לזלי ג'ון הווארד (באנגלית: Leslie John Howard, נולד ב-29 באפריל 1948) הוא פסנתרן, מוזיקולוג ומלחין אוסטרלי. הוא נדע בעיקר בהיותו הפסנתרן היחיד שהקליט את מכלול יצירות הפסנתר סולו של פרנץ ליסט, מיזם שכלל יותר מ-300 הקלטות בכורה. הגרדיאן תיאר אותו כ"רב-אמן במסורת פסנתרנות הנמצאת בסכנת כליון חמורה".[1]
חייו
הווארד נולד במלבורן, הבכור בארבעה ילדים. אחיו ויליאם הוא צ'לן.
כישרונו של הווארד לשנן כל דבר משמיעה, והשמיעה האבסולוטית שלו, צוינו לראשונה בעיתון הראלד של מלבורן, ב-11 באוגוסט 1953, כשהיה בן חמש. בגיל 9 הופיע בנגינה בטלוויזיה הארצית של אוסטרליה. הופעתו הראשונה כפסנתרן בוגר הייתה בגיל 13, בנגינת הקונצ'רטו השני לפסנתר של סרגיי רחמנינוב. בגיל צעיר למד לנגן באבוב, ואף ביצע את בקונצ'רטו לאבוב של מוצרט.
הוא למד אנגלית באוניברסיטת מונש במלבורן, אבל בסוף שנתו הראשונה שם הוזמן להרצות לפני דוקטורנטים על קונטרפונקט ותאוריית המוזיקה ברמה מתקדמת. לימודי הדוקטורט שלו במוזיקה הושלמו באיטליה, אצל גווידו אגוסטי.
הווארד חי בלונדון מאז 1972, משום שהוא מעדיף את אקלימה על פני זה של מולדתו; הוא מחזיק באזרחות אוסטרלית ובריטית גם יחד.
ב-1987 התמנה הווארד למדריך בבית ספר גילדהול למוזיקה. לעיתים קרובות הוא מעביר כיתות אמן בקולג' המלכותי למוזיקה ובאקדמיה המלכותית למוזיקה. הוא מרבה להופיע עם סטודנטים מבטיחים לפסנתר כדי לעזור להם בקידום הקריירה. דוגמאות לכך הם ביצועי העיבוד של ליסט לשנני פסנתרים לסימפוניה התשיעית של בטהובן, עם קודי גרין; דואטים לפסנתר של פרסי גריינג'ר עם מייקל בראונלי-ווקר; וניצוח על ביצוע הקונצ'רטו הראשון לפסנתר של שוסטקוביץ' בוויגמור הול בלונדון, ושוב ברויאל פסטיבל הול לפרס פרל, עם פסנתרן סיני בן תשע כסולן.
הווארד מוזמן לעיתים קרובות לשבת בחברי שופטים בתחרויות מזיקה, כגון תחרות הפסנתר הבינלאומית ע"ש פרנץ ליסט ותחרות המוזיקה השנתית של הליגה המלכותית לארצות שמחוץ לבריטניה.
להווארד רפרטואר רחב-יריעה של יצירות סולו ומוזיקה קאמרית, ולמעלה מ-80 יצירות לתזמורת. הוא היה חבר מייסד של טריו בטהובן הלונדוני, שהתפרק מאז, לאחר שנים של הופעות סדירות.
מיזם ליסט
בשנת 1986, יובל המאה למות פרנץ ליסט, הגיש לזלי הווארד סדרה של עשרה רסיטלים מיצירות ליסט בוויגמור הול בלונדון. כיוון שהוציא מן המכלול עיבודים של ליסט (פנטזיות ותעתיקים) ליצירות של מלחינים אחרים, ובצמצום בחירתו אך ורק לגרסאות האחרונות של יצירותיו המקוריות של ליסט לפסנתר סולו, יכול היה הווארד להציג את מכלול יצירות הסולו לפסנתר של ליסט בעשר תוכניות לרסיטלי ענק.
מייסדה ומנהלה של חברת ההקלטות היפריון היה נוכח ברסיטלים אלה, והזמין את הווארד להקליט לחברה. כל הגרסאות של ליסט למוזיקה שלו לפסנתר נכללו בהקלטות אלה, לרבות יותר מ-300 ביצועים והקלטות ראשונים, ויצירות שלא נשמעו מאז תקופת חייו של ליסט, כמו צגם כל העיבודים של ליסט ליצירות של מלחינים אחרים. ארבעה תקליטורים הוקדשו לשבע-עשרה היצירות של ליסט לפסנתר ותזמורת, כמחצניתן הקלטות בכורה מכתבי-יד שלא ראו אור.
