לאחר מלחמת העולם הראשונה והצהרת בלפור דחף להקמת גוף שיהווה סמכות ייצוגית מול שלטון המנדט הבריטי. ביוזמתו של בצלאל יפה התכנסו נציגי היישוב והחליטו על הקמתה של אספה מכוננת לתכנון הגופים הנבחרים ודרך בחירתם. בכינוס זה, ב-1918, הוחלט על בחירת ועד מייצג – "הוועד הזמני ליהודי ארץ ישראל" אך מחלוקות מנעו את פעילותו הסדירה. לבסוף הוקמו ב-1920 מסגרות אספת הנבחרים והוועד הלאומי (הרשות המבצעת של האספה). יפה היה חבר אספת הנבחרים הראשונה והוועד הלאומי מטעם מפלגת הסתדרות האזרח עד מותו. כמו כן היה חבר הנהלת חברת הכשרת היישוב, ראש הוועד הראשון של מגן דוד אדום וראש ועד קהילת יהודי תל אביב-יפו.
סמוך לעלייתו ארצה החליט להתמחות בנושא ההשקיה. הוא הקים חברה בשם "פלשתינה" שהנפיקה איגרות חוב לטובת גיוס כספים להקמת מכון שאיבה של מי הירקון עבור השקיית פרדסיפתח תקווה. את האגרות מכר בקרב יהודיה העשירים של מצרים, אליה נסע כדי לרכוש ידע בתחום ההשקיה וטכנולוגיות חדישות.
ב-1911 חתם הסכם עם ועד פתח תקווה להקמת מכון ההשקיה בזיכיון לשלושים שנה, שבתומן יעבור המכון לרשות המושבה. הוא התחייב להשקות 1,500 דונם בתוך שנתיים. על מנת לעמוד ביעד זה רכש את המשאבותהצנטריפוגליות הראשונות בארץ ישראל ואת מנועי הדיזל הראשונים לשם הפעלתן. המכון שוכן בבית עשוי בטון מזוין, הראשון שהוקם בארץ ישראל ונקרא "בית הבטון". בית הבטון נמצא על-גדות הירקון, סמוך מאוד לכביש 5 (קרוב לשלט המודיע על הירידה לכוון ראש-העין בעוד 1000 מ') והוא נראה מהכביש. הכניסה אליו בדרך-עפר המתחילה סמוך לכפר הבפטיסטים, והמובילה לירקון.
