בשנת 1909 סוכנות הידיעות AP הוציאה לראשונה מדריך סגנון לשימוש פנימי. המדריך עסק בעיקר בשימוש טלגרף.[2] בשנת 1953, עקב בקשות רבות מעיתונאים, הסוכנות פרסמה בפעם הראשונה מדריך סגנון לציבור הרחב.[3] בשנת 1977 יצאה לאור המהדורה הראשונה של המדריך הנוכחי.[מ 1] בשנת 2007 העורך הראשי של המדריך, נורם גולדשטיין, פרש מתפקידו כעבור 18 שנים.[4] בשנת 2009 ו־2011 הסוכנות פרסמה את המדריך בשתי אפליקציות ל־BlackBerry[5] ול־iOS.[6] אך בשנת 2015 האפליקציות בוטלו לטובת פיתוח אתר שיגיש את המדריך באופן מקוון.[7] בשנת 2012 המדריך יצא לאור גם בספרדית,[8] אך מאוחר יותר הסוכנות ביטלה את המהדורה הספרדית.[9] בשנת 2019 הסוכנות פרסמה את הארכיון שלה ברשת; בו זמינים כל שבע־עשרה המדריכים הישנים שהוציאה לשימוש פנימי וציבורי עד שנת 1977.[10]
סקירה (מהדורה 55)
מילון מונחים
מדריך הסגנון של AP מכיל בו מספר מילוני מונחים עכשוויים, והוא מתייחס בעיקר לצורת השימוש הנכונה במונחים מאשר להגדרתם.[מ 2] המדריך פותח במילון מונחים כללי בן 330 עמודים.[55 1] ולאחר מכן מציג מספר מילונים קצרים בני עשרות עמודים בפרקים נפרדים שמוקדשים לנושאים חשובים בעיתונות; אלה מכילים הסברים ומונחים עכשוויים בעסקים,[55 2]נתונים,[55 3]סקרים,[55 4]רפואה, מדע,[55 5]דת,[55 6]ספורט,[55 7] ושידור.[55 8]
פיסוק
המדריך מכסה באופן מקיף שימוש דקדקני בכל סימני הפיסוק באנגלית. שיטת הפיסוק בסגנון AP עקבית עם חוקי הפיסוק באנגלית אמריקאית,[11] אך שונה מזו שמקובלת בכתיבה מדעית.[א] המדריך מצטט את סטראנק & וויט כהשראה מרכזית לגישתו.[55 9]
בהירות, בהירות, בהירות. כשאת שוקעת במשפט בחוסר תקווה, הכי טוב להתחיל מחדש. אל תנסי להילחם עם התחביר של המשפט, סיכוייך ירודים. בדרך כלל מה שהשתבש זה שמבנה המשפט הפך למסובך למדי. בשלב זה צריך לפרק או להחליף את המשפט בשניים קצרים ממנו, או יותר.
המקור באנגלית
Clarity, clarity, clarity. When you become hopelessly mired in a sentence, it is best to start fresh; do not try to fight your way through against the terrible odds of syntax. Usually what is wrong is that the construction has become too involved at some point; the sentence needs to be broken apart and replaced by two or more shorter sentences.
המדריך קובע שבמקרי צירוף שייכות לצורת רבים של שמות עצם הנגמרים באות ”s” שמים את הגרש בסוף המילה ללא ”s” נוספת אחריו כדי לציין את השייכות. לדוגמה, ”states' rights” לעומת ”women's rights.”[55 10] בנוסף, המדריך קובע כי אין להשתמש בגרש על מנת לציין תכלית בצירוף שמני. לדוגמה, ”a writers guide” (במקרה זה המדריך "נועד" לכותבים, ואין הכוונה לשייכות).[55 11] עם זאת, המדריך מחריג מהכלל מקרים בהם צורת הרבים של הגרעין בצירוף השמני אינו נגמר באות ”s.” לדוגמה, ”children's hospital” כלומר, אף על פי שבמקרה הזה בית החולים "נועד" לילדים (ציון תכלית), המדריך מחייב להוסיף גרש במילה ”children's” מכיוון שהצורה ”childrens” נחשבת עילגת.[55 11] המדריך קובע דקויות נוספות מסביב לשימוש בגרש. רובן עקביות עם הפיסוק התקני בשפה האנגלית, והן מתייחסות לשימוש בגרש בשמות מסחריים, קיצורי מילים, וסלנג.
