פּוֹפּוּליזם ימני (נקרא גם: פופוליזם מודרני ופופוליזם תרבותי) הוא אוסף של מתודות פוליטיות הפונות אל רגשות לאומיים בקרב קבוצות תרבותיות, דתיות או אתניות בציבור, שמוגדרים כ"עם" האותנטי, ומעודדות זהות לאומנית וחשדנות כלפי קבוצות בעלות מאפיינים אחרים תרבותיים, דתיים או אתניים, שמוצגים כגורמים חיצוניים ל"עם" ומאיימים על הזהות הלאומית. הפופוליזם מבקר לפעמים גם אליטות תרבותיות וכלכליות, יריבים פוליטיים וגורמי חוץ שמוצגים כמשתפים פעולה עמם או שתומכים בזכויותיהם.[1] במערב מזוהה הימין הפופוליסטי עם תמיכה בגישה חברתית ימנית-שמרנית, לדוגמה התנגדות לשוויון זכויות ללהט"ב, עלייה מחודשת של לאומיות ולפעמים של ערכים דתיים, והתנגדות לגלובליזציה ולהגירה חופשית. חרף התנגדותו המסורתית של הימין להרחבת מדיניות הרווחה, בימין הפופוליסטי מקובל רעיון מדינת רווחה המפלה לטובה חלק מאזרחיה, כלומר לטובת "העם".
השימוש במושג
בשל הקשת הרחבה של התנועות שמוגדרות כ"ימין פופוליסטי", השימוש שנעשה במונח אינו עקבי, ולא אחת הוא מוחלף במונחים שאינם זהים לו, ואף בכאלו שמנוגדים לו אידאולוגית באופן מוחלט – מה שמבלבל את הדיון עוד יותר. עם המונחים הללו נמנים "ימין חדש", "פופוליזם לאומי", "פופוליזם לאומני", "נאו-לאומיות", "נאו-ליברליזם", "ליברטריאניזם", ואף "סמכותנות" ו"נאו-פשיזם". מן הנמנע הוא להפריד ביניהם, לפחות במשמעות שבה הם משמשים בפועל.[א] חלק מהמונחים מנוגדים זה לזה, ולכן לא קיימת מפלגה שכל המונחים הללו נכונים לגביה. באירופה נעשה שימוש במונח לתיאור קבוצות, מפלגות ואישים שידועים בהתנגדותם להגירה ובתמיכתם בגישה חשדנית כלפי האיחוד האירופי.
מפלגות לפי מדינה
מפלגות הימין הפופוליסטי הראשונות הוקמו בשנות ה-90, ובאותו עשור אף נכנסו חלקן לבתי המחוקקים.[ב] במקביל התפשטו בארצות הברית תנועות ימין קיצוני שיש המציעים לשייכן לימין הפופוליסטי, אך שיוך זה אינו מקובל על דעת הרוב. על כל פנים, התנועות האמריקאיות שאין חולק על זהותן הימנית-פופוליסטית קרובות מאוד לזרם הפלאו-שמרנות. הימין הפופוליסטי האמריקאי נבדל מהשמרנות בתכניו ובסגנונו, אך רבים מציעים לראות בה את מקורו. אף שחילוקי דעות רבים סובבים סביב הימין הפופוליסטי, פלג אחד בו שנוי במחלוקת מיוחדת: מפלגות שמעריכות או מעריצות תנועות פשיסטיות מהתקופה שבין מלחמות העולם.[ג]
פיארו איגנזי מחלק את מפלגות הימין הפופוליסטי, שאותן הוא מכנה "מפלגות ימין קיצוני", לשתי קטגוריות: מפלגות שהיו בעבר חלק מהימין המסורתי, ומפלגות שהתפתחו באופן עצמאי. הוא כולל את המפלגה הלאומית הבריטית, המפלגה הלאומית-דמוקרטית של גרמניה ומפלגת המרכז ההולנדית בקטגוריה הראשונה. בקטגוריה השנייה הוא כולל את החזית הלאומית בצרפת, הרפובליקנים בגרמניה, הדמוקרטים של המרכז בהולנד, מפלגת הקדמה בדנמרק, מפלגת הקדמה בנורווגיה, ומפלגת החירות האוסטרית.
עם מפלגות הימין הפופוליסטי הבולטות בעולם נמנות מפלגת העצמאות הבריטית, מפלגת "ניו זילנד תחילה" ומפלגת "וילרוס" בפרובינציית אלברטה שבקנדה. המפלגה הרפובליקנית בארצות הברית והמפלגה השמרנית בקנדה כוללות מאפיינים ימניים-פופוליסטיים, ולדעת אחדים אף פלגים ימניים-פופוליסטיים מובהקים.
מפלגת החירות האוסטרית הוקמה ב-1955 על ידי קצין אס-אס לשעבר,[2] שטען שהיא מייצגת את "הדרך השלישית" (מרכז פוליטי), בין המפלגה הסוציאליסטית למפלגת העם האוסטרית. היא ירשה את מקומה של מפלגת "התאחדות הגרמנים" שהוקמה אחרי מלחמת העולם השנייה, ואימצה את הלאומנות הגרמנית שלה. מצעה הלאומני לא הקנה לה די תומכים, והיא החלה להצטרף לקואליציות על מנת לחזק את כוחה.
בשנות השמונים אימצה המפלגה מצע ליברלי יותר. ב-1983 הייתה לחברה בקואליציה של הסוציאליסטים, ויושב הראש שלה מונה לסגן הקנצלר. אך דרכה הליברלית הייתה קצרה: ב-1986 נבחר ירג היידר למנהיג המפלגה, ותחת מנהיגותו שבה המפלגה לשורשיה. אלא שירג היידר לא היה ריאקציונר ותו לא; הוא הביא עמו סגנון חדש, והוביל את המפלגה למאבק במערכת הפוליטית. המאבק התנהל בעיקר נגד השיטה הוותיקה, לפיה מחולקות המשרות הבכירות בשירות המדינה בין המפלגות בהתאם לאחוז שזכו בבחירות, בטענה שהיא לוקה בשחיתות ובנפוטיזם.
הגישה החדשה הניבה פירות. כבר ב-1986, במערכת הבחירות הראשונה שלו, הוביל היידר את המפלגה להישג כפול. אז החלה תנופת המפלגה, שהגיעה לשיאה בבחירות הכלליות ב-1999, בהן זכתה מפלגת החירות ב-27% מהקולות והייתה למפלגה השנייה בגודלה במדינה. בבחירות שלאחר מכן צנחה המפלגה ל-10%, אך מאז עולה התמיכה בה באופן הדרגתי. בבחירות 2017 זכתה המפלגה ב-26% מהקולות, נכנסה לקואליציה וזכתה למחצית ממושבי הקבינט.[ד] בבחירות מוקדמות שנערכו בספטמבר 2019 נחלשה המפלגה ואיבדה שליש מכוחה.
