שכונת ג'סי כהן ממוקמת בגבולה הדרום מערבי של העיר חולון, ניצבת מזרחית לנתיבי איילון ומוקפת במערכת דרכים ראשיות בין מחלף יוספטל למחלף קוממיות לאורך נתיבי איילון, שני המחלפים מובילים לעיר חולון ולבת ים. השכונה תחומה בין רחוב יוספטל מצפון המתפצל ממחלף יוספטל, רחוב אילת ואהרונוביץ ממזרח, ומדרום שדרות משה דיין המתפצלות ממחלף קוממיות.
בסמוך למחלף קוממיות שוכנת תחנת הרכבת קוממיות, ובסמוך למחלף יוספטל שוכנת תחנת הרכבת יוספטל. התחנות נושאות את שמה של העיר בת ים אך בפועל ממוקמות בגבול בין שתי הערים. שתיהן נחנכו בשנת 2011.
מדרום מערב לשכונה, בסמוך לקריית מיכה ובשטח השיפוט של בת ים, ממוקם בית העלמין הדרום (בת ים) שעם פתיחתו בשנת 1964 הכניסה היחידה אליו הייתה מהשער המזרחי, מכיוון חולון ובסמוך לשכונה.
מבחינה עירונית, השכונה גובלת בשכונות קריית בן-גוריון מדרום מזרח, קריית רבין ממרח, נווה רמז מצפון מזרח, נאות רחל מצפון וקריית מיכה, המנותקת ממנה תחבורתית, ממערב.
מערכת הרחובות הפנימית בשכונה מאופיינת כמערכת רחובות מקומית, מרביתם רחובות ללא מוצא, רחובות צרים וחד סיטריים עם מדרכות צרות להולכי רגל. רחוב התנאים המצוי במרכזה של השכונה משמש ציר גישה מרכזי לפנים חלקה הדרומי של השכונה והוא מהווה "קו פרשת המים " בין האזור הצפוני לדרום השכונה[2].
שטח השכונה 512 דונם, על פי השנתון הסטטיסטי של עיריית חולון לשנת 2014, בשנת 2013 התגוררו 10,000 תושבים בשכונות ג'סי כהן וקריית מיכה, הסמוכה לה[3].
היסטוריה
השכונה הוקמה בשנת 1953 במטרה לספק שיכון לתושבי מעברת חולון שהייתה ממוקמת בסמוך. תושביה הראשונים היו עולים חדשים מפולין, מרוקו, תוניס, מצרים ורומניה[4]. השכונה נקראת על שם ג'סי כהן. ג'סי ומקס כהן היו זוג נדבנים יהודים ממדינת דלאוור שבארצות הברית. לזוג לא נולדו ילדים ואת עיזבונם הורישו למדינת ישראל. בהמשך הועבר עזבונם לשם הקמת השכונה[5]. בשנת 1958 השכונה חוברה לראשונה לרשת החשמל והוקמה בה מרפאה[6][7]. פינוי המעברה נמשך שנים רבות וב-1975 עוד גרו מספר משפחות באסבסטונים ופחונים בשכונה[8][9].
בשנת 1962 נחנכה דרך חדשה המובילה לכביש החוף באזור ראשון לציון[10].
השכונה הייתה מהשכונות הראשונות בישראל שהוכנסו בשנת 1979 לפרויקט שיקום שכונות[12], למרות הפרויקט השכונה עדיין נחשבת שכונת מצוקה[13]. בקיץ 2011, בתקופת המחאה החברתית בישראל הוקם בשכונה מאהל מחאה על ידי מחוסרי דיור[14]. אחר כך הוקמו במקום גם צריפים מעץ. ב-7 בספטמבר 2011 פינתה העירייה והמשטרה את המתחם[15].
בשכונה מתגוררים 8155 תושבים, המהווים 4.2% מתושבי העיר חולון, נכון לשנת 2018. על פי נתוני הלמ"ס נראה ששכונת ג'סי כהן לא צמחה במהלך השנים האחרונות וממוצע הגידול שלה היה שלילי ועמד על 2.7%. בהשוואה בין שני האזורים, הצפוני והדרומי, ניתן לראות כי בחלקה הצפוני של השכונה המגמה השלילית גדולה במעט לעומת האזור הדרומי. זאת בהשוואה לממוצע גידול בעיר חולון שעמד על 1.1% בשנת 2016.
אוכלוסיית העולים
שיעור אוכלוסיית העולים בג'סי כהן וקריית מיכה הוא בין הגבוהים בעיר ועומד על 41.8%, לעומת ממוצע עירוני של 19%. שיעור ילדי העולים גם הוא הגבוה ביותר בעיר ועומד על 20.2%.
בשכונה מתגוררות שתי תת-קבוצות עיקריות של עולים: ילידי אתיופיה וילידי ברית המועצות לשעבר.
