הכניסה לויגמור הול מחופה באפיריון ייחודי של זכוכית וברזל
ויגמור הול (באנגלית: Wigmore Hall) הוא אולם קונצרטים ברחוב ויגמור בלונדון. האולם, שנקרא במקור "אולם בכשטיין", נועד בעיקר לקונצרטים של מוזיקה קאמרית, מוזיקה עתיקה, מוזיקה ווקאלית ורסיטלים של שירה. מקובל לראות בו את אחד המרכזים הראשונים במעלה בעולם לסוג זה של מוזיקה ויעד קבוע לרבים מן הכוכבים המובילים בעולם המוזיקה הקלאסית. הודות לאקוסטיקה המעולה והייחודית שלו, יצא עד מהרה שמו של האולם לתהילה ברחבי אירופה ורבים מגדולי האמנים במאה ה-20 התארחו בו. כיום, מקיים אולם ויגמור 550 קונצרטים בשנה ומדי שבוע משודר ממנו קונצרט ברשת רדיו 3 של BBC.[1]
האולם מקדם גם תוכנית חינוכית רחבת-יריעה בלונדון רבתי ומפעיל שלוחה עצומה של שידור דיגיטלי, הכוללת את חברת ההקלטות ויגמור הול לייב והרבה שידורים של קונצרטים חיים.
היסטוריה
האולם, שנקרא במקור בכשטיין הול, נבנה בין 1899 ל-1901 על ידי חברת בכשטיין, יצרנית הפסנתרים הגרמנית, שאולם התצוגה שלה שכן בבניין הסמוך. האדריכל הבריטי הנודע תומאס אדוארד קולקאט הוזמן לתכנן את האתר. קולקאט היה אחראי גם למלון סבוי בסטרנד (שנהרס מאז) ולתיאטרון פאלאס בכיכר קיימברידג' (במקור בית האופרה האנגלית המלכותית), המתנאה, כמו ויגמור הול, בעיטור טרקוטה בהיר.
חברת בכשטיין בנתה אולמות קונצרטים דומים בסנקט פטרבורג ובפריז, אף כי, בדומה למשרדים ואולם המופעים בלונדון, גם הם והעסק בכללותו סבלו במהלך מלחמת העולם הראשונה. בכשטיין נאלצה להפסיק את המסחר בבריטניה ב-5 ביוני 1916 אחרי שעבר התיקון לחוק סחר עם האויב 1916 וכל נכסיה, כולל אולם הקונצרטים ואולמות התצוגה, הוחרמו ונסגרו מיידית.[2] ב-1916 נמכר האולם במכירה פומבית כנכס של גורם זר לדבנהאמס, במחיר 56,500 ליש"ט - סכום נמוך במידה ניכרת ממחיר 100,000 ליש"ט של הבניין בלבד. אז שונה שמו של האולם לוויגמור הול והוא נפתח בשמו החדש בשנת 1917.
עיצוב
הבניין נבנה בסגנון הרנסאנס, תוך שימוש בקירות בהט ושיש, המקיפים אולם שטוח, מלבני עם שטח במה קטן מוגבה ומעליו כיפה, המתארת את נשמת המוזיקה.[3] את ציור התקרה הייחודי עיצב ג'רלד מוירה, שהיה אחראי למספר יצירות אמנות ציבוריות מודרניות; בהמשך היה למנהל הקולג' לאמנות של אדינבורו. לאחר השלמת העיצוב, נבנתה הכיפה בידי הפסל פרנק לין ג'נקינס. היא שוחזרה ב-1991 ו-1992 ומוצגת לעיתים קרובות בחומר השיווקי המודפס של האולם.
האולם נחשב לאחד הטובים ביותר מבחינת באקוסטיקה למוזיקה קלאסית באירופה.
[4] האולם שופץ מחדש ב-2004 וזכה לשבחים מגורמים רבים על עמידה בלוח הזמנים ובתקציב. בצורתו הנוכחית יש באולם, כולל התאים ויציע קטן יותר, 545 מושבים. בשנת 2005 חתמה קרן הנאמנות של ויגמור הול על חוזה חכירה ארך-טווח ל-300 שנים תמורת 3.1 מיליון ליש"ט.[5] מהלך זה גם הבטיח את עתידו של האולם וגם איפשר הקצאת כספים, שנדרשו קודם לשכירות, להמשך פיתוח התוכנית האמנותית שלו.