מפלגת הימין הפופוליסטי העיקרית באוסטרליה היא "אומה אחת" (One Nation), שמונהגת על ידי פולין הנסון, סנאטורית מטעם קווינסלנד. על פי רוב חברה המפלגה בקואליציה. מפלגות נוספות בבית המחוקקים האוסטרלי, שמזוהות עם הימין הפופוליסטי, הן "השמרנים האוסטרלים" שמונהגת על ידי קורי בראנרדי, סנאטור מדרום אוסטרליה, "המפלגה הדמוקרטית-ליברלית" שמונהגת על ידי דייוויד ליונהלם, סנאטור ממזרח אוסטרליה, ומפלגת הקאטרים (The Katter's), שמונהגת על ידי חבר הפרלמנט בוב קאטר. מפלגת השמרנים האוסטרלים והמפלגה הדמוקרטית-ליברלית נוהגות להצביע יחד בסנאט.
מפלגת הימין הפופוליסטי הבולטת באיטליה היא הליגה הצפונית. המפלגה דוחה את שיוכה לימין הפוליטי, אך לא את הגדרתה כפופוליסטית.[3] "הליגה הצפונית" הוקמה ב-1991, כאיחוד מפלגות ברמת המחוז. תוכניתה הגדולה היא הפיכת איטליה לפדרציה, שבה יזכו המחוזות ליתר עצמאות, בייחוד בצפון המדינה. ב-1996 אף פרסמה המפלגה מסמך בשם "הכרזת העצמאות והריבונות של פדניה",[4] והצהירה לא אחת על תמיכתה בהקמת מדינה עצמאית נפרדת בצפון המדינה.[ה]
המפלגה מפגינה עוינות רבה כלפי דרום איטליה ותושביה. חבריה ידועים בהתנגדותם להגירה מהדרום לצפון, ובתליית צרותיה הכלכליות של המדינה בפערים בין הדרום לצפון. כן מזלזלת המפלגה בטבעם של אנשי הדרום, בטענה שהם עצלנים נטולי חינוך ומוסר ראויים לשמם.[5][6] חבריה ידועים גם בשימושם בשם-התואר "טֶרְרוֹנֶה", השם ללעג את תושבי הדרום.[7] גם רומא לא חומקת משבטם, בשל ריכוז הכוח והמוסדות הפוליטיים שבה – המנוגד לעקרון הפדרציה וּמַקשה על יישומו. חרף עמדה זו, המפלגה מפגינה גם לאומיות איטלקית כללית,[8] וקושרת קשרים עם עמיתותיה בימין הפופוליסטי האירופי.[9]
בשנות ה-90 גדלו משמעותית ממדי ההגירה לאיטליה. הליגה הצפונית החלה מבקרת את האסלאם, ומרכזת תשומת לב רבה יותר לסוגיית ההגירה הלא חוקית. כן תומכת הליגה ביציאה מגוש האירו. כשאר מפלגות הימין הפופוליסטי באירופה, גם הליגה הצפונית אינה תומכת גדולה של האיחוד האירופי, וככזו הצטרפה לקבוצת "אירופה של חירות ודמוקרטיה" בבית המחוקקים האירופי. המפלגה השתתפה ב-4 קואליציות. בבחירות הכלליות האחרונות באיטליה, שנערכו ב-2018, זכתה המפלגה לתוצאה הגבוהה בתולדותיה – 17% מהמושבים – והפכה למפלגה השלישית בגודלה באיטליה. בבחירות לבית המחוקקים האירופי, שנערכו אף הן ב-2018, נסקה המפלגה בשיעור דומה.
במרכז איטליה ובדרומה בולטות מספר מפלגות שמרניות, שיש המגדירים אותן כימניות-פופוליסטיות. רובן צמחו משרידיה של "התנועה החברתית האיטלקית", מפלגה נאו-פשיסטית קטנה בזירה הארצית.[ו] בהן בולטות שתיים: "הברית הלאומית", שזכתה ב-15.7% מהקולות בבחירות 1996, אך התפרקה עשור לאחר מכן, ו"האחים של איטליה", שמחזיקה – נכון ל-2018 – ב-4.4% מהמושבים בבית המחוקקים.
סילביו ברלוסקוני, מנהיג מפלגת "קדימה איטליה" וראש ממשלת איטליה לשעבר, תואר על ידי רבים, ובהם גם חברי מפלגתו, כאיש ימין פופוליסטי. עם זאת, מפלגתו בדרך כלל אינה מגדירה אותו ככזה.[10]
ארצות הברית
עליית כוחן של האליטות בחיי המדינה והחברה, וההתנגדות הפופוליסטית לכך, הובילו להתפתחות זרמים חדשים בפוליטיקה האמריקנית.[11] עם זאת, עד לפני יובל לא ייצגו שתי המפלגות הגדולות את שני הצדדים של המפה הפוליטית; כל אחת מהן הייתה כאי נפרד, שכל קשת הדעות התקיימה בו. ולכן, כשהפופוליזם החל להתפשט, השתמשו בו שתי המפלגות. בין הבולטים שבאנשי הימין הפופוליסטי ניתן למצוא דמוקרטים ורפובליקאים כאחד.[12] אך בעוד שבמפלגה הדמוקרטית התגבשה סיעה פופוליסטית מוחשית, במפלגה הרפובליקאית רק הושפעו מהרעיון החדש.
תנועת מסיבת התה תוארה על ידי מתנגדיה כתנועת ימין פופוליסטי בשל התנגדותה לממסד, על אף שהיא תומכת ברעיונות שמנוגדים לימין הפופוליסטי, כמו ליברליזם כלכלי. מספר חוקרים אמריקאים אף הצהירו: "מדינתנו נמצאת בעיצומו של מרד פופוליסטי, שאנשיו מבקשים להוכיח קבל עם ועולם את זכותם להפגין".[13]
במהלך מסע הבחירות שלו לנשיאות, נשא דונלד טראמפ נאומים רבים נגד הממסד ונגד ההגירה הלא-חוקית, ונקט בכך שתי עמדות שאופייניות לימין הפופוליסטי.[14] טראמפ ניצח בבחירות בשנת 2016, אך סירב להכיר בהפסד בבחירות 2020, ופעל לסכל דבר זה.
