PROFILBARU.COM

אנטון ברוקנר
**Anton Bruckner**
	אנטון ברוקנר, 1894
לידה	4 בספטמבר 1824; אנספלדן, האימפריה האוסטרית
פטירה	11 באוקטובר 1896 (בגיל 72); וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
מוקד פעילות	האימפריה האוסטרית, ציסלייטניה (ארצות אוסטריה)
מקום לימודים	האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה
סוגה	מוזיקה קלאסית, סימפוניה
שפה מועדפת	גרמנית
כלי נגינה	עוגב, פסנתר
פרסים והוקרה	צלב האביר של מסדר פרנץ יוזף; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת וינה ;
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

אנטון יוזף ברוקנר (בגרמנית: ‏Anton Josef Bruckner^ⓘ‏^Ⓘ‏;‏ 4 בספטמבר 1824, אנספלדן – 11 באוקטובר 1896, וינה) היה מלחין אוסטרי שפעל בתקופה הרומנטית המאוחרת, בזרם הווגנריאני. ליצירותיו הסימפוניות נודעת חשיבות רבה בתולדות הסימפוניה. אלו יצירות יחידות במינן ברפרטואר הסימפוני, בשל ממדיהן העצומים וכן בשל העובדה שהן קיימות במספר גרסאות, כתוצאה מביקורת שספג ברוקנר במהלך חייו ונכונותו לעבד את יצירותיו מחדש על יסוד ביקורת זו. הסימפוניות שלו מייצגות את השלב האחרון של הרומנטיקה האוסטרו-הונגרית הודות לשפתן ההרמונית העשירה, הפוליפוניה המורכבת שלהן ואורכן הניכר. יצירותיו רדיקליות בשל הדיסוננסים, המודולציות הפתאומיות וההרמוניות הנודדות המאפיינות אותן.

חייו ויצירתו

אנטון ברוקנר נולד באנספלדן (כיום פרבר של לינץ). אביו, שהיה מנהל בית ספר ונגן עוגב, היה מורו הראשון למוזיקה. בצעירותו שימש ברוקנר שנים אחדות כעוזר הוראה, ובלילות ליווה בכינור ריקודי כפר להשלמת הכנסתו. הוא למד במנזר האוגוסטיני בסנט פלוריאן ובשנת 1851 היה לנגן העוגב במקום. בתקופת לימודיו בסנט פלוריאן כתב ברוקנר כמה יצירות, הגדולה מביניהן היא הרקוויאם, שהולחן לזכר ידידו פרנץ זיילר. הוא המשיך בלימודים עד גיל 40 אצל סימון זכטר ואוטו קיטצלר, שקירב אותו אל המוזיקה של ריכרד וגנר. ברוקנר חקר מוזיקה זו באופן יסודי משנת 1863 ואילך. גאוניותו של ברוקנר התגלתה רק כשהגיע לאמצע העשור הרביעי לחייו, והוא התקבל על הקהל הרחב וזכה לתהילה רק בשנות השישים שלו. הוא היה קתולי אדוק וחובב בירה, והתקשה למצוא את מקומו בעולם המוזיקה של זמנו. בשנת 1861 התוודע אל ליסט, שהיה כמוהו אדם דתי וראה עצמו, לפני ומעל לכל, מחדש בתחום ההרמוניה ויוזם האסכולה הגרמנית החדשה יחד עם וגנר. זמן קצר אחרי שסיים את לימודיו אצל זכטר וקיצלר, כתב ברוקנר את יצירתו הבוגרת הראשונה, המיסה ברה מינור.

