הגנת בקעת הירדן נמסרה לשתי דיוויזיות רגלים, ה-26 וה-53. שתיהן השתייכו לקורפוס ה-20 של הארמייה ה-4 (שמפקדת בעמאן), שבאחריותה להגן על קו בקעת הירדן ועבר הירדן. דיוויזיות אלו מנו כ-4,000 לוחמים.
כוחות אלו תפסו עמדות במספר נקודות אסטרטגיות על הדרכים היורדות ליריחו (כמו ב"טלעת-א-דם" הוא מצד אדומים ובג'אבל מונטר) וכן מסביב ליריחו.
תוכנית הקרב
תוכנית הקרב הייתה כדלקמן:
הדיוויזיה ה-60 תתקוף את יריחו ממערב, מכוון מכמש בסדר הבא:
ב-19 בפברואר בריגדת הרובאים הרכובים הניו זילנדים מתקדמת למתחם הטורקי במנזר מר סבא ובמקביל בריגדת הפרשים הקלים האוסטרלים ה-1 מתקדמת למתחם בהר מונטר.
ב-20 בפברואר הכוחות כובשים את המתחמים במנזר מר סבא והר מונטר והודפים את הטורקים למתחם המבוצר בנבי מוסא.
ב-21 בפברואר כובש כח אנזא"ק את נבי מוסא ללא נפגעים, לאחר שהטורקים נסוגו מהמתחם. הכוחות ממשיכים משם מזרחה למישור הבקעה שם הם מתפצלים לשלוש זרועות: כח ניו זילנדי כובש את צפון ים המלח, רגימנט אוסטרלי חודר ליריחו ומוצא גם אותה ריקה ושאר כוחות הדיוויזיה ממשיכים צפונה ומתבצרים לאורך ואדי עוג'ה.
סיכום הקרב והמהלכים שלאחריו
הקרבות לכיבוש יריחו התקיימו למעשה על הדרכים שהובילו אליה ועל נקודות אסטרטגיות שחלשו על אותן דרכים. לאחר כיבוש אותן נקודות מפתח הבינו הטורקים שהפסידו בקרב ונסוגו מהעיר עצמה. עם כיבוש יריחו וההתייצבות לאורכו של ואדי עוג'ה ונהר הירדן השלים הצבא הבריטי את ייצוב קו שתי העוג'ות.
פעילות הכוחות לאחר סיום הקרב:
הדיוויזיה ה-60 נסוגה לאחור תוך שהיא משאירה מוצבים מאוישים בנקודות מפתח.
דיביזיית אנזא"ק חזרה לאזור ראשון לציון.
רגימנט אוקלנד, מדיביזיית אנזא"ק, נשאר לסייר ולתצפת לאורך נהר הירדן על מנת לחשוף את היקף הכוחות הטורקים בעברו המזרחי של הירדן.
מצב כוחות זה נמשך עד הפקודה שהעביר קבינט המלחמה הבריטי לאלנבי, ב-6 במרץ, לכבוש את עבר הירדן. תהליך שהחל בכיבוש בקעת הירדן והמשיך במספר מבצעים לכיבוש עבר הירדן.