לפני, במהלך ואחרי הבחירות לנשיאות 2020, פעלו טרמאפ ותומכיו במגוון דרכים כדי להכחיש את תוצאת הבחירות ולהפוך את תוצאתן. טראמפ ובני בריתו השתמשו בטכניקת תעמולה (אנ') המכונה "שקר גדול" כדי לקדם טענות שווא ותיאוריות קונספירציה רבות. אלו כללו טענות לפיהם הבחירות נגנבו באמצעות מכונות הצבעה מזויפות, הונאה בבחירות וקנוניה קומוניסטית בינלאומית. הניסיונות של טרמאפ ותומכיו לבטל את תואצת הבחירות כללו הצהרות חסרות בסיס לפיהן הבחירות זויפו, הגשת תביעות משפטיות חסרות בסיס, הפעלת לחץ על פקידים בכירים בניסיון לאלץ אותם להדהד את הנרטיב לפיו הבחירות זויפו ולבצע צעדים לטובת טראמפ, פיטורים של פקידים שסירבו לעשות זאת, הפעלת לחץ על פוליטיקאים רפובלקינים בניסיון "למצוא קולות", מזימות שונות בניסיון לפסול אלקטורים של מדינות, ניסיון לשבש את מינוי הנשיא הנבחר בקפיטול, ניסיונות החרמת קלפיות, ניסיונות לערב את הצבא וגופי ביטחון נוספים כדי לשבש את הבחירות ועוד. גם לאחר העברת השלטון המשיך טרמאפ ורבים מתומכיו להצהיר כי הבחירות זויפו.
חודשים לפני בחירות 2020 הודיע טראמפ בטוויטר, בראיונות ובנאומים שאם יובס הוא עשוי לסרב להכיר בתוצאות הבחירות. הוא הודיע, מבלי לבסס זאת על נתונים ספציפיים, שהבחירות יוטו בזדון נגדו.[15] הוא התקיף במיוחד את ההצבעה בדואר וטען שהיא עמוסת תרמיות, על אף שניסיון העבר סותר טענה זו - ראש ה-FBI, שמונה על ידי טראמפ, העיד בספטמבר 2020 תחת שבועה שה-FBI מעולם לא נתקל בניסיון ארצי לתרמית בחירות, בין אם בדואר ובין אם בהצבעה בקלפי.[16] טראמפ חזר וטען בפני קהלו שהדרך היחידה שהם יפסידו היא אם הבחירות יזויפו, ומאן להתחייב להעברת שלטון מסודרת אחרי הבחירות.[17]הצהרות אלה של טראמפ תוארו כאיום על הסדר החוקתי.[18][19]
מעט לאחר תום הבחירות טען טראמפ טענות דומות בעלות מאפיינים פופוליסטיים מובהקים, ביניהן ש"השמאל הקיצוני והחברות הפרטיות שברשותו [של ג'ו ביידן] שינו את ההצבעות".[20] במקביל לכך התקיימה ההסתערות על הקפיטול, ובה מאות מתומכי טרמאפ הסתערו על הקפיטול במטרה להכחיש את הפסדו של טראמפ בבחירות ולעצור את הישיבה המשותפת של בתי הקונגרס, הסנאט ובית הנבחרים, שבה נספרו קולות האלקטורים. האירוע החל בהפגנה של טראמפ בוושינגטון הבירה במטרה למחות על תוצאות הבחירות ולתמוך בתביעתו של טראמפ מסגן הנשיאמייק פנס לדחות את ניצחונו של הנשיא הנבחר ג'ו ביידן. בתחילה התכנס ההמון לעצרת בשם "הצילו את אמריקה", אירוע מתוכנן מראש באליפסה שבו נאמו טראמפ ומקורבו רודי ג'וליאני. טראמפ הצהיר בנאומו כי הוא לא מתכוון לוותר על הנשיאות וכי ביידן הוא "נשיא לא לגיטימי". לצד זאת, קרא טראמפ לתומכיו לצעוד "בדרך שלווה ופטריוטית".[21] ג'וליאני השמיע מספר תיאוריות קשר בנוגע ל"גניבת הבחירות".[22]
לאחר פרסום תוצאות הבחירות הגישו טראמפ ואנשיו מעל שלושים תביעות משפטיות במדינות שונות, בטענות על אי-סדרים במהלך הבחירות ובספירת הקולות. רוב התביעות נדחו או נמשכו על ידי התובעים.[23]המחלקה לביטחון המולדת והסוכנות לאבטחת סייבר ותשתיות, שהיו בין הגופים הפדרליים האחראים לאבטחת קיומן של בחירות סדירות ואמינות, פרסמו הצהרות שדוחות את הטענות לאי-סדרים, ומצביעות על צעדים רבים שבוצעו כדי להבטיח את אמינותן של הבחירות בנסיבות המיוחדות ב-2020.[24][25]
טרמאפ פיטר את מנהל הסוכנות לאבטחת סייבר ותשתיות CISA, כריס קרבס, אחרי שקרבס סתר הצהרות כוזבות של טרמאפ ותומכיו על פרצות באבטחה האלקטרונית של הבחירות. ב-1 בדצמבר 2020, התובע הכללי של ארצות הברית, ויליאם בר, אמר כי עורכי דין וסוכני FBI בארצות הברית חקרו תלונות והאשמות על הונאה, אך לא מצאו שום דבר בעל חשיבות. ב-14 בדצמבר 2020 הודיע הנשיא טראמפ באמצעות הטוויטר שבר יתפטר מתפקידו ב-23 בדצמבר. ג'פרי רוזן החל את תפקידו כתובע הכללי בפועל, בשבועות האחרונים לנשיאותו של דונלד טראמפ. טראמפ הפעיל לחץ אדיר על רוזן, בהודעות דואר אלקטרוני ובפגישות פנים אל פנים, בהן דרש ממנו לפתוח בחקירה נגד "זיופי בחירות" במדינות המתנדנדות, בהן היה רוב של מצביעים שחורים, ללא בסיס כלשהו לחשדות. רוזן פירש זאת כבקשה להטות את תוצאת הבחירות, וסירב. ב-22 בינואר 2021 פורסם כי טראמפ שקל לפטר את רוזן, ולהחליף אותו באדם מטעמו שיבטל את תוצאות הבחירות. טראמפ נמנע מלממש את התוכנית רק לאחר שכל בכירי מחלקת המשפטים הצהירו שהם יתפטרו אם יעשה זאת.[26][27]
ב-5 בדצמבר פנה טראמפ למושל ג'ורג'יה, בריאן קמפ, ודחק בו לזמן מושב מיוחד של בית המחוקקים של המדינה, במטרה לעקוף את תוצאות הבחירות במדינה, ולמנות אלקטורים שיתמכו בטראמפ. הוא גם התקשר ליו"ר בית הבוחרים של פנסילבניה במטרה דומה, והזמין בכירים רפובליקנים ממדינת מישיגן לבית הלבן כדי לדון בתוצאות הבחירות במדינה.[28][29] המגעים עם אנשי ג'ורג'יה ופנסילבניה נוצרו לאחר שניצחונותיו של ביידן אושרו באותן מדינות; ניצחונו של ביידן במישיגן אושר שלושה ימים לאחר הפגישה עם טראמפ בבית הלבן.[30][31][32]
לאחר שבג'ורג'יה בוצעה ספירת קולות פעמיים, ובשתיהן אושרו תוצאות זכייתו של ביידן, קיבל מזכיר המדינה הרפובליקני, בראד רפנספרגר איומי מוות. פעילים במפלגתו, כולל שני הסנאטורים של המדינה לחצו עליו להתפטר.[33][34]