הסדרה כללה תחילה 94 תקליטורים באורך מלא, וזיכתה את הווארד במקום בספר השיאים של גינס על השלמת מיזם ההקלטות הגדול ביותר שנעשה מאז ומעולם בידי אמן הקלטות יחיד (לרבות אמני פופ). (הכרך השני של היצירות לפסנתר ותזמורת כלל תקליטור בונוס, שלא נכלל במניין הסדרה, ובו "Ungarische Zigeunerweisen", יצירה מאת תלמידתו הנבחרת של ליסט, סופי מנטר: מידת מעורבותו של ליסט ביצירה איננה ידועה, אבל סביר להניח, שהוא עזר למנטר בחיבור תפקיד הסולו בשנה שקדמה למותו; היצירה תוזמרה כעבור שבע שנים בידי ידיד של מנטר, פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי, שניצח על מנטר בביצוע הבכורה בשנה שלאחריה.
התקליטור האחרון בסדרת ליסט הוקלט בדצמבר 1998 ויצא למכירה ב-22 באוקטובר 1999, יום הולדתו של ליסט. מאז סיום המיזם, יצאו עוד שלושה אלבומים משלימים (שהאחרון בהם הוא תקליטור כפול) ככל שכתבי-יד נוספים של ליסט ראו אור. מספר התקליטורים בסדרה כיום הוא אם כן 99.
מארז המכיל את כל 99 התקליטורים יצא בחברת היפריון בשנת 2011 לכבוד יום השנה ה-200 להולדת ליסט.
טענות מצד פסנתרנים אחרים להקלטת מכלול יצירות הפסנתר של ליסט הוכחו כבלתי נכונות. הטוענים לכך הם פרנץ קלידאט, שסך כל הקלטות ליסט שלו אינ עולה על 28 תקליטורים; וגונאר יוהנסן, שהקלטות הבית הפרטיות שלו כוללות 53 אריכי-נגן.
מבקר מוזיקה במגזין המוזיקה של BBC הצהיר: "על דעת הכלל, מוסכם כי הווארד הוא הפרשן המעולה ביותר של ליסט החי כיום. תפישתו האינטלקטואלית את המוזיקה מדהימה, ביצועיו העולים לאין ערוך על אחרים ממשיכים לשמור על מעמדם." כהוכחה נוספת למעמד שהוא נהנה ממנו בקרב חוקרי ליסט, הוזמן הווארד לנגן בחנוכת "אינסטיטוטו ליסט" בבולוניה, איטליה, שהוא חבר כבוד בו.
הוצאת המוזיקה פיטרס הזמינה את הווארד לערוך את הפרסום המחודש של כמה מפרטיטורות ליסט שלהם, לשם תיקון אי-דיוקים קודמים בהסתמך על כתבי-יד מקוריים.
הוא ערך גם כמה כרכים של פרסומי אגודת ליסט ל"הארדי פרס" ו"אדיציו מוזיקה" בודפשט.
הוא הוציא לאור, עם מייקל שוקט, את "פרנץ ליסט - רשימת יצירותיו המוזיקליות" (רוגיננטי, 2004) ו"פרנץ ליסט - קטלוג תמאטי" (פנדראגון, 2005). הוא עומד בכתיבת ספר בשם "המוזיקה של ליסט" (הוצאת אוניברסיטת ייל)
אותו כבוד הקשורים לעבודתו על ליסט
לזלי הווארד הוא נשיא אגודת ליסט הבריטית מאז מותו של הנשיא הקודם, לואיס קנטנר, ב-1987, וכן קיבל את מדליית הכבוד של אגודת ליסט האמריקאית.
בשנת 2000 העניקה לו ממשלת הונגריה מדליה וציון לשבח של "פרו קולטורה הונגריקה", כבוד נדיר למי שאינו הונגרי. קודם לכן קבל ממשלת הונגריה את מדליית הכבוד ע"ש פרנץ ליסט, וכן זכה שש פעמים ב"גראן פרי דו דיסק" של צרפת על הקלטות ליסט שלו - שאת כולן העניק לו נשיא הונגריה.
