לורנס אוליפנט נולד בקייפטאון במושבת הכף בדרום אפריקה, למשפחה מיוחסת ממוצא סקוטי[1]. אביו, אנתוני אוליפנט, היה משפטן, ואמו קתרין מריה לבית קמפבל הייתה אוונגליסטית אדוקה. אביו היה פרקליט המדינה מטעם הוד מלכותה במושבת הכף, והתמנה כעבור זמן-מה לשופט קולוניאלי עליון בציילון (כיום סרי לנקה). לכן המשפחה עברה מכף התקווה הטובה לציילון, שם עברו על לורנס אוליפנט נעוריו. משפחת אוליפנט התעשרה לאחר שאביו הקים חווה לגידול צמחי תה. אוליפנט נשלח על ידי משפחתו ללמוד משפטים באנגליה כאביו המשפטן.
בצעירותו, הצטרף אוליפנט ליורש העצר הנפאלי למסע בן חודשיים מציילון לנפאל ואף כתב ספר על מסע זה. לאחר שהפסיק את לימודי המשפטים פנה לעיתונות ולאחר מכן לשירות החוץ הבריטי ושימש עוזרו האישי של המושל הכללי של קנדה, הלורד אלגין, בעת שהותו בוושינגטון לצורך משא ומתן על הסכם המסחר עם ארצות הברית. מאוחר יותר התלווה אליו בשליחויותיו הדיפלומטיות לסין וליפן, וכתב עליהם ספרי מסעות. ביפן נפצע קשה במתקפת טרור, במסגרת סדרה של התנקשויות בנציגים זרים שבוצעו במה שנקרא "סונו ג'וי" – תנועה לגרוש הזרים מיפן.
אוליפנט החל בפעילותו הציונית בעקבות ביקורו באימפריה העות'מאנית.
את רשמיו והמלצותיו מהביקור תיאר בספרו "ארץ הגלעד" שיצא לאור בשנת 1880. בספרו זה הציע בין היתר:[2]
כדי לשכנע את הסולטאן להקים סדרה של מושבות על בסיס של חברות מניות כדי לחזק את התשתיות הרעועות של האימפריה העות'מאנית, הציע אוליפנט מושבה ניסויית, בעבר הירדן המזרחי, ומשיקולים שונים הציע ליישב בה יהודים. תוואי מסילת הברזל שהוצע נועד בין השאר לחזק את מיקומה של הקולוניה.
אחרי ששכנע את השלטונות הבריטיים, נסע לסולטאןעבד אל-חמיד על מנת להציג בפניו את התוכניות, אולם הסולטאן לא השתכנע.
פעילותו ברוסיה
בעקבות פרעות "הסופות בנגב" ביהודי רוסיה שהחלו בשנת 1881, יצא אוליפנט לרוסיה ולרומניה על מנת לעזור לפליטים. הוא השפיע על חברים מחובבי ציון, ניסה ללא הצלחה להשפיע על נציגי חברת כי"ח לעלות לארץ ישראל ואף ייסד חוג נוצרים וקירבם לציונות. הוא הגיע לקונגרס פוקשאן ואף נאם בפני המתכנסים בתארו את נופי ארץ ישראל.
בשנים 1883–1884 ניסה לסייע לממשלה הטורקית להשיג באנגליה מימון לסלילת מסילת ברזל אך נכשל. אנגליה התחזקה במצרים והשתלטה על תעלת סואץ, וטורקיה פנתה לגרמניה כדי שתעזור לה בסלילת הרכבת.
