יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: טענות לחוסר נייטרליות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
גרפיטי של תנועת כהנא חי, שרוסס על גבי חנות של ערבים בעיר חברון. כהניזם היא מהאידאולוגיות המוכרות ביותר של הימין הרדיקלי היהודי בישראל ובעולם
ימין רדיקלי בישראל (או ימין קיצוני בישראל) הוא מונח המקובל לתיאור תנועות וקבוצות המבוססות על אידאולוגיות בעלות מאפיינים כמו לאומנות, עליונותיהודית וגזענות.[1][2][3]
הימין הרדיקלי נוטה לתמוך ב"מדינת הלכה" במובנה הצר והפשטני ולא בדמוקרטיה. כך למשל, ישנו בימין הקיצוני שיח של התנגדות לאידאולוגיות שאינן עומדות בקנה אחד עם מה שהוא מפרש בתור "המוסר היהודי" ורואה סכנה בהשפעות זרות של השקפות עולם אותם הוא מייחס למוסר שמקורו בתרבויות זרות ובפרט מהתרבות המערבית, הפילוסופיה המערבית ומגישות חילוניות וליברליות.[2] הגם שבקרב גורמים שאינם רדיקלים ניתן למצוא ביקורת דומה על השפעות זרות אשר להבנתם מזיקות לחברה בישראל, הרי שבארגוני הימין הרדיקלי נוקטים בפעולות אקטיביות בשטח אשר במהלכן הם עשויים להתעמת עם מייצגים של אותן תפיסות. בענייני חברה ומדינה כגון בפעולות הקשורות לארגוני הלהט"ב,[4][5] או בנושאים על רקע דתי כגון ניסיון של הדרה כלפי בעלי חזות נוצרית או אנשים המזוהים עם פעולות מיסיון או התבוללות.[6]
בהקשר הביטחוני-לאומני ניתן למצוא מצד ארגונים כאלה פעולות המוצדקות מצידם על רקע של מאבק בתומכי טרור נגד יהודים או טרור נגד מדינת ישראל[7] בנוסף לכך, בימין הקיצוני תמיכה רבה לתוכניות טרנספר אף שלא מרצון וכן תמיכה בפעולות נקמה אף כשהן למעשה פעולות של נקמנות.[8][9]
משכך בפעולות הקשורות לימין הרדיקלי ניתן לזהות מעורבות גבוהה יותר של היערכות המשטרה וגורמי הביטחון.
ישנו פולמוס סביב הגדרת המושג "ימין רדיקלי". בעוד שבעבר הנטייה הייתה לצמצם את המושג ולהגדירו באמצעות מאפיין אחד - התנגדות להגירה ולמהגרים,[דרוש מקור] התפתחה החל מסוף המאה ה-20 תפיסה הגורסת כי מדובר ברעיון רחב יותר, המשקף מנעד של אידאולוגיות. בישראל היה מקובל במשך שנים לצמצם את המושג ולהגדירו רק על פי רעיון המקסימליזם הטריטוריאלי,[דרוש מקור] במסגרת הדיון סביב מעמדם של יהודה ושומרון וחבל עזה. אהוד שפרינצק היה הראשון שהרחיב את ההגדרה, והצביע על כך שהימין הרדיקלי בישראל מורכב משילוב של כמה רעיונות מרכזיים: אולטרה-לאומיות, אי-לגליזם, אי קבלת הדמוקרטיה והפלורליזם כתפישות עולם מעצבות במדינה, שנאת זרים, אפליה אתנית ודרוויניזם חברתי.[11]
קיים קושי לקשור תנועות ימניות רדיקליות עם תנועות היסטוריות, כיוון שסיווג תנועות היסטוריות כימין רדיקלי אינו חד משמעי, לאור העובדה שתיחום הרדיקלית הוא יחסי לתקופה ולקשת הדעות בשיח הציבורי. לכן, חלק מהתנועות שבעבר בזמנן נחשבו רדיקליות נחשבות היום בתוך הקונצנזוס ולהפך. בנוסף לכך, לא קיימות היום תנועות ימין רדיקלי שהן המשך היסטורי של תנועות מהעבר. למרות זאת חלק מהימין הרדיקלי מושפע מתנועות היסטוריות.
