ההיסטוריה של איטליה המודרנית המוקדמת תואמת בערך את התקופה מתקופת הרנסאנס ועד לקונגרס וינה ב-1814. התקופה שלאחר מכן התאפיינה בתסיסה פוליטית וחברתית שהובילה אז לאיחוד איטליה, שהגיע לשיאו בשנת 1861 עם הכרזת ממלכת איטליה.
סקירה כללית
הרנסאנס האיטלקי נמשך לאורך המאות ה-15 וה-16 של ההיסטוריה האיטלקית והביא להתפתחות כלכלית ותרבותית ניכרת של המדינה. אולם לאחר 1600, איטליה חוותה ירידה כלכלית. בשנת 1600 צפון ומרכז איטליה היוו את אחד מאזורי התעשייה המתקדמים ביותר באירופה, והייתה בה רמת חיים גבוהה במיוחד. [1] עד 1814 איטליה נהייתה אזור מפגר ומדוכא מבחינה כלכלית; המבנה התעשייתי שלה כמעט קרס, אוכלוסייתה הייתה גדולה מדי למשאביה, וכלכלתה הפכה לחקלאית בעיקרה. מלחמות, פיצול פוליטי, יכולת פיסקלית מוגבלת ומעבר הסחר העולמי לצפון מערב אירופה ולאמריקה היו גורמי מפתח לירידה בכוחה. [2][3]
למרות הניצחון בלפנטו, הוונציאנים איבדו בהדרגה את נחלותיהם במזרח הים התיכון (כולל קפריסין וכרתים) לידי העות'מאנים. ונציה כבשה את הפלופונס במהלך מלחמת טורקיה הגדולה (1683–1699), אך השטח נמסר בחזרה לאחר המלחמות הוונציאניות-עות'מאניות האחרונות. כשפרצה מלחמת שבע השנים, ונציה נותרה מחוץ לקונצרט של המעצמות הגדולות: עם זאת, הדבר נכון גם לגבי היריבות הים-תיכוניות של ונציה כמו האימפריה העות'מאנית (האדם החולה "באירופה" לאחר מאות שנים של מלחמה) וג'נובה שאיבדה את נחלותיה בים האגאי, בתוניסיה, ולאחר מכן, קורסיקה. המשבר של ג'נובה הוביל למשבר של ספרד, שכן הרפובליקה של ג'נובה הייתה בעלת ברית מרכזית של האימפריה הספרדית מאז המאה ה-16, וסיפקה אשראי ותמיכה כלכלית להבסבורגים במה שתואר כעידן של ג'נובה. [8]
עידן נפוליאון הוא החוליה המקשרת בין השליטה ההבסבורגית לריסורג'ימנטו. ההצלחות הצבאיות הראשונות של נפוליאון התרחשו באיטליה, בראש Armée d'Italie, ולאחר מכן הוא מינה את עצמו כנשיא איטליה ומלך איטליה. איטליה הפכה לחלק מתחום ההשפעה הצרפתי, אך נפוליאון, לאור האתניות האיטלקית שלו, זכה להערכה על ידי רוב האינטלקטואלים האיטלקים, ביניהם הסופר אלסנדרו מנצוני. הרסטורציה שלאחר התבוסה הצרפתית לא הצליחה למחוק את החידושים הפוליטיים והחקיקתיים שהביא נפוליאון לאיטליה. ההיסטוריון הצרפתי איפוליט טן אמר:
נפוליאון, הרבה יותר איטלקי מצרפתי, איטלקי לפי גזע, לפי אינסטינקט, דמיון ומזכרת, מחשיב בתוכניתו את עתידה של איטליה, וכשממצה את החשבונות הסופיים של שלטונו, אנו מגלים שההפסד הנקי הוא של צרפת והרווח הנקי הוא של איטליה. [9]
ההגמוניה הספרדית והאוסטרית לא תמיד התבססה על שלטון ישיר; מדינות כמו ונציה, ג'נובה, מדינות האפיפיור, דוכסויות אסטה ודוכסות סבויה, היו המדינות העצמאיות היחידות, בעוד שחלק גדול משאר איטליה נשען על הגנת ספרד או אוסטריה מפני תוקפנות חיצונית. יתר על כן, אותם אזורים בשליטה ישירה של ספרד ואוסטריה (מאוחר יותר) היו נסיכויות עצמאיות תאורטית הקשורות לספרד ולאוסטריה באמצעות אוניה פרסונלית בלבד.
