נח מוזס נולד בשנת 1912 בקאליש שבפולין לאיש העסקים יהודה מוזס ולמרים לבית פרנקל, במשפחה בת ארבעה ילדים. למד בבית הספר העברי "יבנה" בלודז' ודיבר עברית בבית. בנעוריו היה פעיל בתנועת "השומר הצעיר".
בשנת 1923 עלתה המשפחה לארץ ישראל. בית הוריו בשדרות רוטשילד פינת נחמני, היה אחד הבתים האריסטוקרטיים והמעטים בתל אביב הקטנה, ואביו ר' יהודה מוזס, ערך בביתם מפגשים של אנשי תורה וספר, עוד בטרם עסק במו"לות.
אביו, שהיה מחלוצי תעשיית הטקסטיל בארץ ובנקאי, התפרס לענף המו"לות, לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה. זמן קצר לאחר שאביו קנה את העיתון "ידיעות אחרונות", ובעקבות הקשיים בהוצאתו, נרתם נח מוזס לעזרה, והתמנה לעורך האחראי הראשון של העיתון, מ-1939 ועד למותו ב-1985.
נקודת מפנה חשובה חלה ב-15 בפברואר1948, כשהוקם העיתון "מעריב" על ידי מי שהיה עד אז עורך "ידיעות אחרונות", עזריאל קרליבך, שמשך אחריו את הרוב המכריע של עובדי המערכת, הדפוס והמנהלה של "ידיעות אחרונות". "מעריב" נטל עמו גם את קהל הקוראים של "ידיעות אחרונות", שתפוצתו ירדה כמעט לאפס. את הידיעה על עזיבת העובדים לטובת הקמת העיתון החדש קיבל מוזס בהיותו בניו-יורק, שם ייצג את העיתון באו"ם. הוא שב מיידית לישראל, ויצא למלאכת השיקום.
אביו של נח ובעל העיתון, יהודה מוזס, הטיל על נח ועל בן דוד רחוק שלו, דב יודקובסקי, לשקם את העיתון, להיאבק ב"מעריב", ולהחזיר לעצמו את קהל הקוראים. יודקובסקי נמצא באותה עת בירושלים הנצורה ויכול היה לסייע רק בהוצאת מהדורה ירושלמית של העיתון. בתום המצור ירד יודקובסקי לתל אביב, בינו לבין מוזס התפתחה שותפות שנמשכה 37 שנים, והביאה את "ידיעות אחרונות" למעמד "העיתון של המדינה". מעמד יחיד במינו בעיתונות העולמית - אין אף מדינה דמוקרטית שבה עיתון אחד הגיע לחשיפה של יותר ממחצית האוכלוסייה.
יודקובסקי היה העורך בפועל הממונה על המערכת, ומוזס היה המנהל האחראי על המנהלה הדפוס וההפצה. אך בפועל חלקו השניים את שני התפקידים. יודקובסקי היה מעורב בענייני הניהול והשיווק, ומוזס היה מעורב בענייני המערכת. הוא השתתף כל השנים בישיבות היומיות של המערכת. השניים נהגו שלא לעזוב אף פעם את הארץ יחדיו, וכשנעדר האחד השגיח השני על כל ענייני העיתון.
למוזס היו רעיונות שיווקיים מקוריים, שהביאו לקידום העיתון, בהם: חלוקת תוספת מיוחדת לעיתוני סוף שבוע של דפים מודפסים בצבע שהצטרפו יחד לאלבום: מפות, תמונות אמנות, ארכאולוגיה מקראית ועוד. בנוסף, הגביר את ההפצה על ידי חלוקת מוצרים מוזלים כמו פטיפונים.
לצידו, גם יודקובסקי היה מעורב בענייני הניהול והשיווק. אחד מרעיונותיו המקוריים היה לחבר את המוסף היומי בסיכה - דבר שהגדיל את תפוצת העיתון בכ-3 אחוזים ביום אחד. גם מוזס וגם יודקובסקי עקבו אחר הנעשה בשוק הספרים בעולם, וטרחו רבות להשגת פרסום בלעדי של ספרים מעניינים שהתגלו כמקדמי תפוצה מובהקים. על אלה נמנו זכרונותיה של אשת פארוק, מלך מצרים, זיכרונות ג'קלין קנדי ועוד.
מוזס היה מעורב גם בהשגת סיפורים בלעדיים, באמצעות קשרים שקיים עם צמרת המדינה[2].
בשנת 1975, ייסד את מבצע "העובד המצטיין", לעובדים מצטיינים בתעשייה ובשירותים, על תרומתם ועל היותם דוגמה אישית לחבריהם לעבודה[3]. התחרות קיימת לאורך השנים, מאז ועד היום.
פועלו למען קירוב לבבות ועזרה לזולת
אחד המפעלים החשובים ביותר שיזם נח מוזס היה הוצאת התלמוד הבבלי במהדורה עממית, במחיר שווה לכל נפש. עד אז היו כרכי התלמוד יקרים ורק מעטים יכלו לרכשם.
מוזס ורעייתו פולה נהגו להזמין לביתם את עובדי המערכת בשבתות ודאגו לתת להם הרגשה משפחתית, שכללה מתן הלוואות בשעת משבר, טיפול רפואי אצל מיטב המומחים ועוד.
חיים אישיים
נח נישא לפולה, בתו של נחמן הייפלר, ב-1948, שעזרה לו בטיפול אישי בעובדים ובנצרכים[1].
לבני הזוג מוזס נולדו ארבעה ילדים:
בפברואר1959נדרס בנו הבכור, גלעד, על ידי אוטובוס, בגיל 9, ונפצע קשה[4]. מאמצי הרופאים להצילו עלו בתוהו ולאחר כחודש הוא נפטר[5][6].
ב-25 בספטמבר 1967, כשבנו ארנון היה בן 14, הוא הרשה לו לנהוג ברכבו כשהוא לצדו. ארנון איבד שליטה על הרכב ודרס למוות את הילדה רחל שבי בת ה-10, שצעדה על המדרכה[7]. בתחילה הועמד לדין על רשלנות ברמה פחותה[8], אך לאחר שאביה של הילדה עתר לבג"ץ[9], הוא הועמד לדין באשמת רשלנות פושעת[10], הורשע בגרימת מוות ברשלנות ונדון לשנת מאסר[11]. לאחר חמישה חודשי מאסר שוחרר מוזס הודות לקציבת עונשו בידי הנשיא זלמן שזר[12][13].
נח מוזס היה רק אחד מארבעת היורשים של יהודה מוזס, אך שלושת אחיו לא היו מעורבים בענייני העיתון. רק לאחר מותו החלה מלחמת הירושה, שבה נטלו חלק מצאצאיהם, עד שבנו ארנון ("נוני") גבר על כולם והשתלט על העיתון.