ב-2004 עיטר אותו נשיא הונגריה במדליית שטפאן הקדוש.[2]
מלחין
הווארד פעיל גם כמלחין, וכתב אופרה (מבוססת על מעשיה נורדית בשם "הריידאר השוטה", למילים מאת פיליפ קרינגטון וג'ון גוף), קונצ'רטו למרימבה, מוזיקה קאמרית ויצירות רבות לפסנתר. יצירתו המוכרת ביותר של הווארד היא 24 פרלודים קלאסיים לפסנתר, אופוס 25, העוברים בין סולמות המז'ור והמינור, כל אחד מהם בסגנון של מלחין אחר. הווארד הקליט יצירה זו ל"קוונדיש מיוזיק" (בוזי והוקס).
ב-1997 הזמין מגזין גרמופון את הווארד לחבר ולהקליט יצירת פסנתר קצרה (Yuletide Pastorale) לתחרות חג המולד שלו: תקליטור ניתן במתנה עם המגזין, והקוראים התבקשו לקבוע בסגנונו של איזה מלחין נכתבה היצירה ולזהות את שבעת לחני חג המולד הנודעים המוסתרים בתוכה.
בין העיבודים והתעתיקים של הווארד פרקי הסיום המקהלתיים של הקנטטות מס' 60 רי"ב (O Ewigkeit, du Donnerwort) ומס' 209 רי"ב (Non sa che sia dolor), הוואלס מתוך הקונצ'רטו השני של גלאזונוב, האריה "Ebben? Ne andrò lontana" מתוך האופרה "לה ואלי" של אלפרדו קאטאלאני, ופנטזיה קונצרטית לפסנתר על נושא מן האופרטה "רודיגורה" של גילברט וסאליבן.
עורך
נוסף לעבודת העריכה וההשלמה שעשה בפרטיטורות של יצירות ליסט, הכין הווארד לפרסום אופרות מאת בליני ואת הקונצ'רטי לכינור של פגניני, בהם המהדורה הראשונה של הקונצ'רטו הראשון לכינור של פגניני שיצאה לאור בסולם הנכון, מי במול מז'ור (בדרך כלל ניגנו אותו מפרטיטורה שגויה בסולם רה מז'ור, בתזמור שאינו של פגניני).
כישרונו של הווארד בהשלמת יצירות לא-גמורות הניב הזמנות שונות ומגוונות, בהן עריכה חדשה של המנחה המוזיקלית של באך, שאותה תזמר ועליה ניצח בפינלנד בשנת 1990, והשלמות ליצירות מאת מלחינים כמו מוצרט (פרק מרביעיית מיתרים, ק. 464a), סקריאבין (סונאטה במי במול מינור: סיום הפרק האיטי, ופער בן 3 תיבות בפינאלה), שוסטקוביץ' (שלישיית הפסנתר הראשונה בדו מינור, אופוס 8: מתן פתרון חלופי לזה של בוריס ליאטושינסקי), וצ'ייקובסקי (סונאטה לפסנתר בפה מינור).
ב-2003 פרסמה הוצאת בוזי והוקס את ה"הוצאה החדשה והמתוקנת" של הווארד לפרטיטורה לשני פסנתרים של הקונצ'רטו הרביעי לפסנתר של רחמנינוב (יחד עם רוברט תרלפול).
הקלטות
נוסף למיזם ליסט שלו, הקלטותיו של לזלי הווארד כוללות יצירות מאת מילי באלאקירב, באקס, בטהובן, בורודין, ברידג', ברוקנר, בוזוני, שופן, רבקה קלארק, דיאבלי, פרנק, איגנץ פרידמן, נילס גאדה, גרשווין, גלזונוב, גריינג'ר, גרנדוס, גריג, מנדלסון, מושקובסקי, וולפגנג אמדאוס מוצרט, פרנץ קסאפר וולפגנג מוצרט, פולנק, רחמנינוב, רגר, רימסקי-קורסקוב, רוסיני, אנטון רובינשטיין, שומאן, סיבליוס, סמטנה, סטרווינסקי, טאוסיג, צ'ייקובסקי, ווהן ויליאמס, וגנר ואחרים.[3]
קישורים חיצוניים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
_-2009-12-15-.jpg)
.svg){kind=logo}