איטליה החלה לחוות דעיכה כלכלית וחברתית עם התקדמות המאה ה-16. עידן הגילויים העביר את מרכז המסחר באירופה מהים התיכון לאוקיינוס האטלנטי, וכך איבדו המדינות האיטלקיות הרבה מחשיבותן הקודמת. [11] ונציה המשיכה להילחם במרירות עם האימפריה העות'מאנית על השליטה במאחזים במזרח הים התיכון. היא השתתפה בקרב הימי הגדול של לפנטו בשנת 1571, ובמאה שלאחר מכן נלחמה בטורקים במלחמת כרתים, כאשר היא השתלטה על הפלופונסוס ביוון אך איבדה את כרתים, הנחלה הגדולה והעשירה ביותר של ונציה. ונציה חוותה ניצחון גדול אחרון בכך שעזרה להביס את האימפריה העות'מאנית במלחמת 1683–1699. עד המאה ה-18, הפעילות הכלכלית הידלדלה כשהעיר נסוגה לתוך עצמה ונקלעה לקיפאון, והפכה למטרה קלה עבור הצבאות המהפכניים הצרפתיים ב-1796. [12]
גם מדינות האפיפיור איבדו חלק ניכר מכוחן הקודם, כאשר הרפורמציה הפרוטסטנטית חילקה את אירופה לשני מחנות. הנסיכים הקתולים הנותרים ביקשו יותר ויותר להיות השליטים בנחלותיהם ולעיתים קרובות התעמתו עם האפיפיור בענייני שיפוט. במהלך היריבות הבלתי פוסקת בין צרפת וספרד, שתי המעצמות הקתוליות הגדולות של אירופה, פעלו האפיפיורים לעיתים קרובות כמתווכים. [13] היחסים עם פריז הידרדרו בחדות בתקופת שלטונו של לואי ה-14, עד שהוא והאפיפיורות מצאו מכנה משותף בדיכוי היאנסניזם. אפילו באיטליה עצמה ירדה החשיבות הפוליטית של מדינות האפיפיור. האפיפיורים הקונטרפורמציוניים עסקו בעיקר בענייני דת וברפורמה בכנסייה, ולכן היה להם מעט זמן לפוליטיקה. הם פעלו כדי להילחם בשוד, שהיה אנדמי זה מכבר במדינות האפיפיור, ערכו רפורמה במערכת המשפט, וקישטו את רומא בבניינים רבים. גרגוריוס ה-13 הציג את לוח השנה הנושא את שמו, וצי האפיפיור השתתף בקרב לפנטו. בנוסף לאובדן כוחה הפוליטי, הכנסייה ספגה מתקפה גוברת במהלך עידן הנאורות במאה ה-18. [14]
עם הידרדרות ספרד במאה ה-16, כך גם נחלתה האיטלקית בנאפולי, סיציליה, סרדיניה ומילאנו. דרום איטליה התרוששה, נעצרה ונותקה מהזרם המרכזי של האירועים באירופה. נאפולי הייתה אחת הערים הצפופות והלא סניטריות ביבשת, עם אוכלוסייה מוכת פשע והפכפכה. [15] האריסטוקרטיה הנאפוליטנית התרעמה זמן רב על השלטון הספרדי וקיבלה בברכה את הגעתם של האוסטרים ב-1707. עם זאת, הם התאכזבו כאשר וינה המשיכה בנוהג שלא לאפשר שום אוטונומיה לנאפולי. בזמן שהמלחמה השתוללה, הטילה אוסטריה נטל מס עצום על העיר ולא החלה לספק לה ממשל הולם עד שחזר השקט. גראף פון דאון (משנה למלך של נאפולי מ-1713 עד 1719) ניסה לערוך מספר רפורמות, אך נקלע למחלוקת עם הכנסייה בנושאי שיפוט. הוא הצליח במידה רבה לעשות שלום עם רומא, אך סכסוכים בינלאומיים גרמו לקיסרי אוסטריה להטיל יותר מיסים על נאפולי ולהזניח את כל האדונים הפיאודליים המסורתיים של העיר. הקרדינל מיכאל פרידריך פון אלטהאן הפך לאחר מכן למשנה למלך (1722–1728), אך הרגיז את האצולה (שכבר נרתעה ממסים אימפריאליים) ואת מעמד הביניים עם עמדתו הפרו-פקידותית. נפילתו של אלטהאן באה על ידי ניסיון להקים בנק ממלכתי (בנקו די סן קרלו) מתוך כוונה לרכוש אדמות כתר עבור הקיסר האוסטרי. הוא הרתיח הן את האצולה והן את מעמד הביניים במערכה הלא מתוכננת הזו, ולאחר גירושו סבלה נאפולי כמה שנים סוערות של רעב ותסיסה חברתית, כשבעיות בינלאומיות מנעו כל ניסיון לרפורמה מנהלית. בחילופי השלטון עלה דון קרלוס הספרדי על כס המלכות של ממלכת נאפולי שהוקמה מחדש בשנת 1734. [16] בשנת 1759, הוא עזב כדי לכהן כמלך ספרד קרלוס השלישי והחליף אותו בנו פרננדו, שהיה קטין ולכן הממשלה הושארה בידי העוצר ברנרדו טנוצ'י. ברוח הנאורות, טנוצ'י ניסה לבסס עריצות מיטיבה על ידי שורה של רפורמות והחלשת כוחם של המוסדות הנאפוליטניים המסורתיים. [17] פרננדו הגיע לבגרות ב-1767, אך התעניין מעט בממשל ונשלט במידה רבה על ידי אשתו הארכידוכסית מריה קרולינה, שלא אהבה את עמדתו הפרו-ספרדית של טנוצ'י והצליחה להחליף אותו בסר ג'ון אקטון, מהגר אנגלי. כאשר פרצה המהפכה הצרפתית, הם התחברו עם אוסטריה ובריטניה נגד צרפת.