כיום, הימין הרדיקלי בישראל הוא מונח המקובל לתיאור תנועות וקבוצות המבוססות על אידאולוגיות בעלות מאפיינים כמו לאומנות, עליונותיהודית וגזענות.[1][2][3]
היסטוריה
טרום המדינה
זרמים לאומניים יהודיים, ובראשם הזרם הרוויזיוניסטי, החלו להתגבש ביישוב עוד לפני הקמת המדינה;[11] חלקם, כמו אב"א אחימאיר הושפעו מהפשיזם האירופאי.[11] ב־1928 פרסם אחימאיר סדרה של שמונה מאמרים בעיתוןדאר היום, בעריכתו של איתמר בן-אב"י, שנשאו את הכותרת "מפנקסו של פשיסטן".[12] עיתון התנועה הרוויזיוניסטית, "חזית העם", בעריכת אחימאיר ויהושע השל ייבין, החל לראות אור בשנת 1932. בעת משפטו של אחימאיר בגין הפגנה, התובע השווה את ההפגנה להתפרעויות הנאצים בגרמניה, ואילו הסנגור, צבי אליהו כהן, השיב על כך: "לולא האנטישמיות של היטלר, לא היינו מתנגדים לתורתו. היטלר הציל את גרמניה". "חזית העם" ציטט את הדברים וקבע כי הסנגור השמיע "נאום מזהיר".[12]זאב ז'בוטינסקי ביקר בחריפות את המאמרים שפורסמו ב"חזית העם". ולאחר 1933 לאחר כינון הברית בין משטרים פשיסטים לבין גרמניה הנאצית, התחרט אחימאיר ויצא נגד הפאשיזם והנאציזם.
תמונה של מלון המלך דוד לאחר הפיצוץ
פעילות הזרמים הלאומנים היהודים באה לידי ביטוי בפעילות האצ"ל והלח"י.[11] פעילות זו כללה לדוגמה את פיצוץ מלון המלך דוד על ידי האצ"ל ביולי 1946. שבו נהרגו כ-91 איש, מתוכם 15 יהודים. פעולה זו הובילה לפרוק תנועת המרי העברי.
באפריל 1948, התרחשה פרשת דיר יאסין שבה הרגו לוחמי האצ"ל והלח"י בין 100 ל-120 מתושבי הכפר במסגרת קרב שהתרחש בו[13] בהם זקנים, נשים וילדים..[14][15][16][17] מייד לאחר כיבוש הכפר טענו גורמים בהנהגת היישוב העברי ובהנהגה הערבית, שבדיר יאסין התבצע טבח המוני באזרחים שלא היו מעורבים בלחימה. הנהגת "ההגנה" גינתה את מעשיהם של האצ"ל והלח"י באירוע.[18][19] השמועות שנפוצו בעקבות האירוע הטילו אימה על האוכלוסייה הערבית, והאיצו את בריחתם של תושבים ערבים רבים מבתיהם ומישוביהם. השילוב של פחד מפני מעשי טבח ורצון לצאת מהמדינה כדי לאפשר לצבאות ערב לפעול באין מפריע הוביל להנכבה - מנוסתם של כ-750 אלף ערבים פלסטינים במהלך מלחמת העצמאות (1947–1949) והפיכתם לפליטים.
פעילות קיצוניות נוספות של האצ"ל כללו את פרשת אלטלנה ביוני 1948 - סדרת קרבות בין האצ"ל לצה"ל בעקבות סירוב של האצ"ל להשמע להוראות הממשלה ולמסור את הנשק לחיילי צה"ל. בעימותים שנערכו במשך כמה ימים במספר זירות (כולל חוף כפר ויתקין וחוף תל אביב) נהרגו 16 לוחמי אצ"ל, ושלושה חיילי צה"ל ונפצעו לוחמים נוספים. האוניה עצמה הושמדה בעקבות הפגזתה. בעקבות הפרשה נעצרו כ-200 מאנשי אצ"ל, אם כי רובם שוחררו לאחר מספר שבועות. חלק מבכירי הארגון הוחזקו במעצר עד סוף אוגוסט. רוב יחידות האצ"ל פורקו ופוזרו בצה"ל, למעט "הגדוד הירושלמי". ב-17 בספטמבר 1948 רצחו אנשי הלח"י את דיפלומט השוודי פולקה ברנדוט בירושלים שעסק בתיווך מטעם האו"ם בין מדינת ישראל למדינות ערב. בעקבות כך נחקקה פקודת מניעת טרור, הלח"י פורק, וכך גם שרידי כוחות האצ"ל בצה"ל.