לאחר שהמאמצים המשפטיים של טראמפ ושלוחיו נכשלו בבתי משפט מדינתיים ופדרליים רבים, כולל בית המשפט העליון, כמה פעילי ימין ובני ברית של טראמפ – כולל מייקל פלין, סידני פאוול ולין ווד – הציעו שטראמפ יוכל להשעות את החוקה, להכריז על ממשל צבאי ו"להריץ מחדש" את הבחירות.[35][36] קציני צבא בדימוס רבים, עורכי דין ופרשנים אחרים הביעו אימה נוכח רעיון כזה.[37]
בלגיה
מפלגת "הגוש הפלמי", שנוסדה ב-1978, תומכת בחיזוק שלטון החוק, במאבק בהגירה (ובייחוד בהגירה מוסלמית), ובפרישת מחוז פלדנריה מן המדינה. המפלגה טוענת כי על המחוז להסתפח להולנד, בשל הקרבה התרבותית והלשונית אליה, והריחוק התרבותי והלשוני משאר חלקי בלגיה. בסופו של דבר נתקלה ההצעה בקיר הברזל של רב התרבותיות במדינה, ונכשלה. עם זאת, בבחירות לבית המחוקקים של פלנדריה, שנערכו ב-2004, זכתה המפלגה ב-24% מהקולות והייתה למפלגה השנייה בגודלה. בנובמבר של אותה שנה פורקה המפלגה על ידי הממשלה, בטענה שעברה על חוק נגד גזענות, לאחר שהציעה להקים בתי ספר נפרדים לאזרחים ולמהגרים.[38]
המפלגה הוקמה מחדש תוך שבוע, תחת השם "העניין הבלגי". מצעה נותר דומה, אך מוּתן מעט. המפלגה המשיכה להביע את עמדה, כי המהגרים לפלנדריה צריכים להיטמע בתרבותה וללמוד את שפתה. חרף האשמות מסוימות באנטישמיות מצד הקהילה היהודית המקומית, הפגינה המפלגה תמיכה איתנה בישראל, כחלק ממאבקה באסלאם. נכון ל-2018, למפלגה 5% מהמושבים בבית המחוקקים הפלמי, 2% מהמושבים בבית התחתון של בית המחוקקים הלאומי ו-3% מהמושבים בבית העליון שלו.[דרושה הבהרה]
גרמניה
מפלגת הימין הפופוליסטי הבולטת בגרמניה היא אלטרנטיבה לגרמניה. בבחירות הכלליות האחרונות, שנערכו ב-2017, נכנסה המפלגה לראשונה לבית המחוקקים וזכתה ב-13% מהמושבים. כך הייתה למפלגת הימין הפופוליסטי הראשונה שנכנסה לבית המחוקקים הלאומי, כמו גם למפלגה השלישית בגודלה בגרמניה. לפני ניצחונה, פעלו מפלגות ימין פופוליסטי ברמה המדינתית (גרמניה היא פדרציה, ולכל מדינה בית מחוקקים משלה).
ברמה המדינתית הצליחו מפלגות הימין הפופוליסטי לנחול הצלחות מסוימות. אחדות ממדינות גרמניה חזו בנוכחות נציגיהן בבית המחוקקים, ובהמבורג הן אף היו לחלק מהקואליציה. ב-1989 זכתה התנועה בשישה מושבים בבית המחוקקים האירופי. ברמה הארצית בלט הישגה של המפלגה הנציונל-דמוקרטית, הנחשבת למפלגה נאו-נאצית,[ז] ואף על פי כן זכתה במאות אלפי קולות בשלוש מערכות בחירות רצופות. בבחירות לבית המחוקקים האירופי, שנערכו ב-2014, הצליחה המפלגה לזכות במושב אחד.
ב-2005 נוסדה בגרמניה "התנועה האזרחית הפרו-גרמנית". התנועה מורכבת ממפלגות מקומיות קטנות, ארגוני בוחרים ואגודות שונות, ועורכת תעמולה נגד אסלאם קיצוני והגירה מוסלמית.[39] בנוסף תומכת התנועה במאבק חסר פשרות בשחיתות. התנועה שוללת את רעיון החברה הרב-תרבותית, ומתנגדת בחריפות לאיסלאמיזציה שלדעתה עוברת גרמניה. עמדות אלו מובילות אותה לימין הקיצוני.
דנמרק
בשנות ה-70, דנמרק הייתה ביתו של הימין הפופוליסטי באירופה. בארבע מחמש מערכות הבחירות באותו עשור זכתה "מפלגת הקדמה" באחוז דו-ספרתי של קולות. לקראת סוף המאה דעכה התמיכה במפלגה, והיא הוחלפה ב"מפלגת העם הדנית". זו המשיכה את מסורתה במילניום החדש, וזכתה באחוז דו-ספרתי של קולות בארבע מערכות בחירות רצופות – עד שבבחירות 2015, זכתה המפלגה ב-21% מהקולות והייתה למפלגה השנייה בגודלה. המפלגה תומכת בצמצום ההגירה, בעיקר ממדינות שאינן מערביות, ובהטמעה תרבותית של מהגרים כבר בדור הראשון. המפלגה מבקשת לשמר את התרבות והמסורת הלאומיוֹת, ומתנגדת לעקרון הרב-תרבותיות.
כן תומכת המפלגה בחיזוק שלטון החוק ומערכת החינוך, ובשמירה על מערכת הרווחה, על מנת לקדם את הצמיחה הכלכלית. המפלגה מכירה בחשיבות השמירה על הסביבה, ועם זאת טוענת שהמאבק באבטלה חשוב יותר.[40]
הולנד
בהולנד מפלגות ימין פופוליסטי מיוצגות בבית המחוקקים מאז 1982, אז זכתה מפלגת "המרכז" במושב יחיד. בעשור שלאחר מכן זכתה מפלגת "הדמוקרטים של המרכז" בשלושה מושבים. הפריצה הגדולה התרחשה ב-2002, כשזכתה "רשימת פים פורטאון" בשישית מהמושבים ונכנסה לקואליציה. שבוע לפני הבחירות נרצח מנהיגה, פים פורטאון, על ידי איש שמאל הולנדי.[41]
המפלגה למען החירות מיוצגת בבית המחוקקים מאז 2006. לאחר הבחירות הכלליות ב-2010, הקימו מפלגות הימין ממשלת מיעוט בהולנד. המפלגה, שזכתה ב-24 מושבים, השתתפה בקואליציה. עמדותיה החשדניות כלפי האיחוד האירופי השפיעו רבות על היחסים בין האיחוד האירופי ובין הולנד, והשפעתה זו גברה ב-2009, כשזכתה במקום השני בבחירות לבית המחוקקים האירופי בהולנד. עיקר פועלה של המפלגה בסוגיית ההגירה: היא מתנגדת להגירה מוסלמית ולהגירה מהמדינות החדשות באיחוד האירופי, ופועלת להטמעה תרבותית של המהגרים. כן מתנגדת המפלגה לכניסת טורקיה לאיחוד האירופי, ומבקשת להוציא את הולנד מגוש האירו.[42]
ב-2012 הפסיקה המפלגה למען החירות לתמוך בקואליציה המכהנת, בשל חוסר הסכמה על צעדי הצנע שקידמה האחרונה. הממשלה התפרקה ונערכו בחירות מוקדמות, אך המפלגה איבדה תשעה מושבים ונשארה באופוזיציה. בבחירות 2017 זכתה המפלגה בעשרים מושבים והייתה למפלגה השנייה בגודלה.