המדריך מציין שהצורך להשתמש בסוגריים (מכל סוג) בטקסט רציף רומז על כך שהמשפט כנראה בנוי לא טוב, והכותב מנסה לדחוף מידע נוסף שאחרת היה ראוי להציג אותו במשפט נפרד.[55 13] המדריך אף ממליץ על שימוש בפסוקית זיקה כעדיפה על פני סוגריים.[55 13] המדריך מתיר את השימוש בסוגריים במספר מקרים חריגים, כגון הערות עריכה בתוך ציטוטים, מידע שחסר בו נשוא או נושא, ומקרים אחרים.[55 13]
נקודתיים
המדריך מציין שאחרי שימוש בנקודתיים חובה להתחיל באות גדולה בתנאי שבאה אחריו פסוקית שלמה.[55 12] בנוסף, המדריך מתיר שימוש בנקודתיים על מנת להדגיש מסר. לדוגמה, ”היה לו אך ורק תחביב אחד: לפתור משוואות.”[55 12] כפי שמקובל באנגלית, המדריך מעודד שימוש בנקודתיים בפתיחת רשימה, מבואה, ציון זמן בשעות ודקות, וציון פסוקים בתנ"ך והברית החדשה.[55 12] כמו כן, המדריך מחייב שימוש בנקודתיים בתיעוד שיחה על מנת לציין את הדובר.[55 12]
פסיק
המדריך חוזר ומדגיש את צורת השימוש המקובלת בפסיק בשפה האנגלית בהרחבה רבה. עם זאת, הוא מתיר לזנוח את שיטת הפיסוק של אוקספורד ברשימת פריטים.[55 12] בהתאם לחוקי הפיסוק באנגלית אמריקאית,[11] המדריך מחייב להכניס פסיק לתוך המירכאות אם הוא בא מיד לאחר מכן אף על פי שאינו חלק מהציטוט.[55 14]
נקודה
המדריך מתיר השמטה של נקודות בשמות עצם מראשי תיבות. לדוגמה, ”US, JFK.”[55 15] בהתאם לחוקי הפיסוק באנגלית אמריקאית,[11] וכמו עם פסיקים, המדריך מחייב למקם את הנקודה בתוך המירכאות אם הנקודה באה מיד לאחר מכן אף על פי שאינה שייכת לשם. לדוגמה, הנה נקודה שנבלעה בתוך הציטוט ”בסוף המשפט.”[55 15]
המדריך מתייחס לבעיות שונות שעיתונאים מתמודדים איתן ברשתות חברתיות. בין היתר פרטיות, סחיטות, נייטרליות, ותדמית ציבורית.[55 17][55 18] המדריך ממליץ נגד הבעת דעות אישיות, אפילו בשיחה פרטית. בנוסף, המדריך מזהיר ומסביר איך להתגונן מפני פגיעות ידועות כמו צילומי מסך של שיחות פרטיות, רוגלות, דיוג, גנבת מחשב (וציוד רגיש אחר),[55 19] ומשתמשים מתחזים.[55 20] המדריך נוקט בעמדה כי לא קיימת באמת פרטיות ברשת, ולכן על עיתונאים לדעת כיצד להימנע מהפקרת תדמיתם ופרטיותם מלכתחילה.[55 21]
המדריך קובע תנאים נוקשים בהם הוא מתיר שימוש במידע ממקור אנונימי בכתבה. לדוגמה, המדריך מציין שאף על פי שזהות המקור לא תיחשף בדיווח אל הציבור, הסגל הבכיר מוכרח לדעת את זהות המקור. במסגרת יחסים זו, צוות הכתבה חייב לשמור את זהות המקור בסודיות מפני חשיפה לציבור. בנוסף, על צוות הכתבה להסביר לציבור מדוע המקור דרש להישאר אנונימי. אם מדובר במסמכים ממקור לא ידוע, המדריך מחייב את הצוות להסביר בדיוק כיצד הגיעו המסמכים לידיהם, ומידע נוסף שיאשר את אמינותם.[55 23] המדריך מרחיב בדקויות משפטיות ואתיות על סוגיות שקשורות לאנונימיות ומהימנות המקור.[55 24]
הקלטות
המדריך אוסר על השמטה של קטעי דיבור מהקלטות באופן כזה שמעוות את המשמעות, ההקשר, או את הרושם שנוצר מהשיחה. עם זאת, המדריך מאפשר השתקה קולית של מילים גסות במקרים מסוימים. בנוסף, המדריך אוסר הוספת אפקטים או כל רעש אחר שאינו חלק מההקלטה המקורית.[55 25]