אחד החריגים היה ישראל אלדד שבחר לשמור על דרכה של לח"י (שהיה אחד ממנהיגיה) ולהמשיך לפעול כימין רדיקלי. אלדד החל לפרסם את הירחון הימני סולם בו ביקר את ממשלת ישראל ודגל בהקמת מלכות ישראל במקום המדינה שהוקמה, ובהרחבתהּ לתחומי ירדן, סוריה ועיראק כפי שהם מתוארים בתנ"ך. בהבחירות לכנסת השביעית אף רץ בראש "רשימה למען ארץ ישראל" (שלא עברה את אחוז החסימה).
לאחר מלחמת ששת הימים
תוצאות מלחמת ששת הימים, שכללו את כיבוש ירושלים ושטחי יהודה ושומרון, והניצחון המהיר של ישראל על מדינות ערב, יצרו תשתית לצמיחה מחודשת של ימין קיצוני יהודי שבאה לידי ביטוי בהקצנה שחלה במספר מפלגות פוליטיות כמו גם בגופים חוץ פרלמנטרים שאימצו עקרונות ימנים רדיקלים. הדבר בא לידי ביטוי בפעולות של קבוצות כמו גוש אמונים, ומפלגות כמו התחייה, צומת ומולדת. התנועות והמפלגות התמקדו בעיקר בהרחבת שטחה של ישראל והקמת התיישבות בשטחי יהודה ושומרון, רצועת עזה וסיני. לצידן פעלה מפלגת ימין קיצונית עוד יותר כך - שהקים הרבמאיר כהנא.[11]
מפלגת כך, בראשות מאיר כהנא, הוקמה ב-1971 והייתה מפלגת ימין רדיקלי שדגלה בעליונות יהודית ובעמדה שארץ ישראל שייכת ליהודים בלבד, ומי שאינם יהודים יכולים לחיות בה בתושבות ארעית (בלי זכויות פוליטיות ובכפוף לתנאי היהודים) או לעזוב את המדינה (טרנספר). כמו כן תמכה בפעולות נקם אלימות כנגד ערבים והעניקה סיוע לאנשים שהורשעו בפגיעה בערבים. בנוסף לכהנא היו פעילים במפלגה גם נעם פדרמן, ברוך מרזל, טירן פולק, מיכאל בן ארי, איתמר בן גביר וברוך גולדשטיין. עמדותיה הרדיקליות של המפלגה הביאו לפסילתה לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה (1988) ולהגדרתה כארגון טרור (1994). פעילי התנועה המשיכו וממשיכים לפעול במסגרת מפלגות וארגונים אחרים כמו עוצמה יהודית, להב"ה ועוד.
תנועת כהנא חי, בראשות בנו של מאיר כהנא בנימין זאב כהנא, נוסדה ב-1990 בעקבות הרצחו של מאיר כהנא ולאחר סכסוך עם פעילי תנועת "כך". התנועה החזיקה באותן עמדות ימין רדיקליות של תנועת "כך" והתכוונה להשתתף בהבחירות לכנסת השלוש עשרה (1992) אך נפסלה אף היא ואף הוגדרה כארגון טרור והוצאה מחוץ לחוק.
מפלגת צומת, אותה הקים רפאל איתן (רפול) ב-1983, החלה את דרכה כמפלגת ימין חילוני מתון ואף חברה לחוג עין ורד באגף הימני של מפלגת העבודה הישראלית. בהמשך החלה המפלגה להביע עמדות ימניות רדיקליות כמו סיפוח שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה לישראל, התניית זכות הבחירה לכנסת בשירות לאומי, שלילת זכות הצבעה לערבים, אימוץ עקרונות הטרנספר ורצון לבצע שינויים בשיטת הממשל.[22]
מפלגת עוצמה יהודית הוקמה ב-2003 על ידי ברוך מרזל ומיכאל בן ארי. בהמשך הצטרפו למפלגה איתמר בן גביר, יצחק וסרלאוף, בנצי גופשטיין ועוד. מצע המפלגה כולל סיפוח כל שטחי ארץ ישראל ועידוד ההתנחלות בהם, עליונות המשפט העברי על פני חקיקה אחרת, עונש מוות למחבלים, הקמת רשות לאומית לעידוד הגירה של אזרחים ערבים, שינוי המשטר ל"דמוקרטיה יהודית" ולא על פי ערכים מקובלים - אוניברסליים, שליטה בהר הבית במקום הווקף, חוק חסינות לחיילים ושוטרים ושינוי הוראות הפתיחה באש.[23][24][25]
מפלגת נעם הוקמה ב-2019 על ידי אבי מעוז ומספר רבנים מהציונות הדתית בתמיכתו של של הרב צבי ישראל טאו. חלק ממצעה של המפלגה רדיקלי וכולל מרכיבים כמו התנגדות לפעילות תנועות וארגונים ליברלים (כמו הקרן החדשה לישראל וארגוני זכויות אדם), התנגדות לכל זרם יהודי שאינו אורתודקסי (ובכלל זה ליהדות רפורמית וקונסרבטיבית), התנגדות לזכויות לקהילת הלהט"ב והכרה במודל משפחה מסורתי בלבד (אמא, אבא, ילדים), התנגדות לשירות נשים בצה"ל, ביטול מתווה הכותל המאפשר תפילה שוויונית, התרת אפליה בבתי עסק בשל אמונה דתית, התרת הפרדה מגדרית במרחב הציבורי ועוד. המפלגה אף הכינה רשימה של אישים בשירות המדינה החשודים ביתר פרוגרסיביות (ראו פרשת הרשימות של מפלגת נעם). כמו כן על פי תחקיר שפרסם העיתונאי נדב איל עולה שהמפלגה ניהלה רשימות שחורות של אנשים וגופים המקדמים רעיונות ליברליים בהקשר של הקהילה הגאה, פמיניזם, שוויון מגדרי ותפיסת עולם שמאלית.