ב-2016 החלה לפעול בהולנד מפלגת ימין פופוליסטי בשם "הפורום לדמוקרטיה". בבחירות 2017 זכתה המפלגה בשני מושבים. רבים רואים בה כוח עולה בימין ההולנדי, או לפחות בזרם הפופוליסטי שלו.[43]
הממלכה המאוחדת
מפלגת העצמאות הבריטית היא מפלגת הימין הפופוליסטי הגדולה בבריטניה. מנהיגה הקודם, נייג'ל פרג', הוא אחד ממנהיגי הזרם האירוסקפטי בפוליטיקה האירופית. במשאל העם על החברות באיחוד, הייתה המפלגה אחד הגורמים המרכזיים במחנה שתמך בעזיבה.[44] המפלגה תומכת במנגנון הגירה נוקשה יותר, שייטיב עם משכילים ואמידים.[45]
ביוון שתי מפלגות ימין פופוליסטי בולטות, היוונים העצמאים והשחר המוזהב. לשתיהן ייצוג קטן בבית המחוקקים, אך רק הראשונה חברה בקואליציה.[48]
המשבר הכלכלי ביוון השפיע רבות על הפוליטיקה הפנימית שלה; אחת ההשפעות הללו היא עלייתו של הימין הפופוליסטי. ב-2012, השנה שבה נחתם הסדר החוב (והמאבק הגיע לשיאו), זכה הימין הפופוליסטי ביוון בחמישית ממושבי בית המחוקקים. נכון ל-2018 הוא מחזיק במחצית מכך. "היוונים העצמאים" בולטים יותר בשיח הציבורי, בשל היותם חלק מהממשלה, אך הממשלה ביוון אינה מוסד אהוד במיוחד, וככל שנוקף הזמן מצביעים רבים יותר עוברים לשחר המוזהב.
"השחר המוזהב", כעמיתותיה בימין הפופוליסטי, שנויה במחלוקת. שתי סיבות אפשריות לכך, הן תמיכתה בהחזרת אזורים באלבניה ובטורקיה לשליטת יוון;[49] ונוהגה להתגרות במוסדות הפוליטיים. דוגמה אחת לכך, מ-2013, היא הקמת "מטבח האנשים העניים" מול בית המחוקקים באתונה, על מנת למחות נגד מדיניות הצנע הממשלתית. במטבח חולק אוכל לאזרחים יוונים בלבד, כמחאה נגד הגירה. בסופו של דבר סגרה המשטרה את המקום תוך שימוש בכוח.[50]
למפלגת הליכוד האורתודוקסי העממי נציג אחד בבית המחוקקים הלאומי. קודם לכן לא יוצגה בו המפלגה, אך לבית המחוקקים האירופי דווקא הצליחה לשלוח נציג ואפילו זוג נציגים. המפלגה מתנגדת לגלובליזציה ולהצטרפות טורקיה לאיחוד האירופי, ותומכת בהורדת מיסים. בולטת גם התנגדותה של המפלגה לשמה של רפובליקת מקדוניה.[ח]
ישראל
המערכת הפוליטית בישראל מאופיינת בין השאר גם במפלגות שמבקשות לייצג ציבורים בעלי מאפיינים עדתיים, דתיים או תרבותיים. כאשר מפלגות כאלו מאמצות טקטיקות פופוליסטיות ימניות, הן נוטות להציג את הציבור שאותן הן באות לייצג כ"עם" האמיתי אך המקופח, שזכויותיו נפגעות כתוצאה מפעילות של אליטות הגמוניות. מנחם בגין השתמש ברטוריקה כזאת כדי לגייס תמיכה של מצביעים בני עדות המזרח. כיום, מפלגה פופוליסטית ימנית בולטת מסוג זה היא ש"ס, המעלה על נס את הפילוג העדתי ואת הפערים הכלכליים ובעולם שוויון ההזדמנויות בין "מזרחים" ל"אשכנזים". גם במפלגות נוספות יש נטייה לפופוליזם ימני, למשל במפלגות החרדיות דגל התורה ואגודת ישראל, שמעלות על נס את הפילוג הדתי בין חרדים לבין חילונים. מבחינה כלכלית, מפלגות מסוג זה תומכות בהעלאת שכר המינימום, בהגדלת הקצבאות הממשלתיות לילדים, עניים ואברכים, ובפרוטקציוניזם, וזאת על חשבון הגדלת הגירעון והחוב הציבורי והגדלת הפערים במיסוי הפרוגרסיבי. בעבר זכתה להצלחה אלקטורלית גם מפלגת שינוי (בגלגול המאוחר שלה, בהנהגת יוסף (טומי) לפיד ואברהם פורז) שדגלה בפופוליזם ימני הפוך, לפיו ה"עם" האמיתי הם הציבור החילוני-מסורתי העובד, המשרת בצבא והתורם למדינה, וה"אחרים" הם החרדים שלכאורה אינם תורמים לנשיאה בנטל. כל הגישות הללו הן וריאציות של פופוליזם מכיל, כלומר שמטרתו המוצהרת, לאחר פירוק האליטות לכאורה וביטול ההגמוניה שלהן, היא לצרף את הציבור המקופח לציבור ההגמוני, וליצור "עם" מאוחד.[51]
סוג נוסף של פופוליזם ימני במערכת הפוליטית בישראל מגדיר את "העם" כציבור היהודי שדוגל בלאומיות יהודית ובדת היהודית. הציבור הערבי (ערבים אזרחי ישראל, ערביי יו"ש ועזה ומדינות ערב), ולצדם אותם חלקים בציבור היהודי שמכיר בזכויות הערבים (ה"שמאל") אינם חלק מהעם, וכך גם המהגרים הבלתי חוקיים לישראל.[52] גישה זו היא גישה של פופוליזם מדיר, שכן היא אינה שואפת לשלב את "האחרים" ב"עם" אלא להדיר את ה"אחרים" כליל. במפלגת הליכוד, במפלגת ישראל ביתנו ובמפלגות הציונות הדתית תמיד היו אגפים שתמכו באופן מובהק במדיניות ימנית-פופוליסטית כזאת, אולם בתחילה מדיניות זאת לא הייתה האידאולוגיה הרשמית של המפלגות, והיא הופיעה בעיקר בקרב ה"ספסלים האחוריים" של המפלגות, כשחברי כנסת או מועמדים לכנסת זרקו לחלל האוויר סיסמאות פופוליסטיות-ימניות כדי ליצור פרובוקציה, ועל ידי כך להשיג זמן מסך בתקשורת ותשומת לב ציבורית. מירי רגב, חברת כנסת בכירה בליכוד, הביעה תפיסה כזאת באמירה כי "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו", וכך גם מפלגת 'הימין החדש' בראשות איילת שקד ונפתלי בנט, כשאימצה את סיסמת הבחירות "שקד תנצח על בג"ץ, בנט ינצח את החמאס" שיוצרת הקבלה פופוליסטית בין צמרת הרשות השופטת הישראלית לבין ארגון טרור הפועל להשמדת מדינת ישראל.