מפת איטליה בתחילת המאה ה-18
סיציליה לעומת זאת חוותה יחסי שלום עם מדריד, שכן הספרדים אפשרו במידה רבה לאי לנהל את ענייניו. מכיוון שהיה מאחז חשוב בים התיכון וכן שותף סחר משמעותי של ספרד, קשרי הידידות עם האי נחשבו. לאחר שסיציליה עברה לשלטון אוסטרי ב-1720, התעוררו בעיות כאשר וינה הציבה כוחות מצב קבועים של חיילים ילידי גרמניה באי, ועוררה עימותים תכופים ואלימים עם האוכלוסייה המקומית.[18] השחיתות והפיגור של החברה הסיציליאנית הקשו על הקמת ממשלה פועלת, ובדומה לנאפולי, סיציליה נאלצה לשלם מיסים עצומים ומחווה לווינה.
עם זאת, הקיסר קרל השישי ניסה לבנות את כלכלת סיציליה על ידי הפיכת מסינה ואתרים אחרים לנמלים חשובים כדי למשוך מסחר זר, כמו גם לחזק את תעשיות התבואה והמשי הכושלות של האי. אבל הקיסר לא יכול היה לקזז מיתון כלכלי שלא היה בשליטתו, ורבים מהפרויקטים שלו התבררו כבלתי ניתנים לביצוע, ובסופו של דבר גרמו להתמוטטות כלכלית כמעט מוחלטת.
לקרל היה מצב דתי מסובך בסיציליה שבו שימש המלך באופן מסורתי כיורש שליח, שאותו ביקש לשמור בכל מחיר תוך הבטחה להגן על האמונה הקתולית. הוא ושריו דנו בהצלחה על המורשת עם האפיפיורים ועשו שלום עם הוותיקן. אולם בסופו של דבר, השלטון האוסטרי השפיע מעט על סיציליה וכוחות ספרדים השתלטו על האי ב-1734.[18]
גם סרדיניה נותרה לעצמה וספרדים רבים התיישבו באי, שהייתה לו כלכלה שהתבססה ברובה על רועי צאן ושהיה לו מגע מועט עם שאר איטליה. קורסיקה עברה מהרפובליקה של ג'נובה לצרפת ב-1769 לאחר הסכם ורסאי. איטלקית הייתה השפה הרשמית של קורסיקה עד 1859. [19]
עידן הנאורות
הנאורות מילאה תפקיד ייחודי, אם כי קטן, באיטליה של המאה ה-18, בשנים 1685–1789. [20][21] אף על פי שחלקים גדולים מאיטליה נשלטו על ידי הבסבורגים שמרנים או האפיפיור, לטוסקנה היו כמה הזדמנויות לרפורמה. לאופולד השני, הדוכס הגדול של טוסקנה ביטל את עונש המוות בטוסקנה והפחית את הצנזורה. מנאפולי השפיע אנטוניו ג'נובסי (1713–1769) על דור של אינטלקטואלים וסטודנטים מדרום איטליה. ספר הלימוד שלו "Diceosina, o Sia della Filosofia del Giusto e dell'Onesto" (1766) היה ניסיון שנוי במחלוקת לתווך בין ההיסטוריה של פילוסופיית המוסר, מצד אחד, לבין הבעיות הספציפיות שבהן נתקלה החברה המסחרית של המאה ה-18, על האחר. הוא הכיל את רוב המחשבה הפוליטית, הפילוסופית והכלכלית של ג'נובסי - ספר הדרכה לפיתוח כלכלי וחברתי נאפוליטני. [22] המדע פרח כאשר אלסנדרו וולטה ולואיג'י גלווני גילו תגליות פורצות דרך בתחום החשמל. פייטרו ורי היה כלכלן מוביל בלומברדיה. ההיסטוריון ג'וזף שומפטר אומר שהוא היה "הסמכות הפרה-סמיתית החשובה ביותר בנושא זולות ושפע". [23] החוקר המשפיע ביותר על תקופת ההשכלה האיטלקית היה פרנקו ונטורי. [24]
איטליה בתקופה הנפוליאונית
איטליה לפני פלישת נפוליאון (1796).
בסוף המאה ה-18, איטליה הייתה כמעט באותם תנאים פוליטיים כמו במאה ה-16; ההבדלים העיקריים היו שאוסטריה החליפה את ספרד כמעצמה זרה דומיננטית לאחר מלחמת הירושה הספרדית (וגם זה לא היה נכון לגבי נאפולי וסיציליה), וכי הדוכסים של סבויה (אזור הררי בין איטליה לצרפת) הפכו למלכים של סרדיניה על ידי הגדלת נחלותיהם האיטלקיות, שכללו כעת את סרדיניה והאזור הצפון-מערבי של פיימונטה.