ויגמור הול קיים קשר פורה במיוחד עם בנג'מין בריטן, הן כמלחין והן כמבצע. יצירותיו "סרנדה לטנור, קרן וכלי מיתר", רביעיית המיתרים השנייה, "הסונטות הקדושות של ג'ון דון" ו"שבע סונטות של מיכלאנג'לו" זכו לנגינת בכורה באולם ויגמור, כמו גם קטעים מתוך האופרהפיטר גריימס (לפני הפרמיירה העולמית שלה בתיאטרון סדלר'ס ולס ביוני 1945.
ויגמור הול הנציח את הקשר שלו עם בריטן בסדרת קונצרטים ואירועים, תחת הכותרת "לפני החיים ואחריהם" בנובמבר ודצמבר 2012.[7]
בקונצרטים אלה הופיעו אמנים ידועי-שם, והם ציינו את ראשיתה של שנת חגיגות לציון יובל המאה להולדת בריטן.
עונת 2019–2020 כוללת סדרה, שבמרכזה בריטן וקשריו עם האולם. אלאן קלייטון וג'יימס ביילו ישחזרו את הביצוע הראשון של "שבע סונטות על מיכלאנג'לו", שנתנו בריטן ובן-זוגו, הטנור פיטר פירס, ב-23 בספטמבר 1942, לצד שורה של זמרים מעולים בעוד יצירות של בריטן. בהמשך העונה, יציין ויגמור הול הן את יום הולדתו של בריטן והן את יום השנה למותו.[8]
המנהל הנוכחי של ויגמור הול הוא ג'ון גילהולי, אירי יליד לימריק, זמר. הוא הצטרף לוויגמור בשנת 2000 כמנהל ראשי והתמנה נוסף על כך למנהל אמנותי בשנת 2005, בגיל 32.[11] גילהולי קיים והרחיב את רפרטואר ויגמור הול, בשיר הקלאסי, במוזיקה קאמרית ובמוזיקה עתיקה, וכן נקט ביוזמות חדשות כדי למשוך קהל מאזינים מגוון יותר. גילהולי יזם ערבי ג'אז, בהדרכת פסנתרן הג'אז האמריקאיבראד מלדאו וכן מוזיקת עולם, המופיעה בקביעות ברפרטואר המקומי. יש גם קונצרטים בשעות הלילה המאוחרות, במטרה למשוך קהל מאזינים חדש וצעיר.
המנהל האמנותי הקודם היה פול קילדה. לפניו כיהן ויליאם לין כמנהל במשך 37 שנים, מ-1966 עד 2003. בתקופה זו העלה בויגמור עונות לפי נושא, שהראשונה בהן הוקדשה למוזיקה של גבריאל פורה, בעונת 1979–1980. התוכניות הבאות הוקדשו לשומאן, פרסל, באך, ליגטי, היידן, שוסטקוביץ' ווון ויליאמס.
[12]
מוזיקה חדשה
נאמן למורשתו, מרבה ויגמור הול להזמין מוזיקה חדשה. ב-31 באוגוסט 2007, הודיע ג'ון גילהולי על תוכנית למלחינים מודרניים.
בשנת 2012, פרסם ג'ון גילהולי תוכנית הזמנות מחודשת, שנשענה על תרומה נכבדה מקרן הופמן ונשיאה, איש העסקים, פעיל שימור הסביבה והנדבן השווייצרי אנדרה הופמן. תרומת הקרן איפשרה את הזמנתן של יצירות חדשות מאת ג'וליאן אנדרסון, פטר אטווש, אנה מרדית, ניקו מולי, וולפגנג רים, ג'ודית וייר וירג וידמן. משנת 2013 התחייב ויגמור הול לביצועי בכורה של 13 יצירות חדשות בעונה.
תחרויות
תחרות השיר הבינלאומית של ויגמור הול/האופרה העצמאית (קודם תחרות השיר הבינלאומית של ויגמור הול/קרן קוהן) מתקיימת באתר מזה 15 שנים והאולם מארח את התחרות התלת-שנתית הבינלאומית לרביעיות מיתרים של ויגמור הול (קודם תחרות לונדון הבינלאומית לרביעיות מיתרים ובראשיתה תחרות פורטסמות' הבינלאומית לרביעיות מיתרים) מאז יולי 2010.[13]
תחרות השיר הבינלאומית של ויגמור הול/האופרה העצמאית
מאז היווסדה בשנת 1997, מתעצמת התחרות הדו-שנתית במעמד וביוקרה, ומושכת זמרים ופסנתרנים מרחבי העולם, בגיל עד 33, המעוניינים לפתח קריירות רסיטל משמעותיות.