מפלגת ישראל ביתנו ואביגדור ליברמן העומד בראשה, היו חלוצים בהקצנת השיח הפופוליסטי הלאומני[53] בכך שדרשו הדרה מוחלטת של הערבים תושבי יו"ש ועזה ואזרחי ישראל גם יחד. הסלוגן "בלי נאמנות, אין אזרחות" מדגיש את האלמנט הפופוליסטי של המפלגה, וכך גם ההשוואה של ארגוני שמאל לארגוני טרור. מעט אחריה אימצו גם מפלגות הציונות הדתית את הקו הפופוליסטי הלאומני, ואחריהן אימצה אותו גם הליכוד כרטוריקה מובילה.[54][55][56] הרטוריקה הזאת יצרה הקבלה בין כל הגורמים בשרשרת ה"אחרים", החל מאיראן, דאעש וחזבאללה, המשך בחמאס, הרשות הפלסטינית והערבים אזרחי ישראל, וכלה בשמאל הישראלי.[51][57] מול כל אלה, ניצב "העם האמיתי" בהנהגת בנימין נתניהו, ורק הם לכאורה נאמנים באמת לארץ ישראל, לדת ישראל וללאום הישראלי. את הרטוריקה הזאת מדגימה למשל האמירה של נתניהו בסרטון שהופץ ביום הבחירות ב-2015 כי "המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי. עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים. לנו אין V15, לנו יש צו 8, לנו יש רק אתכם. צאו לקלפי. תביאו את החברים, את בני המשפחה, תצביעו מחל." האמירה הזאת מעודדת קיטוב פופוליסטי בין ערביי ישראל, שמימוש זכות ההצבעה הדמוקרטית שלהם מוצגת כמסוכנת למדינה, והשמאל הישראלי, שמוצג כפועל באמצעות עמותות ממומנות היטב, לבין הציבור הישראלי הרחב שמוצג כבעל ערכי משפחה וחברות, ציבור המשרת בצבא במילואים ומתגייס ביום פקודה, ומפלגת הליכוד שהיא לכאורה היחידה המייצגת אותו.
צרפת
מפלגת הימין הפופוליסטי העיקרית בצרפת היא החזית הלאומית. ב-2011 החליפה מארין לה פן את אביה כראש המפלגה, ומאז צמחה המפלגה והייתה לאחת המפלגות העיקריות בצרפת. רבים רואים בה את מפלגת הימין הפופוליסטי המצליחה באירופה.[58] עם זאת, בשל שיטת הבחירות שנהוגה בצרפת, החזית הלאומית מחזיקה בנציגות זניחה בבית המחוקקים הלאומי. בבתי המחוקקים המקומיים, לעומת זאת, נהוגה שיטת בחירות ישירה יותר, ובהם מחזיקה המפלגה בחמישית מהמושבים. מנהיגת המפלגה, לה פן, הגיעה למקום השני בבחירות לנשיאות ב-2017, והפסידה לעמנואל מקרון. ניתן להניח אפוא כי המפלגה זוכה לתמיכה עממית רחבה חרף שיטת הבחירות האזורית, שמקשה עליה את ההצלחה בזירה הלאומית.
קנדה
לקנדה היסטוריה עשירה של פוליטיקת ימין פופוליסטי, בעיקר במערבה. מפלגת "הזכות החברתית של קנדה" זכתה למושבים בפרלמנט המקומי בקולומביה הבריטית, באלברטה ובססקצ'ואן, אבל דעכה בשנות ה-70. שני עשורים לאחר מכן נסקה המפלגה הרפורמית, בהנהגת פרסטון מאנינג, ובשיאה החזיקה בחמישית ממושבי בית המחוקקים. הצלחתה פגעה קשות במפלגה "השמרנית-פרוגרסיבית", שלפנים הייתה המפלגה השלטת במערב המדינה. ב-2003 הן התאחדו ויצרו את המפלגה השמרנית של קנדה. נכון ל-2018 מחזיקה המפלגה השמרנית ב-32% מהמושבים, ונמצאת באופוזיציה. אחדים מחבריה זוהו על ידי התקשורת עם הימין הפופוליסטי.
שווייץ
בבחירות הכלליות ב-2015, מפלגה העם השווייצרית זכתה ב-29% מהקולות והקימה ממשלה. הפרשנים חלוקים בנוגע לסיווגה; רובם טוענים שהיא מפלגה שמרנית-לאומית טיפוסית, אך חלקם מבקשים להגדירה כמפלגת ימין קיצוני, ואף כמפלגת ימין-פופוליסטי קיצוני. המחלוקת עומדת בעינה, אך אין ספק שהמפלגה היא בעצם קואליציה של הימין כולו: דרים בה בכפיפה אחת מתונים וקיצונים.
בשווייץ עבר הימין הפופוליסטי תהפוכות לא מעטות. ב-1971 זכה ב-10% מהקולות, ב-1979 התרסק ל-2%, וב-1991, בעקבות איחוד שתי מפלגות הימין הפופוליסטי, זכתה התנועה ב-10% מהקולות ושבה למעמדה הקודם. תחת מנהיגותו של כריסטוף בלופר הפכה המפלגה מהרביעית בגודלה לשנייה בגודלה – ולהבטחה הגדולה של הפוליטיקה השווייצרית. ההבטחה התגשמה בבחירות 2015, כשמפלגת העם השווייצרית זכתה לתוצאה הגבוהה בתולדות המדינה: 32% מהמושבים.[59]
^אפשר להפריד בין המונחים "פופוליזם", "לאומנות" ו"סמכותנות", והפרדה זו אכן מקובלת בדיון המקצועי. אך כאשר כותבים שאינם בקיאים משלבים ביניהם, וכל כותב מעניק להם משמעות שונה בהתאם לתפיסת עולמו ולסביבתו הוא, מן הנמנע לתפוס בשלמות את משמעותם ולנסח להם הגדרה מקובלת.