המהפכה הצרפתית משכה תשומת לב רבה באיטליה מאז תחילתה, שכן ניסיונות הרפורמה של עריצים נאורים לאורך המאה ה-18 התבררו ברובם ככושלים. לשכות הבונים החופשיים צצו במספרים גדולים בתקופה זו שבה דנו השינויים הרדיקליים על ידי האינטליגנציה, הרחק מהמאמצים המגושמים שהוזכרו לעיל. [25]
כצפוי, הממסד באיטליה היה עוין לחלוטין כלפי הרעיונות שיצאו מצרפת והושקו פעולות תקיפות קשות נגד התנגדות. כבר ב-1792 חדרו צבאות צרפת לאדמת איטליה, ובאותה שנה הזהירו האיכרים הפיימונטים העניים את מלכם שאולי גם הוא יעמוד בפני צדק כפי שקרה ללואי ה-16 בצרפת. מעמד הביניים ברומא התקומם נגד כוחו הפוליטי של הוותיקן, ועמיתיהם בוונציה יחד עם האצולה גינו את ממשלתה של אותה עיר.
עם זאת, רוב ההפגנות הללו השיגו מעט מחוץ לפיימונטה ולנאפולי, ובדרום התגלתה מזימה שנרקמה על ידי בונים חופשיים פרו-רפובליקנים והמנהיגים הוצאו להורג. עשרות מתנגדים נמלטו לצרפת בעקבות המשפטים. אחד המתנגדים הללו, פיליפו בונרוטי, בן למשפחת אצילים טוסקנית עתיקה, חזר לאיטליה יחד עם הצבאות הצרפתיים והקים לזמן קצר ממשלה מהפכנית בעיירה הליגורית אונגליה. [26] הפריבילגיות של האצולה בוטלו וממסד הכנסייה הוחלף בפולחן אוניברסלי של הישות העליונה. אבל לאחר שרובספייר (שבונוארטי עיצב את ממשלתו לפי המודל שלו) הודח מהשלטון בצרפת, הוא זומן חזרה הביתה והניסוי שלו הסתיים במהירות.
מצב זה התערער ב-1796, כאשר צבא איטליה הצרפתי בפיקודו של נפוליאון פלש לאיטליה, במטרה לאלץ את הקואליציה הראשונה לנטוש את סרדיניה (שם העמידו שליט-בובות אנטי-מהפכני) ולאלץ את אוסטריה לסגת מאיטליה. הקרבות הראשונים התרחשו ב-9 באפריל בין הצרפתים לפיימונטה ותוך שבועיים בלבד ויטוריו אמדאו השלישי, מלך סרדיניה נאלץ לחתום על שביתת נשק. ב-15 במאי נכנס הגנרל הצרפתי למילאנו, שם התקבל בברכה כמשחרר. לאחר מכן, לאחר שהביס התקפות נגד אוסטריות והמשיך להתקדם, הגיע לונטו ב-1797. כאן התרחשו הפסחא של ורונה, מעשה של מרד נגד הדיכוי הצרפתי, שריתק את נפוליאון למשך כשבוע.
דיוקן המצייר את נפילת הרפובליקה של ונציה (1797): התפטרותו של הדוג'ה האחרון, לודוביקו מנין
באוקטובר 1797 חתם נפוליאון על הסכם קמפו פורמיו, שבאמצעותו סופחה הרפובליקה של ונציה למדינה האוסטרית, והרס את תקוותיהם של הלאומנים האיטלקיים שהיא עשויה להפוך למדינה עצמאית. הסכם זה העניק הכרה לאוסטריה בקיומה של הרפובליקה הציסלפינית (שהורכבה מלומברדיה, אמיליה רומניה וחלקים קטנים של טוסקנה וונטו), וסיפחה את פיימונטה לצרפת. גם אם, כמו שאר המדינות שנוצרו על ידי הפלישה, הרפובליקה הציסאלפינית הייתה רק מדינת לוויין של צרפת, המדינות הללו הציתו תנועה לאומנית. הרפובליקה הציסאלפינית הפכה לרפובליקה האיטלקית בשנת 1802, תחת נשיאותו של נפוליאון. מכיוון שכל הרפובליקות הללו נכפו על ידי כוח חיצוני, לאף אחת מהן הייתה תמיכה עממית באיטליה, במיוחד מכיוון שהאיכרים היו מנוכרים על ידי האנטי-קלריקליזם היעקוביני. [27] תידרש תנועה עממית אמיתית כדי להביא לשינוי. בנוסף, אפילו הרפובליקנים הילידים התפכחו כשהבינו שהצרפתים מצפים מהם להיות לוויינים צייתנים של פריז, שכללו התערבות תכופה בענייני המקום ומיסים מסיביים. עם זאת, חזרה לסדר הפיאודלי הישן לא הייתה רצויה באותה מידה, ולכן התנועה הרפובליקנית תבסס בהדרגה את מטרותיה כלאומיות ומדינה איטלקית מאוחדת.
