ישיבת חכמי צרפת היא ישיבה חרדית-ליטאית הממוקמת בעיר אקס לה בן, צרפת. בראשות הישיבה עמד הרב חיים יצחק חייקין במשך למעלה מיובל שנים.
היסטוריה
ייסוד הישיבה
ראשיתה של הישיבה בכפר ניודורף (אנ') שליד שטרסבורג, שם הוקמה בשנת 1932 על ידי הרב ד"ר ארנסט וייל, רב מחוז או-רן שבצרפת, תחת השם "התורה אור לצרפת". בראשות הישיבה עמד אז הרב אלעזר שמחה וסרמן, ולאחר הגירתו לארצות הברית בשנת 1938 מונה לתפקיד הרב חיים יצחק חייקין. הרב חייקין למד בצעירותו אצל החפץ חיים בישיבת ראדין, ולאחר מכן אצל תלמידו הרב אלחנן וסרמן (אביו של הרב אלעזר שמחה) בישיבת אוהל תורה בברנוביץ', והוא זה שהמליץ עליו לתפקיד. לצידו שימש כר"מ הרב משה יהודה יעקובוביץ.[1]
בתקופה זו למדו בישיבה כ-30 תלמידים. מדי שבוע הוקדש אחר-צהריים אחד ללימוד הוראה לתלמידים שהיו מעוניינים לשמש בתפקיד רבני או כחזנים.
בין השנים 1936–1939 למדו בישיבה שבעים ושבעה תלמידים. שמונה מהם המשיכו ללמוד בישיבות אחרות, וחלקם המשיכו בבית המדרש הרבני של צרפת.[2]
לאחר מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה סגרה הישיבה את שעריה, והרב חייקין, שהיה אז עדיין ללא אזרחות צרפתית, התגייס ללגיון הזרים בצבא הצרפתי. הוא איבד את אצבעו, ומאוחר יותר נפל בשבי הגרמנים. בשנת 1945 עם סיום המלחמה, הוקמה הישיבה מחדש על ידי הרב ווייל והרב חייקין, והועברה משטרסבורג לעיירה אקס לה בן (שם עבר להתגורר הרב ווייל), ושמה הוסב ל"ישיבת חכמי צרפת".[3] בתקופה זו מנתה הישיבה כ-100 תלמידים, בעיקר מצרפת עצמה ומצפון אפריקה, ויחידים שהיגרו מפולין.
מאורע פתיחת הישיבה אחרי השואה צוין בהתרגשות בעיתון האורתודוקסי-האמריקאי דער מארגען זשורנאל:
"ישיבת חכמי צורפס [צרפת] היא כבר מציאות, לא רק בניין מהודר, אלא ארמון. כמאה צעירים ימצאו כאן את מקומם. כבר כעת רשומים נערים רבים מבוכנוולד ודכאו, הישיבה ממתינה לבואם. ראש הישיבה הראשון כבר כאן: הרב חייקין, לשעבר תלמיד ישיבת ראדין. גם הוא חזר זה עתה מהשבי".
מנהל הישיבה לאחר המלחמה היה הרב משה יואל לבל, שהיה לו יד גם בהקמתה, ובהמשך הקים גם את ישיבת "מרכז התורה והחינוך" בעיר שטרסבורג.[4] אחריו מילא את התפקיד הרב גרשון כהן, שהיה מנהל הישיבה למעלה מחמישים שנה. כרמי"ם שימשו בין היתר הרב יצחק וסרמן (בין השנים 1957–1963), הרב אליהו אליוביץ', הרב ראובן אלבז, וכן אחדים מבוגרי הישיבה יוצאי צפון אפריקה.
אופי הישיבה וסדר הלימוד
הישיבה הגדירה את עצמה כממשיכה את מסורת הלימוד של מזרח אירופה. לימוד התלמוד היה במרכז סדרי הישיבה, אך נלמדו בה גם מוסר והלכות.