^בעשר מדינות, אירופיות ברובן, זכה הימין הפופוליסטי לייצוג בבית המחוקקים. בשלוש מהן אף היו נציגיו לחלק מהממשלה המכהנת.
^קרין קנייסל, לפנים דיפלומטית ועיתונאית, מונתה לשרת החוץ בתמיכת מפלגת החירות אף שאינה חברה במפלגה, ומעמדה המפלגתי הוא "עצמאי". כך חולק הקבינט, שמספר חבריו אי זוגי, באופן שוויוני: לכל אחת משתי המפלגות שמרכיבות אותו, מפלגת העם ומפלגת החירות, חמישה מושבים מפלגתיים. והמושב הנוסף, שובר השוויון, הוענק לאישה שאינה פוליטיקאית, בהסכמה משותפת של שני ראשי המפלגות (שמשמשים כקנצלר וכסגנו).
^אף שהרעיון עלול להישמע תמוה לקורא מן השורה, סקרים מראים כי חלק גדול מאוכלוסיית צפון איטליה מבקשת להקים מדינה עצמאית. עם זאת, אותם סקרים מראים גם שתושבי הצפון יסתפקו ברפורמה מקיפה דיה בשיטת הממשל.
^ביובל פעולתה, שתם ב-1994, זכתה המפלגה בממוצע של 5% בבחירות הכלליות, וגם בשיאה לא עברה את ה-10%. את שמה ורעיונותיה לקחה מהרפובליקה הסוציאלית האיטלקית, שהונהגה להלכה על ידי מוסוליני ונשלטה בפועל על ידי גרמניה הנאצית.
^בעשור הקודם ניתנה דוגמה בולטת לכך, כשהציעה המפלגה את רודולף הס, מפקד אושוויץ, בתור מועמד לפרס נובל לשלום (מקור).
^רפובליקת מקדוניה שולטת על כל חבל הארץ ששמו "מקדוניה", אך סמוך לה שוכן מחוז יווני בעל שם זהה. שמו של המחוז היווני לא נובע משמו של חבל הארץ, אלא משמה של ממלכת מקדוניה העתיקה, שיוון ומקדוניה כאחד מבקשות לנכס את מורשתה. המחלוקת סביב השם התעוררה ב-1991, עם התפרקותה של יוגוסלביה ועצמאותה של מקדוניה. מאז הפעילה יוון לחץ רב על מקדוניה, ואילצה אותה להחליף את דגלה ולחדול משימוש במספר סמלים עתיקים.
הערות שוליים
^Manuel Funke, Moritz Schularick and Christoph Trebesch, Populist Leaders and the Economy, Kiel Institute for the World Economy, אוקטובר 2020
^Leonard J. Moore, "Good Old-Fashioned New Social History and the Twentieth-Century American Right," Reviews in American History vol 24#4 (1996) pp. 555–73, quote at p. 561
^Stark, Steven. "Right-Wing Populist". The Atlantic (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-05-21.
^Scott Rasmussen and Doug Schoen, Mad As Hell: How the Tea Party Movement Is Fundamentally Remaking Our Two-Party System (2010) quotes on p. 19
German-born conductor (born 1970) Alexander Mickelthwate (born 2 June 1970 in Frankfurt,[1] West Germany) is a German-born conductor who is the current music director and principal conductor of Oklahoma City Philharmonic. Mickelthwate in 2022 at the Kirkpatrick Fine Arts Center in Oklahoma City. Early life and education He is one of three sons in his family, and studied piano and cello as a youth.[2] He studied piano performance and conducting in Karlsruhe, Germany, and partic...
Tabletop space opera role-playing game supplement The New RepublicThe Last Command SourcebookCover art by Tom Jung.DesignersBill SlavicsekPublishersWest End GamesPublication1992 Hardcover(40059)[1]1996 The Thrawn Trilogy Sourcebook (40131)[2]GenresSpace operaSystemsD6 SystemISBN0-87431-197-7 The New Republic: The Last Command Sourcebook is a 1994 role-playing game supplement published by West End Games for Star Wars: The Roleplaying Game. Contents The Last Command Sourcebook i...
Hubungan Arab Saudi–Iran Iran Arab Saudi Para peziarah Syiah Arab Saudi di Nishapur, Iran Iran dan Arab Saudi tak memiliki hubungan diplomatik. Hubungan bilateral antara Republik Islam Iran dan Kerajaan Arab Saudi terpecah atas masalah-masalah geo-politik berbeda seperti tafsiran Islam, aspirasi kepemimpinan dunia Islam, kebijakan ekspor minyak dan hubungan dengan Amerika Serikat dan negara-negara Barat lainnya. Meskipun Arab Saudi dan Iran sama-sama negara mayoritas Muslim dan mengikuti da...
Westansicht der Kirche St. Antonius St. Antonius ist eine römisch-katholische Kirche im Kempener Stadtteil Tönisberg, gelegen im niederrheinischen Kreis Viersen. Die neugotische Backsteinkirche wurde 1894 errichtet und ist als Baudenkmal geschützt. Inhaltsverzeichnis 1 Kapelle und Vorgängerkirche 2 Kirchenbau 3 Ausstattung 4 Orgel 5 Gemeinde 6 Literatur 7 Weblinks 8 Einzelnachweise Kapelle und Vorgängerkirche Bereits im frühen 14. Jahrhundert gab es am Ryckendael oder Ryckendoir nahe de...
Communauté de développement de l’Afrique australeSouthern African Development Community Drapeau de la SADC Vert clair : Membres de la SADCVert foncé : Membres de la SADC et de l'Union douanière d'Afrique australe Situation Création SADCC 1er avril 1980 SADC 17 août 1992 Siège Gaborone (Botswana) Langue Anglais, français, portugais Organisation Membres 16 Secrétaire exécutif Dr. Elias Mpedi Magosi Site web www.sadc.int modifier La Communauté de développement de l...
American poet and writer For other people named Margaret Walker, see Margaret Walker (disambiguation). Margaret WalkerBorn(1915-07-07)July 7, 1915Birmingham, Alabama, U.S.DiedNovember 30, 1998(1998-11-30) (aged 83)Chicago, Illinois, U.S.OccupationPoet, novelistNationalityAmericanNotable worksFor My People (1942) Jubilee (1966)SpouseFirnist AlexanderChildren4 Margaret Walker (Margaret Abigail Walker Alexander by marriage; July 7, 1915 – November 30, 1998) was an American poet and w...