ילידי ברית המועצות לשעבר היא הקבוצה הגדולה ביותר בשכונה, ומהווה 73% מכלל העולים בשכונה ו-25.6% מכלל תושבי השכונה. שיעור העולים מאתיופיה הוא הגבוה ביותר בעיר. הקבוצה מהווה 22% מכלל העולים בשכונה ו-8% מכלל תושבי השכונה.
עולי ברית המועצות מרוכזים יותר באזור הצפוני והעולים מאתיופיה מרוכזים יותר באזור הדרומי.
מדד כלכלי חברתי
השכונה מדורגת במדד החברתי-כלכלי הנמוך ביותר בעיר 3.5 מתוך 10. כאשר האזור הצפוני מדורג 4 ואילו האזור הדרומי מדורג 3. זאת לעומת העיר חולון כולה אשר מדורגת 7 במדד.
דיור ציבורי
מתוך 3,715 הדירות בג'סי כהן יש 220 דירות דיור ציבורי של עמידר, 6% מכלל הדירות השכונה, המהוות 27% מסה"כ דירות הדיור הציבורי בעיר.
מבחינת חלוקה לאזורים, באזור הצפוני מצוי מספר דירות נמוך יותר של הדיור הציבורי, 73 במספר, ואילו באזור הדרומי, המספר יותר מכפול - 147 דירות של הדיור הציבורי.
חינוך, תרבות וספורט
בתי ספר
בית הספר הדמוקרטי יחד
ברחוב הערבה בשכונה, ממוקם בית ספר מיוחד לגילאי גן ועד כיתה ט' שנקרא "בית הספר הדמוקרטי יחד" ובו לומדים 260 תלמידים. בית הספר מורכב מאוכלוסייה מגוונת ועבר שינויים רבים במרוצת השנים עד הפיכתו לבית ספר דמוקרטי. בית הספר קיים קרוב ל-50 שנה ובתחילת דרכו נקרא בית ספר הערבה, לאחר מכן בית הספר הדמוקרטי, בו ניסו שיטות חינוך חדשניות ומשנת 2017 הוא נקרא בית ספר יחד ונהוג בו יום לימודים ארוך, עד השעה 15:30.[18] מרבית הלומדים בו הם תושבי שכונת ג'סי כהן וילדי עולים חדשים ומהגרי עבודה[19]. תלמידי בית הספר מכיתות א'-ט' השתלבו בכיתות רב־גילאיות, שחולקו לפי חטיבות (ב'-ג', ד'- ו' ו־ז' עד ט'). בשנת 2019 עזב מנהל בית הספר יריב יערי ותוך זמן קצר התברר כי רק מעט תלמידים משכבת ו' מתכננים להמשיך לחטיבה. עקב מיעוט נרשמים התקבלה החלטה במינהל החינוך לסגור את שכבת כיתת ז' בבית הספר. בית הספר היסודי המשיך לפעול במתכונת רגילה, וכך גם שכבות ח' - ט', המשמשות חטיבת ביניים לתלמידים עד שישתלבו בתיכונים אחרים בעיר.[18]
בית ספר 'יחד' הוא בין בתי הספר הבודדים שבהם עדיין לומדים תלמידי יסודי וחטיבה יחד.[18]
בית הספר מיתרים
בית הספר התיכון העמלני "מיתרים", לשעבר "חלץ" נוסד בשנת 1982 ממוקם ברחוב אילת 60 ופועל היום בהנהלת עדנה מרוז. לומדות בו 12 כיתות לימוד, לתלמידי ז - יב. בכל כיתה 8 תלמידים בממוצע ובסה"כ 95 תלמידים[20]. בית הספר מיועד לתלמידים לקויי למידה. רוב, תלמידים מגיעים לבית הספר לאחר שנשרו ממסגרות חינוך רגילות בעקבות קשיים לימודיים או קשיי השתלבות ובעיות התנהגות. שיטת הלימוד בבית ספר ייחודית ומשלבת לימודים עיוניים עם מגמות מעשיות מגוונות כדוגמת טבחות, מכונאות רכב, ספרות ועוד[21].
עם זאת, בבית הספר נלמדים כל המקצועות העיוניים כנדרש בבתי ספר רגילים. במסגרת ההכנה לחיים עצמאיים ומועילים לחברה, מפעילים בביה”ס מיתרים סדנאות מקצועיות, כגון: נגרות, מסגרות, אופנה, טבחות ואירוח, ספרות, כוח עזר בגנים וצילום. בסוף כיתה י”ב נגשים, רוב התלמידי בית הספר, לבחינות גמר של משרד החינוך וחלק מהם נבחן ב-2–7 יחידות לימוד של החינוך הטכנולוגי וזוכה לתעודת גמר[22].
קריית חינוך "בני עקיבא" הראל
קריית החינוך הראל שייכת לזרם הציונות הדתית הממלכתי-דתי ושוכנת ברחוב עין גדי 16, הוקמה בשנת תש"ס (1999) ולומדים בה כ-380 תלמידים.