לאחר סיום מלחמת הקואליציה הראשונה, התוקפנות הצרפתית באיטליה נמשכה ללא הפוגה, וב-1798 הם כבשו את רומא, שלחו את האפיפיור לגלות והקימו בה רפובליקה. כאשר נפוליאון יצא למצרים, פרננדו הרביעי, מלך סיציליה כבש מחדש את רומא והחזיר את האפיפיור. אבל כמעט ברגע שצבאותיו יצאו, חזרו הצרפתים וכבשו את נאפולי. חצרו של פרדיננד נלקחה לגלות על ידי צי בריטי. הוקמה רפובליקה נוספת (הפרטנופית) אשר שלטה בצורה רדיקלית ודמוקרטית יותר מהאחרות. אבל פרננדו ארגן במיומנות מרד נגד בראשות סוכנו הקרדינל פבריציו רופו, שנחת באיטליה וגייס המון איכרים, שלאחר מכן כבש מחדש את נאפולי והמשיך לבזוז ולהרוס את בתי האחוזה של האצולה השנואה. היו גם רציחות המוניות של בורגנים שתמכו בצרפתים. לאחר מכן חזר פרננדו לבירתו בניצחון. 100 מנהיגים מהפכנים נשפטו והוצאו להורג.
בצפון איטליה כבשו הצרפתים את טוסקנה באביב 1799 עד שמרד איכרים נוסף הרחיק אותם. היהודים והיעקובינים החשודים עברו לינץ' בהמוניהם על ידי ההמון, והאצולה והכנסייה חזרו במהירות לשלטון. [28] באותו סתיו, גם הרפובליקה הרומית התמוטטה והצרפתים כבר כמעט פונו מאיטליה.
מפה פוליטית של איטליה בשנים סביב 1810
לאחר שתפס את השלטון כקונסול בצרפת, פתח נפוליאון בפלישה מחודשת לאיטליה. מילאנו נפלה ב-2 ביוני1800 ותבוסות אוסטריות שם ובגרמניה סיימו את מלחמת הקואליציה השנייה. אוסטריה שמרה רק על השליטה בוונציה, בעוד שצרפת שלטה בכל שאר צפון איטליה, והותירה רק את מדינות האפיפיור והנאפוליטניות החלשות בדרום. במהלך השנים הבאות איחד נפוליאון את נחלותיו האיטלקיות לרפובליקה אחת של איטליה, שנשלטה על ידי פרנצ'סקו מלצי ד'אריל. אבל בשנת 1805, הוא החליט להמיר את הרפובליקה לממלכה הנשלטת על ידי בנו החורג אז'ן דה בוארנה. ממלכת איטליה הורחבה בהדרגה כאשר אוסטריה ויתרה על ונציה ב-1806 ונוספו לה טריטוריות נוספות. אזורים נוספים באיטליה סופחו ישירות לצרפת. ב-1809, הצרפתים כבשו מחדש את רומא ולקחו בשבי את האפיפיור פיוס השביעי.
נחלותיו של פרננדו הרביעי בדרום איטליה נותרו עצמאיות בשנים הראשונות של המאה ה-19, אך הם היו חלשים מכדי להתנגד להתקפה מרוכזת, וצבא צרפתי כבש במהירות את נאפולי בתחילת 1806. חצרו של פרננדו נמלטה לסיציליה שם נהנו מהגנה בריטית. [29] נפוליאון מינה את גיסו ז'ואקים מירא למלך נאפולי, אך הוא שלט רק על היבשת שכן סיציליה וסרדיניה נותרו מחוץ לשליטת צרפת. במהלך שנות גלות בית בורבון בסיציליה, הבריטים באו להפעיל שליטה פוליטית על האי ואילצו את פרננדו לכפות מספר רפורמות דמוקרטיות. אך כאשר הסתיימו מלחמות נפוליאון ב-1815 והמלך חזר לנאפולי, הוא חזר לשלוט כמלך אבסולוטי.
ז'ואקים מירא המשיך בינתיים במדיניות עצמאית מצרפת, והנהיג כמה רפורמות שחיזקו את מעמד הביניים בנאפולי. עם זאת, הוא יחד עם שאר שליטי הלוויין של נפוליאון הודחו מהשלטון בשנים 1814–1815.
ב-1809, בונפרטה כבש את רומא, והתנגש עם האפיפיור, שנידה אותו. כדי לשמור על יעילותה של המדינה [30] הוא הגלה את האפיפיור תחילה לסבונה ולאחר מכן לצרפת, ולקח את אוספי האמנות של מדינות האפיפיור בחזרה ללובר. כיבוש רוסיה שלקח על עצמו נפוליאון ב-1811 סימן את סופה של תמיכת האיטלקים בנפוליאון, משום שאיטלקים רבים מתו במערכה הכושלת הזו.
לאחר רוסיה, מדינות אחרות באירופה התחברו מחדש והביסו את נפוליאון בקרב לייפציג, שלאחר מכן מדינות בעלות בריתו האיטלקיות, עם מירא הראשון מביניהן, נטשו אותו כדי ליצור ברית עם אוסטריה. [31] נפוליאון הובס בפריז ב-6 באפריל1814, נאלץ לוותר על כסאו ונשלח לגלות על אלבה. קונגרס וינה שהוקם (1814) החזיר מצב קרוב לזה של 1795, וחילק את איטליה בין אוסטריה (בצפון-מזרח ולומברדיה), ממלכת סרדיניה, ממלכת שתי הסיציליות (בדרום ובסיציליה), וטוסקנה, מדינות האפיפיור ומדינות קטנות אחרות במרכז. עם זאת, רפובליקות ישנות כמו ונציה וג'נובה לא הוקמו מחדש, ונציה נמסרה לאוסטריה, וג'נובה נמסרה לממלכת סרדיניה.
