כריבון, קיימה מרגרטה 42 ביקורים מלכותיים בארצות חוץ וקיבלה את פניהם של 55 ראשי מדינה. היא עבדה כמעצבת תפאורה, מעצבת תלבושות וכמאיירת לספריו של ג'. ר. ר. טולקין. שיעור התמיכה במלוכה הדנית היה ונשאר באופן עקבי בשיעור גבוה של כ-82 אחוזים, באופן דומה לפופולריות האישית של מרגרטה.[2]
ב-1944 נולדה אחותה בנדיקטה וב-1946 נולדה אחותה אנה מריה. מרגרטה ואחיותיה גדלו בדירות בארמונו של המלך פרדריק השמיני באמליינבורג ובארמון פרדנסבורג (אנ') שבצפון זילנד (אנ'). את חופשות הקיץ היא בילתה עם המשפחה המלכותית במעון הקיץ של הוריה בארמון גרסטן שבדרום יוטלנד. ב-20 באפריל1947, בעקבות מותו של המלך כריסטיאן העשירי, מלך תחתיו אביה של מרגרטה כמלך פרדריק התשיעי.
בעת לידתה של מרגרטה, רק זכרים יכלו לרשת את כס המלוכה בדנמרק, זאת בשל השינויים בחוקי הירושה שהוכנסו בשנות ה-50 של המאה ה-19 כאשר בית גליקסבורג עלה לשלטון. בשל העובדה שלמרגרטה אין אחים, היה צפוי שדודה, הנסיך קנוד, יהיה באחד הימים יורש הכתר.
תהליך השינוי החוקתי, החל ב-1947, זמן לא רב לאחר שאביה של מרגרטה עלה לכס המלכות ונעשה ברור שלמלכה אינגריד לא ייוולדו עוד ילדים. הפופולריות של פרדריק ושל בנותיו והחלק המשמעותי יותר שהחל להיות לנשים בחברה הדנית, החלו את התהליך המורכב של שינוי החוקה. על פי חוקת דנמרק נדרשה העברת ההצעה על ידי שני פרלמנטים עוקבים, שלאחר מכן תוגש למשאל עם, שהתקיים ב-27 במרץ1953. חוק הירושה החדש התיר לנשים לרשת את הכתר הדני, זאת על פי כלל העדפת הבן הבכור, על פיו אישה יכולה לרשת את הכתר רק אם אין לה אחים זכרים. לפיכך, עם חקיקת החוק החדש, הייתה הנסיכה מרגרטה ליורשת העצר.[5] ב-2009 שונה חוק הירושה לכלל העדפת הילד הבכור, על פיו בוטלה העדפת הזכרים ואישה יכולה לרשת את הכתר על סמך היותה הילדה הבכורה, גם אם יש לה אחים צעירים ממנה.
