הכפר היה ממוקם 26 ק"מ צפונית מזרחית לעיר עכו, על גבעה סלעית כ-5 ק"מ דרומית לגבול לבנון. הוא התחבר בכביש סלול לפסוטה בצפון ותרשיחא בדרום-מערב. הדרך חילקה את העיירה לרובע מזרחי ומערבי, הרובע המזרחי היה במיקום גבוה יותר.[2]
היסטוריה
החלק הראשון של שם הכפר, דיר ("מנזר") מציע שייתכן שלכפר היו מנזר ואוכלוסייה נוצרית. עם זאת, בתקופה המודרנית האוכלוסייה הייתה מוסלמית. לטענת תושבי הכפר, בתקופת המנדט הבריטי נחשפו במקום ממצאים עתיקים מתקופות הברונזה, הברזל והרומית בארץ ישראל.[2]
בתקופה הצלבנית הוא נודע בשם "קאסי", ובשנת 1183 צוין שגודפרי דה טור מכר את אדמת הכפר לז'וסלין השלישי.[4] בשנת 1220 מכרו בתו של ז'וסלין השלישי ביאטריקס דה קורטנאי ובעלה אוטו פון בוטנלאובן, רוזן הנברג, את אדמתם, כולל קאסי והרויס הסמוכה (תל'אר-רוושה/תל ראש), לאבירים הטבטונים.[5]
החל משנת 1517 דיר אל-קאסי נכללה בתחומי האימפריה העות'מאנית והיא הייתה שייכת לנהיה (נפת) ג'ירה, חלק מסנג'ק צפת (מחוז צפת). ברישומי המס של 1596 הייתה לדיר אל-קאסי אוכלוסייה של 24 משק בית מוסלמים; בהם 132 אנשים. תושבי הכפר שילמו מס קבוע של 25% על מספר גידולים, כולל חיטהושעורה, וכן על עיזים וכוורות; סך של 345 אקצ'ה.[7][8]
בתחילת המאה ה-18, דיר אל-קאסי היה כפר מבוצר שנשלט על ידי שייח מקומי בשם עבד אל-ח'ליק סאלח. בשנת 1740, שיח' זהיר אל עומר, גובה מיסים משבט אל-זיאדינה שכוחו הלך וגדל ברחבי הגליל, נאבק להשיג שליטה בדיר אל-קאסי. מאוחר יותר באותה שנה, הוא הפך את הכפר לחלק מתחום השיפוט שלו לאחר שהתחתן עם בתו של שייח' סאלח, ובכך חתם ברית בין השבטים.[9] בסוף 1767, בנו של זהיר עלי מצפאד ביקש מאביו את השליטה בדיר אל-קאסי, לאחר שבקשתו לקבל את השליטה על דיר חנא נדחתה. זהיר סירב והשניים נכנסו לסכסוך מזוין, בו ניצח זהיר. למרות זאת, זהיר חנן את עלי ובסופו של דבר מסר לו את השליטה בכפר.[10]
בשנת 1838, דיר אל-קאסי תועדה ככפר מוסלמי במחוז אל ג'בל, הממוקם ממערב לצפת.[11]
ויקטור גרן ביקר בדיר אל-קאסי ב-1875, והוא העריך שבכפר יש 350 תושבים מוסלמים. בשנת 1881 תואר דיר אל-קאסי, בסקר הקרן לחקר ארץ ישראל, ככפר המוקם על רכס, מוקף בעצי תאנה, עצי זית ושדות מעובדים. אז היו בו כ-200 תושבים.[12]
רשימת אוכלוסין משנת 1887 לערך הראתה שבדיר אל קאסי היו כ-945 תושבים, כולם מוסלמים.[13]
מאוחר יותר, הכפר היה ברובו מוסלמי אך היה בו גם מיעוט נוצרי פלסטיני גדול. לפי מפקד האוכלוסין של 1945 היו בו 1,250 תושבים; 370 נוצרים ו-880 מוסלמים.[16] יחד עם שני הכפרים פאסוטה ואל-מנסורה, האוכלוסייה מנתה 2,300 תושבים ושטחו הכולל של הכפר היה 34,011 דונם.[17] 1,607 דונם היו מטעים ואדמות שלחין, 6,475 שימשו לגידולי דגנים,[18] ואילו 247 דונם היו אדמות בנויות.[19]
לאחר הקמת מדינת ישראל
במהלך מלחמת העצמאות, דיר אל-קאסי הוגנה על ידי צבא ההצלה, אך הכפר נכבש על ידי צה"ל במהלך מבצע חירם, ב-30 באוקטובר 1948.
במהלך הכיבוש ברחו תושבי הכפר,[1] ורובם היגרו צפונה ללבנון.
ב-27 במאי 1949 כבר ישבו בכפר הנטוש עולים חדשים יהודים.[20]
עד יוני 1949, צוין כי כל אזור גבול הצפון "מיוהד", כולל תרשיחא, סוחמאתא, דיר אל-קאסי, תרביחא, מאירון, אל-סמועי, צפצאף ואל-ראס אל-אחמר.[21]
המושב אלקוש, שהוקם בשנת 1949, תופס חלק משטח הכפר. נטועה שנוסדה ב-1966, מתת שנוסדה ב-1979 ואבירים שנוסדה ב-1980 נמצאים גם הם על אדמות הכפר. נטועה נמצאת בחלקה גם על אדמות הכפר השכן אל-מנסורה.
ההיסטוריון הפלסטיני וליד ח'אלדי, תיאר את המבנים שנותרו על אדמת הכפר בשנת 1992: "כמה בתי אבן משמשים עדיין למגורים או למחסנים של תושבי אלקוש. פסולת בתים שנהרסו מפוזרת בשטח. בניין בית הספר עומד נטוש. במקום צומחים עצי תאנה, זית וקקטוסים." בשנת 2004 פונו חלק משרידי הכפר באמצעות ציוד מכני במהלך חפירות של רשות העתיקות.[22]
בשנת 2000 יצא לאור ספר על תולדות הכפר מאת איברהים חליל עות'מאן.[23]
תמונות
בתי הכפר ב-1949 עת שהתיישבו בהם יהודים יוצאי תימן
חדר בביתו של מוח'תאר הכפר, צולם ב-2014
ביתו של מוח'תאר הכפר, צולם ב-2014
שלט בכניסה לכפר, שכלול את שני השמות אלקוש-דיר אל-קסי, לצידו מתיישבים תימנים
^Hütteroth and Abdulfattah, 1977, p. 177. Quoted in Khalidi, 1992, p. 12
^Note that Rhode, 1979, p. 6(אורכב 20.04.2019 בארכיון Wayback Machine) writes that the register that Hütteroth and Abdulfattah studied was not from 1595/6, but from 1548/9
.jpg)