עם בריחתו וחזרתו של נפוליאון לצרפת (מאה הימים), חזר מירא לתמוך בו, אך מירא לא הצליח לשכנע את האיטלקים להילחם למען נפוליאון בהכרזתו ברימיני והוכה ונהרג. כך נפלו הממלכות האיטלקיות, ותקופת הרסטורציה של איטליה החלה, כאשר ריבונים טרום נפוליאון רבים חזרו לכיסאותיהם. פיימונטה, ג'נובה וניס התאחדו, וכך גם סרדיניה (שהיוו יחד את מדינת סבויה), בעוד לומברדיה, ונטו, איסטריה ודלמטיה סופחו מחדש לאוסטריה. הדוכסויות של פארמה ומודנה הוקמו מחדש, ומדינות האפיפיור וממלכת נאפולי חזרו לבורבונים. האירועים הפוליטיים והחברתיים בתקופת השיקום של איטליה (1815–1835) הובילו להתקוממויות עממיות ברחבי חצי האי ועיצבו רבות את מה שיהפוך למלחמות העצמאות האיטלקיות. כל זה הוביל לממלכת איטליה החדשה ואיחוד איטליה.
בתקופת נפוליאון, בשנת 1797, התרחש האימוץ הרשמי הראשון של הטריקולור האיטלקי כדגל לאומי על ידי מדינה איטלקית ריבונית, הרפובליקה הסיספדיאנית, רפובליקה אחות של צרפת המהפכנית, על בסיס האירועים שלאחר המהפכה הצרפתית (1789–1799) אשר, בין האידיאלים שלה, דגלה בהגדרה עצמית לאומית. [32][33] אירוע זה נחגג על ידי יום הטריקולור.[34] הצבעים הלאומיים האיטלקיים הופיעו לראשונה על קקדה משולשת ב-1789,[35] בציפייה לשבע שנים לדגל המלחמה הצבאי האיטלקי הראשון הירוק, הלבן והאדום, אשר אומץ על ידי הלגיון הלומברדי ב-1796. [36]
עם נפילת נפוליאון (1814) ושיקום המשטרים המלוכניים האבסולוטיים, הטריקולור האיטלקי ירד למחתרת, והפך לסמל התסיסות הפטריוטיות שהחלו להתפשט באיטליה [37][38] ולסמל שאיחד את כל המאמצים של העם האיטלקי לקראת חופש ועצמאות. [39]
^Abalain, Hervé, (2007) Le français et les langues historiques de la France, Éditions Jean-Paul Gisserot, p.113
^Dino Carpanetto and Giuseppe Ricuperati, Italy in the Age of Reason, 1685–1789 (1987).
^Burr Litchfield, "Italy" in Kors, ed., Encyclopedia of the Enlightenment (2003) 2:270-76
^Niccolò Guasti, "Antonio genovesi's Diceosina: Source of the Neapolitan Enlightenment." History of European ideas 32.4 (2006): 385-405.
^Pier Luigi Porta, "Lombard enlightenment and classical political economy." The European Journal of the History of Economic Thought 18.4 (2011): 521-550.
^Anna Maria Rao, "Enlightenment and reform: an overview of culture and politics in Enlightenment Italy." Journal of Modern Italian Studies 10.2 (2005): 142-167.
^Dalle grandi rivoluzioni alla Restaurazione. La biblioteca di Repubblica, 2004. pp.342
^Dalle grandi rivoluzioni alla Restaurazione. La biblioteca di Repubblica, 2004. pp.349
^Maiorino, Tarquinio; Marchetti Tricamo, Giuseppe; Zagami, Andrea (2002). Il tricolore degli italiani. Storia avventurosa della nostra bandiera (באיטלקית). Arnoldo Mondadori Editore. p. 156. ISBN978-88-04-50946-2.
^Tarozzi, Fiorenza; Vecchio, Giorgio (1999). Gli italiani e il tricolore (באיטלקית). Il Mulino. pp. 67–68. ISBN88-15-07163-6.
^Villa, Claudio (2010). I simboli della Repubblica: la bandiera tricolore, il canto degli italiani, l'emblema (באיטלקית). Comune di Vanzago. p. 10. SBNIT\ICCU\LO1\1355389.
^Maiorino, Tarquinio; Marchetti Tricamo, Giuseppe; Zagami, Andrea (2002). Il tricolore degli italiani. Storia avventurosa della nostra bandiera (באיטלקית). Arnoldo Mondadori Editore. p. 169. ISBN978-88-04-50946-2.