פחות משנה לאחר החתונה, ב-26 במאי1968, ילדה מרגרטה את בנה הבכור. על פי המסורת, נקראים מלכי דנמרק לסירוגין בשמות פרדריק וכריסטיאן. מרגרטה בחרה לשמור מסורת זו בהחשיבה את עצמה לכריסטיאן, וכך קראה לבנה פרדריק. שנה לאחר מכן, ב-7 ביוני1969 נולד בנה השני, יואכים.[5]
ב-2008 הוכרז שיורשיה של מרגרטה מקו הירושה הזכרי יישאו תואר נוסף של רוזן או רוזנת מונפזאט, כהכרה בשושלתו של בעלה.[7]
ב-2022 הכריזה המלכה, שהחל מתחילת 2023, צאצאיו של הנסיך יואכים יוכלו לעשות שימוש רק בתואריהם כרוזנים והרוזנות מונפזאט, ושתואריהם הקודמים כנסיכי ונסיכות דנמרק לא יהיו יותר בשימוש. כדי לאפשר לילדים, שאף פעם לא צופה מהם לשאת בתפקידים רשמיים במשפחה המלכותית, לחיות חיים רגילים, ביקשה המלכה "ליצור מסגרת לארבעת נכדיה, רחבה ככל האפשר, שתאפשר לעצב את חייהם במלי להיות מוגבלים לשיקולים מיוחדים ולמגבלות מיוחדות שמשתמעת מהשתייכות רשמית למשפחה המלכותית כמוסד רשמי".[8] בנה יואכים, רעייתו מריה, רעייתו לשעבר אלכסנדרה, ונכדה הבכור ניקולאי, הביעו בפומבי את הזעזוע והמבוכה שלהם בשל החלטה זו.[9] לאחר מכן פרסמה המלכה הודעה שבה היא אמרה שהיא התעצבה על גרימת רגשות אלו למשפחתו של יואכים.[10]
מלכותה
העלייה לכס המלכות
זמן קצר לאחר שנשא את הנאום השנתי לאומה לרגל פרוש השנה החדשה, נפל המלך פרדריק התשיעי למשכב, ושבועיים לאחר מכן, ב-14 בינואר1972, הוא נפטר. בגיל 31 עלתה מרגרטה לכס המלוכה, והייתה המלכה המושלת הדנית הראשונה על פי חוק הירושה החדש. ההכרזה על עלייתה לכס המלכות התקיימה מהמרפסת של ארמון קריסטיאנסבורג ב-15 בינואר על ידי ראש הממשלהינס אוטו קרג. המלכה מרגרטה השנייה ויתרה על כל התוארים של קודמיה למעט התואר של מלכת דנמרק, וכך שמה המלא הוא "מרגרטה השנייה, בחסד האל, מלכת דנמרק" (בדנית: Margrethe den Anden, af Guds Nåde Danmarks Dronning) המלכה בחרה לעצמה את המוטו "עזרת האל, אהבת העם, כוחה של דנמרק".[5] היא בחרה להיקרא מרגרטה השנייה כהכרה במרגרטה הראשונה, מלכת דנמרק, שמלכה במאה ה-14, ושנודעה בציבור כמלכה מרגרטה אף על פי שמעולם לא הוכתרה.
בנאומה הראשון לציבור, אמרה מרגרטה השנייה:
אבי האהוב, מלכנו, נפטר. המשימה שאבי לקח על עצמו במשך כמעט 25 שנים מוטלת כעת על כתפיי. תפילתי לאל שהוא ייתן לי את העזרה ואת הכוח לשאת את המורשת הכבדה. יהי רצון שהאמון שניתן לאבי, יינתן גם לי.[11]
תפקידיה המרכזיים של המלכה היו ייצוג הממלכה מעבר לים ולשמש כדמות מאחדת בארצה. את התפקיד השני היא מבצעת בין השאר על ידי פתיחת תערוכות, נוכחות באירועים וחנוכת מבנים. היא קיבלה שגרירים זרים והעניקה כיבודים ועיטורים.
כמלכה חוקתית, המלכה לא השתתפה בפוליטיקה מפלגתית ולא הביעה שום דעה פוליטית. אף על פי שיש לה זכות הצבעה, היא בחרה שלא להצביע, כדי שלא לגרום אפילו למראית עין של העדפה מפלגתית כלשהי.[5]
המלכה קיימה פגישות עם ראש הממשלה ועם השר לענייני חוץ מדי יום רביעי, למעט במקרים בהם היא או ראש הממשלה נמצאו מחוץ לגבולות הממלכה.
לאחר בחירות בהן ראש הממשלה המכהן לא השיג רוב בפרלמנט, קיימה מרגרטה "פגישת מלכה" (Dronningerunde), שבה היא נפגשה עם יושבי הראש של כל מנהיגי המפלגות הפוליטיות.[12] לכל מפלגה הזכות לבחור נציג שיוביל את המשא ומתן, או לחלופין, לתת לראש הממשלה המכהן את המנדט להמשיך ולהוביל את ממשלתו כפי שהיא. בתאוריה, כל מפלגה יכולה לבחור את מנהיגה כנושא ונותן, אך לרוב רק נציג אחד נבחר בנוסף לראש הממשלה, לפני כל מערכת בחירות. המנהיג שנכח בפגישה עם המלכה, ושמסוגל היה להבטיח רוב של המושבים בפולקטינג, הוא על פי צו מלכותי זה שהוטלה עליו המשימה להרכיב ממשלה חדשה. מאז 1903 לא הייתה מפלגה אחת בפולקטינג שזכתה ברוב מוחלט של המושבים.
