה, יבלבלו אותו מכולם ומונעים אותו מלעלות למעלה. לפי כי עיצבון רב יש למעלה בשעה שעונין יהא שמיה רבא מברך. אומרם הקדוש במסכת ברכות: "אוי לאב שככה מקלסין אותו כך בביתו, אוי לאב שהגלה את בניו. אוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם." וכשהמלאכים שומעין את העצב הזה, מתבהלין ונרתעין ביניהם. ולאלתר הציבור מתחיל לשון עברית: "יתברך וישתבח...", כדי שיבינו המלאכים שבח משובח שישראל משבחים לאביהם שבשמים, ולא ירגישו בעצב מחמת מה הוא בא. וכשצריכין לנחמו מזה העצב, הופכין הלשון לארמית כדי שלא יבינו. שהכל יודעים שאין נחמה באה אלא על העצב. שהנחמה באה על העצבון. ואומרים: "לעילא מכל ברכתא יתברך, ולעילא מכל שירתא תושבחתא ישתבח, ומכל נחמתא יתנחם - אותו עצב של מעלה...”.^[12]
62. בנוגע לאיזה אבל קודם לקדיש, ראו בשולחן ערוך,^[15] וגם בקונטרס מאמר קדישין,^[16] שמסכם את דברי האחרונים בעניין זה. בכל מקרה, כדאי לציין שהיו חילוקי מנהגים בין הקהילות בעניין הקדימות לקדיש, וכתבו האחרונים שהולכים לפי מנהג המקום.
63. לא בדיוק ברור המקור לנוהג זה.
64. הסבר אחר הוא שזה מעין "פשרה" בין מנהג הספרדים שלא לכפול לבין מנהג האיטלקים לכפול תמיד, ולכן לפעמים מכפילים ולפעמים לא.

הערות שוליים

1. ספר יחזקאל, פרק ל"ח, פסוק כ"ג
2. תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ט', הלכה ב'
3. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ט, עמוד ב'
4. תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק א', הלכה ג'
5. סימן י"ב
6. לקוטי הפרדס, עניין קדיש
7. על פי מדרש משלי; צוטט במלואו במחזור ויטרי סימן צ"ה
8. דוד אסף, ספר "הקדיש", עמ' ס"ב–ס"ג
9. שבלי הלקט, סימן ח'
10. כך לדברי תוספות תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ג', עמוד א'
11. שהתפתחה מדברי התלמוד בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ב, עמוד ב'.
12. מחזור ויטרי סימן צ"ה (באתר ספרים עבריים)
13. ספר תהלים, פרק קי"ט, פסוק קס"ד
14. בית יוסף על אורח חיים, סימן נ"ה, סעיף א', בשם שבלי הלקט
15. שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שע"ו, סעיף ד' ובנושאי כלים שם
16. קונטרס מאמר קדישין, הנדפס במשנה ברורה לפני סימן קלב
17. מדריך למנהג אשכנז המובהק, בני ברק תשע"ד, עמ' 25. כך נוהגים גם בקהל עדת ישורון בציריך, אבל לא בקהל עדת ישורון בניו יורק. מנהג זה מובא גם במשנה ברורה, סימן י"ח, סעיף קטן ה'.
18. ד"ר יואל ב' וולוולסקי, קדיש יתומה, צהר, תשס"ב
19. מנהגי ישורון, נוא יארק תשמ"ח, עמ' 21.
20. היום היום, י' תשרי.
21. בית יוסף או"ח נו.
22. יואב פרידמן, מתאבלת על אמא סוניה, באתר ynet, 8 במרץ 2011.
23. קובי נחשוני, על קבר אביה: הבת אמרה "קדיש" בנוסח ליברלי, באתר ynet, 30 בספטמבר 2016.
24. כרמית ספיר-ויץ, אני וסוד רוחי: חנן יובל מתכתב עם היהדות, באתר nrg‏, 23 בספטמבר 2009.
25. ראו עוד: מנשה רבינא, "קדיש" של ל. ברנשטיין, דבר, 11 בדצמבר 1963; מנשה רבינא, "קדיש" מאת ליאונרד ברנשטיין, דבר, 9 באפריל 1965, המשך.
26. באוסף קול ישראל בספרייה הלאומית קיים ביצוע של היצירה מפי הזמר ויליאם ורפילד, בליווי הפסנתרן אוטו הרץ.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.