לאחר סירוב הסולטאן החליט אוליפנט בכל זאת לא לוותר על תוכניותיו ועבר לחיות בארץ ישראל כדי ליצור מקום שיקלוט את "פליטי האריס"[3]. הוא הגיע לארץ בנובמבר 1882. הוא גר בחודשי החורף במושבה הגרמנית בחיפה בבית הקרוי כיום על שמו, בית אוליפנט. בחודשי הקיץ נהג להתגורר בכפרי הדרוזים שבכרמל, בשנת 1883 בעוספיה באוהל בדואי, ולאחר מכן בבית שבנה בשנת 1884 בדלית אל-כרמל[4]. (בית אוליפנט בדלית אל-כרמל משמש כיום כבית יד לבנים הדרוזים). בישיבתו בכפר קשר קשרים עם נכבדי העדה והמשיך בכתיבת ספריו וכתב אף סדרת מאמרים ל"ניו יורק סאן" וכן לעיתון "ג'ואיש כרוניקל" בלונדון. מי ששימש לו כמזכיר אישי היה המשורר נפתלי הרץ אימבר, שיש הטוענים כי כתב אז את "התקווה". הוא עזר באותו זמן למתיישבים היהודים במושבות השונות בארץ. אוליפנט היה שותף בפעילות ברומניה לרכישת הקרקע בגבעת זמרין, והיה שותף בהקמת היישוב היהודי מעולי רומניה בזמרין ב-1882. מאוחר יותר, כאשר היישוב בזמרין נקלע למצוקה כלכלית וסבל רבות מגנבות של ערבים תושבי הסביבה, פרס הברון רוטשילד את חסותו על המקום ושינה את שם היישוב לזכרון יעקב.
בתקופת מגוריו בחיפה הרבה לסייר ברחבי ארץ ישראל, בחלק מהסיורים התלווה אליו גוטליב שומאכר. סיוריו נערכו לאחר סיום הסקר הגדול של הקרן לחקר ארץ ישראל והוא שאף מאוד לגלות מקומות שלא תועדו על ידי הקרן[5]. את סיוריו תיעד בספר חיפה כתבות מארץ ישראל 1882–1885. הספר כולל שישים כתבות מארץ ישראל שנכתבו לעיתון ניו יורק סאן. אוליפנט בחר בעצמו את הכתבות שכונסו בספר. הספר כולל מידע על תושבי הארץ על המנהגים והדתות, תיאור מקומות ואתרים ארכאולוגים. הוא כתב על הדרוזים, השומרונים ועל תושבים נוספים. סיוריו כללו גם תגליות כמו שרידי בית כנסת ליד הירדן בקרבת תל בית צידה, שרידי בית הכנסת העתיק בדיר עזיז ושרידי בית הכנסת באום אל-קנאטר שברמת הגולן, סיוריו בגולן נעשו כחלק מהסקר שערך ביחד עם המהנדס הטמפלרי שומאכר לשם תכנון קו הרכבת מחיפה אל החורן, קו שהוא היה בין ההוגים שלו. שירותיהם של אוליפנט ושומאכר נשכרו על ידי משפחת סורסוק שהחזיקה בזיכיון להקמת הרכבת. אוליפנט צרף לספרו ציורים מאוד מפורטים המתארים בדיוק רב כיצד נראו המקומות בהם סייר.
אופיו
אוליפנט היה מאוד מושפע מהאוונגליזם של אמו, והיא זאת שיצרה כנראה את הקשר לראשונה בינו לבין האריס, או לפחות לקחה אותו לדרשה הראשונה של תומאס לייק האריס, מנהיג כת רוחנית שאוליפנט ואמו תרמו לה את כל כספם. רק לאחר קבלת אישורו של הריס הוא התחתן עם אשתו, אליס (את נדונייתה של אשתו הם תרמו לכת, במצוותו של האריס). הכת הטיפה לסיגופים שיכשירו את חבריה לשרת את האנושות, ולהעדיף את קשריהם עם בני האדם ככלל על קשרים המשפחתיים האישיים. וכמו כן, כמו בהרבה כיתות מיסטיות אחרות, שהזיווגים הם זיווגים מהשמיים, או שאינם זיווגים. בעיקרון הזה האריס עשה הרבה מניפולציות אישיות ברבות הימים. מאוחר יותר הסתכסך עם האריס, כשהתברר לאוליפנט כי האריס טוען כי הוא עצמו "נפש תאומה" של אליס ולא אוליפנט, האריס התעלל נפשית ורוחנית באליס ואז עזבו אוליפנט ואשתו את הכת ואף קיבלו חלק מכספם בחזרה. אוליפנט שכנע את אשתו לגור איתו בחיפה.