משעה שכוננה הממשלה, היא מונתה באופן רשמי על ידי המלכה. באופן רשמי, המלכה הייתה ראש המדינה, ולפיכך היא זו שישבה בראש מועצת המדינה, בה נחתמו החוקים שעברו בפרלמנט. בפועל, כמעט כל הסמכויות הרשמיות של המלכה יושמו על ידי הקבינט של דנמרק.
מקובל שמרגרטה, כמלכת דנמרק, קיימה קבלת פנים רשמית בערב ראש השנה. בכל שנה, ב-1 בינואר, נערך נשף לשרי הממשלה, ליושב ראש הפרלמנט, לנציגי גופים רשמיים, ולמשפחת המלוכה בארמון אמליינבורג. ב-2 בינואר נערכה קבלת פנים רשמית לשופטי בית המשפט העליון של דנמרק ולקציני המשמר המלכותי הדני ורגימנט משמר ההוסארים, בעוד שקבלת הפנים לסגל הדיפלומטי נערכה לאחר מכן בארמון קריסטיאנסבורג. ב-3 בינואר נערכת קבלת פנים לקציני כוחות ההגנה של דנמרק ואנשי כוחות החירום, לשלושת המעמדות הראשונים ולנציגי ארגונים לאומיים מרכזיים וגופים שנהנים מפטרונות מלכותית.[13]
תפקידים רשמיים
נכון למועד פרישתה מכס המלכות, שימשה המלכה כפטרונית של 72 גופים דנים ושל 8 גופים מארצות חוץ. אלה כללו ארגונים שונים, מוזיאונים, פסטיבלים, גופי ספורט, אתרים היסטוריים, פארקים, גופים אקדמיים, ומועדונים.
עמוד התווך של מלכותה של מרגרטה היה ידע מורכב וחיבור כל החלקים של הממלכה הדנית. ב-2016 היא תרמה ידע לספר על ההיסטוריה של דנמרק.
מעונותיה הרשמיים של המלכה הם ארמון אמליינבורג (אנ'), בו היא מתגוררת בארמונו של כריסטיאן התשיעי, בקופנהגן, וארמון פרדנסבורג ליד הילרוד. מעונות הקיץ שלה הם ארמון מרסליסבורג ליד אורהוס וארמון גרסטן שליד זונדנבורג, מעונה הרשמי של אמה, המלכה אינגריד, שנפטרה ב-2000.