המישור האזרחי
דוגמאות נוספות מהמישור החוץ פרלמנטרי ניתן למצוא בתנועות, ארגונים, ומוסדות כמו:
תנועת גוש אמונים הוקמה ב-1974 וראתה בהתיישבות בכל רחבי ארץ ישראל חלק מתהליך דתי המקרב את הגאולה. הפעילות הרדיקלית של התנועה התבטאה בעיקר בקידום רעיון ארץ ישראל השלמה וקידום מפעל ההתנחלויות גם בניגוד להחלטות הדרג המדיני ותוך הפעלת אלימות כנגד כוחות צבא וביטחון.[26]
איחוד הרבנים למען ארץ ישראל הוקם ב-1993 בהנהגת הרבנים שאול ישראלי, משה צבי נריה ואברהם שפירא כדי לשמור על המשך שליטת ישראל בארץ ישראל השלמה. פעילות הארגון החלה בתקופת הסכמי אוסלו ובאה לידי ביטוי בקביעה שמסירת שטחים שבשליטת ישראל לנכרים, אפילו תמורת הסכם שלום, מנוגדת להלכה ובקריאה לחיילים לסרב פקודה בכל הנוגע לפינוי שטחים.[27] ב-2003, בהקשר של תוכנית ההתנתקות, פרסם הארגון דעת תורה האוסרת לפנות שטחים וזאת בניגוד להחלטת הממשלה ושכל הודעה על הקמת מדינה פלסטינית "בטלה ומבוטלת בשם אלוקי ישראל".[28] ב-2008 היה הארגון מעורב גם בהליכי פינוי מאחז מגרון ופרסם קריאה כי "יש איסור תורה על פינוי של כל ישוב ומאחז ומסירתו לידי נכרים גם אם יוקם ישוב אחר במקומו במקום אחר" וכן ש"אין סמכות לכל גורם ממשלתי או משפטי לצוות על פינוי או העתקה של ישוב בארץ ישראל" וש"על כל יהודי לסרב ולא ליטול חלק בכל פינוי של חלקים מארץ ישראל, ויש להתנגד בכל התוקף לכל ניסיון פינוי וגירוש".[29]
ארגון להב"ה הוקם ב-2009 על ידי בנצי גופשטיין. פעילות הארגון כוללת התנגדות להעסקת ערבים בבתי עסק, פגיעה במשפחות מעורבות (יהודיות-ערביות), עידוד עליונות יהודית במרחב הציבורי ופגיעה פיזית בערבים, התנגדות לשיתופי פעולה יהודים-ערבים (כמו שריפת בית הספר הדו-לשוני על ידי פעיל הארגון),[30] התנגדות לקהילה הגאה וניסיונות פגיעה באנשי הקהילה ובאירועיה (כמו מצעד הגאווה), התנגדות לנוכחות נוצרית בארץ ישראל,[31] לפעילות נוצרית,[32] ואף תמיכה בשריפת מוסדות דת נוצריים.[33] פעילותו הרדיקלית של הארגון הביאו להגשת מספר בקשות להכרזה עליו כארגון טרור. במקביל נבחנת גם "הקרן להצלת עם ישראל" (מיסודה של איילה בן גביר) שנטען שהיא מהווה את צינור הכספים המממן את להב"ה.[34]
דרכי פעולה
תנועות וארגונים שונים בימין הרדיקלי השתמשו במהלך השנים במגוון דרכים להשגת מטרותיהם ובהן:
שלילת לגיטימציה של אנשי ציבור מקרב מתנגדיהם הפוליטיים ואחרי עובדי ציבור ואנשי כוחות הביטחון שהיו מעורבים בפינוי התנחלויות. זו יכולה לבוא לידי ביטוי בגידופם, ייחולים למותם בצורה עקיפה, טקסי "פולסא דנורא", או התרת דמם בפסקי דת.[36] בשנות האלפיים החלה תופעה של התנכלות לקציניצה"ל שהיו מעורבים בתוכנית ההתנתקות, כגון הפגנות לפני בתיהם וקריאות להדרת הדתיים שבהם מתפילות בבתי כנסת. דרך פעולה אחרת היא הגשת תביעות אזרחיות נגד שוטרים שהיו מעורבים בעימותים אלימים עם מתנחלים או מפגינים.[37]
הקמת מאחזים באופן עצמאי וללא היתרים, כדי לקבוע עובדות בשטח ולעיתים במחאה על פיגועים שביצעו ארגוני טרור פלסטיניים.