^Ghisi, Enrico Il tricolore italiano (1796–1870) Milano: Anonima per l'Arte della Stampa, 1931; see Gay, H. Nelson in The American Historical Review Vol. 37 No. 4 (pp. 750–751), July 1932 JSTOR1843352
^Villa, Claudio (2010). I simboli della Repubblica: la bandiera tricolore, il canto degli italiani, l'emblema (באיטלקית). Comune di Vanzago. p. 18. SBNIT\ICCU\LO1\1355389.
KewVictoria—Legislative AssemblyStateVictoriaCreated1927MPJess WilsonPartyLiberalNamesakeSuburb of KewElectors49,918 (2022)[1]Area31.07 km2 (12.0 sq mi)DemographicMetropolitan Electorates around Kew: Northcote Ivanhoe Bulleen Richmond Kew Box Hill Richmond Hawthorn Box Hill The electoral district of Kew is an electoral district of the Victorian Legislative Assembly. Located in eastern Melbourne, a few kilometres from the city centre, it is centred on the suburbs ...
TS EntertainmentJenisPribadiIndustriMusik, HiburanGenreK-Pop, Hip Hop, R&B, DanceDidirikan2008PendiriKim Tae-sungKantorpusatSeoul, Korea SelatanTokohkunciPark Sang-hyun (CEO)JasaProduser Musik, Manajemen ArtisPemilikKim Tae-SungSitus webOfficial website TS Entertainment adalah label rekaman dan agensi hiburan Korea Selatan yang didirikan oleh Kim Tae-sung pada 2008. Berlokasi di 788-6, Hannam-dong, Yongsan-gu, Seoul, Korea Selatan. Perusahaan ini memanajemen artis seperti Secret, B.A.P da...
باتريك جريتش معلومات شخصية الميلاد 7 أبريل 1987 (العمر 36 سنة)إرفورت، ألمانيا الشرقية الطول 187 سنتيمتر الجنسية ألمانيا الوزن 72 كيلوغرام الحياة العملية الدور دراج الفرق أيه إل أم (2014–2016)سنويب (2012–2013) المهنة دراج نوع السباق سباق الدراجات على المضمار المواقع ...
Badan Siber dan Sandi Negara(BSSN)Lambang Badan Siber dan Sandi NegaraBendera Badan Siber dan Sandi NegaraGambaran umumDidirikan19 Mei 2017; 6 tahun lalu (2017-05-19)Dasar hukum Perpres No. 53 Tahun 2017 (diubah oleh Perpres No. 133 Tahun 2017; keduanya telah dicabut) Perpres No. 28 Tahun 2021 Nomenklatur sebelumnya Lembaga Sandi Negara Desk Ketahanan dan Keamanan Informasi Cyber Nasional Direktorat Keamanan Informasi Indonesia Security Incident Response Team on Internet Infrastructure B...
Historic district in Rhode Island, United States United States historic placeCollege Hill Historic DistrictU.S. National Register of Historic PlacesU.S. National Historic Landmark District Benefit StreetShow map of Rhode IslandShow map of the United StatesInteractive map showing the location forLocationRoughly bounded by the Providence and Seekonk Rivers, Olney, Hope, and Governor Sts., Carrington and Whittier, Providence, Rhode IslandCoordinates41°49′35″N 71°24′12″W / þ...
Indian Odissi Performer Sanjukta PanigrahiBorn(1944-08-24)24 August 1944Berhampur, Ganjam District, Odisha, IndiaDied24 June 1997(1997-06-24) (aged 52)(Bhubaneswar)Occupation(s)Indian classical dancer, choreographerYears active1950s–1997SpouseRaghunath PanigrahiAwardsPadma Shri (1975)Sangeet Natak Akademi Award (1976) Sanjukta Panigrahi (24 August 1944 – 24 June 1997)[1] was a dancer from India, who was the foremost exponent of Indian classical dance Odissi. Sanjukta was...
Fragment of a stele known as the Royal Annals of the Old Kingdom of Ancient Egypt Not to be confused with Palermo Fragment. The Palermo Stone, the fragment of the Egyptian Royal Annals housed in Palermo, Italy. The Palermo Stone is one of seven surviving fragments of a stele known as the Royal Annals of the Old Kingdom of Ancient Egypt. The stele contained a list of the kings of Egypt from the First Dynasty (c. 3150–2890 BCE) through to the early part of the Fifth Dynasty (c. 2392...
General health article The impact of alcohol on aging is multifaceted. Evidence shows that alcoholism or chronic alcohol consumption can cause both accelerated (or premature) aging – in which symptoms of aging appear earlier than normal – and exaggerated aging, in which the symptoms appear at the appropriate time but in a more exaggerated form.[1] The effects of alcohol use disorder on the aging process include hypertension, cardiac dysrhythmia, cancers, gastrointestinal d...
For the Spanish cyclist, see Fernando Quevedo (cyclist). Fernando QuevedoBorn(1956-05-12)May 12, 1956San José, Costa RicaCitizenshipGuatemala and SpainAlma materUniversity of Texas at Austin, Universidad del Valle de GuatemalaAwardsJohn Wheatley Prize, Spirit of Salam Award, Abdus Salam MedalScientific careerThesisTopics in supergravity and superstring phenomenology (1986)Doctoral advisorSteven Weinberg Fernando Quevedo Rodríguez (born 12 May 1956 in San José, Costa Rica) is a Gu...