יובל הכסף ויובל האודם
ב-1997 ציינה המלכה מרגרטה השנייה את יובל הכסף שלה, לרגל 25 שנות מלכותה, עם תפילה דתית וארוחה רשמית שבהן השתתפו עמיתיה לבתי המלוכה הסקנדינבים.[15] ב-14 בינואר2012 היא חגגה את יובל האודם שלה לרגל 40 שנות מלכותה.[16] אירוע זה צוין בתפילה בכנסייה, קונצרט, תהלוכת מרכבות, נשף גאלה בארמון כריסטיאנבורג, ומספר רב של ראיונות טלוויזיוניים.[15]
יובל הזהב
יובל הזהב של מרגרטה צוין ב-14 בינואר2022 לרגל 50 שנות מלכותה, עם חגיגות שהתקיימו בהמשך השנה. בספטמבר, בעקבות מותה של אליזבת השנייה, הוכרז על ידי בית המלוכה ש"הוד מלכותה המלכה ביקשה שיתבצעו מספר התאמות" לקראת המשך החגיגות.[17]
מאז מותה של המלכה אליזבת השנייה, הפכה מרגרטה למונרכית הוותיקה ביותר באירופה, לאישה היחידה בעולם המחזיקה בתואר מלכה מושלת, והוותיקה מבין כל הנשים המכהנות כראש מדינה.[18]
ב-31 בדצמבר2023, בשידור החי של נאומה השנתי לרגל השנה החדשה, הודיעה מרגרטה השנייה על כך שהיא מוותרת על הכס, מהלך שיתרחש ב-14 בינואר2024, יום השנה ה-52 לעלייתה לכס המלכות.[19] היא אמרה שהזמן גבה את המחיר שלו, שמספר מחלותיה גדל, ושהיא לא מסוגלת לקחת על עצמה מספר כה רב של משימות כמו בעבר. היא ציינה את הניתוח שעברה בגבה בפברואר 2023, ואמרה שניתוח זה גרם לה להעריך מחדש את מעמדה ולשקול "אם כעת זהו הזמן המתאים להעביר את האחריות לדור הבא".[20]
את מרגרטה השנייה ירש בנה הבכור, פרדריק, נסיך דנמרק, שמולך בשם המלכותי פרדריק העשירי. כשיקוף לנאום השנה החדשה הראשון שלה ב-1972, אמרה המלכה על ירושת הכתר:
התמיכה והעזרה שקיבלתי במשך השנים, היו גורליים להצלחת משימתי. זוהי תקוותי שהמלך והמלכה החדשים יקבלו את אותו אמון ומסירות שהיו מנת חלקי".[20]
לאחר שסיימה לכהן כמלכה, שמה הרשמי של מרגרטה הוא "הוד מלכותה, המלכה מרגרטה".[21]
ב-22 בפברואר2023 עברה מרגרטה ניתוח בגבה בבית החולים המלכותי בקופנהגן, בשל כאב מתמשך. בהצהרה שפורסמה ביום המחרת, אמר נציג המלכה שהניתוח עבר בהצלחה ושהיא כבר מסוגלת להתהלך. ב-2 במרץ שוחררה המלכה מבית החולים.[24] ב-16 באפריל, יום הולדתה, היא סיימה את חופשת המחלה.
מרגרטה היא מעשנת כבדה.[25] ב-23 בנובמבר2006 פרסם העיתון הדני B.T. הצהרה מחצר המלוכה שמעתה והלאה המלכה תעשן רק בפרטיות. מאז הניתוח שעברה בגב ב-2023 היא חדלה לעשן.
מאז שנות ה-70, עיצבה ורקמה מרגרטה כמה מלבושים ואריגים כנסייתיים עבור כנסיות בדנמרק, בגרינלנד, בגרמניה ובאנגליה.[26] היא עיצבה גלימת כמורה לכנסייה של ארמון פרדנסבורג שמאז עוטר בריקמה מעשי ידי אמה, המלכה אינגריד, ועוטר על ידי אחותה הנסיכה בנדיקטה. הגלימה הוענקה לכנסייה ביובל ה-250 להקמתה ב-1976. ב-1989 עיצבה מרגרטה את גלימת הבישוף עבור הדיוקסיה של ויבורג. ב-2017 היא עיצבה את חזית המזבח של כנסיית הטירה בויטנברג, גרמניה. ב-2020 היא עיצבה את הגלימה לכנסייה הדנית של סנט קתרין שברובע קמדן שבלונדון.[27]
