ועד המשלחות היהודיות, הידוע גם בשם ועד שליחי הארצות (בצרפתית: Comité des Délégations Juives), היה ועד שכלל נציגי ארגונים יהודיים שונים ושנשלח לועידת ורסאי על מנת לתבוע את זכויות היהודים בסדר העולמי החדש המתגבש לאחר מלחמת העולם הראשונה.
הקמה
מכתבו של ויצמן, שנלווה למסמך גאוגרפי כלכלי המתאר את מצבה הנוכחי של הארץ, לבלפור, שעמד בראש המשלחת הבריטית לוועידת השלום, 24 בינואר 1919
לאחר הפעילות הראשונית ביוני 1919 הוחלט שמזכירות הוועד תהיה למשלחת קבועה לצד חבר הלאומים[1].
פעילות
בדיוני ועידת השלום בפריז (1919) אודות עתידה של ארץ ישראל (העות'מאנית לשעבר), אשר הניחו את הבסיס למנדט הבריטי העתידי על הארץ, השתתפה משלחת של הוועד בראשות חיים ויצמן, ובהשתתפות נחום סוקולוב, מנחם אוסישקין ואהרון אהרנסון והפקידה את מפת דרישותיו הטריטוריאליות של העם היהודי בידי ועידת השלום[2].
התביעה הטריטוריאלית של הוועד הייתה מבוססת על שיקולים מדיניים, תביעות הערבים וסוגיית המים. הוועד טען שעל מנת לפתח את ארץ ישראל, יש לשלוט במקורות המים ולכן גבולה הצפוני של הארץ יהיה מדרום לצידון, ימשיך עם מסילת החיג'אז עד בואכה מפרץ עקבה[3]
מפת התביעות הטריטוריאליות של התנועה הציונית כנספח למסמך התביעות הציוני שהוצג בפני ועידת השלום ב-3 בפברואר 1919. גבולות המדינה היהודית מסומנים בקו קטוע.
הוועד יזם ועידת סיוע יהודית עולמית באוגוסט 1920 בקרלסבד במטרה לפרסם את הקשיים של היהודים ברחבי העולם ולמצוא דרכים לסייע להם[4][5]. בעקבות הוועידה הוקם מרכז סיוע יהודי שנועד לתאם את הפעולות של ארגוני הסיוע השונים[6]. הוועד אסף מידע על הפרעות והרדיפות נגד היהודים[7] ועסק בפגישות עם נציגי מדינות שונות שהגיעו לפריס במטרה לעורר אותם לשמור על זכויות היהודים במדינותיהם[8][6] ולפתוח את שעריהם לקליטת פליטים יהודים[9].
בסוף 1920 שלח הוועד משלחת לוועידת חבר הלאומים בז'נבה[10]. לקראת הדיון על קבלת פינלנד לחבר הלאומים דרשה המשלחת להתנות את קבלתה בהתחייבותה לתת שוויון זכויות למיעוטים. המשלחת גם פעלה למען יהודי דנציג והפליטים היהודים שהגיעו לווינה שמעליהם עמד איום של גירוש[11].
בעקבות מאמצי הוועד הוכנסו אכן בכמה חוזי שלום שנחתמו לאחר הוועידה סעיפים להבטחת שלומם של מיעוטים לאומיים. בשנים 1921–1924 כיהן מיכאל אליניקוב כממלא מקום מזכיר הוועד.
הוועד המשיך להאבק למען זכויות המיעוט היהודי. בשנת 1924 נשלח נציג להאג לוועידה של חבר הלאומים נגד הנומרוס קלאוזוס[12]. בשנת 1926 העמיד הוועד הגנה משפטית עבור שלום שוורצבארד[13].