לאחר 20 שנה של תמיכה נדיבה ביותר מקרן קוהן, התחרות של 2019 תתקיים במימון האופרה העצמאית בסדלר'ס ולס. קשריה של האופרה העצמאית עם ויגמור הול התחילו במלגת הקול הראשונה של ויגמור הול/האופרה העצמאית, שניתנה לזמר הבס מתיו רוז.
התחרות נותנת הזדמנות יקרת-ערך למשוב והדרכה מחבר שופטים, המורכב מאמנים ומנהלים בעלי שם עולמי, מן השורה הראשונה של אולמות הקונצרטים ופסטיבלי המוזיקה החשובים בעולם. היא מקדמת גם חילופי רעיונות בין אמנים מרחבי העולם, ומציעה במה חשובה לביצוע פומבי ולהרחבת רפרטואר.[14]
הסיבוב המקדים, חצי הגמר והגמר מתקיימים כולם בוויגמור הול.
שידורים והקלטות
בזכות יתרונותיו האקוסטיים של האולם, הוא אידיאלי לשידור ולהקלטה. רדיו 3 של שירות השידור הבריטי משדר את קונצרט הצהריים שלו מאולם ויגמור מדי יום שני במהלך העונה, הנמשכת מספטמבר עד יולי. בין המשתתפי בקונצרטי צהריים אלו היו בנג'מין גרובנור, רביעיית סקמפה, כריסטוף דנות', נוריקו אוגאווה, גוטייה קפוסון, גבריאלה מונטרו, שלישיית ATOS, קלרה מוריץ, מארק פדמור ויבגני סודבין.[15] גם מספר רב של קונצרטי ערב משודרים חיים או מוקלטים לשידור מאוחר יותר ברשת סקאי ארטס של הטלוויזיה ויוצאים בחברות הקלטה.
ויגמור הול חי
ויגמור הול גם מוציא לאור הקלטות של קונצרטים בביצוע אמנים ידועי-שם בחברת ההקלטות שלו, "ויגמור הול לייב", שזכתה בפרס המיוחד לחברת הקלטות לשנת 2011 מטעם גרמופון.
[16] החברה נכנסה ללוחות המוזיקה הקלאסית עם רסיטל של לוריין האנט ליברזון המנוחה, שהוצע גם הוא לפרס גרמופון. תוספות מאוחרות לקטלוג כוללות רסיטלים של הכנרמקסים ונגרוב, ביצירות מאת באך ובטהובן וקונצרט של זמר הבריטון רודריק ויליאמס מיצירות מאהלר, קורנגולד ושומאן, בליווי הפסנתרן הגרמני הלמוט דויטש.[17]
לימודים בוויגמור הול
מאז 1994 פותחת תוכנית הלימודים של ויגמור הול לאנשים בכל גיל, רקע וכישרונות הזדמנויות להשתתף ביצירת מוזיקה. התוכנית מושכת קהל רחב ומגוון באמצעות מיזמים יצירתיים חדשניים, קונצרטים, סדנאות ומשאבים מקוונים.
התוכנית כוללת עבודה עם בתי ספר, בקונצרטים, הכשרת מורים, מיזמים עם בתי חולים ועוד. משפחות מוזמנות לוויגמור הול להשתתף בסדנאות אינטראקטיביות ובקונצרטים למשפחות עם תינוקות, ילדים בגיל הרך וילדים בני 5 ומעלה. עבודה בשיתוף עם הקהילה כוללת "מוזיקה לחיים", התוכנית רחבת-ההיקף של ויגמור הול ללוקים בשטיון ולמשפחותיהם, ידידיהם והמטפלים בהם וכן עבודה עם ארגונים, המסייעים למעוטי-יכולת להיחלץ ממצבם ותומכים בנשים וילדים, שחוו אלימות ביתית.
תוכנית "נתיבים" (Pathways) מקיפה תוכניות ואירועים, המספקים במה לאמנים בראשית דרכם, לתמיכה בדור החדש של נגנים ומנצחים.
ברקע המוזיקה ניצבת תוכנית של אירועי למידה, הכוללים שיחות, רסיטלים עם הרצאות, כיתות אמן, קבוצות לימור וימי שירה בצוותא. ויגמור הול מנהל מדי שנה כ-600 אירועי למידה.