תאריך ומקום
המדריך מחייב כל כתבה בתאריך מלא ומיקום האירוע (או הצוות) על מנת למנוע מצבים בהם נעשה שימוש לרעה מחוץ להקשר של כתבות ישנות לטובת דיסאינפורמציה ותעמולה.[55 26]
ניגודי עניינים
המדריך מכסה בהרחבה סוגיות שקשורות לניגודי עניינים בקרב צוות החדשות שעלולות לערער את אמינותם כתוצאה מנסיבות שונות. לדוגמה, תדמית ארגונית, טובות הנאה, השקעות אישיות, השקעות של קרובים, פעילות פוליטית, ועוד.[55 27]
תיקונים
המדריך מחייב את צוות הכתבה, ואף את הסוכנות, להוציא תיקונים לשגיאות עובדתיות באופן מיידי ובהקדם האפשרי, ולהצהיר על התיקונים באופן שקוף וציבורי לפי תאריכים בסוף הכתבה. בנוסף, המדריך אוסר מפורשות על השימוש בלשון סגי נהור לציון התיקונים בעזרת מילים כלליות כמו "שינויים," "הבהרות," ו"גרסאות" בניסיון לשמר את התדמית הארגונית או האישית של כל הצדדים המעורבים בכתבה.[55 28]
בימוי
המדריך אוסר במפורשות על בימוי הכתבה, אפילו למטרת המחשה.[55 29][55 30] בנוסף, המדריך מזהיר מפני שימוש תעמולתי במוזיקה בכתבה שעלולה להטות את דעת הצופים.[55 31]
תרשימים, תמונות, ותצלומים
המדריך נוקט בגישה מחמירה מאוד ביחס למקוריות ודיוק תמונות, תרשימים, ותצלומים. לדוגמה, המדריך מגביל מאוד את השימוש בעיבוד תמונה, ובהסתרת תוכן פוגעני[ה] מהכתבה (וזאת בתנאי שישנה אזהרה לקהל והתוכן הפוגעני אכן נחוץ לאמינות הכתבה).[55 32] כמו כן, המדריך מדגיש שיש להיזהר בהטיית תרשימים לטובת הכתבה, והוא מחייב את הכתבה לחשוף את מקור הנתונים בכל תרשים.[55 33]
הסתה ודברי שנאה
כשהכתבה עוסקת בהסתה ודברי שנאה, המדריך ממליץ לתת אזכור קצר בלבד ולא לחשוף את דברי ההסתה בפרטים שמא יקבלו חשיפה ויגרמו לאלימות.[55 34] בנוסף, המדריך ממליץ נגד ציטוט מפורש של דברי ההסתה במקרה שנעשה שימוש בשפה גזענית.[55 34] במקום זאת, המדריך מורה למצוא דרך להציג את חומרת ההסתה בדרך מהימנה מבלי לחשוף את הדברים עצמם.[55 34]
פרטיות
המדריך מציג את גישת סוכנות הידיעות AP בכל הקשור לפרטיות. בין היתר, הוא ממליץ נגד חשיפת זהותם של קרבנות פשיעה, חשודים, ועדים לפשיעה.[55 35] עם זאת, המדריך אוסר על שימוש בשמות בדויים (למעט מחמת התפקיד או התדמית הציבורית, כגון זהות מרגל, שם עט, או שם במה).[55 29] בד בבד, המדריך מסביר כיצד להסוות את חזותם וקולם של המרואיינים כדי להגן על פרטיותם או על סודיות זהותם במידת הצורך מבלי להמציא זהויות בדויות.[55 36]
^לרוב, כתבי עת מדעיים נשענים על מדריך הסגנון של שיקגו בנוסף למדריך סגנון ביתי (של ההוצאה או האגודה שעורכת את כתב העת). באגודות מדעיות מסוימות בארצות הברית, שיטת הפיסוק האמריקאית היא אינה מקובלת. לדוגמה, מדריך הסגנון של האגודה האמריקאית למתמטיקה סותר את מדריך הסגנון של AP בהנחיות הפיסוק.
^באנגלית, פסוקית שלמה ("independent clause") חייבת להכיל בה נושא ונשוא.
^ביטויי קישור, על פי האקדמיה ללשון העברית, הן ביטויים כמו ”בנוסף, לכן, למרות, לעומת זאת, זאת ועוד, ובכל זאת.”