פרסי גריינג'ר (באנגלית: Percy Grainger; 8 ביולי 1882 – 20 בפברואר 1961) היה פסנתרן ומלחין אוסטרלי. הוא היה מלחין ויוצר מעט יוצא דופן לתקופתו, וסגנונו המוזיקלי היה מחוץ לזרם העיקרי של המוזיקה במאה ה-20. גריינג'ר כמעט ולא זכה להכרה מוזיקלית בימי חייו, ומבחר היצירות העצום שהשאיר אחריו החל להתגלות רק לאחרונה. חשיבותו כמלחין וסגנונו המיוחד והאקצנטרי במקצת גם הם החלו להתגלות רק לאחרונה.
חייו
פרסי גריינג'ר נולד במלבורן שבאוסטרליה ב-8 ביולי 1882. בילדותו הוא התחנך בעיקר על ידי אימו, שהייתה בעלת אישיות דומיננטית והשפיעה רבות על חיי בנה הקטן. כשבגר, גריינג'ר החל ללמוד נגינה בפסנתר וקומפוזיציה בפרנקפורט שבגרמניה, ובשנת 1901 הוא השתקע בלונדון, בירת אנגליה. שם, הוא הופיע בקונצרטים רבים כנגן פסנתר, ויצאו לו מוניטין של פסנתרן קונצרטים מלא ברק ולהט. לאחר כמה שנים הוא החל להלחין יצירות משלו. גריינג'ר לא התחבר למסורת הקלאסית שעוד הייתה נפוצה אז, והוא שאף ליצור "מוזיקה חופשית", כדבריו, מוזיקה שלא תהייה כפופה לכל החוקים והמוסכמות הקלאסיים: המשקל והגובה. הוא שאף שהמוזיקה שלו תחקה תופעות טבע שונות, כמו הגלים, הרוח וכו'.
גריינג'ר היה חובב גדול של מוזיקה עממית. במהלך חייו הוא אסף והלחין שירי עם רבים, כמו יצירתו הגדולה סוויטת שירי עם דניים, שהיא מחרוזת של מספר שירים שאהב. עיבודיו של גריינג'ר לשירי עם כמו "גני כפר", "שמחת רועים" ועוד אחרים מצטיינים באנרגיה ובאינטנסיביות רבה, ולעיתים בפאתוס נוקב ועמוק. כל אלו מעידים על אהבתו הרבה של גריינג'ר לשירים העממיים, ועל הזדהות אמיתית עם עולמם של הזמרים הכפריים ששרו אותם. כאשר שהה בלונדון הוא נחשף לעבודתם של ווהן וילאמס וססיל שארפ, שאספו ושימרו שירי עם אנגליים רבים. גריינגר אף הלחין כמה שירים מתוך קובץ זה, לאחר ששמע את עיבודיו של שארפ לשירים, שהיו עדינים ו"סלוניים" מדי לטעמו של גריינג'ר. גריינג'ר היה בין היוצרים הראשונים שהשתמשו בפונוגרף להקלטות של יצירותיו בשטח.
גריינגר היה בקשרים טובים עם מלחינים רבים נוספים, שאיתם חלק את אהבתו לשירי העם. בין חבריו המלחינים ניתן למנות את אדוורד גריג ופרדריק דיליוס, שאותם פגש בשנים 1906 וב-1907. בשנת 1914 עבר גריינג'ר לאמריקה, והשתקע בעיר ניו יורק. שם, החל בעבודתו התזמורתית הגדולה והשאפתנית "הלוחמים", שאותה כתב להרכב שכולל פסנתרים רבים. לרוב הוא כתב גרסאות שונות לכל יצירה, שנועדו לכלים שונים, מתוך רצונו לספק מוזיקה למגוון הרכבים גדול ככל האפשר.
בשנת 1926 גריינג'ר התחתן עם המשוררת והאמנית השוודית אלה סטרם - קשר שנראה בעייתי ומוזר בעיני רבים. יש הטוענים כי גריינג'ר התעלל בה והתאכזר אלייה. אישיותו של גריינג'ר הייתה אכן קשה והוא סבל ככל הנראה מנטיות גזעניות, בעיקר כלפי התרבויות הלטיניות. גזענות זו באה לידי ביטוי, למשל, בעובדה שגריינג'ר נמנע להשתמש ביצירותיו בהוראות הביצוע באיטלקית, כפי שהיה נפוץ במשך מאות שנים. הוא נהג לכתוב "להגביר מאוד" במקום "קרשנדו", המונח האיטלקי הרווח. למרות זאת, הוא הרבה לחקור תרבויות שונות ועמים שונים, דבר שכאמור התבטא ביצירותיו, שהיו בעלות אופי עממי-פולקלוריסטי.
את שנותיו האחרונות העביר גריינג'ר בניסיון לכתוב "מוזיקה חופשית" שאליה הוא כל כך שאף להגיע. ביצירותיו האחרונות הוא שחרר את המוזיקה מהסולמות ומהגבהים המקובלים. גריינג'ר נפטר בשנת 1961, בבדידות גדולה וכאדם נשכח, שגדולתו המוזיקלית כמעט אינה ידועה בציבור. לאחר מותו, ארכיון כתבי היד והחפצים שצבר במשך חייו חולקו בין המוזיאון שייסד באוניברסיטת מלבורן, הספרייה שהקים בפוינט פליינס וספריית הקונגרס. גם היום, שנים רבות לאחר שנפטר, עדיין מתגלים פרטים חדשים על אישיותו הייחודית והמעניינת. יצירותיו הייחודיות והחדשניות הקנו לו מקום של כבוד בין מלחיני המאה ה-20.
מיצירותיו
- "גני כפר".
- "הלוחמים".
- "סוויטת שירי עם דניים".
- "זר פרחים מלינקולנשייר".
- "שמחת רועים".
לקריאה נוספת
- אנציקלופדיה למוזיקה של המאה ה-20
- מוזיקה קלאסית - מגדולי המלחינים ויצירות המופת שלהם.
קישורים חיצוניים