יחסו ליהודים
רוב שנותיו לא פגש לורנס אוליפנט ביהודים, ועיקר פגישתו עם היהדות הייתה כנוצרי הקורא את כתבי הקודש. רק לאחר שעזב את הכת של האריס נסע למזרח הקרוב ופגש את היהודים פליטי הפרעות בברודי (כיום באוקראינה) ב-1881 החל בפעולתו ליישוב יהודים בארץ ישראל. יש עדות כי אוליפנט אמר כי באופן אישי הוא בז ליהודים, וכי רצונו ליישבם בארץ ישראל נובע מאינטרסים בריטיים. עדות לדעות קדומות שלו כלפי יהודים אפשר למצוא בספר שלו "The Russian Shores of the Black Sea in the Autumn of 1852" שבו הוא מאשים יהודים רבניים באי-יושר קיצוני[6]. בקרב חוקרים, יש הסברים שונים לפעילותו הציונית, הסבר אחד גורס, שיישוב היהודים בארץ ישראל יסייע לאינטרסים הבריטיים באזור. נחום סוקולוב תרגם את ספרו של אוליפנט "ארץ הגלעד", וכתב על בסיס התרגום הזה את ספרו "ארץ חמדה".
חיים אישיים
כשהיה אוליפנט בשליחות הכת "אחוות החיים החדשים" בפריז, הכיר את אליס לה-סטריינג', בת למשפחת אצולה אנגלית עשירה שהייתה צעירה ממנו ב-18 שנה, והתחתן אתה ביוני 1872 למרות התנגדות משפחתה. במהלך 12 שנות נישואיהם אוליפנט ואליס לא קיימו יחסי מין כי האריס, מנהיג הכת, טען שהם לא היו צריכים להינשא ומשום שאוליפנט היה צריך להינשא למשרתת אמו. כאשר אוליפנט רצה צאצא מאליס, היא סירבה, כי היה חולה עגבת[7].
לאחר מותה, נסע אוליפנט לארצות הברית, שם הכיר את רוזמונד דייל אוון, נכדתו של האוטופיסטרוברט אוון, ובאוגוסט 1888, נישאו השניים. הם עברו יחד ללונדון ורצו לשוב יחד לביתו של אוליפנט בארץ ישראל, אולם אוליפנט חלה בדלקת ריאות ונפטר בלונדון כעבור מספר חודשים. נפתלי הרץ אימבר נמנה עם המעטים שהשתתפו בהלווייתו. כמו כן, הוא הספיד את אוליפנט בג'ואיש סטנדרט" וב"חבצלת".
אשתו, שירשה את כל רכושו, עברה להתגורר בשנת 1900 בביתו שעל הכרמל.
המערכה בעבר הקווקז, או הצבא הטורקי תחת עומר פאשה, 1856
פטריוטים ושודדים, 1860
שליחות אלגין לסין ויפן, 1860
ביקור אצל הטאיפינג, 1863
פיקדילי, 1870
ארץ הגלעד, 1880
ארץ חמי: מסע במעלה הנילוס, 1882
אפיונים וקריקטורות (Traits and Travesties) , 1882
אלטיורה פטו, 1883
צירוף נשמות, או הכוחות האבולוציוניים הפועלים כיום באדם (הוכתב על ידי אליס, נערך על ידי לורנס), 1885
מאסולאם, 1886
אפיזודות מחיי הרפתקה, 1887
חיפה כתבות מארץ הקודש 1882–1885, 1887. אסופת מאמרים שנכתבו בחיפה ודאלית אל-כרמל. מאמר ראשון מחיפה מתאריך 27 בנובמבר 1882, מאמר אחרון מדאלית אל-כרמל מ-7 בנובמבר 1885.
.JPG)