BurhanuddinKapolres Kebumen Informasi pribadiLahir1 Juli 1980 (umur 43)JambiSuami/istriDyah EkaAlma materAkademi Kepolisian (2002)Karier militerPihak IndonesiaDinas/cabang Kepolisian Daerah Jawa TengahMasa dinas2002—sekarangPangkat Ajun Komisaris Besar PolisiSatuanReserseSunting kotak info • L • B AKBP. Burhanuddin, S.H., S.I.K., M.H. (lahir 1 Juli 1980) adalah seorang perwira menengah Polri yang sejak 13 April 2022 mengemban amanat sebagai Kapolres Kebumen. Bur...
Bencoolen Street adalah jalanan yang terletak di Singapura yang dimulai dari persimpangan Rochor Road dan Jalan Besar dan berakhir di persimpangan Fort Canning Road, Stamford Road, dan Orchard Road. Di jalanan ini terdapat berbagai landmark diantaranya Sim Lim Square, Masjid Bencoolen, dan Albert Complex. Juga sejumlah hotel dan apartemen seperti Hotel Summer View, Bayview Hotel Singapore, Hotel 81 Bencoolen, Strand Hotel, Hotel Rendezvous, dan Somerset Bencoolen. Artikel bertopik Singapura i...
Swedish ice hockey left winger Not to be confused with Niclas Andersén. For the ice hockey player born in 1986, see Niklas Andersson (ice hockey, born 1986). Ice hockey player Niklas Andersson Niklas Andersson playing for Frölunda HC in Italy in August 2005Born (1971-05-20) 20 May 1971 (age 52)Kungälv, SwedenHeight 5 ft 9 in (175 cm)Weight 176 lb (80 kg; 12 st 8 lb)Position Left wingShot LeftPlayed for Frölunda HCQuebec NordiquesNew York IslandersSa...
Ethnic minority Part of a series onEthnicity in Beijing Hui Koreans Uyghurs vte Stores near Futong station, a subway station in Wangjing, with Chinese, English and Korean trilingual signs Korean shop signs in Wangjing, Beijing in 2004 Beijing has a population of Koreans. According to 2019 estimates, total numer of population was 95,383 and there were about 36,660 South Korean people for business,16,783 South Korean students, and 41,940 Chaoxianzu (Joseonjok) (ethnic Koreans who are Chinese ci...
American filmmaker Reinaldo Marcus GreenGreen at the 2022 Santa Barbara International Film FestivalBorn (1981-12-16) December 16, 1981 (age 41)Bronx, New York, U.S.Alma mater Fairleigh Dickinson University New York University Tisch School of the Arts OccupationFilmmakerYears active2014–present Reinaldo Marcus Green (born December 16, 1981) is an American director, producer and writer. His films include Monsters and Men (2018), Joe Bell (2020), and King Richard (2021), which w...
هذه المقالة بحاجة لصندوق معلومات. فضلًا ساعد في تحسين هذه المقالة بإضافة صندوق معلومات مخصص إليها. يفتقر محتوى هذه المقالة إلى الاستشهاد بمصادر. فضلاً، ساهم في تطوير هذه المقالة من خلال إضافة مصادر موثوق بها. أي معلومات غير موثقة يمكن التشكيك بها وإزالتها. (مارس 2016) شبة الجز...
Halaman ini memuat daftar cagar budaya di Indonesia yang terdaftar pada Direktorat Pelestarian Cagar Budaya dan Permuseuman. Daftar ini tidak dimaksudkan sebagai suatu daftar yang lengkap atau selalu terbarui. Aceh SumatraUtara SumatraBarat Riau KepRiau Bengkulu Sumatera Selatan Lampung Kep. BangkaBelitung Jambi Banten Jakarta JawaBarat JawaTengah Yogyakarta JawaTimur KalimantanBarat KalimantanTengah KalimantanUtara KalimantanTimur KalimantanSelatan SulawesiBarat SulawesiTengah Gorontalo Sula...
الخدمات الطبية العسكرية (فلسطين) الدولة دولة فلسطين الإنشاء 1994 المقر الرئيسي البيرة الموقع الرسمي الموقع الرسمي تعديل مصدري - تعديل الخدمات الطبية العسكرية الفلسطينية هي الجهة التي تعنى بتقديم الرعاية الطبية والعلاجية والدوائية لمنتسبي الأجهزة الأمنية ...
Namma Metro's Green Line terminal metro station Silk Institute Namma Metro stationA Green Line Namma Metro train at the southern terminus waiting for departure towards NagasandraGeneral informationOther namesVISL LayoutLocationKanakapura Rd, VISL Layout, Talaghattapura, Bengaluru, Karnataka 560062Coordinates12°51′43″N 77°31′48″E / 12.861858203224118°N 77.53000671267947°E / 12.861858203224118; 77.53000671267947Owned byBangalore Metro Rail Corporation Ltd (BM...
.png)