טרור יהודי כנגד האוכלוסייה הערבית: יחידים והתארגנויות מחתרתיות שונות ביצעו פיגועי טרור נגד ערבים, בהם התנקשות המחתרת היהודית בראשי עיריות ביהודה ושומרון, תכנון לפוצץ את כיפת הסלע, טבח מערת המכפלה ורצח הנער מוחמד אבו ח'דיר. פעילות טרור זו עלולה לפגוע גם ביהודים לדוגמה פציעה קשה של חבלן משטרה שנפגע בעת שניסה לנטרל מטען חבלה של המחתרת היהודית.
לדוגמה, הפרופסורים דוד אוחנה ועודד היילברונר, שהם היסטוריונים שמחקריהם עוסקים בפשיזם האירופי ושל הנאציזם, טוענים כי במאה ה-21 צומחות בישראל קבוצות של
ימין רדיקלי "קדם־פשיסטי"— קבוצות ניאו־פשיסטיות (שכוללות חלק ממצביעי הליכוד המכונים "ביביסטים") הקונות אחיזה גדולה יותר בציבור. לדעתם הרדיקליזציה הלאומנית בין שכבות אלה יוצרת ברית בין הימין השמרני, קבוצות מסורתיות מהמעמד הנמוך ובין קבוצות דתיות וחרדיות הדוגלות ברעיונות גזעניים. הם מזהירים כי בקבוצות ניאו־פשיסטיות אלה גלומה סכנה לעתיד הדמוקרטיה הישראלית שעלולה לגלוש לפאשיזם.[38]
חוקר הדתות תומר פרסיקו טען כי הימין המשיחי בישראל מסוכן לדמוקרטיה. הוא מביא מספר אנשים בימין הקיצוני הכותבים בבטאון הימין הדתי "נקודה", כמו בעז העצני, יצחק קליין, הרב יהודה יפרח, כותבים נגד ממשלת ישראל כאילו היא שלטון זר ורודני, שכיבול שולטת כנגד רצון העם ובגלל קונספריציה של אליטה אנטי יהודית. לדבריו קבוצה קטנה בימין המשיחי רואה בממשלת ישראל שלטון בלתי-לגיטימי - או שהממשלה היא כת רודנית בלתי-דמוקרטית, או שדווקא היותה דמוקרטית היא הבעיה, כי חלק מהימין הרדיקלי מפנטז על מלך. הוא מזהיר כי התחזקות השפעת הפלגים המשיחיים על הצבא בעתיד עלולה לגרור ניסיון הפיכה צבאית.[39]
יש המאשימים את הימין הרדיקלי בכך ששאיפתם לארץ ישראל השלמה ולהקמת ההתנחלויות תוביל למצב של מדינה אחתדו-לאומית ללא רוב יהודי, ובכך תמיט חורבן על מדינת ישראל ועל הציונות. יאיר גולן לדוגמה טוען כי סיפוח יהודה ושומרון לישראל נוגד את האינטרס הישראלי מבחינה מדינית, כלכלית, ביטחונית וחברתית. לדבריו הסיפוח הוא "ראשית חורבן ישראל, סוף החלום הציוני על מדינה דמוקרטית עם רוב יהודי מוצק, ומעשה בלתי מוסרי בעליל, שיכתים לנצח אותנו, את ילדינו ואת ילדיהם."[42]