הקריה כוללת חטיבה ותיכון ומנוהלת על ידי דוידי בן זמרה[23]. ראש הישיבה הוא הרב שאול פיינה[24].
קריית החינוך ישנם שלושה מסלולים אשר מאפשרים לתת מענה לכל תלמיד:
1. אמ"ת: מיועד לתלמידים מצייטנים בדגש על המדעים המדויקים: מדעי המחשב, פיזיקה וביולוגיה. תיגבורים במקצועות מתמטיקה ופיזיקה.
2. ישיבה: תלמידי הישיבה נפגשים עם העולם התורני ועוסקים בפעילות חברתית.
3. מט"ע: מיועד לתלמידים המעוניינים ללמוד במסלול הטכנולוגי.
למרות הימצאות הקריה בשטח השכונה ג'סי כהן אזור הרישום אליה כולל בעיקר את שכונת נאות רחל. מאחר שבחולון אין מסגרת על תיכונית ברוח דומה בית הספר קולט תלמידים מבית הספר ישורון שהוא בית ספר ממלכתי דתי בו לומדים בנים ובנות יחד. ממשיכים בוגרי בית הספר לאולפנת 'יבנה' לבנות או לישיבה התיכונית 'הראל' לבנים הנחשבות למסגרות מחמירות יותר מבחינה דתית[25].
תלמוד תורה מפי עוללים - עטרת ראובן
ת"ת מפי עוללים בחולון שוכן ברחוב שיבת ציון 1 ומשתייך למגזר החרדי, נוסד בשנת 1993 והיה ממוקם בשכונת תל גיבורים בעיר עד לשנת 2008, כיום פועל תחת השם "עטרת ראובן", בהנהלת שימי שמעון צדוק שהיה מורה זוטר במבנה הקודם. לומדות בו 8 כיתות לימוד, לתלמידי א - ח. בכל כיתה 27 תלמידים בממוצע. מספר תלמידים: 200.
תלמוד התורה בחסות מעיין החינוך התורני ובבעלות משפחת אליעזרוב, שעל שמו של אביהם ראובן קרוי המוסד כיום[26][27].
את השכונה מייצגת קבוצת הכדורגל "א.ס לזרוס מור חולון", המשחקת (נכון ל-2020) בליגה ג'. הקבוצה הוקמה בסוף שנות ה-60 בשם "לזרוס חולון" (על שם המרכזי הקהילתי לזרוס בו נמצא המגרש שלה). בעונת 9–1978 העפילה הקבוצה לליגה א'[29]. בעונה שאחר כך נאבקה על העלייה לליגה הארצית (אז הליגה השנייה בחשיבותה בכדורגל בישראל)[30]. בסיום עונת 99/2000 התפרקה הקבוצה עקב חובות כבדים, למרות שבאותה עונה סיימה במקום הרביעי בליגה א. יושב ראש ושחקן הקבוצה דדה אלגרבלי, יזם ניסיון שלא צלח לאיחוד כל קבוצות הכדורגל בחולון. עונה לאחר מכן ייסד את "א.ס. חולון". מגרש לזרוס שימש את הקבוצה החדשה ובהמשך שונה שם הקבוצה ל"א.ס לזרוס חולון". בשנת 2010 נרצח בנו של דדה אלגרבלי, מור אלגרבלי, שגם היה שחקן הקבוצה, ומאז הקבוצה קרויה על שמו "א.ס לזרוס מור חולון"[31][32].
בשנת 2012 הועבר אל השכונה המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית[33]. בשנת 2016 הוקם במרכז "מוזיאון ג'סי כהן השלם", העוסק בהיסטוריה ובהווה השכונה ובו יוצגו עבודות אמנות, חומרים תיעודיים שנתרמו על ידי התושבים, מסמכים ארכיוניים, צילומים וקטעי וידאו[34].
פרשת רצח יוסף זוהר
בשנת 2014 צפה שוב בעיית האלימות בשכונה[35] ובעיית האלימות בין בני נוער בפרט[36], עם התרחשות מקרה רצח של ילד בן 14 בשם יוסף זוהר בסמוך למרכז המסחרי בשכונה, ברחוב התנאים, ככל הנראה עקב ויכוח על אופניים. נער כבן 17 נעצר כיומיים וחצי לאחר המקרה והוגש נגדו כתב אישום כחודש לאחר מכן[37][38].חצי שנה לאחר מכן הורשע על פי הודאתו בהריגה באמצעות סכין, במסגרת הסדר טיעון שבו הופחתה העבירה מרצח להריגה. סנגורו של הקטין, עורך הדין קובי בן שעיה, שכנע את בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לנוער, כי קיימים קשיים ראייתיים להוכיח שהייתה כוונה לגרום למותו של זוהר. הפרקליטות הודיעה כי תדרוש עונש של עשר וחצי שנות מאסר, ופיצוי כספי גבוה למשפחה[39][40][41].