בנוסף לאריגים כנסייתיים, עיצבה מרגרטה מגוון של חפצים, כולל מזבח לכנסייה בנורווגיה, כף לחג המולד, את הבולים הדנים השנתיים לחג המולד ב-1970, 2003 ו-2015 ואת בול חג המולד של גרינלנד ב-1983.[28]
דקופאז' ורקמה
מאז אמצע שנות ה-70, עשתה מרגרטה שימוש בטכניקת הדקופאז', שמשלבת גזירים מכתבי עת ומספרים למוטיבים חדשים. בעבודת הדקופאז' של מרגרטה נעשה שימוש במגוון ספרים וסרטים, כולל באוספי השירה של הנסיך הנריק שיצאו לאור ב-2000 וב-2010.[29]
כילדה, העדיפה מרגרטה לעסוק בציור יותר מאשר ברקמה, אך מאז 1960 הוענקו עבודות רקמה מעשיה ידיה או הוצגו בארמונה. עבודות הרקמה עשויות מדגמים שמרגרטה עצמה עיצבה על נייר, ושכוללים צורות מפותלות ואת המונוגרמה של מקבל המתנה. המלכה עיצבה מספר עבודות רקמה עבור גילדת מלאכת היד הדנית, כולל דגמים של לוחות שנה, כיסויים לכריות ומפיות אוכל. היא גם עיצבה תיקי ערב ונרתיקים למשקפיים עבור ידידי ובני משפחתה, כולל לוח שנה לחג המולד עבור כל נכדיה, כיסויי כריות ורהיטים לארמונותיה, ווילונות לקמינים בארמון פרדנסבורג. עבודות הרקמה מעשי ידי המלכה הוצגו בטירת קולדינגהאוס ב-2021.[30]
קולנוע
מרגרטה עבדה כתסריטאית לצד פר בריק אברהמסן בשניים מעיבודים לסיפוריו של הנס כריסטיאן אנדרסן, מלכת השלג, שיצא לאקרנים ב-2000 ובו היא גם שימשה כמספרת, וברבורי הפרא (אנ'), שיצא לאקרנים ב-2009 ובו היא הופיעה בהופעת קמע כאישה בקהל. בסרטים אלו שימשה מרגרטה גם כמעצבת תפאורה תוך שימוש בטכניקת הדקופאז'.
במשך השנים הייתה מרגרטה מעורבת בבלט כמעצבת תפאורה ותלבושות.[31] היא עיצבה את התלבושות עבור הפקת הבלט המלכותי הדני לבלט "סיפור עם" ולסרטו של פיטר פלינת משנת 2009, "ברבורי הפרא".[5][32] היא גם עיצבה את התלבושות של עצמה והיא ידועה בשל בחירותיה הצבעוניות ולעיתים האקסצנטריות. המלכה עיצבה 51 תלבושות עבור הסרט משנת 2023 "אהרנגרד: אומנות הפיתוי" (Ehrengard: The Art of Seduction), וכן 81 דקופאז'ים שהיו הבסיס לתפאורה.[33][34]
מרגרטה עיצבה תפאורות ותלבושות למספר רב של מופעי בלט. מאז 2001 היא עבדה עם הבלט של גני טיבולי במופעים הבאים:
מרגרטה היא ציירת מוכשרת, ובמשך השנים הציגה רבות מעבודותיה.[35] ב-2000 היא איירה את ספר השירה של הנסיך הנריק. תחת הכותר "מההרים לחוף", הציגו ב-2015 מרגרטה וידידתה הקרובה סוניה, מלכת נורווגיה מבחר עבודות שקיבלו השראה מהנוף של האחוזה ברוני רוזנדל (Barony Rosendal) שבנורווגיה.
תחת שם העט "אינגהילד גרתמר" (Ingahild Grathmer, השם הראשון הוא אנגרמה לשם מרגרטה, והשם השני הוא ראשי התיבות של שמותיה השניים: אלכסנדרינה, תורילדור ואינגריד – Ingrid, Alexandrine ,Þórhildur), שימשו איוריה למהדורות הדניות של שר הטבעות, שאת העידוד לאיור הספר היא קיבלה כבר בראשית שנות ה-70.[36] היא שלחה את האיורים לג'. ר. ר. טולקין שנדהם מהדמיון של האיורים לאלו שבעיצובו. איוריה של מרגרטה צוירו מחדש על ידי האומן הבריטי אריק פרייזר עבור מהדורות באנגלית של שר הטבעות שיצאו לאור ב-1977 וב-2002.
.jpg)