בשנת 1868 קיבל ברוקנר משרה של מורה לתאוריה של המוזיקה בקונסרבטוריון של וינה. בעת הזו השקיע את רוב מרצו בכתיבת סימפוניות, אך אלה לא התקבלו בעין יפה ונחשבו "פרועות" ו"חסרות שחר". בשנת 1875 קיבל משרה באוניברסיטת וינה, וניסה להכניס את תאוריית המוזיקה לתוכנית הלימודים. ברוקנר לא היה מרוצה בווינה, משום שחיי המוזיקה שלה נשלטו על ידי המבקר אדוארד הנסליק. בווינה התנהלה מלחמה בין חסידי וגנר לחסידי ברהמס, ובכך שהתייצב לצד וגנר הקים לו ברוקנר את הנסליק כאויב. לברוקנר היו תומכים משלו – מנצחים מפורסמים כמו ארתור ניקיש, פרנץ שאלק והרמן לוי, שניסו בהתמדה להביא את המוזיקה שלו לקהל הרחב. הם הציעו מספר רב של "שיפורים", כדי לעשות את יצירותיו מקובלות יותר על המאזינים. ברוקנר התיר שינויים אלה, אך בה בעת הוריש בצוואתו את הפרטיטורות המקוריות לספריה הלאומית בווינה, מתוך ביטחון בתקפותן המוזיקלית.

ראיה לביטחונו של ברוקנר ביכולתו האמנותית היא, שלא פעם החל בעבודה על סימפוניה חדשה ימים ספורים לאחר שסיים את קודמתה. נוסף לסימפוניות כתב ברוקנר גם מיסות, מוטטים ויצירות קודש אחרות למקהלה. שלא כמו הסימפוניות, המוזיקה הכוראלית של ברוקנר היא ברובה שמרנית וקונטרפונקטית בסגנונה.

ברוקנר היה אדם פשוט, ואנקדוטות רבות מספרות על דבקותו במשלח ידו ועל הענווה שבה קיבל את התהילה, כשזו הגיעה. פעם, לאחר חזרה על הסימפוניה הרביעית, ניגש ברוקנר אל המנצח הנס ריכטר. ריכטר סיפר, "ברוקנר ניגש אלי, פניו קורנים בהתלהבות וחדווה. הוא לחץ את ידי והידק מטבע אל כפי, 'קח אותו', אמר לי, 'ושתה כוס בירה לחיי'". ריכטר שמר את המטבע (תאלר עם דיוקן מריה תרזה) וענד אותו על שרשרת שעונו מאותו יום ואילך.

ברוקנר היה נגן עוגב נודע שהרשים את קהל שומעיו. למרות זאת, יצירותיו לעוגב מועטות, קצרות ולא משמעותיות. האלתורים שלו על העוגב הניבו לעיתים רעיונות לסימפוניות. הוא גם לימד נגינה בעוגב בקונסרבטוריון. אחד מתלמידיו היה המלחין הנס רוט (אנ'), שהמוזיקה שלו השפיעה על גוסטב מאהלר.

ברוקנר מת ב-11 באוקטובר 1896 בווינה. השמעת הבכורה של הסימפוניה האחרונה שלו, התשיעית, הייתה שבע שנים אחרי מותו (ב-11 בפברואר 1903).

ברוקנר לא נישא מעולם (אף כי הציע נישואים לרשימה ארוכה של נערות נדהמות). היה לו עניין מורבידי בגופות מתים, ופעם החזיק את גולגולתו של בטהובן בידיו, כשהוציאו את בטהובן מקברו. הוא השאיר הוראות מפורטות לחניטת גופתו.

אוניברסיטת אנטון ברוקנר למוזיקה, דרמה ומחול (מוסד לחינוך מוזיקלי שנוסד בלינץ בשנת 1823) נקראת על שמו מאז שנת 1932 (עד שנת 2004 נקרא המוסד "קונסרבטוריון אנטון ברוקנר").

יצירותיו של ברוקנר מקוטלגות ברשימת WAB (ראשי תיבות של Werkverzeichnis Anton Bruckner). הקטלוג נערך על ידי רנטה גרסברגר (Renate Grasberger).

פרדריק אקשטיין היה מזכירו האישי ובשנת 1923 פרסם ספר על חייו של ברוקנר.