הסכם ראשוני בין צרפת ובריטניה נחתם כבר ב-1711 בלונדון, וכלל הסכמה שבשתיקה בדבר חלוקת נכסיה של ספרד באירופה. בינואר 1712 נפתחה ועידה באוטרכט בהשתתפות הצדדים, למעט ספרד, שפליפה עדיין לא הומלך עליה, וכן נציג מפורטוגל.
הסיבה למלחמת הירושה הספרדית הייתה היותו של פליפה נכדו של לואי ה-14, כך שהכתרתו הייתה עלולה להיות צעד בדרך לאיחודן של ספרד וצרפת, איחוד שעלול היה לאיים על מדינות אחרות באירופה. לכן, הדיונים הראשונים נסבו סביב מחויבותן של ספרד וצרפת להימנע מאיחוד ממלכותיהן, ונמשכו עד יולי 1712, עת ספרד חתמה על הסכמתה לעניין זה.
ברגע שניתנה ההסכמה הספרדית, חודשו הדיונים, וב-11 באפריל 1713 נחתם ההסכם.
תוצאות ההסכם
מפת אירופה לאחר הסכם אוטרכט
פליפה החמישי הוכר כמלך ספרד, אך נכפה עליו לוותר על מקומו בירושה הצרפתית, על מנת למנוע איחוד עתידי בין שתי המדינות.
בכך נפתרה סוגיית איחוד צרפת וספרד. ההסכם שמר על הקיסרות הספרדית, אך מסר את ארצות השפלה הדרומיות, נאפולי, חלק מדוכסות מילאנו וסרדיניה לקיסרות האוסטרית. סיציליה וחלק מדוכסות מילאנו נמסרו לבית סבוי. גיברלטר והאי מנורקה נמסרו לבריטניה. כך, אחיזתה של ספרד באירופה עצמה נחלשה, והאיום הפוטנציאלי על בריטניה ופורטוגל פחת.
לאחר שנחתם ההסכם הוסיפה צרפת להתעמת עם אוסטריה והקיסרות הרומית הקדושה בראשות קרל השישי עד לחתימת הסכם ראשטט ב-1714. ספרד המשיכה במלחמה עם פורטוגל עד 1715, ועם אוסטריה עד 1720.
במהלך הדיונים להשגת ההסכם אוזכר המונח מאזן כוחות, והוא משתקף ברוח ההסכם, קרי, אין להתיר לשום מדינה להיות בעלת כוח צבאי כזה שיפר את האיזון בין מדינות אירופה.
.jpg)