עם זאת בשונה מרוב הישיבות הליטאיות, הנהיגה הישיבה לימודים תיכוניים בתוכה, והתלמידים המסיימים את חוק לימודם היו מקבלים גם תעודת בגרות מטעם משרד החינוך הצרפתי, כבכל בית ספר תיכון בצרפת. לימודים אלו הותאמו במיוחד עבור הישיבה, ובמסגרתם למדו התלמידים רק את מקצועות החובה שהיו נצרכים לשם בחינת הבגרות, ואילו משאר המקצועות היו פטורים. לאחר כעשר שנים מייסוד הישיבה פנה הרב חייקין לרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק ששהה בסוף ימיו כמה פעמים בהבראה בז'נבה, כדי לקבל היתר בדיעבד לכך. הנימוק לבקשה היה התנייתה של ממשלת צרפת את התמיכה הכספית לישיבה בשילוב לימודים אלו, וכן ההנחה שאילולי לימודים אלו יוציאו רבים מההורים את בניהם מהישיבה. הרב סולובייצ'יק הורה להמשיך במצב הקיים ובכך נתן הסכמה בדיעבד.
נוסף לכך שמה הישיבה דגש על לימוד הבקיאות והענקת ידע תורני בתחומים מגוונים, כך שיוכל התלמיד בצאתו מהישיבה לקיים חיי תורה ומצוות, וכן להשפיע על סביבתו. מסיבה זאת קיבלה הישיבה לשורותיה גם צעירים רבים שמראש לא שאפו לגדולות בתורה, וגם בעלי בתים שביקשו ללמוד תורה מספר שנים. בקרב התלמידים היו גם בעלי תשובה רבים, ביניהם סטודנטים לרפואה ומשפטים אשר נטלו פסק זמן מלימודיהם בכדי ללמוד יהדות.[5]
ראש הישיבה הרב חייקין התאפיין במיוחד בהענקת יחס אישי לכל תלמיד, והיה מלווה ומדריך את תלמידיו גם שנים רבות לאחר עזיבתם את המוסד.
לישיבה הייתה השפעה רבה גם על כלל יהדות צרפת, ותלמידיה היו יוצאים מעת לעת מן הישיבה לחיזוק הקהילות היהודיות במדינה והקמת מוסדות תורניים.
בוגרים
מאז נוסדה למדו בישיבה אלפי בוגרים, רובם בני עדות המזרח, בפרט יוצאי צפון אפריקה: מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה. בין המפורסמים שבהם:
הישיבה כיום
בישיבה לומדים כיום כמה עשרות תלמידים. בראשותה עומד הרב יצחק וויל. בעבר שימש כנשיאה הרב יוסף נידאם. החל מראשית שנות האלפיים היא אינה מקיימת לימודי חול במסגרתה, זאת בהוראת הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן.[12]
לקריאה נוספת
הפרדס, שנה יט חוברת ח, עמ' 6.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ זיכרון משה (ניו-יורק תשמ"ב), עמ' ז, י
- ^ Création de la "Yeshiva de France"
- ^ דגלנו, כסלו-טבת תש"מ, עמ' יח.
- ^ אהרן סורסקי, אש התורה ח"א, עמ' שסו-שסז.
- ^ יעקב לופו, ש"ס דליטא, ההשתלטות הליטאית על בני תורה ממרוקו, הקיבוץ המאוחד 2004.
- ^ פאת י"ם, מבוא מאת הרב אהרן מונסונגו, עמ' כה-כו.
- ^ 'קובץ דרשות רבני מצרים, תש"ס, עמ' תנא.
- ^ הרב רחמים נאהורי, 'רחמיך רבים' (תש"נ), "בשער הספר".
- ^ דוד בירדוגו, 'בדבר משפט', תשע"ג, דברי פתיחה עמ' 31.
- ^ 'טל אורות' (הוצאת מכון בני יששכר, תשנ"א), הקדמה.
- ^ ספר 'אעלה בתמר' על התורה (תשע"ב), הקדמת המחבר. אור תורה תשנט סימן קג.
- ^ גיליון מסע לארצות הברית מוסף שבת קודש יתד נאמן ויצא תשס"ה עמוד 25