Guerra de Colonia Parte de Reforma protestante y Contrarreforma Destrucción de la fortaleza de Godesburg durante la guerra de Colonia en 1583.Fecha 1583-1588Lugar Electorado de ColoniaResultado Victoria católicaBeligerantes Arzobispado de Colonia Provincias Unidas Electorado del Palatinado Baviera Imperio español Comandantes Johann Casimir de SimmernAdolf (Conde de Neuenahr) Karl Truchsess von WaldburgMartin Schenk von Nydedeck †Friedrich Cloedt † Fernando de BavieraAlejandr...
Jannis Kounellis (2004) Jannis Kounellis (griechisch Γιάννης Κουνέλλης, * 23. März 1936 in Piräus; † 16. Februar 2017 in Rom) war ein in Italien lebender griechischer Künstler. Der Mitbegründer der Arte-Povera-Bewegung gilt als einer der international bedeutendsten zeitgenössischen griechischen Künstler. Inhaltsverzeichnis 1 Leben und Werk 2 Öffentliche Sammlungen 3 Ausstellungen (Auswahl) 4 Auszeichnungen 5 Literatur 6 Weblinks 7 Einzelnachweise Leben und Werk Kounel...
1982 pornographic video game by Mystique 1982 video gameBeat 'Em & Eat 'EmDeveloper(s)JHM Ltd.Publisher(s)American Multiple Industries GameSource PlayAroundPlatform(s)Atari 2600ReleaseNA: 1982[1]Genre(s)AdultMode(s)Single-player Beat 'Em and Eat 'Em (aka Mystique Presents Swedish Erotica: Beat 'Em and Eat 'Em) is a pornographic video game for the Atari 2600 by American Multiple Industries in 1982. Players control two nude women; the goal is to catch semen in their mouths, which is...
Place in Bavaria, Germany You can help expand this article with text translated from the corresponding article in German. (February 2016) Click [show] for important translation instructions. View a machine-translated version of the German article. Machine translation, like DeepL or Google Translate, is a useful starting point for translations, but translators must revise errors as necessary and confirm that the translation is accurate, rather than simply copy-pasting machine-translated t...
In analytical chemistry, ashing or ash content determination is the process of mineralization for preconcentration of trace substances prior to a chemical analysis,[1] such as chromatography, or optical analysis, such as spectroscopy. Overview A crucible and tongs, on a green mat. The ash content of a sample is a measure of the amount of inorganic noncombustible material it contains. The residues after a sample is completely burnt - in contrast to the ash remaining after incomplete co...
Dog Breed Raches (and a greyhound) pursuing the hart from Livre de la Chasse, a 15th-century MS of Gaston PhoebusRache /ˈrætʃ/, also spelled racch, rach, and ratch, from Old English ræcc, linked to Old Norse rakkí, is an obsolete name for a type of hunting dog used in Great Britain in the Middle Ages. It was a scenthound used in a pack to run down and kill game, or bring it to bay. The word appears before the Norman Conquest.[1] It was sometimes confused with 'brache', (also 'bra...
M. Alfan BaharudinKepala Badan SAR NasionalMasa jabatan15 Agustus 2012 – 14 April 2014PresidenSusilo Bambang YudhoyonoPendahuluDaryatmoPenggantiF. Henry Bambang SoelistyoKomandan Korps Marinir ke-18Masa jabatan2009 – 2012PendahuluMayjen TNI (Mar) Djunaidi DjahriPenggantiBrigjen TNI (Mar) A. Faridz Washington Informasi pribadiLahir30 Mei 1956 (umur 67)Medan, Sumatera UtaraAlma materAKABRI (1981)Karier militerPihak IndonesiaDinas/cabang TNI Angkatan LautMasa&...
Not to be confused with Meyhane. Music of Azerbaijan General topics Musical instruments Khananda Mugham triads Art of playing the tar Dances Ballet Genres Jazz Religious [az] Military Hip hop Classical Opera Pop Rock Folk music Specific forms Traditional music Ashiq music Meykhana Mugham Tasnif Subgenres Jazz mugham Mugham opera Symphonic mugham [az] Media and performance Music awards People's Artiste of Azerbaijan Honored Art Worker Humay Award Music festivals ...
This article needs additional citations for verification. Please help improve this article by adding citations to reliable sources. Unsourced material may be challenged and removed.Find sources: List of Nevada locations by per capita income – news · newspapers · books · scholar · JSTOR (August 2016) (Learn how and when to remove this template message) This article is part of a series onIncome in theUnited States of America Topics Household Personal Aff...
South African eSports organisation PES SocietySportsPro Evolution SoccerFounded2013 (2013)LocationSouth AfricaPresidentSahil EbrahimSecretaryRafeeq CariemPartnersMind Sports South AfricaWebsitewww.pessociety.co.za PES Society is an eSports organization founded in 2013, competing and promoting the Pro Evolution Soccer series. The organization as of January 2020 announced its affiliation to Mind Sports South Africa who is nationally recognized, as the controlling body for eSports. Brief Hi...
This article is about the Indelicates album. For the Frank Sinatra album, see Songs for Swingin' Lovers! 2010 studio album by The IndelicatesSongs for Swinging LoversStudio album by The IndelicatesReleased12 April 2010RecordedAutumn 2009GenreDark cabaret, indie rock, indie popLabelCorporate RecordsProducerEd EastThe Indelicates chronology American Demo(2008) Songs for Swinging Lovers(2010) David Koresh Superstar(2011) Professional ratingsReview scoresSourceRatingDigital Spy[1]...
Korean surname This article has multiple issues. Please help improve it or discuss these issues on the talk page. (Learn how and when to remove these template messages) This article needs additional citations for verification. Please help improve this article by adding citations to reliable sources. Unsourced material may be challenged and removed.Find sources: Kim Korean surname – news · newspapers · books · scholar · JSTOR (May 2011) (Learn how ...
Swimming pool in Kwun Tong, Hong Kong Kwun Tong Swimming PoolKwun Tong Swimming Pool22°18′38″N 114°13′48″E / 22.3105413°N 114.2300679°E / 22.3105413; 114.2300679Location2 Tsui Ping Road, Kwun Tong, Hong KongOpened25 July 1971; 52 years ago (1971-07-25) (old site)1 April 2013; 10 years ago (2013-04-01) (current site)Operated byLeisure and Cultural Services DepartmentArchitectRonald Lu and PartnersTypeIndoor and outdoorCost...
Village in Kerman province, Iran For the administrative division, see Ziarat Rural District. For other places with a similar name, see Ziarat. Village in Kerman, IranZiyarat Shah Persian: زيارت شاهVillageZiyarat ShahCoordinates: 28°21′04″N 58°36′47″E / 28.35111°N 58.61306°E / 28.35111; 58.61306[1]Country IranProvinceKermanCountyGonbakiDistrictCentralRural DistrictZiaratPopulation (2016)[2] • Total425Time zoneUTC...
